מאת: אמיר בר שלום. אם לא יהיו שינויים של הרגע האחרון, עד סוף השנה אמורים על פי התכנון אחרוני החיילים האמריקנים לעזוב את אפגינסטאן. אחרי יותר מעשור של לחימה עיקשת בגורמי הטרור והגרילה של הטליבאן, מבינים האמריקנים את מה שהבינה ברית המועצות שלושה עשורים קודם. אפגניסטן על גווניה, שבטיה ואוכלוסייתה המסורתית, היא ביצה שאינה ניתנת לייבוש, גם לא במחיר של רוח גבית מהברית הצבאית החזקה בעולם. אלא שלצד המפלה המדינית, צבא ארצות הברית נסוג מהמדינה השסועה הזאת עם הרבה מאד ניסיון קרבי בכל הקשור ללחימה אסימטרית, כזו שצריכה לאתר את האויב בתוך אוכלוסייה אזרחית, להתגונן מפניו ולפגוע בו. אחת השיטות האמריקניות להתמגנות באזורים הללו הייתה בניית GREEN ZONE. ה-GREEN ZONE הוא שטח מאובטח ברדיוס נרחב, שהגישה אליו מוגבלת לתושבי האזור, וסביבו פרוסים עשרות מעגלי אבטחה בטווחים שונים. המודל הזה שהתחיל בבגדד באמצע שנות ה-2000, הועתק עד מהרה לקאבול וקאנדהאר. רק כך הצליחו האמריקנים להקים מפקדות, לפרוס כוחות, לשפר תשתיות והכול כדי לפעול באופן אפקטיבי הן מבחינה צבאית והן מבחינה אזרחית כחלק מהמאמץ לבסס שלטון מקומי – עצמי. אלא שמהר מאד מצאו עצמם האמריקנים תחת איום חדש, איום הרקטות ופצצות המרגמה שניתך על האזורים הללו. לא בכדי הביע צבא ארצות הברית התעניינות רבה בהתפתחות מערכות “כיפת ברזל” בישראל, כחלק מהפתרונות לירי המטריד שגבה לא אחת קורבנות בנפש.
במקביל למעקב אחר פתרונות בעולם, פנה הצבא האמריקני – לתעשיות האמריקניות במטרה לפתח פתרון מהיר ויעיל לאיום הנשק הרקטי – טקטי. מי שקיבלה לבסוף את תקציב הפיתוח הייתה חברת “בואינג”. בסוף 2013 הציגה החברה באתר הניסויים White Sands בניו-מקסיקו, את
ה- – High Energy Laser Mobile Demonstrator. ה-HEL-MD הוא תותח לייזר נייד המוצב על משאית מתוצרת חברת OSH KOSH. בסיכום הניסוי שהוגש ליחידות מפא”ת במשרד הבטחון בישראל נכתב כי בניסוי יירטה הקרן קרוב
ל-90 פצצות מרגמה ומספר כלי טיס בלתי מאוישים. זו הייתה הפעם הראשונה שבה הוצגה יכולת המערכת בתצורתה המלאה, שכללה את הלייזר ומכוון האלומה (Beam Director) המותקן על הרכב ומשמש לכוון את האלומה אל המטרה. במהלך היירוטים נעזרה המערכת במכ”ם כדי לקבל נתונים ראשוניים על מיקום המטרה. ניסויים ראשוניים של המערכת בוצעו במהלך 2011 בעזרת לייזר בעל עוצמה נמוכה, זאת כדי לבחון את פעולת המערכות ויכולת מכוון האלומה לעקוב במדויק אחרי מטרות נעות מסוגים שונים. הניסויים הנוכחיים נערכים
ב-HELSTF, בסיס הניסויים ללייזרים רבי עוצמה ב-White-Sands כאשר על המערכת מותקן לייזר של 10 קילו-וואט. במהלך סדרת הניסויים הנוכחית יורטו פצמרי”ם 60 מ”מ בטווח של 1800 עד 2700 מטר, כאשר ההכוונה הראשונית של המערכת לכוון המטרה נעשית על ידי מכ”ם שדה הניסויים. לצבא ארצות הברית יש תוכניות להגדיל את הספק הלייזר, תחילה ל-50 קילו-וואט ובהמשך ל-100 קילו-וואט. הגדלת ההספק תגדיל את טווח הפעולה של המערכת ותקטין משמעותית את הזמן הנדרש להשמדת המטרה. במהלך הפיתוח בחרה חברת בואינג במכ”מ של RADA הישראלית, כמכ”מ הגילוי של המערכת במוצר הסופי.
כאן המקום להזכיר את פרוייקט ה”הנאוטילוס”, תותח הלייזר שנוסה במהלך שנות ה-90 ובסופו של דבר נגנז בשל חוסר יכולת מבצעית מוכחת. בעקבות כשלון הנאוטילוס, שהתבסס על לייזר כימי, פנתה ישראל לפיתוח “כיפת ברזל” וממנה למעשה צמח פרויקט ההגנה האקטיבית. אלא שבעולם לא זנחו את נשק הלייזר בשל זמינותו ומחירו של כל יירוט לעומת מיירט אקטיבי דוגמת טיל ה”טמיר” של “כיפת ברזל”. כיום מציגה גם חברת לוקהיד מרטין פתרונות יירוט והגנה מבוססי לייזר מפני רקטות, מרגמות וכטב”מים. אלא שעד כה הפתרונות שהוצגו התמקדו במטרה הנעה במהירות איטית. עיקרון הפעולה של קרן הלייזר מתבסס על חימום העצם אותו רוצים להפיל. הקרן למעשה מחממת אותו עד לפיצוץ או הסטה ממסלולו. כאשר מדובר במטרה איטית כמו מל”ט הרי שהיירוט פשוט יחסית משום שלקרן יש מספיק זמן על המטרה עצמה. הבעייתיות מתחילה במטרות מהירות יותר, דוגמת פצצות מרגמה. לקרן אין מספיק זמן לחמם את המטרה ולכן לעיתים קרובות היירוט נכשל. לכן, כדי להתגבר על זמן החשיפה הקצר של המטרה, יש להגביר את עוצמת הקרן. זו הסיבה שצבא ארצות הברית מנסה כעת להגדיל את עוצמת הקרן מ-10 קילו וואט ל-50 ו-100 קילו וואט. העיקרון פשוט, ככל שהקרן חזקה יותר כך חימום המטרה מהיר יותר. עד כה לא הצליחה התעשייה להתגבר על עוצמת הקרן שכן לצורך כך נדרש מחולל אנרגיה גדול מאד שהגביל משמעותית את היכולת המבצעית, מה גם שלא תמיד הצליח מחולל האנרגיה לספק עוצמת קרן חזקה באופן תדיר המתאים ליירוט רב מטרות. לצורך כך החל פיתוח תחום חדש בעולם הלייזר, לייזר מוצק. על פי ניתוח הניסוי האחרון של הצבא האמריקני ובואינג, הצליחו המפתחים לייצב מחולל לייזר מוצק רב עוצמה, והראייה היא מספר פצצות המרגמה שהושמדו.
גם בישראל עובדים מזה מספר שנים על טכנולוגיית הלייזר המוצק במטרה ליצור שכבת הגנה נוספת מתחת לזו של “כיפת ברזל”. על פי פרסומים שונים בחודש האחרון, עומדת חברת “רפאל”, יצרנית מערכת “כיפת ברזל”, להציג בסלון האווירי הקרוב בסינגפור את תותח הלייזר שלה נגד נשק טקטי. סמנכ”ל השיווק של חטיבת מערכות אוויר בחברה, יוסף הורוביץ סיפר כי החברה תחשוף את ה-“Iron Beam”, תותח הלייזר החדש המבוסס על לייזר מוצק בטכנולוגיית
HELWS – High-Energy Laser Weapon System. המערכת תהיה מערכת טקטית, הנפרסת לצד הכוחות בשטח ותוכל להתמודד עם טילים, רקטות קצרות טווח, פצצות מרגמה ומל”טים. על הפרסומים המוקדמים, המערכת תדע לטפל במספר איומים במקביל, בדיוק כמו מערכת השליטה ובקרה של “כיפת ברזל”.
ה-“Iron Beam” פותח למעשה קשת רחבה של אפשרויות לכוחות הפרוסים והמתמרנים. הם מפנים משפחה שלמה של מטרות ממכ”מ הגילוי. כך מערכות “כיפת ברזל”, “שרביט קסמים” ו”חץ” יוכלו להתפנות לטפל באיומים הכבדים יותר מבלי לאבד תשומות לנשק טקטי”, סיפר הורוביץ לאתר defense-update.
ב”רפאל” לא חשפו פרטים נוספים על המערכת מעבר לתיאור הכללי. עיקר הסקרנות המקצועית מתמקד בכל הקשור לעוצמת הקרן. זו כאמור עדיין לא פורסמה וספק אם החברה תחשוף זאת בשלב הזה. כך או כך סביר להניח ש”רפאל” לא הייתה יוצאת עם הודעה שכזו לולא היה מדובר בפריצת דרך משמעותית. לכך יש להוסיף את הניסוי האמריקני האחרון שמוכיח כי טכנולוגיית הלייזר המוצק כבר אינה בבחינת חזון טכנולוגי אלא עובדה קיימת.
