בערב חברתי נעים ומצומצם שנערך בחצר ביתם הפורח והמרובה בצמחיה עניפה וירוקה של שף אלון גונן ואורי בת”א, ניתנה לנו הזדמנות נוספת לשוחח ולהנות מענייני יינות ישראל הטובים יותר או פחות. וזה היה ערב של כיף.
שוב הגעתי למסקנה שאפילו בין אלה המנוסים והמרבים בטעימות יין, יש מחלוקת לגבי איכויות וטעמי יינות. התברר לי שמספר יינות שאחרים שיבחו בפה ריק, אחרי שסיימו ללגום ולבלוע את תכולתו, אצלי דווקא החיך אותת אחרת לגמרי, אף כי לגבי יינות שאני מאוד אהבתי לא היו חילוקי דעות מהאחרים, ששיבחו אותם גם.
כאן מגיע דווקא מקומו של חוקר טעמים וחיך שהייתי דווקא מאוד מעוניין לפגוש ולקרוא את תוצאות מחקריו בנושא הרגשתו והבנת הטעמים של הטועם יינות, וממה נובעים ההבדלים בין ההרגשות וההבחנות בטעמים שונים וההתייחסות אליהם ע”י אנשים שונים. האם יש איזו דרך לאפס ולכייל את בלוטות הטעם וקשרם למוח אצל כל הטועמים הלוגמים וטועמים מאותו יין, שנמזג מאותו בקבוק באותו ערב?
15 מזיגות מסקרנות היו לכל אחד בכוסות באותו אירוע חברתי.
אני מרשה לעצמי להזכיר נקודה זו לאחר שטעמתי מאות רבות של יינות בתחרויות שונות באירופה ונחרתו במוחי טעמם של יינות מצוינים שזכו בניקוד גבוה, ומאז אני מנסה להשוות את טעמם ליינות אחרים שאני לוגם, כאן בארץ, בהזדמנויות שונות.
על הגריל הייתה אחראית מעיין נדיר, ואנחנו ליקקנו את האצבעות והשפתיים, ובין לבין לגמנו את מה שאלון עזר לנו למזוג. גם גבינות טעימות מיקב יעקובס היו שם ואחת אפילו עם נימים ופיתוחים כהים כתזכורת טעימה שמעורב בה יין אדום.
ראובן רובין, המדריך הראשי של יקבי רמת הגולן, שהשתתף גם הוא בערב הטעימה אצל אלון, דאג מדי פעם להזכיר, ובצדק רב, שלא ברור באיזה תנאים נשמרו היינות הנטעמים, שחלקם חגג כבר מספר שנים, ולכן לא תמיד אפשר להאשים את היקב המייצר בטעמם ובמצבם העכשווי המעורער. והיו כמה כאלה באותו ערב נעים.
כשאלון גונן ביקש באחד ממאמריו האחרונים לשמור על קוד אתי בכתיבת מאמרי היין אני ראיתי בעיני רוחי עוד מספר דברים הקשורים לכותבים שאלון לא ציין בבירור, ולא נותר לי אלא לכבד את בקשתו של אלון, המארח שלנו, מהכיוון שאני דווקא הבנתי בבקשתו…. בלי ציונים !!!
התחלנו את הערב ביינות לבנים, חדשים מבציר 2013 של היקב הצעיר יחסית, מדבר, זה הממוקם בערד וענביו מגיעים לרוב מכרמים שבאזור מצפה רמון וגם מעמק האלה.
לבן 44 חצי יבש – מתקתק – 60% גוורצטראמינר, 20% סמיון, 20% סובניון בלאן,
ויונייה היבש עם אלכוהול קצת גבוה 14.5%,
שרדונה מכרם בנחל צין, בגובה 800 מטר.
יינות נעימים לחיך, לדעתי, כשהם מקוררים היטב, בימים חמים, ובישיבה על המרפסת או מול הטלוויזיה.
הרוזה של יקב הר אודם הגיע לתל אביב מהיקב הצפוני ביותר במדינה, במושב אודם, הנמצא לרגלי ההר של שמורת יער אודם. קצת יקר לטעמי, 135 ש”ח לבקבוק.
יקב צימבליסטה נמצא במושב אביגדור סמוך לנחל גוברין. אלנה צימבליסטה מייצרת רק יינות לבנים ואת אחד מהם, השרדונה, לגמנו בהמשך. הטעם של היין הצפוני, הקודם התערבב עם זה של היין הדרומי. חוויה לחיך.
אורח הכבוד של הערב היה אדם שטרנבך ממשק היין הנס שטרנבך בגבעת ישעיה שבעמק האלה.
בגיל 9 השתתף בנו של גדי שטרנבך בנטיעת כרם ג’נבא שבנחל חכליל ובגיל 12 השתתף כבר בעזרה לאבא בייצור היין הראשון של היקב. מאז השתתף אדם בכל העבודות בכרם וביקב. הוא התמחה בכל עבודות היקב והכרם ואת בציר 2011 ניהל כמעט באופן עצמאי. אדם לומד בפקולטה לחקלאות ברחובות, במטרה להמשיך לתואר שני בייננות. 15,000 בקבוקים בשנה מיצרים ביקב של שטרנבך, ויש שם גם פרגולה שתחתיה עורכים שולחנות במסעדה שבמקום.
היין הראשון שנמזג היה רוזה דה לה פרגולה 2013. הוא יוצר מענבי קברנה סוביניון שנבצרו בנחל חכליל. זהו יין קליל ונחמד בפה. 70 ש”ח לבקבוק.
את היין הלבן הבא, נחל חכליל לבן, אהבתי מאוד, יותר מכל אלה של היקב שנמזגו לנו.
אחריו הגיע הג’נבא לבן – סוביניון בלאן 2013. חמיצות ואלכוהול קצת גבוהים לחיכי. חבריי אהבו אותו מאוד.
כרם ג’נבא ניטע סמוך לנחל חכליל בשנת 1996 ונבצר לראשונה בשנת 2000. הכרם ניטע באדמת סחף חומה, קלה יחסית, שטופה ומנוקזת היטב, ענייה בגיר חופשי ועשירה בחלוקים. באזור יש אקלים ייחודי, המצטיין בלילות קרים במיוחד, דבר התורם להבשלה מאוחרת של הענבים ולבניית הארומה והצבע שלהם.
הגיע זמנם של האדומים ופתח את הסדרה הסירה 800 (מכרם דרומי בגובה 800 מטר) של יקב מדבר שאהבתי. כן, אני הולך ומתאהב יותר ויותר ביינות הסירה-שיראז הישראלים.
לוטם אורגני – קברנה 2012. יקב לוטם ממוקם בנקודת תצפית יפה בקיבוץ לוטם מעל בקעת סכנין במקום הצופה לכנרת ולכל הגליל התחתון. ביקב נעשה שילוב של איכות של עשיית יין, ענבים אורגניים איכותיים מכרם קיבוץ צבעון על יד המירון ותהליכים אנרגטיים ייחודיים כגון השמעת מוזיקה ליין בכל תהליך ייצורו והתיישנותו.
רגע רגע, עוד טעימה קלילה ואנחנו כבר עוברים ליין האדום הבא A – בלנד של קברנה סוביניון, שיראז, קברנה פרנק, מהיקב הצפון גלילי אדיר. יין נחמד שהחיך שלי חיבב מאוד. מרכז מבקרים יפה יש ליקב הנמצא באזור התעשייה דלתון, חציו מוקדש ליינות היקב וחציו לגבינות המיוצרות במחלבת אדיר.
אליגוטה סאנגובזה 2004
זן אתגרי בארץ. יקב אליגוטה נמצא במושב גן יאשיה בעמק חפר. היקב, הקרוי ע”ש זן האליגוטה הגדל בבורגון ומקורו בצפון מזרח רומניה, הוקם בשנת 2003 ע”י צביקה פנטי.
קברנה סוביניון – מרלו ספיישל רזרב 2010 של יקב אייל מגבעת נילי, ייקבו של אייל אוחיון. בקבוק יפה ומיוחד. אפשר עוד? שאלתי, כי אהבתי.
קברנה קלו דה גת 2005
היקב הייחודי השוכן ליד קיבוץ הראל. הפתעה. מישהו יודע מתי ההלוויה?
קסטל GRAND VIN 1995 – היא כבר הייתה…. ולא לשכוח בבקשה את מה שאמר לנו ראובן רובין, שם למעלה. היקב עטור ההצלחות נמצא ברמת רזיאל שבהרי יהודה.
15 יינות טעמנו וניתחנו על שולחן הניתוחים באותו ערב קייצי קריר יחסית. האמת שהיה חסר לי מאוד להרגשה הטובה היין ה-16, איזה יין קינוח טוב. אז, לגמנו לסיום קפה, קינחנו בעוגות ובשוקולד טעימים, הצטרפנו לנהגת וחזרנו הביתה עייפים אך מלאי חוויות.
ישראל פרקר, מהנדס מכירות ויישומים בחברת אלימק.
ישראל יזם, הקים ומפעיל בזמנו החופשי את אתר השער לעולם יינות ישראל
www.wines-israel.co.il
המתעדכן מדי יום
