חידושי תעש בצוק איתן

הלחימה הנוכחית ברצועת עזה היוותה שדה ניסויים מבצעי ראשון לכמה מהטכנולוגיות החדשות שהוכנסו לצה”ל. אחת מהן היא הפגז “חצב”, לחיל השיריון, פגז 120 מ”מ לשימוש בשטח אורבני כנגד כוחות אוייב המתבצרים בבתים.
“ירינו כמה עשרות פגזים כאלה והתוצאות שלהם היו מצויינות”, סיפר אלוף משנה נדב לוטן, מפקד חטיבה 7 שלחם במרכז רצועת עזה. “האפקטיביות של ה”חצב” בשטח הבנוי הוכיחה עצמה נגד חוליות נ.ט וצלפים שהיו בתוך מבנים”.
פגז ה”חצב” הוא למעשה פגז דו שלבי. השלב הראשון שלו חודר את קיר המבנה ואז מפעיל מנגנון ההשהייה את החלק השני שמתפוצץ בתוך חלל המבנה עצמו. פגז החצב החליף בחיל השיריון את פגז ה”חלולן” הותיק שהיה בשימוש במשך יותר משלושה עשורים. בראיון לפני שנתיים לעיתון “גלובס”, מיד עם סיום סדרת הניסויים של הפגז, סיפר ד”ר דני פרץ, סמנכ”ל המחקר והפיתוח בתעש, על ההבדלים שבין ה”חלולן” ל”חצב”.
“בחצב שלנו יש בשורה אמיתית ביחס לחלולן. החלולן מתפוצץ מחוץ למבנה והוא לא חודר את הקירות. הייעוד שלו שונה, והוא פותח כדי לפגוע ברק”מ (רכב קרבי משוריין) באמצעות מטען חלול, בעוד שפיתוח החצב התמקד בשדה הקרב המודרני”.
שדה הקרב המודרני והשתנות פני המערכה הצריכו את צה”ל לבצע בשנים האחרונות מספר שינויים בתפיסת הקרב שלו. כך למשל, כדי להגדיל את קטלניות כוחות הקרקע, הוכפפו במבצעים האחרונים בעזה טייסי מסוקי התקיפה לגדודי החי”ר עד כדי סיוע ישיר לרמת המחלקה. בהמשך ישיר לכך פותח פגז החצב, כחימוש מדוייק, אפקטיבי לסביבה אורבנית וזמין לכוחות המתמרנים בכמויות גדולות, זאת, בהשוואה למשל לטילי ההלפייר של מסוקי התקיפה או לחימוש המונחה המדוייק של חיל התותחנים.
“יכול מאוד להיות שיש לנו ביד את הפגז שיוציא את המחבלים מהבתים ויוביל את הלחימה בהם לשלב אחר”, סיפר הד”ר דני פרץ בראיון לגלובס. “אולי מעכשיו הם יתחילו לרדת אל מתחת לקרקע, או שיעלו על הגגות. בתוך המבנים הם כבר לא מוגנים. לא בכדי פותח הפגז הזה בישראל, מדינה שבזכות הניסיון שלה עם אירועי לחימה כל כך סבוכים, מגדירה את תורת הלחימה בקרב האורבני גם עבור צבאות זרים. לנו יש את הניסיון העשיר שלאחרים פשוט אין. אבל זה ניסיון כואב”.
מה שמדהים בדברים האלה של פרץ היא ראיית פני העתיד במיוחד לנוכח אופי המבצע האחרון ברצועה. חמאס הבין כי ההתמודדות מול צה”ל מעל פני בקרקע בעימות הנוכחי הוא בבחינת התמודדות לא שקולה ולכן פיתח את מערכת המנהרות: ההגנתית בתוך השטח הבנוי וההתקפית לכיוון שטח ישראל.
פיתוח פגז החצב החל מיד אחרי מלחמת לבנון השנייה שבה התמודדה ישראל בפעם הראשונה בלחימה בעצימות גבוהה בשטח בנוי. מבצע עופרת יצוקה שהגיע אחר כך רק חיזק את הצורך בפיתוח אמצעי לחימה חדשים וריענון שיטות הפעולה הישנות.
“במסגרת לקחי הלחימה בשטחים בנויים, התברר כי הטנק שמזהה מחבל במבנה יורה לעברו פגז, אך מרבית האנרגיה שלו נהדפת מחוץ למבנה מאחר והוא מתפוצץ ברגע המגע עם הקיר הראשון”, סיפר ראש מדור תחמושת כבדה בזרוע יבשה, רב-סרן אלכס גינטרוב בראיון לאתר וואלה.
“הצלחנו לייצר פגז בעל השהייה שחודר את הקיר ואז מתפוצץ. כתוצאה מכך, ההדף והלחץ נשמרים בתוך המבנה וכך הקטלניות שלו עולה. רמת הדיוק שלו גבוהה וככה הטנק הופך לכלי לפעולה צבאית כירורגית שממזערת את הפגיעה בסביבה”.
אחד ממפקדי האוגדות במבצע “צוק איתן”, סיפר לי מיד אחרי יציאת הכוחות כי פגז החצב היה אחד מכלי הנשק הקטלניים ביותר בלחימה באיזור צפון הרצועה, שם פעלו כוחות חטיבה 401 בעיירה בית חנון ובמחנה הפליטים ג’יבלייה.
“באופן כללי ניתן לומר שהטנק לכשעצמו הפך להיות למטוס על הקרקע. הטנקים היו מקבלים איתורים של מחבלים בתוך בתים מהמודיעין דרך מערכות השליטה והבקרה הממוחשבות (מערכות צי”ד – צבא היבשה הדיגיטלי). מיד אחרי קבלת המטרה על צג המחשב, הטנק היה עולה לעמדה, התותח כבר התכוונן באופן אוטומטי לעבר הבית שבו התבצרו המחבלים על בסיס נתוני המטרה, ושניות אחר כך נורה הפגז. זו יכולת שעד כה ראינו רק בחיל האוויר ועכשיו היא נגישה באופן אפקטיבי מאד גם לכוחות הקרקע”.
בתעש מדגישים כי פגז החצב , מגיע כיכולת נוספת לפגז הכלנית שנמצא בשימוש חיל השיריון כבר כמה שנים. נזכיר, פגז הכלנית מיועד לירי לעבר כוחות חי”ר מחופרים, מטרות רכות כגון ג’יפים ורכבי סיור קלים וכן נגד כלי טייס איטיים – מל”טים או מסוקים. פגז החצב משלים למעשה את קשת היכולות של הטנק ללחימה בסביבה אורבנית צפופה.
הישג נוסף לתעש במבצע “צוק איתן” ברצועת עזה, היה המבחן המבצעי הראשון של הרימון האישי חסין הפיצוצים.
הרימון IM פותח בתעש יחד עם זרוע
היבשה של צה”ל, כלקח ממותו של רס”ן אלירז פרץ ז”ל, שנהרג מקליע מחבלים שפגע ברימון היד שנשא באפודו והביא למותו. במהלך מבצע צוק איתן הוא הוכח כמציל חיי לוחמים. באחד הקרבות מול מחבלים בשטח הבנוי, נורה אחד הלוחמים על ידי מחבל מטווח קרוב. הקליע פגע ברימון IM החדש, ולמרות שחדר את המעטפת הוא לא התפוצץ.
המנגנון הייחודי שפותח ברימון החדש מפריד בין החומר הרגיש הנמצא במנגנון ההפעלה ותפקידו ליזום את פעולות הרימון, לבין החומר העיקרי (בעל רגישות נמוכה) אשר תפקידו לפוצץ את הרימון ולפזר את רסיסי המתכת. באמצעות ההפרדה הזאת מבטיח המנגנון שהרימון לא יתפוצץ על גוף החייל בעת פגיעת קליע או רסיס.
הפיתוח החדש משדרג באופן ניכר את בטיחות הרימון, ונותן מענה לא רק לפגיעה של קליע או רסיס, אלא גם בזמן חשיפה לאש.