במסגרת סיוריי המרתקים בעולם, בתקופה האחרונה, הגעתי גם לסין ולהונג-קונג. ביקרנו במספר ערים גדולות בסין וכמובן שכרגיל, התעניינתי ביינות הסיניים בחנויות שונות, גדולות וקטנות ואף בברים בבתי המלון. להפתעתי גיליתי שבסין הענקית יש כיום רק כמה מאות יקבים, ויש להם שם מחסור בטרוארים המתאימים לגידול ענבים איכותיים.
בחנות גדולה של הדיוטי פרי בשדה התעופה הגדול של בייגי’ין נאמר לי שהיינות היחידים שאפשר למצוא אצלם הם צרפתיים ואוסטרליים בלבד. בסופרמרקטים מצאתי מעט מאוד בקבוקי יין על המדפים הקטנים. הרוב היו צרפתיים אדומים יבשים ומעט מעט סיניים. האלכוהול הסיני הוצג בכמויות גדולות פי כמה.
למרות זאת מתברר שסין היא שוק היצוא והקליטה הרביעי בגודלו עבור יצרני בורדו צרפתים, אחרי יפן, בריטניה וארצות הברית.
הצבע האדום נחשב בר מזל בסין והוא שם נרדף לעושר, כוח ומזל. בעולם העסקים שלושת ערכים אלה הם בסיסיים. הלבן קשור למוות ומופיע בעיקר בהלוויות. ויש קשר הדוק בין צריכת יין ומנהגי תרבות אצלם. כלומר, רוב היין הנצרך הוא אדום.
אנשים בסין לגמו יותר מ-1.86 מיליארד בקבוקי יין ב-2013. 36% יותר מאשר בשנת 2008, אבל רוב היין שמוכר ללוגמים בסין מגיע מצרפת, מאוסטרליה, מספרד ומאיטליה, ולא מיקבים הממוקמים בסין. כלומר השוק הסיני הוא שוק חשוב מאוד ובעל פוטנציאל ענקי ליצרני היין בעולם.
בתקופה האחרונה בעלי יקבים ברחבי סין מעוניינים לשכנע את הלקוחות הפוטנציאליים בארצם שהיינות הסינים איכותיים אף הם ולא רק הצרפתיים. הם בטוחים שבקרוב חובבי היין יתחילו לרכוש בקבוקי קברנה סוביניון מאזור Xinjiang Uygur כדי ללגמו עם סטייקים או שרדונה מאזור Ningxia Hui כתוספת לתבשילי דגים.
בסין החלו לייצר את היינות האדומים היבשים רק ב-1980 שאז הוגדרו 10 אזורי גידול יין כשכל אחד עם אופי אחר המתחיל להיות יציב ומייצג אט אט. לכל אזור גידול יש את הסיפורים האופייניים לו וכך גם היינות.
“היין בסין דומה לאוכל הסיני שיש ממנו הרבה סוגים וטעמים וכל אחד מוצא את זה האהוב עליו”, כך הם אומרים. מאכלים שונים ומשונים ראיתי וצילמתי שם המון.
אנשים צעירים הם כוח צריכה חזק מאוד ליין. הם רוצים לנסות משהו מעניין וחדש ולא להסתפק במסורת. פיצה האט היא הצלחה בסין וגם KFC. לפני עשרים שנה מעט מאוד סינים שתו קפה, אבל עכשיו כל כך הרבה שותים אותו בסטאר באקס. בכל פינה בערים הגדולות משתרכים תורים ארוכים לפני דוכני שלושת המותגים העולמיים האלה.
מתברר שיצרו יין בסין גם בתקופה הקדומה במאה השנייה לפני הספירה. כבר במאות השביעית עד העשירית ידוע שהקיסרים הסיניים התענגו מיין שייצרו עבורם.
תעשיית היין פרחה אז בסין באותו קצב שהכלכלה צמחה. תיאוריה זו נכונה בסין גם כיום. רוב יינות סין נמכרים בתוך המדינה אך יש המאמינים שלא ירחק היום בו יאהבו אותם גם בארצות אחרות כפי שאוהבים את האוכל הסיני המופיע במסעדות ברוב ארצות העולם.
יצרני היינות מתחילים להבין שהלקוחות הסינים שרוכשים יותר ידע על יין יעדיפו יינות עם אופי מיוחד מאשר יינות המיוצרים באופן סתמי ביקבים גדולים. אבל מתברר שעדיין רוב הסינים מעדיפים ללגום מהאלכוהול המסורתי לו הם רגילים מאשר ללגום יין שהוא מוצר חדש וסתמי עבורם.
הרבה יקבים קטנים החלו לצוץ בסין לפני 5-10 שנים ומספרם הולך וגדל מחודש לחודש באזורי הגידול השונים.
אחד היקבים ששמם מתחיל ללכת לפניו גם בעולם הוא Silver Heights הנמצא במחוז Ningxia Hui. גם המבקרים הידועים Jancis Robinon & Robert Parker מזכירים את יינותיהם בביקורות שלהם.
היקב הוקם ע”י אמה גאו ואביה ב-2007, ומייצר כ-50,000 בקבוקים בשנה. אמה חזרה לסין בשנת 2004 לאחר לימודים ועבודה בבורדו הצרפתית. יש להם כ-40 דונם כרמים בגובה 1200 מטר באזור מאוד יבש עם כמות משקעים שנתיות של רק 200 מ”מ. זה אמנם מקטין את הסיכוי למחלות גפנים ולהקטנת השימוש בחומרי הדברה, אך דורש השקיה. הם משקים בטפטפות שחלקן מגיעות מישראל.
קיים הבדל גדול בטמפרטורה בין הקיץ והחורף: 37 מעלות צלזיוס למינוס 25°C דבר המחייב אותם לקבור את הגפנים בחורף כדי להגן עליהם. היינות מתיישנים בחביות עץ אלון בין 12-16 חודשים, בהתאם לשיטות מסורתיות וללא סינון.
ביקב משתמשים לייצור יינות בענבי בזנים קברנה פרנק, קברנה סוביניון, קברנה Gernischt, סירה, מרלו. היין של היקב הקטן הזה כבר נמכר במסעדות היוקרתיות ביותר ומלונות חמישה כוכבים בסין: בשנחאי ובייג’ינג.
בסיורינו בשווקים ובמחלקות האוכל במרכזי הקניות הענקיים, עבדה המצלמה שלי בקצב מואץ. צילמתי מאות תמונות של מאכלים שאת חלקם אני משוכנע שרובכם אפילו לא היה מקרב לאזור הפה. באחד הרחובות בביג’ין עמדו אחרי דוכנים עשרות סינים לבושים בבגדים צחורים ונקיים. בכל דוכן הוגש למכירה מאכל אחר. המשותף להם היה שכל המאכלים היו נעוצים בשיפודי עץ.
היו שם פירות וירקות, בשר בלתי מזוהה, עקרבים, תולעים, חגבים, דגים ועוד ועוד דברים שאפילו ליד הדמיון היה קשה לחשוב עליהם.
יין לא היה שם. גם במלונות הענקיים בהם שהיינו, היה קשה למצוא אותו.
עוד על היין בסין ועל הדרכים המומלצות לשיווקו במקום הענק הזה, אספר בחלקה השני של כתבה זו, שתתפרסם בגיליון הבא של המגזין.
ישראל פרקר, מהנדס מכירות ויישומים בחברת אלימק.
ישראל יזם, הקים ומפעיל בזמנו החופשי את אתר השער לעולם יינות ישראל
www.wines-israel.co.il
המתעדכן מדי יום
