“בול בפוני” – ניסוי מוצלח למערכת “חץ 3”

אי אפשר היה לטעות במתח הרב ששרר בחדר. אנשי תכנית “חץ 3 – “במנהלת “חומה” של משרד הבטחון היו במתח עצום.

הם הציגו, תוך הסבר מדוקדק, את שלבי ניסוי היירוט הראשון שאמור היה להתבצע יממה אחר כך. לכל העיתונאים שנכחו בחדר היה ברור שכל אנשי התכנית: נציגי משרד הבטחון הישראלי, אנשי מפעל מל”מ של התעשייה האווירית, נציגי חיל האוויר ונציגי מנהלת הטילים האמריקנית – MISSILE DEEFENCE AGENCY, סוחבים טראומה. זה קרה בחודש דצמבר 2014. אז תוכנן ניסוי היירוט הראשון של מערכת החץ 3 מעל הים התיכון. טיל המטרה שוחרר וחצה במהירות את האטמוספירה.

כאשר הגיע ה”אנקור” לחלל הוא היה אמור לשחרר את מדמה טיל המטרה. כאן אירעה התקלה, (מפאת הרגישות המדינית והבטחונית של העניין, לא ניתן להיכנס לפרטים…) שלא איפשרה את שחרור הטיל המיירט שהמתין לפקודה אי שם במרכז הארץ. הדיווחים המיידים בתקשורת היו על כשלון הניסוי, מה שבדיעבד התברר כניסוח לא מדוייק, בלשון המעטה. במשך שנה עבדו מהנדסי הפרוייקט יחד עם השותף אמריקני על הניסוי החדש, כאשר לכולם היה ברור שהניסוי הבא הוא אבן דרך קריטית להמשך הפיתוח. לקראת הניסוי האחרון, שנערך בתחילת דצמבר, ננקטו אמצעי זהירות חסרי תקדים. טיל המטרה נבדק שוב ושוב לפני שנארז והוכנס לתוך טיל ה”אנקור”.

אחת המסקנות העיקריות מהניסוי הראשון הייתה ליצור יתירות – Redundancy – של מטרות. כלומר, ליצור מספר מטרות בחלל, כך שאם אחת אינה מתנהגת בהתאם לתכנון, יהיה אפשר לעבור מיד למטרה השנייה. “הנחת הבסיס הייתה כי הפעם יש לשחרר את הטיל המיירט בכל מקרה, שכן מדובר בשלב קריטי בפיתוח”, מספר לניו טק אלוף משנה ש’ מנהל שכבת יירוט עליונה במפא”ת.

אחת הבעיות המרכזיות עימן התמודדו מהנדסי הפרוייקט היתה ענן הרסיסים. החשש מיירוט בגובה רב (חוץ אטמוספרי), יוצר ענן רסיסים שחלק גדול ממנו מצליח לחדור חזרה לאטמוספירה ולנחות בפיזור גדול על הקרקע. לכן, לצורך ניסוי היירוט עצמו, יצרו המהנדסים מטרה דלת רסיסים כדי להימנע ככל הניתן מנזק שיורי במהלך הניסוי. מלבד ריבוי המטרות תוכנן הניסוי גם למצב שבו בשל גובה הירוט (אם תיכנס המטרה לתוך אטמוספירה), לא יהיה ניתן לבצע פגיעה במטרה עצמה. במצב הזה, תוכננה הסטה מובנית של הטיל בשלב הסופי וזאת בכדי לבחון את המסלול ואופן הכיוון הסופי שלו כלפי המטרה. במילים אחרות, ניסוי כמעט שלם שבו לא תהיה באופן מתוכנן פגיעה במטרה, ועדיין יהיה ניתן להגדירו כניסוי מוצלח. למרות כל הזהירות שלפני, הניסוי עצמו הצליח בסופו של דבר הרבה מעבר לציפיות.

“שתי המטרות השתחררו בחלל ונפתחו בהתאם לתכנון”, סיפר יואב תורג’מן, מנהל מפעל מלמ בתעשייה האווירית. “ברגע שהמטרות נפתחו, מערכות העקיבה של החץ ולא רק הן, זיהו אותן ואת מסלול המעוף באופן ברור מאד ומדוייק. הנעילה של הטיל המיירט הייתה מיידית, ורק אז הוא נורה לעבר המטרה הראשונה, את המטרה השנייה זנחנו בשלב הזה בשל העובדה שהיה ברור שהניסוי מתקדם כמתוכן. במהלך המעוף עקבנו אחרי התנהגות הטיל המיירט והדרך שבה הוא מתקן מסלול לעבר המטרה הראשונה ועד לפגיעה עצמה, שהתבצעה בדיוק באופן ובמקום שתוכננו מראש”. בתעשייה האווירית ובמשרד הבטחון נזהרים מאד מלנקוב בתאריך מדוייק להכרזת טיל החץ 3 כמבצעי. “יש לנו עדיין כברת דרך”, אומרים שם, אם כי לא מן הנמנע שהצלחת ניסוי היירוט האחרון, תאיץ את הפיתוח וההכרזה על מבצעיות. “היום אני יכול לומר בבטחון שאי ביצוע הניסוי ב-2014, לא עצרה את הפרוייקט”,

יאיר רמתי, ראש מנהלת “חומה” במשרד הבטחון
צילום: תעשייה אווירית

אומר לניו טק יאיר רמתי, ראש מנהלת “חומה” במשרד הבטחון. במנהלת מגדירים את הניסוי של דצמבר 2014 כ-NO TEST, ולא ככשלון. “היה לנו ברור שהפיתוח חייב להמשיך כאילו הניסוי הצליח. לכן, המשכנו כרגיל בכל מה שקשור למערכות המכ”מ, העקיבה, השליטה והבקרה והתוכנה. למעשה בשום שלב לא חזרנו לאחור, מלבד עניין חקר הביצועים של טיל המטרה , ושם הבנו מיד את הבעייה ,שתוקנה בהצלחה”. ה”חץ 3″, הוא פרוייקט משותף לישראל וארצות הברית. למעשה הטיל הישראלי נחשב לפורץ דרך בהשוואה למקבילים שלו ה-SAM 3 וה-THAAD האמריקנים. הקבלן הראשי לפיתוח מערכת הנשק ומיירטי ה”חץ” הוא כאמור מפעל מל”מ של התעשייה האווירית, שפועל בשיתוף חברת אלתא – חטיבה וחברת בת של התעשייה האווירית, האחראית על מערך הגילוי המכ”מי. חברת אלישרא מבית אלביט מערכות פיתחה את מערכת ניהול הירי וחברת רפאל פיתחה את משפחת טילי המטרה “אנקור”. חברת בואינג (Boeingׂׂ (האמריקנית היא שותפה של התעשייה האווירית בפיתוח ובייצור של ה-חץ 3, כחלק מההתנייה האמריקנית למימון הפרוייקט. ישראל קיבלה בחמש השנים האחרונות שני מיליארד דולר מארצות הברית לצורכי פיתוח וייצור המערכות כיפת ברזל, שרביט קסמים וחץ על סוגיו השונים. באחרונה ביקשה ישראל מוושינגטון 41 מיליון דולר עבור כיפת ברזל, 150 מיליון דולר לפיתוח ורכש שרביט קסמים ו-15 מיליון דולר נוספים לפיתוח חץ 3. בתוך שנה צפוייה מנהלת “חומה” במדרד הבטחון לבצע סדרת ניסויים, שנועדו לטפל במטרות מיוחדות, ובהן טילי שיוט וכלי טיס לא מאוישים (מטרות “נושמות אוויר” – בלשון המקצועית). התפיסה הישראלית של הגנה רב שכבתית מפני טילים נחשבת לפורצת דרך בעולם. מערך ההגנה הרב שכבתי מתבסס על 4 שכבות הגנה: מערכת ‘חץ 2’ (מבצעית) ומיירט “חץ 3” (בפיתוח) ליירוט טילים ארוכי טווח, מערכת ‘שרביט קסמים’ (בשלבים סופיים לפני פריסה מבצעית) ליירוט טילים לטווח בינוני ומערכת ‘כיפת ברזל’ (מבצעית) ליירוט רקטות וטילים לטווח קצר. בשנים האחרונות עברה מערכת “כיפת ברזל”, שיפורים ניכרים בכל הקשור לטווח היירוט, והיא חופפת בחלקים גדולים את מערכת “שרביט קסמים” מעבר ליכולות המוכחות שלה ליירוט פצצות מרגמה. נזכיר, כשהחל פרוייקט “כיפת ברזל” האמריקנים סירבו להשתתף במימונו. כיום ממומן רוב הפרוייקט מכספי סיוע מיוחדים שמאושרים אד הוק על ידי הקונגרס. “אפשר בהחלט לומר שמדובר בהישג היסטורי לתעשייה הישראלית ולמדינת ישראל בכלל”, מסכם יאיר רמתי את הניסוי המוצלח של מערכת החץ 3. “אני מרשה לעצמי אפילו להכתיב לך את הכותרת לכתבה”, הוא אומר לי דקות אחרי הצלחת הניסוי. ” הכותרת שלי היא, פגע לו בול בפוני”….