המיניבוס הקטן התמלא בהמון מזוודות, בשפים, יהודים, דרוזים, מוסלמים ונוצרים ועם המון סיפורים של אוכל וחוויות, מתחרות השפים הבינלאומית שנערכה בביילובר (BJELOVAR) שבקרואטיה. יצאנו לעבר שדה התעופה בזאגרב, הבירה, הנמצאת כ-80 ק”מ מהאולם בו ניצבו עמדות העבודה בתחרות, בדרכנו בחזרה לארץ, להמשך ימי העבודה השגרתיים של הרוב, במטבחים בבישולים ובתכנון מתכונים. זהו, תמו 4 ימי התחרות המרתקים.
רובינו מכירים רק שפים בודדים. את אלה שהצליחו להתברג לתכניות הטלוויזיה השונות, בהן הם מופיעים שוב ושוב, תוך החלפת בגדיהם הצחורים מדי פעם, בין התוכניות, ואת המנות שהם מכינים או טועמים. כולנו סועדים באירועים שונים, באולמות, מסעדות, ובחדרי אוכל של בתי מלון ומוסדות שונים, עשרות פעמים בשנה. אנו נוטים לשכוח שמאחורי המנות המוגשות לנו מהמטבחים ע”י מלצרים ומלצריות, עומדים שפים ובשלנים, הדואגים במסירות רבה שנאהב את מה שאנו אוכלים ונודה לבעל השמחה, או המארח. את מאות השפים האלה שהצלחת האירועים תלויה בהם, אנחנו לא רואים בדרך כלל ולכן אנו גם לא מכירים ולא מעריכים כראוי את עבודתם הקשה בין הסירים, המחבתות והתנורים פולטי החום.
מסתבר שיש בארץ ארגוני שפים הדואגים לשפים השייכים להם. אחד מהם הוא איגוד השפים הישראלי שבראשו עומד כיום השף ליאון מנחם ואיתו המאסטר שף יוסי אלבז. הצטרפתי לצוות מחברי האיגוד במסע שלהם לקרואטיה הקרה, ממנו חזרו עטורי מדליות ודיפלומות. מאסטר שף ישראל. איגוד השפים והטבחים הישראלי הוקם בשנת 1958 תחת השם “חוג הטבחים בישראל”. היום המטרה של האיגוד היא בעיקר להעשיר את השכלתם הקולינרית של השפים הרבים ולשם כך גם הוקמה האקדמיה מאסטר שף ישראל שבמסגרתה יועברו קורסים ע”י מיטב אנשי ענף הקולינריה. חשוב גם לגדל שפים צעירים שישפיעו אף הם על איכות ענף הקולינריה בארץ. בשדה התעופה בזגראב שבקרואטיה חיכה לנו השף העומד בראש האיגוד הקרואטי, Božidar Miodragović. הוא השף שניהל את התחרות בביילובר. האיגוד הקרואטי חתם על הסכם שיתוף פעולה עם הארגון הישראלי. מאותו רגע היינו תחת פיקוחו וניהולו של השף הקרואטי רחב הממדים והעטור בזקן לבן.
בתחרות השתתפו שפים מישראל, קוריאה, קרואטיה, רומניה, סלובניה, סלובקיה ועוד. במלון “Central Bjelovar” שבמרכז העיר, סמוך לכנסיה ולבית הכנסת הישן שהפך להיות אולם אירועי תרבות, הפך אולם האירועים הגדול, למטבח התחרות וגם לפינת התכנסות השופטים תצוגת המנות והארוחות של המשתתפים. הותקנו בו ארבעה עמדות עבודה, שהופרדו במחיצות. בכל עמדה היו פלטה חשמלית, תנור אפייה וכלי חיתוך ובישול. בקצה האולם סודרו על מדפים ירקות טריים ופירות מסוגים שונים ורבים, מהם יכלו המתחרים לבחור את אלה המתאימים למנות אותם הכינו. בתוך מגירות בחדר סמוך אוכסנו נתחי בשר שונים, כבדים, מוח, דגים, נקניקים, פסטרמות ועוד. בכל סיבוב בתחרות ניתנו למתחרים נושאים לעבודה. היו קטגריות קבוצתיות ואישיות.
מנות ראשונות, עיקריות ואחרונות. היו גם קטגוריות נושאים מרכזיים במנה:
דגים, פסטה, כבד, מוח, בשר ועוד. עשרות מנות המעוצבות להפליא, כמו יצירות אמנות, הוגשו לצוות השופטים שבראשם עמד שף מטוניסיה. המנות היו שונות אחת מרעותה גם במראה וגם בטעם. יצירת כל שף נעשתה בהתאם לדמיונו, כישרונו, מוצאו וכישוריו של השף. השפים שלנו ממאסטר שף ישראל, הגיעו מאזורים שונים בארץ ומתרבויות שונות, שהשתקפו בעבודתם ובמחשבתם הקולינרית. הם ישבו יחד והתייעצו על מבנה המנות לפני שניתן אות הפתיחה לכל סיבוב בתחרות. גם בזמן הביצוע נזרקו מכל עבר הערות למתחרים מהחברים שניצבו מסביב לעמדות הבישול.
המשתתפים מישראל, שהיו שגרירים מצויינים של ישראל, היו השפים ליאון מנחם, יוסי אלבז, (שניהם שימשו כראשי הקבוצה ושופטים), נאהי עריאדה, ראדי קיזל, גמאל עלי, קובי מזרחי, גיא שחרור, מחמיד סובחי, זיאד חואלד, משה אוזנה, פאדי גאבר. המגלפת גלינה מלמד והקונדטורית בר זנזורי. המנות שיצרו היו מעניינות ויפות וזיכו אותם במדליות בדרגות שונות. המדליות חולקו מדי ערב בטקס מסקרן, ע”י השף הקרואטי ועוזריו. הפליאה בעבודתה גם המגלפת בירקות ובפירות שלנו, האמנית גלינה מלמד מנתניה. היא הפכה דלעות, זוקיני, מילונים, גזר ועוד, לכדים, חיות, דמויות בני אדם ועוד, בעזרת סכינים וכלי גילוף מיוחדים. כשהסתכלתי על פרצופי האנשים המגולפים, היה נדמה לי לרגע שהם חיים, אמיתיים. חבל רק שהמגולפים האלה, מצטמקים ונרקבים לאחר מספר ימים, והזכרון היחיד מהם הם תמונות. עבודותיה המשובחות של גלינה זיכו אותה במדליית זהב ובהכרה בינלאומית בכישרונה.
בתחרות השתתפו גם קונדיטורים וקונדיטוריות בני המקום, שהביאו לתחרות את העוגות שהכינו במקום עבודתם. העוגות, רובן היו מעוטרות בדמויות ובפריטים צבעוניים שונים, שיוצרו מבצק סוכר, בשלל גוונים. כששאלתי את היוצרים איך הכינו את הפריטים המסוכרים שלי הם ניראו מאוד קשים להכנה, הם הסבירו לי להפתעתי איך יוצאות היצירות המקסימות האלה בקלות מתחת לידיהם… היה גם נחמד לצפות בחברות שנוצרה בין השפים ממדינות, תרבויות ודתות שונות. הם שוחחו ביניהם, לעיתים בשפה שהייתה מוכרת רק לאחד הצדדים, אך הבינו טוב מה מתכוון כל צד. כנראה שהשפה הקולינרית, האהובה כל כך ע”י כל אחד מהמשתתפים, היא שפה משותפת גם ללא מילים. נפרצים סכרים, ונמחקים גבולות בין מדינות. הנשיקות והחיבוקים ההדדיים הן עדות חיה ומוכחת לתופעה זו. ברור לי מעל לכל ספק שהקולנריה הישראלית והיין הישראלי הם השגרירים הטובים ביותר שלנו ברחבי העולם. זו מין עבודת שגרירות כמעט ללא מילים אבל עם המון גוונים, טעמים וריחות. שוב נותר לי להצטער שמשרד החוץ ומשרדים ממשלתיים אחרים מתעלמים בעקביות מהפעילות המצויינת הזו, המעלה את קרנה של ישראל בעולם. ויחסי ציבור נאותים אין. לא ידוע לי על כל סיוע ממשלתי מוצהר להקמת והשתתפות בפרוייקטים ישראלים חשובים כאלה בעולם, וטוב שיש גופים פרטיים המתארגנים ובכוחות לא קטנים גורמים לכך שעוד הרבה אנשים ברחבי העולם ידעו שבישראל יש המון דברים חיוביים, מעניינים ושווים בחינה מקרוב.
שיהיה בתאבון לכל המשתתפים, המשך פעילות מוצלח וטעים ולחיים, גבוה גבוה עם יין ישראלי, כמובן.
ישראל פרקר, מהנדס מכירות ויישומים בחברת אלימק.
ישראל יזם, הקים ומפעיל בזמנו החופשי את אתר השער לעולם יינות ישראל
www.winesisrael.com
המתעדכן מדי יום
