סגן-אלוף קרן בן-נתן משרתת בצה”ל מזה 25 שנה. בן-נתן נולדה בארה”ב ועלתה לארץ בגיל 17, כאן החלה את דרכה כעתודאית לפסיכולוגיה, ובהמשך עברה לעיסוק בתחום הפסיכולוגיה ההתנהגותית. ב-20 השנים האחרונות, משרתת בן-נתן בעתו”ם: ענף תכנון ומחקר, בחטיבת תכנון ומנהל כוח אדם (תומכ”א) שבאגף כוח אדם בצה”ל. החטיבה אחראית על שיבוץ וניהול כוח אדם, סדיר ומילואים. זאת, באמצעות בניית תשתיות מחקר, ניתוח נתונים וחלוקה למקצועות. “למעשה, עוסק הענף במדיניות, באסטרטגיה ובתכנון כוח האדם בצה”ל. לדעתי, הכל מתחבר לעשייה המשלבת את הדיסציפלינה של תכנון כוח האדם של צה”ל יחד עם המשך התמקצעות המשרתים כחלק מהמסלול ומהתואר”, מסבירה בן-נתן.
בתמונות מימין ולעיל: חיילות צה”ל בתפקידים טכנולוגיים והסברתיים. קרדיט: דובר צה”ל
תחום ההיי-טק והאלקטרוניקה בצה”ל
במציאות הטכנולוגית בה אנו חיים, עוסק צה”ל בפיתוח יכולתיו הטכנולוגיות ותחום ההיי-טק, הן בבחינת שכלול בלתי פוסק של הציוד, והן בפיתוח מקצועיות אנשיו והרחבת תחומי הידע – כל זאת במטרה להיערך לאיומים החדשים של המאה ה-21. משימה זו אינה מתחילה בשלב ההכשרה של החיילים עת הגיעם למלא את תפקידם, לא בשלב ההכשרה המקצועית הקודמת לכך ואף לא בשלב שיבוצם לתפקידים השונים בלשכת הגיוס. ההחלטה כיצד ישובצו החיילים וכיצד יוכשרו למילוי משימתם – נרקמת בעתו”ם זמן רב טרם הגיוס.
למעשה, מתמודד צה”ל עם מחסור בחיילים המתמחים בתחומי האלקטרוניקה והסייבר. לתחומים אלה נדרשות הכשרות ארוכות, הבאות על חשבון פרק שירות משמעותי של חייל החובה. לא סביר לחייב את כלל המשרתים בתפקידים הטכנולוגיים לשרת תקופה ארוכה יותר, שתאפשר הכשרה מספקת, ומצד שני לא ניתן להסתפק בהכשרה שטחית. לפיכך, נדרש צה”ל לגיבוש פיתרון יצירתי. פתרון זה, מתמקד באיתור מועמדים לשירות בטחון (מלש”ב) אשר להם הפוטנציאל והנכונות לפנות למקצועות הטכנלוגיים בצבא ובאזרחות. “אנו פונים למקומות בהם יש תשתית מתאימה ואינטרס משותף על מנת לבנות תוכניות: חוגים, הרצאות וכדומה, אשר ישרתו את כולנו על מנת להכשיר כוח אדם עתידי לצה”ל”, מסבירה בן-נתן כיצד מתחיל תהליך איתור המלש”בים. “עדיף לנו לגייס חייל שבחר במסלול לימודים כזה (מבחינת מוטיבציה גבוהה) ויש לו בסיס מסוים להכשרה על מערכות ספציפיות, ואנו מקדישים פחות זמן על השלמת פערים ולימוד רקע, זמן שינוצל במקום זאת לביצוע התפקיד ותרומה לביטחון המדינה”.
שילוב נשים
פרויקט הדגל שמוביל הענף הוא סדרת מפגשים של קצינות המשרתות בתפקידים טכנולוגיים עם תלמידות בחטיבות הביניים בבתי ספר בפריסה ארצית. “אנו מגלים שקשה לאייש חיילים ללא רקע קודם בתפקידים אלקטרוניים, ולכן נוצר הפרויקט הזה”, מסבירה בן-נתן. “בנינו צוות מתנדבות מתחומי הטכנולוגיה הכללית, קצינות זוטרות ובדרגות רב-סרן וסגן-אלוף, והן חושפות את התלמידות למסלולן הצבאי, לרבות ההתלבטויות האישיות והתובנות שגיבשו במהלך שירותן”. הקצינות חושפות את התלמידות לאפשרויות העומדות בפניהן ולהישגים הנדרשים, ופותחות צוהר לעיסוק מרתק זה, שרבות מן התלמידות אינן מודעות אליו. השיח הינו מקצועי מחד ואישי מאידך, ומאפשר לבנות לשאול ולקבל מושג על העולם המקצועי, ולצד זאת להעלות קשיים וחששות מגיוס למערך הטכני והטכנולוגי, שלצערנו, הנשים מהוות בו רק כ-20%. “בתחום האלקטרוניקה אין מרכיב פיזי שיכול להגביל נשים, ובמובן התודעתי – נשים יותר פתוחות אליו. בנות הן שוות ערך לבנים ומהוות 50% מהאוכלוסיה. כיום, החיילות מהוות כ-20% מכלל המשרתים במערך הטכני, ולמרות שאנו רואים עלייה יפה באחוזים – זה לא מספיק”. המפגשים אינם חוויה חד פעמית: צה”ל נשאר בקשר עם בתי הספר ועוקב אחר מספר התלמידות הפונות למגמה המדעית – טכנולוגית, ובשלב הגיוס מאתר אותן לתפקידים הרלוונטיים.
למה דווקא בנות?
מלבד הפן הערכי שבקידום שיויון נשים בתחום הטכנולוגי, ישנו ערך מקצועי ותכנוני בעידוד בנות להתגייס לתפקידים אלו. “אנו רואים את הבנות ככוח לא ממומש – כל המקצועות בצה”ל פתוחים בפני נשים (מלבד אלו המוגבלים מטעמים פיזיולוגיים שנקבעו על ידי חיל הרפואה), ובפועל גברים הם אלו שמאיישים את רובם – מה שמקטין את מספר הלוחמים הפוטנציאליים. לצערי, המערך הטכנולוגי הוא המערך השני בגודלו בצה”ל, ומראש 50% מהמשאב האנושי לכאורה לא רלוונטי אליו, ומסיבות לא מוצדקות. אנו לא רואים נשים במערך בעיקר בגלל תפיסה תרבותית מוטעית המשפיעה על המוטיבציה הנמוכה לעיסוק בתחום”.
השוק האזרחי
הפרויקט נוטע בבנות “זרעים” עוד בתקופת הלימודים התיכוניים, ואלו מתפתחים במהלך שירותם הצבאי ופותחים להן דלת למקצועות ההייטק באזרחות. במבט לעתיד – הפרויקט מהווה תרומה לאומית לפיתוח השוק ולשילוב בנות בתפקידים טכניים ואלקטרוניים בתום השירות. “אני מקווה שנמשיך עוד שנים רבות בפרויקט. ניתן כבר לראות כי היקפיו שולשו וכי עלתה דרישה מהשטח להיות בקשר עם תלמידות כבר מכתה ח’ על מנת להטמיע את הרעיון בגיל צעיר ככל האפשר. אנו רואים הצלחה ממשית גם בקרב ההורים וכמובן שבקרב הנערות. חשוב לנו להסביר כי יש לכך ביטוי גם באזרחות, ולכן אנו רוצים לקדם גם רכיב אקדמי כמו קורס תכנות, נקודות זכות למדעי המחשב והרחבה למסלולים שאינם רק טכניים, וכל זאת בשיתוף משרדי הממשלה והמוסדות האקדמיים”.
בהקשר זה, פרויקט בולט נוסף, הוא פרויקט “לתת חמש” בהובלת משרד החינוך, עימו צה”ל משתף פעולה. הפרויקט שם לו למטרה להכפיל את מספר הניגשים לבגרות חמש יחידות במתמטיקה. כחלק מהקמפיין, מבקרים אנשי חינוך מגופים שונים בכתות בבתי ספר המאותרים כבעלי פוטנציאל גבוה ומעבירים הרצאות להעלאת המודעות בקרב התלמידים. קציני צה”ל משתתפים אף הם בהרצאות אלו.
חזון
“הרכיב הטכנולוגי הופך משמעותי יותר בצה”ל, והמערך הטכנולוגי, בהתאם, התרחב והפך מגוון יותר”. פנינו לקדמה: ראש אגף כוח האדם, עומל על גיבוש תוכנית, לפיה יסיים כל חייל חובה את שירותו הצבאי עם תואר ומקצוע בידו. זאת, מתוך אמונה כי החוויה הצבאית תיצרב לא רק במובן הביטחוני והערכי, אלא גם במובן התעסוקתי, תוך מימוש הפוטנציאל הגלום בכל חייל וחיילת ולטובת קידום האינטרס הלאומי.
