חדשות היום

הישורת האחרונה

מאת: אמיר בר שלום

מאבק איתנים מתנהל בימים אלה מאחורי הקלעים בין איטליה לדרום קוריאה. בשקט בשקט עולים לרגל ללשכתם  של מפקד חיל האוויר ושר הבטחון הרבה מאד שליחים משתי המדינות. הסיבה, חיל האוויר הישראלי אמור להחליט בקרוב על מטוס האימון הבא שיכשיר את טייסי הק

רב שחו ויחליף את האפ -16 A (הנץ המזדקן), ואת הסקייהוק (“עיט”). כל אחת מהתעשייות מציגה מטוס מתקדם מאד, שמשלב את היכולות של מטוס קרב במטוס אימון. הקוריאנים מתשלובת  KAI – KOREA AEROSPACE INDUSTRY,  מציגים את ה- T-50,  מטוס  אימון מתקדם שפותח יחד עם לוקהיד מרטין האמריקנית שצבר כבר למעלה מ- 32,000  אלפים שעות טיסה בחיל האוויר של קוריאה. למתבונן מהצד
ה- T50  מזכיר מאד במראה החיצוני שלו את האפ 16.  האיטלקים לעומתם מציגים את מטוס ה- M-346, (ה- M-346  מבוסס על מטוס ה”יאק 130”) ,  של חברת  “ALENIA AERMACCI“ .
מטוס שנולד משיתוף פעולה עם חברת  “YAKOVLEV” הרוסית כבר לפני שני עשורים. מאז נפרדו שתי החברות, “ALENIA AERMACCI צירפה ב- 2008 שותף אסטרטגי בדמות  “BOEING“ האמריקנית וכיום משתפת החברה האיטלקית פעולה גם עם תעשיות המטוסים של צ’ילה ויוון.
משרד הבטחון וחיל האוויר כאמור עדיין לא החליטו איזה מטוס לרכוש,  כאשר ההחלטה אמורה ליפול כבר בחודשים הקרובים. שתי המדינות: אטליה ודרום קוריאה לא מהססות להפעיל לחצים פוליטיים, אם כי אלה לא בהכרח גלויים. כך למשל עלה עניין רכש המטוסים בביקור האחרון של ראש הממשלה נתניהו באיטליה, באמצע חודש יוני האחרון. ברלוסקוני (בעצמו תעשיין אטלקי) מנסה בכל הכוח לדחוף את המטוס האטלקי. מהצד השני חורשת את הארץ באופן

T -50
T -50

תדיר משלחת אנשי השיווק הקוראנית שעוזרת כמובן בתשתית הרחבה של לוקהיד מרטין בישראל.
לצורך הרכישה חברו “התעשייה האווירית”  ו”אלביט” , והקימו את חברת “תור”, החברה שאמורה לרכוש במשותף את המטוסים ולהפעיל אותם אחר כך בחיל האוויר בצורת חכירה. המודל הזה נבנה בהתאם לפרוייקט הנוכחי של אלביט  עם חיל האוויר בהפעלת מטוסי האימון “עפרוני” בשלב ראשוני קרב בקורס טיס.
בחודש מאי האחרון ערכה המשלחת מפגש עם הכתבים הצבאיים בישראל. ראש הפרוייקט הישראלי מטעם, סאנג צ’ואי סיפר כי ההתרשמות של חיל האוויר מהמטוס הקוריאני הייתה חיובית מאד. חיזוק לדברים האלה שמענו מפי אורן עשת, טייס קרב בחיל האוויר, שטס על ה T 50. כיום משמש עשת (לשעבר טייס ביחידת ניסויי הטיסה של חיל האוויר) יועץ מיוחד לחברת KAI.
“אין ספק שמדובר במטוס שמזכיר במעטפת הביצועים שלו את מטוסי הקרב של חיל האוויר”, מספר עשת. “מהבחינה הזו, כמדריך לשעבר וכטייס קרב, אני יכול לומר חד משמעית כי יש לכך חשיבות בלימוד יסודות טיסת הקרב. מעבר לכך צריך להביט קדימה. חיל האוויר הולך להכניס לשירות בעוד כמה שנים את מטוס הקרב המתקדם בעולם, האפ 35. כדי להכשיר טייסים ליכולות שלו, במיוחד אלה אווירודינמיות,  חייבים מטוסי אימון מתקדמים”.
ה- T-50,  נחשב מטוס בעל יכולת תמרון גבוהה מאד, ויכולת נשיאת נשק מתקדם. שני תאי הטייס, של המדריך ושל החניך, מצויידים בצגים דיגיטלים צבעוניים רב תכליתיים, ובתצוגה עילית רחבת זווית. כל לחצני ומתגי התפעול מרוכזים על המצערת ומוט ההיגוי. תצורה זו מאפשרת  לטייס שליטה מלאה על ביצועי הטיסה ומערכות הנשק ללא שינוי תנוחה. מעבר לביצועי הטיסה שלו כמטוס אימון בשלב הקא”מ (קורס אימון מתקדם שאליו מגיעים כל בוגרי מגמת הקרב בקורס הטיס, ושם למעשה רוכשים את מיומנות הקרב לפני שיבוצם בטייסות המבצעיות) הקוראנים מצביעים על יכולתיו של המטוס לשמש מטוס תקיפה קל.
הדגם TA 50, הוא דגם הנושא חימוש למשימות אוויר – אוויר ואוויר – קרקע. המטוס מצוייד בתותח 20 מ”מ ויכול לשאת מגוון רחב של פצצות וטילים. הקוראנים גם מציגים דגם משופר של המטוס, FA -50,  דגם שמצוייד במערכות מכ”מ בקרת אש של חברת “אלתא”, ובמערכת לוחמה אלקטרונית של חברת “אלישרא”. הדגם הזה יכול לשאת חימוש של כמעט 5 טון, כמו טילי אוויר – אוויר, אוויר – קרקע, וכוורות רקטות על שבע נקודות תלייה מתחת לכנפיים.  אין ספק שמבחינת חיל האוויר יש כאן נתון משמעותי שנלקח בחשבון.
“המטוס הזה הוא בבחינת המשך טבעי לאבולציית המטוסים של חיל האוויר הישראלי“, אומר סאנג צ’ואי, ראש הפרוייקט הישראלי. “ הרי מטוס הקרב העיקרי של חיל האוויר הישראלי הוא האפ 16 . ה- T -50, נותן לחיל האוויר את הפתרון האופטימלי בכך שהוא מכיל קשת יכולות שמתאימות לכל המטוסים ,מהאפ 16 ועד האפ 35”.
צריך לומר שלעומת הקוריאנים האטלקים מסתפקים בלחץ מאחורי הקלעים. בסלון האווירי האחרון אמנם הטיסה החברה כתבים ישראלים במטוס, אבל מעבר לכך נראה שהאיטלקים בטוחים (הייתי מוסיף אולי יותר מדי), במוצר שלהם.

M-346
M-346

פרוייקט ה- M 346  קיבל  רוח גבית גדולה עם הודעת סינגפור בחודש מאי 2010 על רכישת  המטוס כמטוס האימון הבא של חיל האוויר שלה. מבחינת תעשיית המטוסים העולמי ההחלטה הייתה מפתיעה שכן בדרך כלל עוקב חיל האוויר של סינגפור אחרי החלטות חיל האוויר הישראלי בכל הקשור להצטיידות במטוסים. מי שעוד רכשה את ה- M 346, מעבר לחיל האוויר האטלקי, היא איחוד האמירוית שמייעדת 24 מטוסים מתוך 48 שהזמינה לטייסות קרב קלות. היתרון של ה- M 346  לעומת ה- T -50  הקוריאני הוא בעלות שעת טיסה. האיטלקים טוענים  כי עלות שעת הטיסה זולה בעשרות אחוזים מה T-50. האם זה יהיה השיקול העיקרי לרכישה? באופן חד משמעי, לא!
מרכיב חשוב בעסקה הזו יהיה רכש הגומלין שתעשה החברה הזוכה בתעשייה הבטחונית הישראלית. אם נשווה את פוטנציאל השוק של דרום קוריאה לזה של אטליה, אין ספק שהבחירה תיפול על המטוס הקוריאני. דרום קוריאה כבר משלבת מערכות ישראליות בדגם התקיפה של ה T-50, ומעבר לכך גם הביעה התעניינות גדולה במערכות להגנה מפני טילים שמפתחת ישראל: “כיפת ברזל“, “שרביט קסמים” ו “חץ”.
גורם בכיר במערכת הבטחון שנשאל לאחרונה על ההתלבטות הזו אמר חד משמעית:
“נעשה מה שטוב לחיל האוויר ולתעשייה הישראלית”. עם המשפט הזה השורה התחתונה ניראת די ברורה.

תגובות סגורות