ניו-טק פורטל ההיי-טק הישראלי

Posts Tagged ‘אמיר בר-שלום’

לטוס בלי מגבלות

אפ 16 איימאת: אמיר בר שלום

“צריך להתרגל לא להחזיק את הסטיק ולתת למטוס לטוס לבד”, מספר אל”מ – ט, מפקד בסיס רמון, בפגישה שלנו בטייסת העטלף, טייסת האפ 16איי. “כטייס, האינסטינקט הבסיסי הוא לשלוט במטוס ולהטיס אותו, במטוסים המתקדמים שלנו, אפ 15 איי ואפ 16איי, הייעוד הוא הפוך. לתת למטוס להטיס את עצמו, ולאפשר לטייס והנווט להתפנות לשאר המשימות”.
למערכת הזו ניתן השם “לנטירן”, LANTIRN – Low Altitude Navigation and Targeting Infrared for Night. המכ”ם עוקב פני הקרקע מאפשר טיסה אוטומטית בגובה נמוך מאוד, עד 100 רגל (כ 30 מטר) מעל פני השטח, תוך הימנעות ממכשולים קרקעיים. תכונה זאת מאפשרת לטייס לטוס קרוב מאוד לפני הקרקע במהירות גבוהה, בחסות הרים, בקעות, וחשכה כדי להימנע מגילוי מכ”מ.
תת-המערכות העיקריות של מיכל הניווט הן מכ”ם העוקב אחרי פני הקרקע (terrain-following radar – TFR) בתחום Ku (AN/APN-237A), חיישן אינפרא-אדום בעל שדה ראייה רחב (wide field-of-view-WFOV) מסתכל קדימה (Forward-looking infra-red – FliR), והמחשבים וספקי-הכוח הדרושים.
ה-TFR משתמש בעיבוד אותות מתקדם לשם הספקת כיסוי רחב-אזימות, אשר בעצמו מאפשר תמרון נמרץ יותר של המטוס הנושא. זאת משום שהמערכת יכולה לספק מבואות כיווניים לטייס או למחשב בקרת הטיסה, בשעה שמערכות ישנות יותר סיפקו רק פקודות במקרה של אבדן שליטה.
ה-TFR מגביר משמעותית את סיכויי ההישרדות של המטוס בשדה-הקרב המודרני, מאחר שהוא לא רק מאפשר לטייס למנוע אוטומטית את קרבת הקרקע, אלא גם מאפשר לו להתחמק ממערכות הגנה אווירית על-ידי תמרון במישור האופקי. ניתן לחבר את המכ”ם ישירות לטייס האוטומטי של מטוסי F-16 כדי לשמור אוטומטית על רום הנקבע מראש של עד 100 רגל תוך כדי טיסה מעל כל סוג נפוץ של קרקע. למערכת חמישה אופני פעולה: רגיל, מזג-אוויר, ECCM, סבירות יירוט נמוכה (Low Probability of Intercept –LPI) וגובה נמוך מאוד (Very Low Clearance-VLC).
ל-FliR שדה ראייה של 28 מעלות באזימות ו-21 מעלות בגובה. התמונות המתקבלות רכובות על הנוף החיצוני באמצעות הקרנתן על ה-HUD. התמונה היא גרגרית, אך תחושת העומק טובה דיה לשם טיסה בחושך מוחלט או בתוך עשן שדה-הקרב. גשם, ערפל או עשן מפחיתים אולם את ביצועי המערכת, מאחר שאנרגיית האינפרא-אדום נבלעת מאוד על-די גרגירי האבק או אדי המים. לשם העמקת המבט מעבר לגבולות ה-HUD הרגילים, הטייס יכול לבחור באמצעות HOTAS בהיבטי-הבזק 11 מעלות שמאלה או ימינה מהמרכז. מתג אחר מאפשר לטייס לבחור תמונה שלילית “white hot” או תמונה חיובית “black hot”, שתיהן בירוק-ולבן במקום שחור ולבן. לכל טייס העדפות משלו.

מערכת ה LANTIRN, מאפשרת לטייס לקבוע בשלב תכנון הטיסה את הגובה הרצוי מעל פני הקרקע, ואז בלחיצת מתג תוך כדי הטיסה עצמה, המטוס נשלט ומבוקר לחלוטין על ידי המערכת. היא זו שמזהה את תוואי השטח, ושומרת את המטוס לכל אורך הנתיב על הגובה הנדרש באופן מדויק. הכשרת הטייסים על המערכת הזו פרוסה על פני יותר משנה של אימונים. בשיחה נדירה עם ביטאון חיל האוויר, על השימוש, ב LANTIRN סיפר טייס מטייסת “הפטישים” (טייסת ה”רעם”, אפ 15 איי של חיל האוויר):
“ההכשרה על המערכת הזו היא הכשרה של 35 טיסות, שזה המון”, הוא מסביר. “אחרי 35 טיסות, שמגיעות בכלל רק אחרי שאתה יותר משנה בטייסת, אתה נהיה כשיר. זה לוקח זמן כי מדובר בהמון מתארים, זה דבר מורכב מאוד. יש הרבה סוגים של טיסות: מחתפים, טיסות ביום, טיסות בלילה, גיחות בטחון שוטף (בט”ש), תקיפות בעומק שטח האויב, פעולות בחזית הלחימה ועוד. אחד הנושאים הכי בולטים ומעניינים שמבצעים בהכשרה הוא טיסות חתף לתקיפה בלילה”, הוא ממשיך. “הטיסות האלו, כמובן, מגיעות בשלב מאוחר יחסית בהכשרה. טסים בגובה נמוך מאוד בעזרת פוד הניווט, מגיעים לאזור המטרה, מושכים לגובה ותוקפים בעזרת פוד רכישת המטרות. ההכשרה הזו, בדומה להכשרה על פוד רכישת המטרות, מיועדת גם לטייס וגם לנווט. האוריינטציה היא באמת יותר לכיוון של התא הקדמי, כי זה משהו שקשור להטסה, אבל זה גם אחד מהמסכים בתא האחורי והנווט שותף מלא בבקרת המערכת. המערכת עצמה לא מסובכת לתפעול. המטוס עושה את זה ועושה את זה טוב. אבל זו מערכת שדורשת המון בגרות טיסה, כי היא מאוד מסוכנת. המערכת מטיסה אותך קרוב מאוד לקרקע ועוד בלילה, כשהראות נמוכה מאוד. זה דורש אמון מלא במטוס. המערכת, למעשה, טסה לבד. אתה יושב במטוס וטס בגובה של מאה מטר מעל הקרקע, שזה כלום. אם משהו קורה, חס וחלילה, כנראה שאף אחד כבר לא יוכל לעשות שום דבר כדי לעזור לך. לכן צריך לעשות המון בדיקות לפני הטיסה, להקפיד על נהלי האבטחה, לוודא שהמערכת בסדר, שאין בעיות,ושאנחנו מנמיכים במדרגות הטיסה המותרות לנו”.
הייעוד המקורי של מערכת ה LANTIRN, היה לשפר את יכולת התקיפה של מטוס האפ 16 מתוצרת לוקהיד מרטין. הרעיון נהגה בסוף שנות ה 70, והמחקר עצמו החל ב 1980, בחברת מרטין- מרייטה, שלימים נקנתה על ידי לוקהיד מרטין. התכנון המקורי של ה-LANTIRN כלל את שילובה של מערכת אוטומטית לזיהוי מטרות (ATR – Automatic Target Recognizer), שתוכל להבדיל בין מטרות שונות כגון טנקים, טילי קרקע-אוויר, ונגמ”שים. אבל, שנתיים לאחר תחילת המו”פ של ה-LANTIRN, הוחלט שלא לכלול את ה-ATR בשלב זה, כדי להפחית מהסיכונים הטכניים הנובעים מפיתוח הטכנולוגיה המתקדמת. תחת זאת, הוחלט שהפונקציונאליות הזאת תתווסף בשלב מאוחר יותר במסגרת תוכנית שדרוג. בדיקות ראשונות של פוד הניווט AAQ-13, שבוצעו בידי מטוסי F-16B ו-A-10A, הושלמו בהצלחה בדצמבר 1984. חיל האוויר האמריקני אישר יצור ראשוני בהיקף מצומצם של פוד הניווט במרץ 1985 ובנובמבר 1986 אישר יצור בהיקף מלא של הפוד. פוד הייצור הראשון נמסר לחיל האוויר האמריקני ב- 1987. השימוש המבצעי הראשון במערכת היה במלחמת המפרץ.
כיום ה LANTIRN  היא מערכת משולבת. המערכת מורכבת משני פודים, התלויים מתחת לגחון המטוס: פוד תקיפה ופוד ניווט. פוד התקיפה משמש לציון המטרות. פוד התקיפה שנקרא גם, AAQ-14 כולל חיישן אינפרא אדום לראיית לילה וציין לייזר המודד גם טווח ומשמש לציון מטרות עבור נשק מונחה לייזר.
ה LANTIRN כאמור נמצאת המערכת הזאת בכל מטוסי הסופה (אפ 16 איי) והרעם (אפ 15 איי) של חיל האוויר. על פי מקורות זרים, תקפה והשמידה ישראל ב 5 בספטמבר 2007 כור גרעיני בדיר א- זור שבסוריה. המטוסים לא התגלו עד לתקיפה עצמה, כלומר ההגעה ליעד הייתה בגובה נמוך מאד…

הקשבה, פיתוח ופתרון, TI בתלת מימד

SITARAמאת: אמיר בר שלום. “אני אספר לך סיפור על השוק הישראלי. לפני כעשר שנים, עוד שהייתי בתפקיד מהנדסת פיתוח אפליקציות, הגעתי לכאן להעביר השתלמות באחת המכללות בנושא DSP. הרצאה שכולה הייתה תוכנה”. כך פותחת אליזבת דה פרייטס, מנהלת השיווק במזרח ארופה והמזרח התיכון, של סדרת המיקרו החדשים ממשפחת   SITARA  בטקסס אינסטרומנטס. “ביום השני להשתלמות ניגש אלי אחד התלמידים ואמר לי בשקט אבל באופן נחרץ מאד, הבנו! את יכולה להתקדם. הייתי מופתעת מאד, אני מעבירה הרצאות כאלה בכל העולם, ובאף מקום לא נתקלתי בתגובה כזו. אני מדברת על המישור החיובי, לא השלילי. רמת הידע כאן היא מהגבוהות בעולם. הסכמתי איתו מיד,קצב הלימוד היה איטי מידי בשביל הישראלים, הערכתי מאד את הכנות ורמת הידע ואכן המשכתי הלאה” .
אליזבת דה פרייטס עובדת ב TI למעלה מ11 שנים. ביקורה הנוכחי בישראל התמקד בהצגת מעבדי המיקרו החדשים שהשיקה TI, ביניהם ה AM1810, ה AM3894 וה AM35/37xx, כולם מבוססי ARM ממשפחת SITARA . דה פרייטס שמכירה היטב את השוק הישראלי מתפקידיה הקודמים בחברה, רואה בישראל את אחת השווקים החשובים ל TI העולמית.

זה היה לפני כמעט עשור, מאז את חוזרת שוב ושוב לישראל. מהפרספקטיבה שלך איך היית מאפיינת את השוק הזה היום, בהשוואה למשל לשווקים אחרים שאת אחראית עליהם ב TI?
“הפיתוח הישראלי מאד מהיר ומתקדם ובעיקר יצירתי. יש מדינות שהקצב בהן איטי הרבה יותר. השוק הישראלי מאד דורש. אני משייכת את זה בעיקר לרמתו הגבוהה. זו הסיבה שיש לנו כאן צוות גדול מאד של TI. לענות ובמהירות לדרישות של שוק שמתאפיין ברמה הגבוהה ביותר של טכנולוגיה. כמובן שבעיני העולם השוק הבטחוני כאן נחשב למתקדם ביותר, ולחשוב מאד. יש כאן ידע עצום שבא לידי ביטוי בפיתוח בכל הקשור ל DSP, שמתפתח בשנים האחרונות גם לשווקים אחרים. דוגמא מצויינת לכך אפשר לראות בשוק הרפואי. יותר ויותר טכנולוגיה נכנסת היום לתחום הזה, ולא מעט ממנה מגיע מהשוק הבטחוני”.
זווית הראיה של דה פריטס מעניינת מאד. תוך כדי שיחה על השוק הישראלי אנחנו גולשים מהר מאד להבנתה את הסינרגיה שבין הטכנולוגיות. ללא ספק יש בכך להעיד על כיוון השוק.
“קח לדוגמא את מכונת הקפה כאן במשרד. יש לה מסך וסדרת כפתורי לחיצה. זה לא היה קיים לפני חמש עשרה שנה. אז הכל היה ידני מכני. אני מביטה על המצב הזה היום וחושבת הלאה. זו אחת השיחות העיקריות שלי עם הלקוחות, לאן הולך השוק. אםנמשיך את דוגמת המטבח, אני רואה את הכיוון במטבח שנשלט מרחוק על ידי טלפון סלולרי, ומקבל פקודות באס אם אס, להפעיל את התנור או לדווח לך על כך שנגמר החלב. זה נשמע עתידני ודימיוני אבל זה בהחלט כאן. הממשק קיים- סלולאר מחשב, הטכנולוגיה קיימת, ועכשיו צריך לפתח את המוצר.”

“למעשה כל מה שאליזבת מזכירה כאן, ומתארת כמדע דימיוני קיים. לTI יש פתרון לכל דרישה כזו. כל שנחוץ הוא פיתוח המוצר“, אומר משה הלל מנכ”ל TI ישראל. “האתגר הוא באינטגרציה של כל המרכיבים הללו למוצר אחד. אנחנו
ב-TI באים ללקוח עם מגוון הרכיבים הנכון ומלווים אותו בשלב האינטגרציה” .
ההערכה של דה פרייטס מדברת על כשנתיים וחצי עד שיתחילו ה”מוצרים החכמים” האלה לצאת לשוק הצרכני. לדעתה נדרש עדיין תהליך של הבשלת המוצר, והתאמת הטכנולוגיה . מעבר לכך קיים גם הליך רגולציה ותיקנון.
“יש היום באירופה מגמה של חסכון ביתי בחשמל. יש רכיב מיוחד שעוזר לדייר לזהות את צריכת החשמל של כל מכשיר, ובכך לנסות ולווסת אותה נכון יותר וחסכוני. אני למשל רואה בישראל הרבה מאד טכנולוגיות של אפיון המערכת. בסלולר, בגלישה באינטרנט או בדיבור. אני כאן בישראל כדי קודם כל להקשיב ללקוח. זה חשוב מאד להיות קשוב לצרכים, משום שהם יודעים לאן הם רוצים להגיע. “.

את יכולה לתת לי דוגמא על מקרה כזה שבו היום אתם משווקים רכיב על פי דרישה שהוצגה לפני שנים על ידי אחד הלקוחות שלכם?
“בהחלט כן. אחד ממוצרי הוידאו שלנו שיצא לאחרונה לשוק התחיל למעשה מדרישה של לקוח ישראלי. לפני שלוש שנים בערך, הוא הציג דרישה לרכיב שצריך לכלול תמיכה ברזולציית וידאו HD, ומולטי צ’אנל. כיום הרכיב כולל יכולות נוספות, אבל בהחלט ניתן לומר שאת היכולות הספציפיות שהזכרתי, פיתחנו לאור הדרישה. ויש גם את הצד השני. בכנות אני חייבת לומר, שלפעמים אתה מביט על דרישה מסויימת של לקוח בתמהון רב. בשוק שלנו אם אתה סקפטי אתה יכול להישאר רחוק מאחור”.
“זו נקודה חשובה מאד”, אומר משה הלל, מנכ”ל TI ישראל. בכל אפליקציה אתה צריך להביט על החומרה והתוכנה. בחומרה צריך להביט על המערכת, הSYSTEM. בתוכנה צריך להביט על השכבות. הדטה, הקונטרול והניהול. אנחנו מכוונים לתת את כל הרבדים האלה יחד . כלומר אנחנו מציעים פתרון שלם, לא רק רכיב בודד. זה מביא אותנו לשוק גדול יותר, ומעבר לכך חושף את המוצרים שלנו להרבה יותר אפליקציות. TI מספיק גדולה ומגוונת כדי להיות שם, השאיפה שלנו היא להיות בכל מוצר חדש שיוצא לשוק. אני רואה את עצמי באופן מטאפורי כספק חומרי בנין. אני מספק את הלבנים הנכונות, אני מספק את הפתרון בעוד מישהו אחר בונה את הבנין“.
דה פרייטס מביאה כדוגמא את ביקורה האחרון במזרח הרחוק. “ראיתי ילד קטן בן שלוש שניגש לאחד ממסכי הענק שהוצבו מחוץ לחנות אלקטרוניקה. הוא ניגש ישר למסך והחל לנסות ולהזיז עם האצבע את התמונה. הסתכלתי עליו מהופנטת. בזמני הילדים עבדו עם מקלדת. היום עם קונסולת המשחקים והטאץ’ של איי פון, הכל עבר לתנועה. ילד בן 3 לא יודע משהו אחר. זו הייתה מעין הוכחה בשבילי לאן השוק הולך, לזה קראתי קשב. לא רק ללקוח אלא גם לצורך המתפתח”.
מעבד המיקרו החדש בארכיטקטורת ARM® המקטין את צריכת ההספק והעלויות.
מעבד המיקרו (MPU) AM1810 בארכיטקטורת ARM® ממשפחת SitaraTM – הוא פתרון חדש בארכיטקטורת ARM9TM בשבב יחיד, עם ממשק PROFIBUS® משולב, הפופולארי ביותר בעולם, אשר משתמש בפרוטוקול Fieldbus לתקשורת בין פריטי ציוד אוטומציה בתעשייה. התקן משולב זה משמש להספק נמוך ומבטל את הצורך בהתקני PROFIBUS, ASIC או FPGA חיצוניים. בכך הוא חוסך משאבי זמן ועלויות פיתוח, תוך כדי שיפור ביצועי המערכות. מעבד המיקרו AM1810 בארכיטקטורת ARM ממשפחת Sitara הנו בעל ביצועים רבים התומכים במימוש של יישומים תעשייתיים, בין אם נדרש להם ממשק PROFIBUS או אם הממשק אינו נדרש. בין הדוגמאות ליישומים תעשייתיים שמתאימים היטב לשימוש ב–AM1810 בעל ארכיטקטורת ARM ממשפחת Sitara, נכללים בקרים מתוכנתים (PLC) או ממשקי אדם–מכונה (HMI).
בהשוואה לפתרונות בריבוי שבבים הנמצאים כיום בשוק, מעבד המיקרו AM1810 בארכיטקטורת ARM ממשפחת Sitara מחבר את ממשק PROFIBUS ישירות למקמ”ש RS–485, ומבטל את הצורך במעגלי ASIC או בהתקני FPGA.
מטפל המסגרות (frame handler) לזמן אמת של PROFIBUS, שמכונה Fieldbus Data Link (FDL), ממומש באמצעות יחידה לזמן אמת ניתנת לתכנות (PRU) המהווה חלק מההתקנים ההיקפיים שעל השבב של מעבד המיקרו AM1810 בארכיטקטורת ARM ממשפחת Sitara. יחידת PRU מחוברת באופן הדוק עם מעבד ARM באמצעות אפיק מערכת שעל השבב והתוצאה היא זמן מחזור בקרה קצר יותר וזמן תגובה משופר של המערכת המביאים לפעולת תקשורת המגיעה עד ל–12 מגה באוד, של התקנים היקפיים לא ממורכזים (DP) בטכנולוגיית PROFIBUS. ריבוי של אפשרויות זיכרון מאפשר ללקוחות להפעיל צומת PROFIBUS מבלי שיהיה צורך להשתמש בזיכרון חיצוני, תוך כדי כך שפעולת האתחול מתבצעת באמצעות זיכרון הבזק טורי והפעלה של PROFIBUS בזיכרון RAM פנימי. לפתרון יש גם שכבת הפשטה (abstraction) של מערכת הפעלה, אשר הופכת את מחסנית פרוטוקול PROFIBUS של התקני DP לבלתי תלויה במערכת ההפעלה, ומאפשרת גמישות שלמה בתכנון.

בנוסף לממשק PROFIBUS, מעבד המיקרוAM1810 בארכיטקטורת ARM ממשפחת Sitara, תומך גם בפרוטוקול EtherCAT® Master בחיבור port מסוג Ethernet המשולב. תמיכה זו מאפשרת למתכננים בתחום התעשייתי לפתח מוצרים עם תמיכה בריבוי פרוטוקולים.
“במרחב התעשייתי, תקן PROFIBUS הפך להיות שם נרדף לרישות אמין, ועם הסמכה כזו טקסס אינסטרומנטס מספקת ביטחון גבוה יותר לעובדה שהמוצר מהווה אכן חלופה איכותית לפתרונות קיימים”, אמר רם סאת’אפן, מנהל ציוד קצה תעשייתי בחברת טקסס אינסטרומנטס. “אנחנו נרגשים ביותר מהיותנו חברים בארגון PI ומהעובדה שאנו מוציאים לשוק התעשייתי את הפתרון זה, של מעבד המיקרו AM1810 בארכיטקטורת ARM ממשפחת Sitara לתקן PROFIBUS. המטרה שלנו היא לסייע בידי הלקוחות בהפחתה של עלויות החומרים ושטח המעגלים המודפסים, ובקיצור זמן התכנון. אנו בטוחים שהפתרון בשבב יחיד של טקסס אינסטרומנטס – מעבד המיקרו AM1810 בארכיטקטורת ARM ממשפחת Sitara לתקן PROFIBUS – יביא בדיוק לתוצאות האלו”.
לקוחות החברה יכולים להתחיל ולפתח את התכנונים שלהם כבר היום עם מודול ההערכה (EVM) – TMDXEVM1810 – במחיר של 995 דולר. ערכת פיתוח התוכנה כוללת את חבילת התמיכה במעגל בליבת Linux גרסה 2.6.33, בנוסף על Windows ® Embedded CE, כלי ביצוע קונפיגורצית PRU, רשת PRU CAN, מקמ”ש PRU UART והתקן הדגמה למסך מגע. בנוסף למודול ההערכה, לבית התכנון השותף של טקסס אינסטרומנטס – Critical Link LLC – יש מעגל פיתוח מבוסס תקני ETX תעשייתי באיכות ייצור עם מעבד המיקרו AM1810 בארכיטקטורת ARM ממשפחת Sitara, שאפשר להשיגו במחיר של 749 דולר, והוא כולל את חבילת התמיכה במעגל לליבת Linux לזמן אמת עם תוכנת ההדגמה וההערכה לממשק PROFIBUS.

חשבון נפש

האסון בכרמלמאת: אמיר בר שלום. הטור הזה נכתב יממה אחרי שהכבאים השיגו שליטה מלאה על הדליקה בכרמל. ארבעה ימים שלמים בערה האש על במה שהייתה שוויצריה הקטנה, אש שקיפחה את חייהם של 42 בני אדם.
לא הרבה קולות של ביקורת נשמעו במהלך ימי השידורים הפתוחים שהעבירו כל שינוי קל במשב הרוח ובצדק, בעוד הכבאים מנסים להציל עוד בית אחד בבית אורן או בעין הוד. עכשיו כשהתחזיות האופטימיות מדברות על לפחות שלושה עשורים של שיקום פארק הכרמל, אפשר להתחיל לשאול את השאלות הקשות. הראשונה בהן צריכה להיות, מי אחראי להזנחה המתמשכת של מערך הכבאות וההצלה.
לא בטוח שיש אשם אחד עיקרי בעניין הזה, כלומר לא שר כזה או אחר שאליו צריך לפנות את האצבע המאשימה. אבל, על עובדה אחת אין עוררין, צה”ל (המערך הלוחם ופיקוד העורף), מגן דוד אדום, משטרת ישראל ובעיקר כל מערך החירום של מדינת ישראל, קיבלו תקציבי עתק וסגרו פערים של שנים. מי לא היה שם? שרותי הכבאות וההצלה. הם נשארו מאחור. מדוע? כנראה בגלל המבנה המוזר של הגוף החשוב הזה, שייכות כללית למשרד הפנים, הפעלה על ידי הרשויות המקומיות. קוראים לזה בשפת הרחוב, קירח מכאן ומכאן. עכשיו כולם רוצים לחבק ולאמץ את המערך הזה, אבל אף אחד לא מזדרז לשלם. אין ספק שהכסף יגיע מיד אחרי המסקנות הראשוניות של דוח מבקר המדינה שבדק את מערך הכבאות בשנה האחרונה. הדוח הזה לא יכלול את האירוע האחרון. לזה צריך ועדת חקירה נפרדת…
ב 1996 נשרפו בישראל 64,000 דונם של יער וחורש טבעי. ב-1997 24,000 דונם וב-1998 72,000 דונם. הדליקה הקשה מכולן ב 1998 הייתה איך לא… בכרמל. הנה כך מתאר אותה ליאור שליין, (כן אותו ליאור שליין הבדרן, אז כתב בטאון חיל האוויר): “האש התפשטה בקצב מטורף וכילתה עשרות דונמים, עשרות בתים נפגעו, ואלפי תושבים פונו מבתיהם בדניה, עין הוד, ניר עציון וזיכרון יעקב…”. נשמע מוכר? כן, זה היה כבר אז. אבל הפרט המעניין מכולם מגיעה בהמשך: ועדת בירור מיוחדת שהוקמה בעקבות גל השריפות של 1998 המליצה ליצור קשר עם מדינות הים התיכון בעת שריפות גדולות, כדי לקבל מהן סיוע אווירי. המלצה נוספת של הועדה הייתה לרכוש באופן מיידי מטוסים לכיבוי שריפות. אגב גם הדגם כבר נבחר: “קנדאייר”.
מאד דומה למה שראינו בשריפה האחרונה בכרמל, רק שהמטוסים היו שייכים לספרד,תורכיה,צרפת ויוון…
בנקודה הזו ראוי לתת גם ציון לשבח. כבר ביום חמישי בערב היה מי שהבין כי ישראל לא יכולה להתמודד לבדה עם דליקה בסדר גודל כזה. בניגוד לבון טון התקשורתי לנגח את ראש הממשלה, מן הראוי לציין אותו לשבח. כבר באותו ערב הבין נתניהו שישראל חייבת לפנות לעזרת העולם. טיפשים יראו בכך חולשה, חכמים יראו בכך קבלת החלטה של מנהיג.
מעניין מה היו אומרים המלעיזים על ראש הממשלה אילו לא היה עושה זאת, והאש הייתה משתוללת עוד כמה ימים וגובה מחיר כבד בחיי אדם, רכוש ונכסי טבע.
מאז הכתבה הזו של שליין באפריל 1999, נשרפו עוד עשרות אלפי דונמים של יער וחורש בישראל, ועדיין אף אחד לא רכש את המטוסים. ההמלצות נגנזו אי שם, והדרישה עברה משנה לשנה כסעיף הראשון שיש להוריד בדרישת התקציב. המחדל זועק עוד יותר כאשר חיל האוויר מפסיק בתחילת שנות האלפיים להשתתף בכיבוי השריפות. הסיבה, התגלתה שנשיאת המיכל מלא המים באוויר, מסבה נזק כבד לגוף המסוק. לכן, מי שנשאר לכבות את האש מהאוויר היו מאז רק מטוסי ה“טורבו טראש” של חברת כים ניר. במלחמה הם עוד הספיקו לשריפות הבודדות שניצתו עקב נפילת הטילים. על הכרמל בשריפה הנוכחית זה נראה בשלושת הימים הראשונים כמו קרב דוד בגוליית, כשהאחרון מנצח בכל פעם בנוקאאוט, לשמחתנו אחרי ארבעה ימים גם הוא התעייף, לא מעט בשל העזרה שקיבלנו מחברים.
ועוד משפט אחד לסיום, קשה, אבל לצערנו, נכון. אין ספק הפעם מישהו ללא ספק ירים את הכפפה ויטפל סופסוף במערך הכבאות, ולו רק בגלל המחיר הכבד ששולם.

במהלך חודש נובמבר חיסלה ישראל מהאוויר ברצועה שני  פעילי טרור פלסטינים. פעולה שכביכול כל ישראלי התרגל לשמוע עליה בחדשות. אלא שהחיסולים הללו שונים, לא מדובר בפעילי חמאס או גי’האד איסלאמי, אלא בפעילי צבא האיסלאם, הסניף המקומי של אל קאיידה ברצועה. התשתית הזו של צבא האיסלאם הדאיגה את השב”כ הישראלי במהלך חודשים רבים. לאו דווקא בגלל פעילותה ברצועת עזה, אלא דווקא בשל הפזילה שלה לחצי האי סיני. מהחומר המודיעיני שהצטבר על ההתארגנות הזו, מתברר כי צבא האיסלאם תיכנן מספר פיגועים באתרי תיירות לאורך החוף המצרי, פיגועים שהיו אמורים להיות משולבים בחטיפת ישראלים. עוד מתברר שלא רק ישראל הייתה על הכוונת. אסור לשכוח כי מדובר בתנועת אל קאיידה שחרתה על דגלה מאבק בכל סממן מערבי. מתברר שחלק מהמטרות של צבא האיסלם כללו גם את הכוחות האמריקנים שמוצבים בסיני, בכוח הרב לאומי לפיקוח על פירוז חצי האי. סביר להניח שמידע כזה לא הייתה נחלתה הבלעדית של ישראל על כל המשתמע מכך.
נקודה נוספת שצריך לשים אליה לב היא תגובתו של ארגון החמאס לחיסול של ישראל. באופן פומבי לשון הגינוי הייתה חריפה מאד, אבל מי שאוזנו רגישה לתקשורת הפלסטינית יודע להבחין היטב בין הטונים והניואנסים. חמאס כלפי חוץ גינה, בתוך הארגון היו מי שנשמו לרווחה. חמאס רואה בצבא האיסלם איום על מוסדות השלטון שלו, בדיוק כמו שחיזבאללה פועל נגד גורמי איסלאם קיצוני בדרום לבנון. גם חיזבאללה ובמקרה שלנו גם חמאס מודעים היטב למשוואה ולסכנות שהיא מכילה. יוזמה מקומית של ארגון קטן, יכולה לגרום לנפגעים בישראל, ואז התגובה הישראלית יכולה להיות לא פרופורציונית. כך זה קרה ביולי 2006 אחרי החטיפה, וכך זה היה בינואר 2009 במבצע “עופרת יצוקה”.

שמיים אדומים

שמיים אדומיםמאת: אמיר בר שלום. שר הביטחון אהוד ברק התעכב ארוכות ליד המשגר המוזר שהוצב ברחבה.  “מה זה?”, הוא שאל את אבי פלדר מנכ”ל תע”ש. זה “שמיים אדומים”, המערכת היחידה בעולם להפעלה מרחוק של טילי כתף. ברק התרשם והמשיך. מנכ”ל משרד הביטחון שעמד מאחור, המשיך לשמוע הסברים, אולי לקראת הצטיידות אפשרית.
מערכת שמיים אדומים הינה מערכת נ”מ קצרת טווח, ממוכנת, קלה וניידת הנותנת מענה הגנתי אפקטיבי כנגד מגוון איומים אוויריים מנמיכי טוס, תוך שימוש בטילי כתף קיימים.
“המערכת בעצם מתגברת על כל החסרונות שיש לאדם שמפעיל טיל נ”מ מהכתף. היא מאפשרת לגלות מטרות בטווחים גדולים יותר מיכולת האדם משום שהיא יציבה ומצוידת באופטיקה מתאימה. כאשר חייל מפעיל את המערכת מהכתף, הטיל לא יציב וכך גם רב”ת (ראש הביות) שלו. כדי שהוא ינעל על מטרה הוא חייב להיות עליה מספר שניות, בטווח גדול, סטייה קטנה של הכתף, והמטרה נעלמת. ערנות חייל לא יכולה להיות 24 שעות שבעה ימים בשבוע. את שמים אדומים אפשר להפעיל כל הזמן יום ולילה, ואתה מוגן”, סיפר לנו חיים גרפי, מנהל הפרויקט בתע”ש.

האם המשמעות של גילוי מוקדם יותר של מטרה תוקפת משמעותה גם ירי והשמדה שלה בטווח גדול יותר?
בהחלט כן, כל עוד זה בטווח הטיל. עקב מגבלות האדם, הפעלת טילי כתף נ”מ  מבוצעת בטווחים קצרים יחסית  של עד כ- 2 ק”מ, זאת בשל  מגבלת הראייה. כתוצאה מכך ביצועי הטילים האישיים, המופעלים מכתף הלוחמים, מופחתים משמעותית ביחס לפוטנציאל הטמון במעטפת הביצועים המלאה שלהם. כמו-גם המגבלה הפיזית לעמוד בכוננות גבוהה ומתמשכת לאורך זמן.
מערכת שמיים אדומים כוללת שלושה מרכיבים: הסורק-” מכ”מ אופטי “, יחידת השליטה ויחידת העקיבה והשיגור.
א. מכלול הסורק האופטי – מבוסס על מצלמה תרמית הסורקת את גזרת האחריות ומאפשר גילוי מטרות, פסיבי, בגובה נמוך ברמת יחידת האש.
ב. מכלול המשגר –מאפשר טעינת שני טילים וכולל מצלמה חוקרת לזיהוי המטרות ומד טווח לייזר המאפשר את הצגת הטווח האופטימלי ליירוט המטרות .
ג. מכלול השליטה המרכזית (הישל”ט) – מכלול המהווה את לב המערכת ומאפשר ביצוע כל משימות המפעיל משלב הסריקה, הגילוי, הזיהוי, העקיבה, הנעילה, השיגור והתחקור.
תע”ש יצרה למעשה ב “שמיים אדומים“,  מעין סוללת טילי נ”מ לטווח קצר על בסיס טיל הכתף. המכ”מ האופטי “מגהץ” את השמיים ומעביר נתונים למערכת השליטה. ברגע שמתגלה מטרה, המכ”מ האופטי מעביר את הנתונים למערכת השליטה , שם יושב המפעיל. בשלב הזה ניתן “להקפיץ” למטרה שהתגלתה את המשגר הכולל כאמור גם מצלמה וגם מד טווח לייזר כדי לאמוד את המרחק למטרה. המערכת מעבדת את הנתונים, וממליצה לחייל על נקודת היירוט האופטימלית. מכאן כל שנותר למפעיל הוא ללחוץ על כפתור השיגור והטיל יוצא מהמשגר למטרה. מעבר לכך מערכת השליטה של  “שמיים אדומים“ היא בעלת יכולת קישוריות למערכות מכ”מ ויב”א (יחידת בקרה אווירית) חיצוניות. מה שמאפשר לה לחלק ולקבל מטרות ממערכות אחרות.

אני עדיין מנסה להבין, מדוע המערכת יותר טובה מכתף. הרי הטיל מוגדר שגר ושכח, ומרגע נעילה הוא יצא אל המטרה?
“היתרון של המערכת הוא בחישוב היירוט האופטימלי. בירי של טיל מהכתף, לחייל אין את כל מסד הנתונים. הוא שומע צפצוף נעילה של הטיל ומשגר, לאו דווקא בטווח היעיל, לאו דווקא בזמן האופטימלי. כאן המערכת עושה בעבורו את כל החישובים, ומשגרת בנקודה האופטימלית לפגיעה בסיכוי גבוה יותר. בנוסף לכך, הגילוי כאן הוא גילוי חיצוני, כלומר המטרה בהשוואה להפעלה מהכתף מתגלה הרבה יותר מוקדם ובטווח גדול יחסית ולכן גם מושמדת מוקדם יותר בטווחים המקסימליים של הטיל.
יתרון נוסף של המערכת היא המכ”מ האופטי פסיבי. בעזרת היכולת הזו קשה מאד לגלות את מיקום הכוח באמצעים של שדה קרב יבשתי. המערכת שנשאת על ידי שישה חיילים, יכולה להיפרס בכל תוואי שטח, כמעט בכל סוג של פעילות. אם בחניון לילה של כלי רק”מ על גג מבנה או במיקום מארב חודר בשטח אויב.

“אנחנו יצרנו כאן פתרון מצוין למקומות שבהם אין כיסוי של מכ”מ”, מספר ג’רפי. “המערכת מוצבת וסורקת 24 שעות באופן אוטומטי את האזור. כאשר יש חדירה אווירית היא מיד מתריעה, ובמקרים מסויימים, אם הוא מתוכנתת לירי אוטומטי, המטרה מושמדת. זה פתרון יעיל מאד לואדיות עמוקים שאין בהם כיסוי מכ”מ”.

האם כל כוח יכול להפעיל אותה או שנדרשת כאן הכשרה ספציפית?
“ההכשרה היא ברמת ההפעלה הבסיסית בלבד. המערכת מרגע שהיא מופעלת פועלת באופן אוטומטי למעט הנעילה ושיגור, שאותו מבצע החייל עצמו. אפשר גם לתכנת שיגור אוטומטי, אבל זה לא רצוי בסביבה שבה יש ריבוי כלי טייס, ותמיד כדאי שאת הירי יבצע אדם ולא תוכנה. לימוד המערכת פשוט מאד וידידותי, כל כוח קרקעי יכול להפעיל אותה אחרי הכשרה קצרה. יתרון נוסף שלה היא הפעלה מרחוק. בירי מהכתף החייל חשוף בשטח, עם “שמיים אדומים”, ניתן להגן על תא שטח מבלי להיחשף כלל. המפעיל יושב בבונקר שיכול להיות מרוחק עשרות מטרים מהמשגר, הוא מקבל תמונה עם כל הנתונים ויורה מרחוק” .
“שמיים אדומים” יכולה לעבוד גם בשעות הלילה בעזרת מצלמה תרמית שמוצבת על יחידת השיגור, בעוד שבהפעלה מהכתף צריך היורה להרכיב אמצעי ראיית לילה על הטיל, מה שמגדיל את  המשקל שצריך החייל לשאת. יתרון נוסף של המערכת היא יכולת הקירור. רב”ת הטיל מצריך קירור תמידי כדי שישאר רגיש. בהפעלה מהכתף, צריך המפעיל להחליף את בלוני הקירור כל דקה, אם נדרשת עקיבה רציפה. במערכת “שמיים אדומים“, פותחה מערכת מיוחדת של בלוני קירור גדולים המוצבים על כן השיגור, מה שמאפשר לראש הביות של  הטיל להיות לאורך זמן במצב נעילה.

האם יש למערכת אפשרות לזהות מסוק של כוחותינו ולהפריד באוויר בינו לבין מסוק אויב?
“ בהחלט כן. ניתן לשלב בשמיים אדומים מערכת “עמית-טורף”, כך שהיא תזהה ותציג למפעיל באופן עצמאי ומהיר האם מדובר בכלי טיס ידידותי או אויב… “.

לאיזה סוג טילי כתף המערכת הזו בנויה?
לכל סוגי טילי הכתף שנמצאים היום בשוק מסוג שגר ושכח. המערכת ניתנת להתאמה הן לטילים מערביים והן לטילים מזרחיים. הגמישות שלה לא מגבילה צבאות שיש להם למשל כמה סוגים של טילי כתף. המערכת מאפשרת שימוש במלאים קיימים והתאמה עתידית פשוטה וזולה לטילים עתידיים.

צה”ל כבר בחן את המערכת, ומתכוון להצטייד בה?
על זה צריך צה”ל  לענות. היתרון והייחודיות שלה בהחלט מוכרים לו…

מיקרוסמי דוהרת

מיקרוסמימאת: אמיר בר שלום. “השנתיים האחרונות התאפיינו אצלנו בהשקעה גדולה מאד בהגדלת קווי הייצור שלנו, בין אם זה בארצות הברית ובין אם זה באירופה ובמזרח הרחוק“, אומר ג’ון קוסטלו, סגן נשיא ומנהל המכירות של  מוצרי ה HIGH REL במיקרוסמי האמריקנית. לMICROSEMI כמו לשאר יצרניות הרכיבים הייתה השנה האחרונה שוברת שיאים. ברבעון האחרון של שנת 2010 דיווחה החברה לבורסה על מכירות של יותר מ 151 מיליון דולר,  עלייה של 37 אחוזים בהשוואה לרבעון המקביל ב 2009, ועלייה של כמעט  12 אחוזים בהשוואה לרבעון הקודם.
“למעשה נכנסנו לתהליך הזה כבר שהתחלנו לזהות את מגמת ההתאוששות. כמו כולם גם אנחנו נכנסנו לתהליך מואץ של ייצור כדי לענות על הביקושים. הייתי אומר אפילו שהשכלנו לראות את המגמה מוקדם יותר מהאחרים, וכך נערכנו מוקדם יותר עם מלאי רכיבים. מעבר לכך אני חושב שדווקא ההרכב של מיקרוסמי עזר לנו מאד. קו המוצרים שלנו מגוון מאד והוא מכוון להמון שווקים. לכן דווקא בגלל החלוקה הזו  הייתה מעין חלוקת סיכונים “.
מהלך נוסף של מיקרוסמי השנה הייתה רכישתה של ACTEL בחודש אוקטובר. הרכישה הזו הייתה ככל הנראה חלק ממדיניות החברה להרחיב את קווי הייצור ולהתבסס טוב יותר בתחום הליבה שלה, בתחום התעופה החלל והשוק הבטחוני צבאי. מנכ”ל מיקרוסמי אמר מיד אחרי הרכישה (430 מיליון דולר במזומן), כי לא מן הנמנע שמיקרוסמי תסגור חלק מקווי הייצור של ACTEL , כדי להתמקד התחרות מול XILINX וALTERA בתחום  הרכיבים המתכנתים – FPGA.
“בסך הכל ביצענו שלוש רכישות משמעותיות”, אומר קוסטלו. “מטרתן הייתה להגיע לשוק עם יותר מוצרים. אני רואה את המהלך הזה כמשחק מונופול. אתה רוכש נכסים בשוק נתון, וכך באופן טבעי נתח השוק שלך גדל בהתאם”.

ומה באשר לרכישות נוספות. על פי הנתונים האחרונים שפרסמתם  מסיימים את אחת השנים הטובות ביותר שלכם?
“אני מניח שעד סוף 2010 כבר לא נעשה רכישות נוספות, אני מזכיר שכבר עשינו שלוש כאלה השנה. השורה התחתונה היא  לרכוש לא לשם רכישה, אלא לצורך הגדלת נתח שוק. כרגע אין משהו כזה על הפרק.
לפני שנתיים כשנפגשנו באלקטרוניקה 2008, הערכת שבתוך שנה נתחיל לראות התאוששות מסוימת, שתלך ותתגבר במהלך 2010. צדקת.
“הדברים נבעו מניתוח של צרכי השוק”, אומר קוסטלו. “הרי אנחנו עוקבים אחרי דרישות הלקוחות. הלקוחות שלנו הם בעיקר רצים למרחקים ארוכים משום שמדובר בפרויקטים ארוכים  כמו למשל תעשיית החלל. אלה בדרך כלל תקציבים של מדינות. מעבר לכך אי אפשר לעצור את הקדמה. יש היום הרבה יותר אלקטרוניקה בכל מוצר. המשמעות של יותר אלקטרוניקה. ההאטה המסוימת הייתה דווקא בשוק התעופה האזרחית, אבל גם שם השנה האחרונה היא בסימן עלייה חדה”.
למרות הדברים האלה של קוסטלו, לפחות בחלק מהפרויקטים הגדולים של ממשלת ארצות הברית נערך קיצוץ נרחב. למשל, החלטת שר ההגנה האמריקני, רוברט גייטס לסגור את קו הייצור של מטוסי החמקן אפ 22. המטוס החמקן שמהווה היום את אחד היתרונות המשמעותיים ביותר של חיל האוויר האמריקני. בלוקהיד מרטין, יצרנית המטוס נאבקו ארוכות כדי למנוע את סגירת קו הייצור, אבל המשבר הכלכלי הכריע בסופו של דבר הכף. הפיצוי ליצרנית האמריקנית ניתן בהגדלת מספר מטוסי האפ 35 שירכוש הפנטגון.
“אני חושב שבעניין הזה צריך תמיד לזכור את ההבחנה בין תקציב קשיח לתקציב נוסף”, מסביר קוסטלו. “אמנם נעשה קיצוץ בכמה מהתקציבים הקשיחים על ידי הקונגרס האמריקני, אבל במקביל היו מספר הגדלות בתקציבים הנוספים. אם מחברים את שני הסכומים הללו, מבחינתנו הייתה אפילו עלייה ולא ירידה”.

איך אתה רואה את שנת 2011, אחרי שנה כל כך מוצלחת לתעשייה בכלל ומייקרוסמי בפרט?
“אני חושב שהשוק הבטחוני ימשיך להוביל הוא עדיין מבחינתנו פלח השוק העיקרי והיציב ביותר. אבל לצד זאת אני רואה פוטנציאל גדל והולך בכל הקשור להמרת טכנולוגיות. כלומר, פיתוח ושילוב של טכנולוגיות צבאיות במוצרים חדשים, כמו למשל שוק תעשייתי, תזכור שמכשיר הג’י פי אס היה פעם רק צבאי. היום הוא חלק מכל מכונית או מכשיר נייד. מעבר לכך אני רואה את עתיד בכל הקשור באנרגיה נקייה. זה תחום שבהחלט צובר תאוצה והתעשייה לא מתעלמת ממנו. לדעתי זה שוק שנמצא עדיין בחיתוליו, ולו רק בשל המחיר. עדיין העלויות בו גבוהות מדי, אבל זה עניין של זמן ששני תהליכים יפגשו, פיתוח וירידת מחיר. בנקודת המפגש הזו, תהיה הפריצה“.
* STG הנה הנציגה הבלעדית ומפיצה מורשית של חברת MICROSEMI

גבוה כרגיל – E2V באלקטרוניקה 2010

E2Vמאת: אמיר בר שלום. “בשנתיים האחרונות אנחנו חווים פתיחות יוצאת דופן של הממשל הצרפתי כלפי ישראל בכל הקשור ליצוא הבטחוני“, אומר ניקולה שאנטייר, מנהל שיווק מוצר, מחברת  e2v,  המתכננת והיצרנית המובילה של רכיבים אלקטרוניים ייחודיים.
“בעבר נתקלנו בהרבה מאד מקרים שבהם הייתה בעיה עם זהותו של הלקוח הסופי  -  END USER. כיום, באופן מפורש אנחנו רואים הרבה יותר התעניינות  במוצרים שלנו בישראל”,  פותח שאנטייר את השיחה שלנו בביתן של e2v  במינכן.
e2v, הציגה ב electronica 2010 ממיר מדיגיטלי לאנלוגי 12- ביט 3Gsps בעל רוחב סרט מוצא של עד 5 גיגה-הרץ עבור הפקה של אותות מיקרוגל מוגדרי תוכנה. ה-EV12DS130A מיועד לענות לצורכי מגוון ציוד תקשורת כגון מערכות GPON, מודמי-כבלים, לווייני תצפית SAR Earth, כמו גם ציוד בדיקה אוטומטי. כדי לפשט ולהאיץ את התכנון של מערכות איסוף נתונים, e2v משיקה שתי ערכות הדגמה המקטינות משמעותית עלויות מו”פ וסיכוני פיתוח.
ה-DAC החדש של e2v מספק אזור Nyquist של 1.5 גיגה-הרץ בשל מהירות הדגימה של 3GSPS המתאימה לאותות בעלי רוחב-פס רגעי העולה על 1.2 גיגה-הרץ. התחום הדינמי של 12-ביט מכסה את צורכי התקן DOCSIS 3.0, ובשילוב עם SFDR (spurious free dynamic range)
העולה על 70dB, הוא בעל הרגישות הגבוהה וניגודיות ההדמיה SAR הדרושה עבור ציוד ולוויינים צבאיים. רוחב-הפס של 5 גיגה-הרץ מספק קצב סבב (slew rate) מאוד גבוה בדרגת המוצא של ה-DAC, המאפשר למתכנן ATE להשיג נדנוד (swing) מלא של מתח המוצא בכל תחום ה-12 ביט בפחות מ-50 ps. צריכת ההספק הנמוכה של 1.5 ואט בלבד מאפשרת שימוש בספק כוח מוקטן ומשקל סוללה מוקטן, ובכך להקטין את עלויות שיגור לוויין במסלול.
“מעבר להרחבת קו המוצרים שלנו בשנתיים האחרונות, מאז תערוכת אלקטרוניקה 2008,  הגברנו באופן משמעותי את הקשר עם הלקוחות שלנו”, מספר שאנטייר. “אחת מדרכי הפעולה שלנו הייתה להבטיח ללקוחות שלנו את תכנית ה LCM-LIFE CYCLE MANAGEMENT. תכנית שאמורה להגביר באופן משמעותי את שיתוף הפעולה שלנו עם  היצרנים“.
כדוגמא לתכנית הזו מביא שאנטייר את משגר הלוויינים אריאן 5, של סוכנות החלל האירופאית. האריאן 5  הוא משגר לוויינים כבד, פרי פיתוח של סוכנות החלל האירופית. המשגר משמש בעיקר לשיגור לוויינים למסלולים גיאוסינכרוניים (לוויינים המוצבים בנקודה קבועה בחלל מעל שטח מסוים. בשונה מלווין המקיף את כדור הארץ). השיגורים של אריאן 5 נעשים מבסיס החלל האירופי קורו  בגיאנה הצרפתית . את  לווין התקשורת עמוס 1 של התעשייה האווירית  שיגר לחלל קודמו של אריאן 5, האריאן 4 .

איך זה בא לידי ביטוי בפועל, בקשר שלכם עם הלקוחות?
“בעיקר בכל הקשור להתקשרויות ארוכות טווח“, מסביר שאנטייר. “קח לדוגמא  את תכנית ה“אריאן 5”. זו תכנית ארוכה מאד ויקרה מאד, העסקה בין e2v לסוכנות החלל האירופית שיצרה את המשגר, נחתם לפני חמש עשרה שנים. עד היום e2v ממשיכה לייצר על אותו קו ייצור את הרכיבים של האריאן 5. הסיבה לכך היא שאתה לא יכול להחליף חלקים כל הזמן. החלפת רכיב אחד  מצריכה אותך  להחליף בלוויין או בטיל חלקים נוספים ובמקרים מסוימים את כל מערכת  האלקטרוניקה. תהליך כזה  במקרים רבים לא כלכלי בתעשיית החלל שבה כל פרויקט מתוקצב במיליארדי אירו. בדיוק לצורך הזה של הבטחת אורך חיים הגינו את תכנית ה-LIFE CYCLE MANAGEMENT. היא  מבטיחה ללקוח שקט, ואת רציפות יצור החלקים. גם אם לצורך העניין נחליט להפסיק ייצור של רכיב מסויים, הלקוח יכול מבחינתו להיות בטוח שיש לו את קו הייצור לעוד מספר שנים. מבחינה מסוימת ניתן להביט על כך כאילו  אנחנו  שותפים מצד אחד, ומהצד השני מאריכים את אורך חיי המוצר,  כאמור , בין אם זה לווין,טיל או כל מערכת מוטסת”.
הדור החדש של ערכות הדגמה של e2v דורש מעט מאוד ציוד חיצוני והוא תואם לתקן VITA 57 FMC FPGA Mezzanine Card המאפשר חיבור ישיר של כרטיסים לערכת הפיתוח Xilinx Virtex 6. כך שמתכנני מערכת העובדים כבר עם ערכת הפיתוח Virtex 6 יכולים להשתמש בכרטיסי DK של e2v בתור כלי הערכה ופיתוח הכנס-הפעל של איסוף נתונים. הכרטיסים כוללים פיתרון-שעון מלא, פיתרון ייצוב מתח רב-מוצאים ופתרונות הזנת מבוא ADC רב-ערוציים, הממומשים בדרך הטובה ביותר המומלצת על-ידי e2v אותה יכולים הלקוחות להעתיק כדי לחסוך זמן מו”פ ולמזער סיכוני הפיתוח בתדרי גיגה-הרץ. ממשק משתמש מבוסס PC ואפיק USB מאפשרים שינויי תצורה מהירים בו במקום.
אפשר לומר בהחלט שההתאוששות של השנתיים האחרונות אפשרו לנו להגיע לשווקים חדשים, ובחלק מהם להעמיק את המעורבות שלנו”, אומר שאנטייר. “אחד מהם הוא כניסה מסיבית יותר לתעשיית התעופה האזרחית. כיום  רבע ממחזור המכירות של e2v  מגיע מהתעופה האזרחית. עד 2009 ראינו למעשה איזשהיא ירידה בשוק התעופה האזרחי, זה נבע כנראה משילוב בין המשבר הכלכלי העולמי, וההתאוששות האיטית של ענף התעופה האזרחית אחרי אסון התאומים.אבל, בשנה האחרונה אנחנו רואים בהחלט התאוששות של השוק הזה, שמבחינתנו היה ונשאר שוק אטרקטיבי מאד. בדיוק כמו השוק הצבאי הוא צורך כיום מוצרים של HIGH RELY.”

עיסקי דלק אוויר

אמיר בר שלום

על התחרות העזה בין יצרניות מטוסי הנוסעים ‘בואינג’ האמריקנית ל’איירבאס’ הצרפתית, לא צריך להכביר במילים. זהו מאבק אדיר בין הכלכלות הגדולות בעולם, אירופה וארצות הברית. אלא שלצד התחרות העזה על מטוסי הנוסעים, מתחוללת בשנים האחרונות מלחמה זוטא גם בשוק מטוסי התדלוק לשוק הצבאי. המלחמה הזו החריפה כל כך, עד כדי שהצריכה את התערבותו של שר ההגנה האמריקני.
בחודש מארס 2008, הכריז חיל האוויר האמריקני כי הוא עומד לרכוש עשרות מטוסי תדלוק מאיירבאס הצרפתית שחברה ל’נורתרופ גרומן’ האמריקנית. שווי המכרז, היה יותר מ35 מיליארד דולר לאספקת מטוסים שיחליפו את מטוסי הKC35, שגילם הממוצע עומד על 47 שנים. (מטוס הKC35, הוא דגם של בואינג 707 שהוסב למטוס תדלוק). בבואינג לא יכלו להשלים עם ההפסד וערערו על המכרז. ארבעה חודשים לאחר מכן הודיע שר ההגנה גייטס כי נפלו פגמים מהותיים במכרז ולכן הוא מבטל אותו. לא מן הנמנע שהשיקול היה גם לאומי, מיליארדי דולרים אמריקנים שיגיעו לשוק באירופה במקום לארצות הברית. עד היום לא הוכרז עדיין על הספק החדש של מטוסי התדלוק…
כיצד הסיפור הזה משפיע על השוק הישראלי? תעיד על כך הידיעה הבאה שפורסמה בשולי עמודי החדשות בתחילת חודש ספטמבר: “התעשייה האווירית ביצעה סידרת טיסות ניסוי מוצלחות למטוס תדלוק מדגם בואינג 767 של חיל האוויר הקולומביאני”.
המטוס שהוסב ממטוס נוסעים למטוס מטען-תדלוק ארוך טווח.
(Extended Range ER767-200 BOEING )
“יש כיום רק שלוש חברות בעולם שיודעות להסב מטוסי נוסעים רחבי גוף למטוסי תדלוק- מטען, בואינג ,איירבאס והתעשייה האווירית”, אומר ז’ק גבר, סמנכ”ל ומנהל ארגון השיווק של חטיבת  חטיבת בדק מטוסים בתעשייה האווירית. “להיכנס למועדון המאד מצומצם הזה, מבחינת התעשייה האווירית זו פריצת דרך, בהתחשב בפוטנציאל העצום שיש כיום לשוק מטוסי התדלוק”.
המטוס הקולומביאני הגיע למפעלי התעשייה האווירית לפני שנה וחצי, כאמור כמטוס נוסעים. במהלך ההסבה שלו נפתח בגוף המטוס פתח הטענה חדש, כדי שאפשר יהיה להופכו למטוס מטען ותובלת כוחות. בעבר מטוסים כאלה היו מוסבים רק לייעוד אחד: תדלוק או תובלה. כיום מתאפשר שינוי הייעוד של המטוס בתוך שעות, ובכך למעשה הלקוח יכול לצמצם את צי המטוסים שלו. מערכת התדלוק שהוצבה במטוס הקולומביאני היא כולה פרי פיתוח של התעשייה האווירית. המערכת כוללת שני סלי תדלוק שמתאימים למטוסי הC-10 המצויידים בחדק PROBE המשודרגים של חיל האוויר הקולומביאני. מטוס הC-10, הוא למעשה מטוס כפיר שהושבח בתעשייה האווירית, ונמסר לחיל האוויר הקולומביאני בשנה האחרונה.
“ללא ספק העובדה שאנחנו השבחנו את מטוסי הכפיר, ועכשיו פיתחנו לו ערכת תדלוק, הקלה מאד עלינו וגם על הלקוח”, אומר משה שרף, ראש מינהל באירגון השיווק בחטיבת בדק. “בתעשיית מטוסי התדלוק נהוג לרכוש את מערכת התדלוק בנפרד, ולהתאים אותה למטוס עצמו. אנחנו פיתחנו מערכת ייחודית יחד עם הסבת המטוס, מה שהאיץ מאד את התהליך”.
בניסוי עצמו שנערך בתחילת חודש ספטמבר, נוסה המטוס הקולומביאני בטיסה ארוכה של שלוש וחצי שעות, תוך כדי תדלוק מטוסי ה C-10. בטיסה נבחנו יציבות פודי התדלוק ותיפקודם. מי שפיקח על הניסוי עצמו היה טייס הניסוי הראשי של התעשייה האווירית, רונן שפירא. שפירא טס כמלווה ב- G250 מטוס המנהלים החדש של התע”א מאחורי הבואינג 767-200 המוסב. “הטיסה עברה בהצלחה, המטוס המתדלק תפקד עם פודי התדלוק בצורה אופטימלית. נרשמו ביצועים מרשימים מבחינת המהירות, הגובה ויציבות המטוס”.
בתעשייה האווירית מבינים כי הצלחת הפרויקט הזה פותחת למעשה שוק גדול בפני חטיבת בדק. המטוס הקולומביאני הוא המטוס הראשון בעולם מדגם 767, שמוסב ממטוס נוסעים משומש למטוס מטען-תדלוק. עד כה בואינג ואיירבאס סיפקו רק מטוסי תדלוק חדשים. במהלך המכרז מול קולומביה התחרתה חברת איירבאס מול התעשייה האווירית עם מטוס איירבאס 310, והפסידה.
“הפתרון שהצענו לקולומביה היה מושלם. מטוס אמין מאד, לא יקר, ועם מעטפת ביצועים שעונה בדיוק לצורך המבצעי”, מספר משה שרף. “מטוס תדלוק חדש שיוצא מפס הייצור לאיירבאס בטולוז צרפת או של בואינג באוורט וושינגטון, עולה בממוצע כמאה שמונים מיליון דולר. הפתרון שאנחנו מציעים ללקוח עולה כחצי מזה. זה יתרון משמעותי.”

נכון, אבל בסופו של דבר מדובר במטוס משומש, שאורך החיים שלו בשימוש מבצעי יהיה קצר יותר משמעותית ממטוס חדש. עובדה שמטוסי ה KC-135 של הצבא האמריקני נמצאים בשירות כבר כמעט חמישים שנה. אז איך אתם בתעשייה האווירית מצליחים לשכנע לקוח גדול לבחור מטוס משומש?
“התשובה כאן מאד פשוטה”, אומר ז’ק גבר. “מטוס מטען-תדלוק הוא מטוס שהשימוש בו לא אינטנסיבי כמו במטוס נוסעים אזרחי. מטוס בואינג 767 בחברת תעופה לא יכול להיות על הקרקע כי הוא מפסיד כסף. לכן חברות התעופה מפעילות אותו בממוצע 3000 שעות בשנה. מטוס ייעודי לתדלוק או למטען מופעל רק כחמש מאות שעות בממוצע בשנה, תלוי איזה חיל אוויר מפעיל אותו ואיפה. כאשר אתה משווה בין המספרים, לגיל המטוס יש פחות משמעות. בפתרון שאנחנו הצענו לחיל האוויר של קולומביה, הצפי הוא לשימוש של בין עשרים לעשרים וחמש שנים. מכל הבחינות זה משתלם הרבה יותר מרכישת מטוס חדש”.

אין ספק שבתעשייה האווירית לוטשים עיניים לחוזה הענק של צבא ארצות הברית. אמנם לא כקבלן ראשי, אבל במצב מסוים בהחלט כקבלן משנה. סביר להניח שהחידוש והוכחת היכולת שהוצגו בהסבת המטוס הקולומביאני יתרמו לקבלת עסקות נוספות בשוק הבינלאומי.

לחימה א-סימטרית, הדור הבא

לחימה א-סימטריתאמיר בר שלום

“אני בטוח שיש באפשרות המדע … לתת בידינו הנשק שיבטיח את השלום וירתיע את אויבינו. זאת היא המטרה האמיתית שצה”ל וכל אלה שמקדישים את כוחם הגופניים והשכליים לצה”ל – זאת המטרה שלהם, למנוע מלחמה, להרתיע את אויבינו”.
את המשפט הזה ספק אם יש מישהו בעובדי רפאל שזוכר. הוא נלקח מנאום של דוד בן גוריון, בשנת 1963, אחרי ביקור שערך ברפאל כראש ממשלה. אלא שרפאל עברה מאז הרבה מאד טלטלות עד שהתייצבה כאחד ממוקדי הידע הגדולים בעולם בכל הקשור לייצור ופיתוח של אמצעי לחימה מתקדמים.
כיום מתהדרת רפאל בסדרה של מוצרים שחלקם נחשב פורץ דרך בעולם. גולת הכותרת היא ללא ספק מערכת “כיפת ברזל”, ליירוט רקטות קצרות טווח. מערכת שפותחה בשלוש שנים מרעיון למערכת מבצעית שתועבר בחודש הבא לצה”ל. במקביל ל”כיפת ברזל”, מפתחת בימים אלה רפאל יחד עם ארצות הברית את המערכת המקבילה ליירוט טילים לטווח בינוני “שרביט קסמים”. בסל המוצרים שלה נמצא גם “מעיל רוח”, מערכת הגנה אקטיבית לטנקים, פרויקט שנמצא בימים אלה בתהליך הצטיידות על ידי חיל השריון.
“למרות ליין המוצרים המאד רחב שלנו, והעובדה שצה”ל ומערכת הביטחון היא לקוח מאד גדול וחשוב שלנו, עדיין 98 אחוזים מהכנסות החברה מגיעות ממכירות לחו”ל”, אומר סמנכ”ל שיווק הבכיר של החברה, לובה דרורי. “הדוגמא הטובה ביותר שתמחיש את החלוקה היא פור “לייטנינג”. פוד אלקטרו אופטי לתצפית ותקיפה משנת 1996 ועד היום נמכרו 1000 פּוֹדי “לייטנינג” ל – 26 מדינות ברחבי העולם ובוצעו למעלה ממיליון שעות טיסה. חיל האוויר לצורך העניין רכש רק כמה עשרות”.
את הנתון הזה שמביא דרורי אפשר לנתח בכמה זוויות. הראשונה, ישראל וצה”ל הם בבחינת תו תקן. אין זה סוד שמדינות רבות ממתינות שישראל תרכוש מערכת מסוימת לפני שהן מחליטות. כך למשל ניתן להבין את הלחץ האמריקני הכבד על חיל האוויר לרכוש את מטוסי האף 35 החמקניים. מהצד השני ניתן לראות כי גם צבאות אחרים בעולם צברו במרוצת השנים האחרונות ניסיון קרבי רב, מה שפעם הייתה נחלתו הכמעט בלעדית של צה”ל.
“בעניין הזה ישראל בהחלט איבדה את ייחודיותה בעולם. היום ארצות הברית נלחמת בשתי חזיתות באופן רציף כבר כמה שנים. כך גם מדינות רבות בנאט”ו, כך שניסיון קרבי יש גם בחוץ”, אומר לובה דרורי. “מעבר לכך, אנחנו בסופו של דבר מדינה קטנה. קח את “כיפת ברזל“ כדוגמא. צה”ל לוחץ עלינו לסיים פרויקט מהר מאד. אנחנו מוסרים את המערכת אחרי בשלות ומספר מסוים של ניסויים.
ה”בעייה“ שלנו היא שהניסויים בדרך כלל מאד מוצלחים לכן קשה מאד לאתר תקלות. בארצות הברית למשל, מערכת עוברת מאות ניסויים לפני הכרזת מבצעיות, מה שמאפשר מוצר בוגר יותר. אנחנו, ניתן לומר, משפרים תוך כדי תנועה”.
ועדיין המספרים של רפא”ל מצביעים על כך שהרבה מאד לקוחות מעדיפים את המערכות שלכם על פני מערכות מקבילות,
“זה נכון, אבל… בהרבה מאד עסקאות, מרכיב הOFF SET, יוצר מצב שבו רוב הכסף כלל לא חוזר לרפאל. הפוד לייטנינג למשל, רוב ההכנסות עוברות לנורתרופ גרומן, השותף האמריקני שלנו. מעבר לכך, כאשר אני מגיע למשא ומתן עם לקוח אני חייב שיהיה לי ערך מוסף. כך למשל בעיסקה שלנו בפינלנד עזרנו להם להקים מעבדת מחקר לאלקטרו אופטיקה. המעבדה הזו הפכה למכון לאומי”.
הצצה חטופה בהיסטוריה של רפאל, מגלה לנו כי החברה עברה במהלך השנים הרבה מאד טלטלות כלכליות. בסוף שנות השמונים נקלעה החברה למשבר, שבעקבותיו הפכה לחברה ממשלתית. מאז היא נמצאת בתהליך של עלייה מתמדת. בשנים האחרונות עומד הדיבידנד שהיא מעבירה לממשלה על ממוצע של 200 מיליון שקל. תקציב הפיתוח של החברה עמד בשנת 2009 על 590 מיליון ₪ מתוך הכנסות של 6.3 מיליארד ₪.
“אין ספק שהפריצה שלנו קדימה היא הודות לפיתוחים שלנו. למעשה הייתי מחלק את זה לשלושה חלקים: פיתוח ארוך טווח לחמש עשרה שנה, פיתוח לטווח בינוני עד עשר שנים, ופיתוח מיידי, אומר דרורי בהתייחס לשווקים העתידיים של החברה. “העולם הולך לכיוון של לוחמה חכמה. גם אם העימותים שאנחנו רואים בעולם הולכים לכיוון הא-סימטרי שבו לוחמה הקונבנציונאלית אין יתרון, עדיין יש מקום ללוחמה חכמה. הייתי אפילו אומר שדווקא בלוחמה א-סימטרית שבו המחבל מסתתר בתוך אוכלוסייה אזרחית לטכנולוגיה יש הרבה יותר מקום. המודיעין שלך חייב להיות הרבה יותר מדוייק, מהיר ועדכני, והפגיעה במטרה חייבת להיות מדוייקת מאד כדי להימנע בנזק סביבתי או פגיעה בבלתי מעורבים”.

על איזה תהליך או מוצר ברפאל אתה יכול להצביע, כעל כזה שעשה את ההתאמה מהקרב הקונבנציונאלי לקרב הא-סימטרי?
“טילים. החלק הכי חשוב בטיל הוא במעוף שלו. הוא אמור להיות בטוח למשגר, מהיר מאד ומדוייק בפגיעה. לראש הקרב לא נתנו ביטוי מבחינת נזק סביבתי. פגיעה הייתה אמורה להסב נזק, נקודה. בעימות הא-סימטרי, הפגיעה כבר הייתה צריכה להיות קטלנית בטווח מאד קטן. לצורך כך פיתחנו ראשי קרב לטילים שרדיוס ההרג שלהם מוגבל מאד ומדוייק מאד”.
אחת המסקנות העיקריות של מלחמת לבנון השנייה, הייתה החוסר בבניית תמונת קרב בזמן אמיתי. כיום נמצא צה”ל בתהליך מואץ של הצטיידות במערכות פיקוד ושליטה מתקדמות שאמורות לסנכרן בין כוחות שונים מהאוויר הים והיבשה, דרך תמונת קרב משותפת לכולם. הפרוייקט הזה מצריך מעבר לתעבורת נתונים מהירה ומוצפנת גם חיבור מהיר בין מודיעין חזותי (תמונת מל”ט או תצפית) לכוח אש.
“אני חושב שעיקר ההשקעה צריכה להיות במודיעין חזותי מדוייק. רוב הלחימה הא- סימטרית מתרחשת בדרך כלל באזורים אורבנים צפופים. לכן תפוצת המודיעין לכלל הכוחות בגזרה חשובה מאד. אני רואה את העתיד בלחימה חכמה עם הרבה מאד תקשורת. מפקד יוכל לקבל על מסך קטן את תמונת כל הכוחות בגזרה, ויוכל לתרגם איך נראית המטרה מהזווית הצרה שבו הוא עומד. כיום אנחנו כבר נמצאים קרוב מאד למצב הזה”.
מעבר לתקשורת הקרבית, רפאל משקיעה הרבה מאד במיגון אקטיבי. כיום מערכת “מעיל רוח”, נחשבת לראשונה בעולם שמוצבת על טנקים במטרה להגן עליהם מפני טילי נ.ט. אחד המוצרים המתקדמים של רפא”ל בשיתוף התעשייה האווירית הוא טיל הברק 8, טיל נגד טילים שנמכר לאחרונה להודו ונועד להגנה על מתקני חוף וספינות טילים.
“שאלת המיגון הקרבי בהחלט מטרידה הרבה מאד צבאות במהלך השנים. זה תהליך של חתול ועכבר. אתה בונה מיגון, ואד מפתחים טיל שחודר אותו. הפתרון העתידי שאני רואה הוא בהגנה של שלושה מימדים על אזור שלם. כלומר מערכות ניידות של מיירטים מכל הסוגים שמתקדמת עם כוח מתמרן, ולמעשה פורסת סביבו מרחב מוגן. המערכת תדע להתמודד עם פצצות מרגמה, טילים ורקטות. חייל החי”ר יצטרכו להתמודד עם ירי נק”ל בלבד. יותר מכך, הרכב שעליו תוצב המערכת יהיה אוטונומי ויפוקח מרחוק על ידי מפעיל“

לסיום, אני רוצה לשאול אותך שאלה רגישה. אתם מתגאים מאד בפיתוח המואץ של “כיפת ברזל” והיותה של המערכת הזו פורצת דרך. האם יש היום מדינות נוספות שמביעות עניין ברכישתה?
“בהחלט כן, אבל העניין עדיין בחיתוליו. מפאת רגישות הדברים אני כמובן לא יכול להיכנס לפרטים, אבל בהחלט מדובר במוצר ייחודי ובלעדי עם פוטנציאל עצום”.

מרחף טס וטורף

ברדלסאמיר בר שלום

כבר הרבה מאד שנים עוסקת תעשיית התעופה בעולם במחקר ופיתוח של כלי טייס המשלבים יכולת טיסה אופקית ויכולת ריחוף. כבר בשנות החמישים החלו תעשיות המטוסים בארצות הברית במחקר בנושא, אבל עלויות המחקר והפיתוח בצירוף חוסר עניין של הפנטגון,  גרמו לפרוייקט להתעכב. רק באמצע שנות השמונים, אחרי שהכוחות המיוחדים של ארצות הברית הציבו את הדרישה המבצעית, הואץ הפיתוח שוב. כיום עומד לרשות הכוחות המתמרנים מסוק הV22, המשלב את שתי היכולת הללו, טיסה אופקית וריחוף אנכי.
אבל מתברר שלא רק האמריקנים עסקו בפיתוח הזה, לפני שנתיים הוחלט בתעשייה האווירית לאמץ את המודל הזה ולהעתיקו למל”טים, תחום שבו נחשבת ישראל לאחת המובילות בעולם. בתערוכת היבשה במסגרת כנס לטרון האחרון, חשפה התעשייה האווירית את הברדלס, המל”ט הראשון בעולם שמשלב את שתי היכולות.
“הטכנולוגיה של הברדלס שונה לגמרי מזו של ה- V22”,  מספר דני ביכמן, מנהל השיווק של הפרוייקט ולשעבר טייס מסוקים בחיל האוויר, ומפעיל מל”טים. “לברדלס יש שלושה מנועים בעוד ל V22 יש רק שניים מתכווננים. למעשה הברדלס הוא ממש מסוק בתצורה מסויימת. המנוע האחורי שלו הוא רוטור מסוק לכל דבר, והוא פועל רק בריחוף, כאשר המל”ט עובר לטיסה אופקית, המנוע האחורי מפסיק לפעול, ושני המנועים הקדמיים הם שדוחפים את המטוס. החלק הדומה בין הברדלס ל V22 הוא במנועים הקדמיים – הטיית מנועים Tilt-rotor – שמשנים זווית.”
ה”ברדלס”, השוקל כ- 65 ק”ג, טס ומרחף בעזרת 3 מדחפים חשמליים שקטים ומגיע לגובה של כ- 10,000 רגל (כ- 3 ק”מ). זמן השהייה שלו באוויר עולה על 6 שעות וטווח הפעילות שלו עובר את ה- 60 ק”מ. ה”ברדלס” נושא מטען ייעודי (מטע”ד) מסוג מיני פופ (Mini POP) מתוצרת התע”א. זוהי מערכת תצפית אלקטרו אופטית ליום ולילה הכוללת, בנוסף לצרכי הלקוח, את אחת מהיכולות הבאות: מציין לייזר, מד טווח לייזר או מצביע (Pointer).
ל”ברדלס” קיימת גם גרסת מיני לכוחות רגליים. המיני ברדלס נראה בדיוק אותו דבר, למעט גודל וביצועים. ה”מיני ברדלס”, שוקל עד 12 ק”ג, ובעל יכולת  שהייה באוויר של עד שעתיים. הוא נושא מטען  ייעודי  מיקרו- פופ, גם הוא מתוצרת התעשייה האווירית. מערכת “מיני ברדלס” כוללת 2 מטוסים ומערכת שליטה ובקרה (שו”ב) ניידת, נישאת בתיקי גב ע”י 2 אנשי צוות וניתנת להפעלה ע”י כוחות מיוחדים וברמת הפלוגה והגדוד.
“אנחנו למעשה מביאים היום יכולות שאי אפשר היה להשיג קודם”, אומר דני ביכמן. “לדוגמא, היכולת של מל”ט לרחף במינימום אנרגיה מול חלון של גורד שחקים בעיר גדולה, ולהעביר אחורה תמונה בזמן אמת, יוצרת תצפית נקודתית זמינה ורציפה. מל”ט שטס בגובה לא יכול לספק את התוצרים האלה. מעבר לכך, אם נוסיף את יכולת סימון הלייזר אנחנו מקבלים כלי אפקטיבי מאד בלוחמה הא- סימטרית. למעשה אנחנו יוצרים תמונת מודיעין בזמן אמת, עם יכולת קטלנית, בסביבה שבה לא פעלו בעבר מל”טים”.
מעבר ליכולות המל”ט בתעשייה האווירית עבדו על ניידות המערכת. את קרון ההפעלה של הברדלס ניתן להרכיב על כלי רכב קרבי או משוריין שנמצא בשימוש צבאות המערב. היכולת הזו מאפשרת ניידות מהירה של המערכת יחד עם הכוחות המתמרנים בשטח, תוך פריסה מהירה של המערכת. על פי דרישה מבצעית יכול קרון השליטה להפעיל שלושה מל”טים במקביל, בשלוש זירות שונות. כל חלקי המל”ט כולל חלקי חילוף וסוללות טעונות. ה”ברדלס” מונע על ידי מנועים חשמליים, מה שמאפשר לו טיסה שקטה מאד, מבלי שיתגלה על ידי כוחות הקרקע.
“יכולות איסוף המודיעין, הסיור וסגירת המעגלים של המל”ט הזה הופכות אותו לנכס ייחודי ומהפכני בשדה הקרב היבשתי והטקטי, גם עבור צה”ל וגם עבור לקוחות זרים. בפיתוח של הכלי הזה שולבה חדשנות טכנולוגית רבה שאנו מייחסים לה חשיבות אדירה”, אמר מנכ”ל התע”א, יצחק ניסן טקס החשיפה של המל”ט.
במהלך השנים האחרונות עקבו בצה”ל אחרי פיתוח ה”ברדלס”, ובימים אלה נבחנות היכולות שלו לקראת רכישה אפשרית. לא מעט נספחים זרים ששהו בכנס יכולות היבשה בלטרון באמצע אוקטובר, הגיעו לבחון את הברדלס.
“אנחנו מביטים כל הזמן על היכולת הצבאיות של ה”ברדלס”, אבל צריך לזכור שזו הסתכלות בזווית מאד צרה”, אומר ביכמן. ליכולת הריחוף של הברדלס יש שימושים רבים גם בתחום בטחון המדינה ובטחון הפנים (HOME LAND SECURITׂ-  HLS). היכולת של המל”ט הזה להמריא ממשטח קטן מאד כמו מסוק, יכולה לשמש כל תחנת משטרה. לדוגמא: ה”ברדלס”, חונה על גג התחנה וממריא ממנה בתוך שניות לכל משימה שיכולה להיות: פיקוח על צירי תנועה, איתור שריפות, מרדפים או פיקוח על הפגנות המונים. ההפעלה יכולה להיות מתוך התחנה עצמה. השילוב של זמינות כתצפית ניידת והפעלה עצמאית ומהירה, הוא בהחלט מכפיל כוח למשימות של בטחון פנים. מה גם שמשטרה פועלת בדרך כלל באזורים אורבאנים צפופים שמקשים מאד על הפעלת כלי טייס בגובה נמוך”.

אחד הצרכים המבצעיים שהולכים ומתפתחים בעשור האחרון, ובמיוחד לנוכח התגברות איום הטרור, הוא הפעלת יכולת תצפית מכלי שיט. ה”ברדלס” הוא למעשה הכלי היחיד בעולם מסוגו, שיכול להמריא ולנחות אנכית מספינות. כיום משתמשות ספינות של הצי האמריקני במל”ט אחר של התעשייה האווירית, ש”נלכד” בעזרת טכנולוגייה דמויית רשת, כדי להנחיתו על הסיפון. ה“ברדלס”, פותר את בעיית הרשת בכך שהוא ממריא אנכית ממשטח קטן מאד, מה שמאפשר להפעילו גם מספינות סיור חופים קטנות.
“אין ספק שהצורך הזה של הפעלה מהים, היה גורם משמעות בפיתוח של ה”ברדלס”, מספר דני ביכמן. אבל כל צבא שירכוש את הכלי הזה יוכל לעשות בו שימושים מאד מגוונים, מה שלא קיים במל”טים אחרים. לדוגמא: כוח קרקעי שנפרס בשטח אויב לכמה ימים. הוא ממריא את ה”ברדלס”, מנחית אותו על תא שטח שולט, במרחק של כמה קילומטרים לפניו, מכבה את המנוע ומפעיל רק את המצלמה שמשדרת לאחור את התמונה. כלומר לכוח יש תצפית קדמית, סמויה, ניידת שמופעלת על ידי מפקד הכוח באופן עצמאי. זה כלי קלאסי ליחידות מיוחדות. מעבר לכך, ניתן לפרק את הכנפיים של ה”מיני ברדלס”, ולהשתמש רק ביכולת הריחוף שלו. כלומר ליצור מעין צלחת מעופפת שמתצפתת  מעל הכוח לאורך זמן וללא רעש. ליכולות הרב גוניות האלה של ה”ברדלס”, אין היום אח ורע בעולם המל”טים”.

מבט אחר על ביקור האירני בלבנון

אמיר בר שלום

על דבר אחד אין עוררין. הנשיא האירני הבין שיש גבול, במקרה הזה תרתי משמע. למרות שהטיילת החדשה במרון א ראס הייתה מוכנה עם דגלים ותמונות של הנשיא הכי לא פוטוגני במזרח התיכון, הוא בסופו של דבר לא הגיע להשקיף על הגבול עם ישראל. לעומת זאת ישראל דווקא השקיפה עליו, ויש האומרים מקרוב מאד. קשה היה שלא לשמוע את רעש המל”טים שריחפו בשעות הצהריים של הארבעה עשר באוקטובר מעל שמי דרום לבנון. הרעש הזה נקטע בבת אחת עם הופעתם של מטוסי קרב מעל הגבול ומיד אחר כך גם מסוקים שנשמעו, נראו וצולמו מהבמה המרכזית באצטדיון של בינת אל גבייל.
אורות הטיילת המשיכו לדלוק מאוחר אל תוך הלילה, אפילו כשאחמדינז’אד כבר לא היה על אדמת לבנון. היו כנראה מי שקיוו שהוא עוד יגיע, ולעומתם היו שקיוו כי לא יחזור. כן יש גם כאלה בלבנון.
אבל…  בלבנון כמו בלבנון, האויב של היום הוא הידיד של מחר, לפחות כלפי חוץ. את המשפט הזה הבין הכי טוב סעד אל חרירי, ראש ממשלת לבנון ובנו של רפיק אל חרירי שנרצח בפיצוץ מכונית תופת ליד שיירתו ב-2005.
רבים מהפרשנים בישראל הזדרזו לייחס את הביקור הזה להתרסה אירנית כלפי ישראל, כרוצה לומר, הנה אנחנו פה, פרוסים עם אוגדה שיעית על הגבול שלכם.
לא ולא. מטרת הביקור הזה הייתה  ממוקדת מאד וברורה והכתובת כלל לא הייתה ישראל. המסר היה מסר פנימה, לאזרחים הלבנונים, בעיקר לנוצרים, לסונים ולדרוזים: שאף אחד בלבנון לא יעז להתעסק עם חיזבאללה. אם מישהו יעז לעשות את זה הוא יפגוש לא רק את חיזבאללה עם נשק רב אלא גם את משמרות המהפכה האירנים.
מי יעז לקרוא תיגר על חיזבאללה? לא חסרים כאלה בלבנון, השאלה היא רק האם הם יכולים ומתי זה  יכול לקרות. אחד התאריכים שמוזכרים כפוטנציאל גדול לפיצוץ הוא תחילת חודש דצמבר. הטריבונל הבינלאומי שהוקם לחקור את רצח ראש ממשלת לבנון רפיק אל חרירי עומד לפרסם את מסקנות הדו”ח שלו. כל הסימנים מצביעים על אחריות ישירה של חיזבאללה. בחודש יולי 2009, היה מי שדאג להדליף לעיתון הגרמני “דר שפיגל “את השמות שמעורבים ברצח, ובראשם דמות מאד מוכרת לישראל, מוספא באדר א דין, גיסו של מי שעמד בראש הזרוע הצבאית של חיזבאללה עימאד מורנייה. באדר א  דין  היה גם מי שניהל את המשא ומתן מול עופר דקל בעסקת גולדווסר רגב.
בכלל,  משפחת חרירי הרגישה בעבר היטב את נחת זרועו של חיזבאללה. ב7 במאי 2007  שרף חיזבאללה את מערכת העיתון ותחנת הטלוויזיה “אל מוסטקבל” השייכת למשפחת חרירי. שני אמצעי התקשורת האלה נחשבים לפרו מערביים ובעיקר אנטי סורים ואירנים, קו שמשמעותו בלבנון היא עימות ישיר עם הזרוע הארוכה – חיזבאללה. שימו לב לסיבה ועד כמה היא דומה למצב הנוכחי בלבנון. חרירי כמנהיג הסונים העז לקרוא בפומבי להלאים – כלומר להחזיר חזרה למדינת לבנון את תשתית הטלפוניה והסיבים האופטיים שפרס חיזבאללה במימון אירני לטובת פיקוד ושליטה על כוחותיו. בכלל, חיזבאללה אינו ארגון טיפש. הוא מבין היום היטב את החשש בלבנון מההתעצמות השיעית, שמרוקנת מתוכן את הדמוקרטיה הלבנונית, והחשש הזה הוא לא רק של הסונים אלא גם של הדרוזים ומה שנשאר מהמיעוט הנוצרי.

עכשיו, כמעט שבועיים אחרי הביקור של הנשיא האירני נשאלת השאלה האם הוא תרם ללבנון וחיזבאללה או הזיק. קיימות דעות כי הביקור הזה רק הקצין והדגיש בפני העולם עד כמה הוא צריך וחייב להתערב עכשיו בלבנון לפני שהיא הופכת למדינת חסות אירנית. היטיב לבטא זאת שר הביטחון אהוד ברק ש”במקרה”  ביקר ברמת הגולן ביום הגעתו של אחמדינז’אד ללבנון, וצפה בתרגיל אש של חטיבת שריון. “לבנון עלולה לחדול מלהיות מדינה עצמאית, ועלינו לעקוב ולתת את הדעת על המתרחש, הן מבחינה מודיעינית והן מבחינה צבאית”. הדברים נאמרו בעברית לתקשורת הישראלית, המסר היה לעולם, תתעוררו. האם זה קרה, סביר להניח שכן. יש הגורסים כי אחמדינז’אד הוא השגריר הישראלי הטוב ביותר בעולם להסביר את הסכנה  האירנית. מעבר  למיקוד תשומת הלב בו, גם חיזבאללה נקלע במהלך הביקור הזה לסד בעייתי. מצד אחד הוא הקים עליו הרבה מאד מתנגדים בתוך לבנון שמבינים את הסכנה ומצד שני הארגון מצטייר היום בעולם  כזרוע טרור של אירן ולא ככוח פוליטי לגיטימי .

אבל לצד כל אלה, לביקור הזה של אחמדינז’אד יש גם משמעות נוספת, המתח בין אירן לחיזבאללה. אמנם עניין זה לא מוצא את דרכו אל התקשורת חדשות לבקרים, משום ששני הצדדים מנסים להסתיר, אבל הוא בהחלט קיים. זה לא סוד שאירן לא אהבה בלשון המעטה את היוזמה העצמית שלקח חיזבאללה בשניים עשר ביולי 2006 בחטיפת גולדווסר ורגב. המלחמה שהגיעה מיד אחר כך, טרפה לאירן הרבה קלפים שהיא החזיקה קרוב לחזה בגזרת לבנון. כוחות האו”ם שהחלו להסתובב מדרום ללטיני ולהצר את צעדי חיזבאללה והצפת תופעת החימוש המסיבי של חיזבאללה על ידי אירן, הפריעו מאד למדיניות אירנית של הולכת שולל את העולם כדי להרוויח זמן בהכנת הפצצה. אירן מצאה את עצמה במוקד ההתעניינות העולמי כאשר זרקור חזק ממוקד בפעולותיה במזרח התיכון. לכן, לביקור הזה יש גם מסר נוסף פנימי לחיזבאללה. אנחנו בעלי הבית, ואת הסיבוב הבא עם ישראל אתם תתחילו בתיאום איתנו, לא לבד. לא בטוח שחיזבאללה בעניין הזה יהיה ממושמע שכן מצבו בלבנון בעייתי מאד, במיוחד לנוכח הדוח על רצח חרירי הממשמש ובא. בכל מקרה ברור שאירן מקצרת לנאסרללה את החבל. “פעם נאסרללה היה מרים את הראש ורואה שמיים, היום הוא רואה את גג הבונקר שלו ומעליו את אירן”, אומר קצין בכיר במטכ”ל שעוסק שנים בגזרה הלבנונית.
ולסיכום כמה עובדות שצריכות להכניס את הביקור הזה לפרופורציה הנכונה. למרות החיבוקים והנשיקות נאסרללה בירך את פטרונו בנאום מוקלט ממקום המחבוא התת קרקעי שלו, למרות ההבטחות הנשיא האירני חשש להגיע לגבול הישראלי, מה שמוכיח שמילים לחוד ומעשים לחוד, ישראל עדיין נתפסת בצד הלבנוני כבלתי צפויה, ואולי טוב שכך.