מאת: אמיר בר שלום. שר הביטחון אהוד ברק התעכב ארוכות ליד המשגר המוזר שהוצב ברחבה.  “מה זה?”, הוא שאל את אבי פלדר מנכ”ל תע”ש. זה “שמיים אדומים”, המערכת היחידה בעולם להפעלה מרחוק של טילי כתף. ברק התרשם והמשיך. מנכ”ל משרד הביטחון שעמד מאחור, המשיך לשמוע הסברים, אולי לקראת הצטיידות אפשרית.
מערכת שמיים אדומים הינה מערכת נ”מ קצרת טווח, ממוכנת, קלה וניידת הנותנת מענה הגנתי אפקטיבי כנגד מגוון איומים אוויריים מנמיכי טוס, תוך שימוש בטילי כתף קיימים.
“המערכת בעצם מתגברת על כל החסרונות שיש לאדם שמפעיל טיל נ”מ מהכתף. היא מאפשרת לגלות מטרות בטווחים גדולים יותר מיכולת האדם משום שהיא יציבה ומצוידת באופטיקה מתאימה. כאשר חייל מפעיל את המערכת מהכתף, הטיל לא יציב וכך גם רב”ת (ראש הביות) שלו. כדי שהוא ינעל על מטרה הוא חייב להיות עליה מספר שניות, בטווח גדול, סטייה קטנה של הכתף, והמטרה נעלמת. ערנות חייל לא יכולה להיות 24 שעות שבעה ימים בשבוע. את שמים אדומים אפשר להפעיל כל הזמן יום ולילה, ואתה מוגן”, סיפר לנו חיים גרפי, מנהל הפרויקט בתע”ש.

האם המשמעות של גילוי מוקדם יותר של מטרה תוקפת משמעותה גם ירי והשמדה שלה בטווח גדול יותר?
בהחלט כן, כל עוד זה בטווח הטיל. עקב מגבלות האדם, הפעלת טילי כתף נ”מ  מבוצעת בטווחים קצרים יחסית  של עד כ- 2 ק”מ, זאת בשל  מגבלת הראייה. כתוצאה מכך ביצועי הטילים האישיים, המופעלים מכתף הלוחמים, מופחתים משמעותית ביחס לפוטנציאל הטמון במעטפת הביצועים המלאה שלהם. כמו-גם המגבלה הפיזית לעמוד בכוננות גבוהה ומתמשכת לאורך זמן.
מערכת שמיים אדומים כוללת שלושה מרכיבים: הסורק-” מכ”מ אופטי “, יחידת השליטה ויחידת העקיבה והשיגור.
א. מכלול הסורק האופטי – מבוסס על מצלמה תרמית הסורקת את גזרת האחריות ומאפשר גילוי מטרות, פסיבי, בגובה נמוך ברמת יחידת האש.
ב. מכלול המשגר –מאפשר טעינת שני טילים וכולל מצלמה חוקרת לזיהוי המטרות ומד טווח לייזר המאפשר את הצגת הטווח האופטימלי ליירוט המטרות .
ג. מכלול השליטה המרכזית (הישל”ט) – מכלול המהווה את לב המערכת ומאפשר ביצוע כל משימות המפעיל משלב הסריקה, הגילוי, הזיהוי, העקיבה, הנעילה, השיגור והתחקור.
תע”ש יצרה למעשה ב “שמיים אדומים“,  מעין סוללת טילי נ”מ לטווח קצר על בסיס טיל הכתף. המכ”מ האופטי “מגהץ” את השמיים ומעביר נתונים למערכת השליטה. ברגע שמתגלה מטרה, המכ”מ האופטי מעביר את הנתונים למערכת השליטה , שם יושב המפעיל. בשלב הזה ניתן “להקפיץ” למטרה שהתגלתה את המשגר הכולל כאמור גם מצלמה וגם מד טווח לייזר כדי לאמוד את המרחק למטרה. המערכת מעבדת את הנתונים, וממליצה לחייל על נקודת היירוט האופטימלית. מכאן כל שנותר למפעיל הוא ללחוץ על כפתור השיגור והטיל יוצא מהמשגר למטרה. מעבר לכך מערכת השליטה של  “שמיים אדומים“ היא בעלת יכולת קישוריות למערכות מכ”מ ויב”א (יחידת בקרה אווירית) חיצוניות. מה שמאפשר לה לחלק ולקבל מטרות ממערכות אחרות.

אני עדיין מנסה להבין, מדוע המערכת יותר טובה מכתף. הרי הטיל מוגדר שגר ושכח, ומרגע נעילה הוא יצא אל המטרה?
“היתרון של המערכת הוא בחישוב היירוט האופטימלי. בירי של טיל מהכתף, לחייל אין את כל מסד הנתונים. הוא שומע צפצוף נעילה של הטיל ומשגר, לאו דווקא בטווח היעיל, לאו דווקא בזמן האופטימלי. כאן המערכת עושה בעבורו את כל החישובים, ומשגרת בנקודה האופטימלית לפגיעה בסיכוי גבוה יותר. בנוסף לכך, הגילוי כאן הוא גילוי חיצוני, כלומר המטרה בהשוואה להפעלה מהכתף מתגלה הרבה יותר מוקדם ובטווח גדול יחסית ולכן גם מושמדת מוקדם יותר בטווחים המקסימליים של הטיל.
יתרון נוסף של המערכת היא המכ”מ האופטי פסיבי. בעזרת היכולת הזו קשה מאד לגלות את מיקום הכוח באמצעים של שדה קרב יבשתי. המערכת שנשאת על ידי שישה חיילים, יכולה להיפרס בכל תוואי שטח, כמעט בכל סוג של פעילות. אם בחניון לילה של כלי רק”מ על גג מבנה או במיקום מארב חודר בשטח אויב.

“אנחנו יצרנו כאן פתרון מצוין למקומות שבהם אין כיסוי של מכ”מ”, מספר ג’רפי. “המערכת מוצבת וסורקת 24 שעות באופן אוטומטי את האזור. כאשר יש חדירה אווירית היא מיד מתריעה, ובמקרים מסויימים, אם הוא מתוכנתת לירי אוטומטי, המטרה מושמדת. זה פתרון יעיל מאד לואדיות עמוקים שאין בהם כיסוי מכ”מ”.

האם כל כוח יכול להפעיל אותה או שנדרשת כאן הכשרה ספציפית?
“ההכשרה היא ברמת ההפעלה הבסיסית בלבד. המערכת מרגע שהיא מופעלת פועלת באופן אוטומטי למעט הנעילה ושיגור, שאותו מבצע החייל עצמו. אפשר גם לתכנת שיגור אוטומטי, אבל זה לא רצוי בסביבה שבה יש ריבוי כלי טייס, ותמיד כדאי שאת הירי יבצע אדם ולא תוכנה. לימוד המערכת פשוט מאד וידידותי, כל כוח קרקעי יכול להפעיל אותה אחרי הכשרה קצרה. יתרון נוסף שלה היא הפעלה מרחוק. בירי מהכתף החייל חשוף בשטח, עם “שמיים אדומים”, ניתן להגן על תא שטח מבלי להיחשף כלל. המפעיל יושב בבונקר שיכול להיות מרוחק עשרות מטרים מהמשגר, הוא מקבל תמונה עם כל הנתונים ויורה מרחוק” .
“שמיים אדומים” יכולה לעבוד גם בשעות הלילה בעזרת מצלמה תרמית שמוצבת על יחידת השיגור, בעוד שבהפעלה מהכתף צריך היורה להרכיב אמצעי ראיית לילה על הטיל, מה שמגדיל את  המשקל שצריך החייל לשאת. יתרון נוסף של המערכת היא יכולת הקירור. רב”ת הטיל מצריך קירור תמידי כדי שישאר רגיש. בהפעלה מהכתף, צריך המפעיל להחליף את בלוני הקירור כל דקה, אם נדרשת עקיבה רציפה. במערכת “שמיים אדומים“, פותחה מערכת מיוחדת של בלוני קירור גדולים המוצבים על כן השיגור, מה שמאפשר לראש הביות של  הטיל להיות לאורך זמן במצב נעילה.

האם יש למערכת אפשרות לזהות מסוק של כוחותינו ולהפריד באוויר בינו לבין מסוק אויב?
“ בהחלט כן. ניתן לשלב בשמיים אדומים מערכת “עמית-טורף”, כך שהיא תזהה ותציג למפעיל באופן עצמאי ומהיר האם מדובר בכלי טיס ידידותי או אויב… “.

לאיזה סוג טילי כתף המערכת הזו בנויה?
לכל סוגי טילי הכתף שנמצאים היום בשוק מסוג שגר ושכח. המערכת ניתנת להתאמה הן לטילים מערביים והן לטילים מזרחיים. הגמישות שלה לא מגבילה צבאות שיש להם למשל כמה סוגים של טילי כתף. המערכת מאפשרת שימוש במלאים קיימים והתאמה עתידית פשוטה וזולה לטילים עתידיים.

צה”ל כבר בחן את המערכת, ומתכוון להצטייד בה?
על זה צריך צה”ל  לענות. היתרון והייחודיות שלה בהחלט מוכרים לו…

מאת: אמיר בר שלום. “השנתיים האחרונות התאפיינו אצלנו בהשקעה גדולה מאד בהגדלת קווי הייצור שלנו, בין אם זה בארצות הברית ובין אם זה באירופה ובמזרח הרחוק“, אומר ג’ון קוסטלו, סגן נשיא ומנהל המכירות של  מוצרי ה HIGH REL במיקרוסמי האמריקנית. לMICROSEMI כמו לשאר יצרניות הרכיבים הייתה השנה האחרונה שוברת שיאים. ברבעון האחרון של שנת 2010 דיווחה החברה לבורסה על מכירות של יותר מ 151 מיליון דולר,  עלייה של 37 אחוזים בהשוואה לרבעון המקביל ב 2009, ועלייה של כמעט  12 אחוזים בהשוואה לרבעון הקודם.
“למעשה נכנסנו לתהליך הזה כבר שהתחלנו לזהות את מגמת ההתאוששות. כמו כולם גם אנחנו נכנסנו לתהליך מואץ של ייצור כדי לענות על הביקושים. הייתי אומר אפילו שהשכלנו לראות את המגמה מוקדם יותר מהאחרים, וכך נערכנו מוקדם יותר עם מלאי רכיבים. מעבר לכך אני חושב שדווקא ההרכב של מיקרוסמי עזר לנו מאד. קו המוצרים שלנו מגוון מאד והוא מכוון להמון שווקים. לכן דווקא בגלל החלוקה הזו  הייתה מעין חלוקת סיכונים “.
מהלך נוסף של מיקרוסמי השנה הייתה רכישתה של ACTEL בחודש אוקטובר. הרכישה הזו הייתה ככל הנראה חלק ממדיניות החברה להרחיב את קווי הייצור ולהתבסס טוב יותר בתחום הליבה שלה, בתחום התעופה החלל והשוק הבטחוני צבאי. מנכ”ל מיקרוסמי אמר מיד אחרי הרכישה (430 מיליון דולר במזומן), כי לא מן הנמנע שמיקרוסמי תסגור חלק מקווי הייצור של ACTEL , כדי להתמקד התחרות מול XILINX וALTERA בתחום  הרכיבים המתכנתים – FPGA.
“בסך הכל ביצענו שלוש רכישות משמעותיות”, אומר קוסטלו. “מטרתן הייתה להגיע לשוק עם יותר מוצרים. אני רואה את המהלך הזה כמשחק מונופול. אתה רוכש נכסים בשוק נתון, וכך באופן טבעי נתח השוק שלך גדל בהתאם”.

ומה באשר לרכישות נוספות. על פי הנתונים האחרונים שפרסמתם  מסיימים את אחת השנים הטובות ביותר שלכם?
“אני מניח שעד סוף 2010 כבר לא נעשה רכישות נוספות, אני מזכיר שכבר עשינו שלוש כאלה השנה. השורה התחתונה היא  לרכוש לא לשם רכישה, אלא לצורך הגדלת נתח שוק. כרגע אין משהו כזה על הפרק.
לפני שנתיים כשנפגשנו באלקטרוניקה 2008, הערכת שבתוך שנה נתחיל לראות התאוששות מסוימת, שתלך ותתגבר במהלך 2010. צדקת.
“הדברים נבעו מניתוח של צרכי השוק”, אומר קוסטלו. “הרי אנחנו עוקבים אחרי דרישות הלקוחות. הלקוחות שלנו הם בעיקר רצים למרחקים ארוכים משום שמדובר בפרויקטים ארוכים  כמו למשל תעשיית החלל. אלה בדרך כלל תקציבים של מדינות. מעבר לכך אי אפשר לעצור את הקדמה. יש היום הרבה יותר אלקטרוניקה בכל מוצר. המשמעות של יותר אלקטרוניקה. ההאטה המסוימת הייתה דווקא בשוק התעופה האזרחית, אבל גם שם השנה האחרונה היא בסימן עלייה חדה”.
למרות הדברים האלה של קוסטלו, לפחות בחלק מהפרויקטים הגדולים של ממשלת ארצות הברית נערך קיצוץ נרחב. למשל, החלטת שר ההגנה האמריקני, רוברט גייטס לסגור את קו הייצור של מטוסי החמקן אפ 22. המטוס החמקן שמהווה היום את אחד היתרונות המשמעותיים ביותר של חיל האוויר האמריקני. בלוקהיד מרטין, יצרנית המטוס נאבקו ארוכות כדי למנוע את סגירת קו הייצור, אבל המשבר הכלכלי הכריע בסופו של דבר הכף. הפיצוי ליצרנית האמריקנית ניתן בהגדלת מספר מטוסי האפ 35 שירכוש הפנטגון.
“אני חושב שבעניין הזה צריך תמיד לזכור את ההבחנה בין תקציב קשיח לתקציב נוסף”, מסביר קוסטלו. “אמנם נעשה קיצוץ בכמה מהתקציבים הקשיחים על ידי הקונגרס האמריקני, אבל במקביל היו מספר הגדלות בתקציבים הנוספים. אם מחברים את שני הסכומים הללו, מבחינתנו הייתה אפילו עלייה ולא ירידה”.

איך אתה רואה את שנת 2011, אחרי שנה כל כך מוצלחת לתעשייה בכלל ומייקרוסמי בפרט?
“אני חושב שהשוק הבטחוני ימשיך להוביל הוא עדיין מבחינתנו פלח השוק העיקרי והיציב ביותר. אבל לצד זאת אני רואה פוטנציאל גדל והולך בכל הקשור להמרת טכנולוגיות. כלומר, פיתוח ושילוב של טכנולוגיות צבאיות במוצרים חדשים, כמו למשל שוק תעשייתי, תזכור שמכשיר הג’י פי אס היה פעם רק צבאי. היום הוא חלק מכל מכונית או מכשיר נייד. מעבר לכך אני רואה את עתיד בכל הקשור באנרגיה נקייה. זה תחום שבהחלט צובר תאוצה והתעשייה לא מתעלמת ממנו. לדעתי זה שוק שנמצא עדיין בחיתוליו, ולו רק בשל המחיר. עדיין העלויות בו גבוהות מדי, אבל זה עניין של זמן ששני תהליכים יפגשו, פיתוח וירידת מחיר. בנקודת המפגש הזו, תהיה הפריצה“.
* STG הנה הנציגה הבלעדית ומפיצה מורשית של חברת MICROSEMI

מאת: אמיר בר שלום. “בשנתיים האחרונות אנחנו חווים פתיחות יוצאת דופן של הממשל הצרפתי כלפי ישראל בכל הקשור ליצוא הבטחוני“, אומר ניקולה שאנטייר, מנהל שיווק מוצר, מחברת  e2v,  המתכננת והיצרנית המובילה של רכיבים אלקטרוניים ייחודיים.
“בעבר נתקלנו בהרבה מאד מקרים שבהם הייתה בעיה עם זהותו של הלקוח הסופי  -  END USER. כיום, באופן מפורש אנחנו רואים הרבה יותר התעניינות  במוצרים שלנו בישראל”,  פותח שאנטייר את השיחה שלנו בביתן של e2v  במינכן.
e2v, הציגה ב electronica 2010 ממיר מדיגיטלי לאנלוגי 12- ביט 3Gsps בעל רוחב סרט מוצא של עד 5 גיגה-הרץ עבור הפקה של אותות מיקרוגל מוגדרי תוכנה. ה-EV12DS130A מיועד לענות לצורכי מגוון ציוד תקשורת כגון מערכות GPON, מודמי-כבלים, לווייני תצפית SAR Earth, כמו גם ציוד בדיקה אוטומטי. כדי לפשט ולהאיץ את התכנון של מערכות איסוף נתונים, e2v משיקה שתי ערכות הדגמה המקטינות משמעותית עלויות מו”פ וסיכוני פיתוח.
ה-DAC החדש של e2v מספק אזור Nyquist של 1.5 גיגה-הרץ בשל מהירות הדגימה של 3GSPS המתאימה לאותות בעלי רוחב-פס רגעי העולה על 1.2 גיגה-הרץ. התחום הדינמי של 12-ביט מכסה את צורכי התקן DOCSIS 3.0, ובשילוב עם SFDR (spurious free dynamic range)
העולה על 70dB, הוא בעל הרגישות הגבוהה וניגודיות ההדמיה SAR הדרושה עבור ציוד ולוויינים צבאיים. רוחב-הפס של 5 גיגה-הרץ מספק קצב סבב (slew rate) מאוד גבוה בדרגת המוצא של ה-DAC, המאפשר למתכנן ATE להשיג נדנוד (swing) מלא של מתח המוצא בכל תחום ה-12 ביט בפחות מ-50 ps. צריכת ההספק הנמוכה של 1.5 ואט בלבד מאפשרת שימוש בספק כוח מוקטן ומשקל סוללה מוקטן, ובכך להקטין את עלויות שיגור לוויין במסלול.
“מעבר להרחבת קו המוצרים שלנו בשנתיים האחרונות, מאז תערוכת אלקטרוניקה 2008,  הגברנו באופן משמעותי את הקשר עם הלקוחות שלנו”, מספר שאנטייר. “אחת מדרכי הפעולה שלנו הייתה להבטיח ללקוחות שלנו את תכנית ה LCM-LIFE CYCLE MANAGEMENT. תכנית שאמורה להגביר באופן משמעותי את שיתוף הפעולה שלנו עם  היצרנים“.
כדוגמא לתכנית הזו מביא שאנטייר את משגר הלוויינים אריאן 5, של סוכנות החלל האירופאית. האריאן 5  הוא משגר לוויינים כבד, פרי פיתוח של סוכנות החלל האירופית. המשגר משמש בעיקר לשיגור לוויינים למסלולים גיאוסינכרוניים (לוויינים המוצבים בנקודה קבועה בחלל מעל שטח מסוים. בשונה מלווין המקיף את כדור הארץ). השיגורים של אריאן 5 נעשים מבסיס החלל האירופי קורו  בגיאנה הצרפתית . את  לווין התקשורת עמוס 1 של התעשייה האווירית  שיגר לחלל קודמו של אריאן 5, האריאן 4 .

איך זה בא לידי ביטוי בפועל, בקשר שלכם עם הלקוחות?
“בעיקר בכל הקשור להתקשרויות ארוכות טווח“, מסביר שאנטייר. “קח לדוגמא  את תכנית ה“אריאן 5”. זו תכנית ארוכה מאד ויקרה מאד, העסקה בין e2v לסוכנות החלל האירופית שיצרה את המשגר, נחתם לפני חמש עשרה שנים. עד היום e2v ממשיכה לייצר על אותו קו ייצור את הרכיבים של האריאן 5. הסיבה לכך היא שאתה לא יכול להחליף חלקים כל הזמן. החלפת רכיב אחד  מצריכה אותך  להחליף בלוויין או בטיל חלקים נוספים ובמקרים מסוימים את כל מערכת  האלקטרוניקה. תהליך כזה  במקרים רבים לא כלכלי בתעשיית החלל שבה כל פרויקט מתוקצב במיליארדי אירו. בדיוק לצורך הזה של הבטחת אורך חיים הגינו את תכנית ה-LIFE CYCLE MANAGEMENT. היא  מבטיחה ללקוח שקט, ואת רציפות יצור החלקים. גם אם לצורך העניין נחליט להפסיק ייצור של רכיב מסויים, הלקוח יכול מבחינתו להיות בטוח שיש לו את קו הייצור לעוד מספר שנים. מבחינה מסוימת ניתן להביט על כך כאילו  אנחנו  שותפים מצד אחד, ומהצד השני מאריכים את אורך חיי המוצר,  כאמור , בין אם זה לווין,טיל או כל מערכת מוטסת”.
הדור החדש של ערכות הדגמה של e2v דורש מעט מאוד ציוד חיצוני והוא תואם לתקן VITA 57 FMC FPGA Mezzanine Card המאפשר חיבור ישיר של כרטיסים לערכת הפיתוח Xilinx Virtex 6. כך שמתכנני מערכת העובדים כבר עם ערכת הפיתוח Virtex 6 יכולים להשתמש בכרטיסי DK של e2v בתור כלי הערכה ופיתוח הכנס-הפעל של איסוף נתונים. הכרטיסים כוללים פיתרון-שעון מלא, פיתרון ייצוב מתח רב-מוצאים ופתרונות הזנת מבוא ADC רב-ערוציים, הממומשים בדרך הטובה ביותר המומלצת על-ידי e2v אותה יכולים הלקוחות להעתיק כדי לחסוך זמן מו”פ ולמזער סיכוני הפיתוח בתדרי גיגה-הרץ. ממשק משתמש מבוסס PC ואפיק USB מאפשרים שינויי תצורה מהירים בו במקום.
אפשר לומר בהחלט שההתאוששות של השנתיים האחרונות אפשרו לנו להגיע לשווקים חדשים, ובחלק מהם להעמיק את המעורבות שלנו”, אומר שאנטייר. “אחד מהם הוא כניסה מסיבית יותר לתעשיית התעופה האזרחית. כיום  רבע ממחזור המכירות של e2v  מגיע מהתעופה האזרחית. עד 2009 ראינו למעשה איזשהיא ירידה בשוק התעופה האזרחי, זה נבע כנראה משילוב בין המשבר הכלכלי העולמי, וההתאוששות האיטית של ענף התעופה האזרחית אחרי אסון התאומים.אבל, בשנה האחרונה אנחנו רואים בהחלט התאוששות של השוק הזה, שמבחינתנו היה ונשאר שוק אטרקטיבי מאד. בדיוק כמו השוק הצבאי הוא צורך כיום מוצרים של HIGH RELY.”

אמיר בר שלום

“אני בטוח שיש באפשרות המדע … לתת בידינו הנשק שיבטיח את השלום וירתיע את אויבינו. זאת היא המטרה האמיתית שצה”ל וכל אלה שמקדישים את כוחם הגופניים והשכליים לצה”ל – זאת המטרה שלהם, למנוע מלחמה, להרתיע את אויבינו”.
את המשפט הזה ספק אם יש מישהו בעובדי רפאל שזוכר. הוא נלקח מנאום של דוד בן גוריון, בשנת 1963, אחרי ביקור שערך ברפאל כראש ממשלה. אלא שרפאל עברה מאז הרבה מאד טלטלות עד שהתייצבה כאחד ממוקדי הידע הגדולים בעולם בכל הקשור לייצור ופיתוח של אמצעי לחימה מתקדמים.
כיום מתהדרת רפאל בסדרה של מוצרים שחלקם נחשב פורץ דרך בעולם. גולת הכותרת היא ללא ספק מערכת “כיפת ברזל”, ליירוט רקטות קצרות טווח. מערכת שפותחה בשלוש שנים מרעיון למערכת מבצעית שתועבר בחודש הבא לצה”ל. במקביל ל”כיפת ברזל”, מפתחת בימים אלה רפאל יחד עם ארצות הברית את המערכת המקבילה ליירוט טילים לטווח בינוני “שרביט קסמים”. בסל המוצרים שלה נמצא גם “מעיל רוח”, מערכת הגנה אקטיבית לטנקים, פרויקט שנמצא בימים אלה בתהליך הצטיידות על ידי חיל השריון.
“למרות ליין המוצרים המאד רחב שלנו, והעובדה שצה”ל ומערכת הביטחון היא לקוח מאד גדול וחשוב שלנו, עדיין 98 אחוזים מהכנסות החברה מגיעות ממכירות לחו”ל”, אומר סמנכ”ל שיווק הבכיר של החברה, לובה דרורי. “הדוגמא הטובה ביותר שתמחיש את החלוקה היא פור “לייטנינג”. פוד אלקטרו אופטי לתצפית ותקיפה משנת 1996 ועד היום נמכרו 1000 פּוֹדי “לייטנינג” ל – 26 מדינות ברחבי העולם ובוצעו למעלה ממיליון שעות טיסה. חיל האוויר לצורך העניין רכש רק כמה עשרות”.
את הנתון הזה שמביא דרורי אפשר לנתח בכמה זוויות. הראשונה, ישראל וצה”ל הם בבחינת תו תקן. אין זה סוד שמדינות רבות ממתינות שישראל תרכוש מערכת מסוימת לפני שהן מחליטות. כך למשל ניתן להבין את הלחץ האמריקני הכבד על חיל האוויר לרכוש את מטוסי האף 35 החמקניים. מהצד השני ניתן לראות כי גם צבאות אחרים בעולם צברו במרוצת השנים האחרונות ניסיון קרבי רב, מה שפעם הייתה נחלתו הכמעט בלעדית של צה”ל.
“בעניין הזה ישראל בהחלט איבדה את ייחודיותה בעולם. היום ארצות הברית נלחמת בשתי חזיתות באופן רציף כבר כמה שנים. כך גם מדינות רבות בנאט”ו, כך שניסיון קרבי יש גם בחוץ”, אומר לובה דרורי. “מעבר לכך, אנחנו בסופו של דבר מדינה קטנה. קח את “כיפת ברזל“ כדוגמא. צה”ל לוחץ עלינו לסיים פרויקט מהר מאד. אנחנו מוסרים את המערכת אחרי בשלות ומספר מסוים של ניסויים.
ה”בעייה“ שלנו היא שהניסויים בדרך כלל מאד מוצלחים לכן קשה מאד לאתר תקלות. בארצות הברית למשל, מערכת עוברת מאות ניסויים לפני הכרזת מבצעיות, מה שמאפשר מוצר בוגר יותר. אנחנו, ניתן לומר, משפרים תוך כדי תנועה”.
ועדיין המספרים של רפא”ל מצביעים על כך שהרבה מאד לקוחות מעדיפים את המערכות שלכם על פני מערכות מקבילות,
“זה נכון, אבל… בהרבה מאד עסקאות, מרכיב הOFF SET, יוצר מצב שבו רוב הכסף כלל לא חוזר לרפאל. הפוד לייטנינג למשל, רוב ההכנסות עוברות לנורתרופ גרומן, השותף האמריקני שלנו. מעבר לכך, כאשר אני מגיע למשא ומתן עם לקוח אני חייב שיהיה לי ערך מוסף. כך למשל בעיסקה שלנו בפינלנד עזרנו להם להקים מעבדת מחקר לאלקטרו אופטיקה. המעבדה הזו הפכה למכון לאומי”.
הצצה חטופה בהיסטוריה של רפאל, מגלה לנו כי החברה עברה במהלך השנים הרבה מאד טלטלות כלכליות. בסוף שנות השמונים נקלעה החברה למשבר, שבעקבותיו הפכה לחברה ממשלתית. מאז היא נמצאת בתהליך של עלייה מתמדת. בשנים האחרונות עומד הדיבידנד שהיא מעבירה לממשלה על ממוצע של 200 מיליון שקל. תקציב הפיתוח של החברה עמד בשנת 2009 על 590 מיליון ₪ מתוך הכנסות של 6.3 מיליארד ₪.
“אין ספק שהפריצה שלנו קדימה היא הודות לפיתוחים שלנו. למעשה הייתי מחלק את זה לשלושה חלקים: פיתוח ארוך טווח לחמש עשרה שנה, פיתוח לטווח בינוני עד עשר שנים, ופיתוח מיידי, אומר דרורי בהתייחס לשווקים העתידיים של החברה. “העולם הולך לכיוון של לוחמה חכמה. גם אם העימותים שאנחנו רואים בעולם הולכים לכיוון הא-סימטרי שבו לוחמה הקונבנציונאלית אין יתרון, עדיין יש מקום ללוחמה חכמה. הייתי אפילו אומר שדווקא בלוחמה א-סימטרית שבו המחבל מסתתר בתוך אוכלוסייה אזרחית לטכנולוגיה יש הרבה יותר מקום. המודיעין שלך חייב להיות הרבה יותר מדוייק, מהיר ועדכני, והפגיעה במטרה חייבת להיות מדוייקת מאד כדי להימנע בנזק סביבתי או פגיעה בבלתי מעורבים”.

על איזה תהליך או מוצר ברפאל אתה יכול להצביע, כעל כזה שעשה את ההתאמה מהקרב הקונבנציונאלי לקרב הא-סימטרי?
“טילים. החלק הכי חשוב בטיל הוא במעוף שלו. הוא אמור להיות בטוח למשגר, מהיר מאד ומדוייק בפגיעה. לראש הקרב לא נתנו ביטוי מבחינת נזק סביבתי. פגיעה הייתה אמורה להסב נזק, נקודה. בעימות הא-סימטרי, הפגיעה כבר הייתה צריכה להיות קטלנית בטווח מאד קטן. לצורך כך פיתחנו ראשי קרב לטילים שרדיוס ההרג שלהם מוגבל מאד ומדוייק מאד”.
אחת המסקנות העיקריות של מלחמת לבנון השנייה, הייתה החוסר בבניית תמונת קרב בזמן אמיתי. כיום נמצא צה”ל בתהליך מואץ של הצטיידות במערכות פיקוד ושליטה מתקדמות שאמורות לסנכרן בין כוחות שונים מהאוויר הים והיבשה, דרך תמונת קרב משותפת לכולם. הפרוייקט הזה מצריך מעבר לתעבורת נתונים מהירה ומוצפנת גם חיבור מהיר בין מודיעין חזותי (תמונת מל”ט או תצפית) לכוח אש.
“אני חושב שעיקר ההשקעה צריכה להיות במודיעין חזותי מדוייק. רוב הלחימה הא- סימטרית מתרחשת בדרך כלל באזורים אורבנים צפופים. לכן תפוצת המודיעין לכלל הכוחות בגזרה חשובה מאד. אני רואה את העתיד בלחימה חכמה עם הרבה מאד תקשורת. מפקד יוכל לקבל על מסך קטן את תמונת כל הכוחות בגזרה, ויוכל לתרגם איך נראית המטרה מהזווית הצרה שבו הוא עומד. כיום אנחנו כבר נמצאים קרוב מאד למצב הזה”.
מעבר לתקשורת הקרבית, רפאל משקיעה הרבה מאד במיגון אקטיבי. כיום מערכת “מעיל רוח”, נחשבת לראשונה בעולם שמוצבת על טנקים במטרה להגן עליהם מפני טילי נ.ט. אחד המוצרים המתקדמים של רפא”ל בשיתוף התעשייה האווירית הוא טיל הברק 8, טיל נגד טילים שנמכר לאחרונה להודו ונועד להגנה על מתקני חוף וספינות טילים.
“שאלת המיגון הקרבי בהחלט מטרידה הרבה מאד צבאות במהלך השנים. זה תהליך של חתול ועכבר. אתה בונה מיגון, ואד מפתחים טיל שחודר אותו. הפתרון העתידי שאני רואה הוא בהגנה של שלושה מימדים על אזור שלם. כלומר מערכות ניידות של מיירטים מכל הסוגים שמתקדמת עם כוח מתמרן, ולמעשה פורסת סביבו מרחב מוגן. המערכת תדע להתמודד עם פצצות מרגמה, טילים ורקטות. חייל החי”ר יצטרכו להתמודד עם ירי נק”ל בלבד. יותר מכך, הרכב שעליו תוצב המערכת יהיה אוטונומי ויפוקח מרחוק על ידי מפעיל“

לסיום, אני רוצה לשאול אותך שאלה רגישה. אתם מתגאים מאד בפיתוח המואץ של “כיפת ברזל” והיותה של המערכת הזו פורצת דרך. האם יש היום מדינות נוספות שמביעות עניין ברכישתה?
“בהחלט כן, אבל העניין עדיין בחיתוליו. מפאת רגישות הדברים אני כמובן לא יכול להיכנס לפרטים, אבל בהחלט מדובר במוצר ייחודי ובלעדי עם פוטנציאל עצום”.

אמיר בר שלום

כבר הרבה מאד שנים עוסקת תעשיית התעופה בעולם במחקר ופיתוח של כלי טייס המשלבים יכולת טיסה אופקית ויכולת ריחוף. כבר בשנות החמישים החלו תעשיות המטוסים בארצות הברית במחקר בנושא, אבל עלויות המחקר והפיתוח בצירוף חוסר עניין של הפנטגון,  גרמו לפרוייקט להתעכב. רק באמצע שנות השמונים, אחרי שהכוחות המיוחדים של ארצות הברית הציבו את הדרישה המבצעית, הואץ הפיתוח שוב. כיום עומד לרשות הכוחות המתמרנים מסוק הV22, המשלב את שתי היכולת הללו, טיסה אופקית וריחוף אנכי.
אבל מתברר שלא רק האמריקנים עסקו בפיתוח הזה, לפני שנתיים הוחלט בתעשייה האווירית לאמץ את המודל הזה ולהעתיקו למל”טים, תחום שבו נחשבת ישראל לאחת המובילות בעולם. בתערוכת היבשה במסגרת כנס לטרון האחרון, חשפה התעשייה האווירית את הברדלס, המל”ט הראשון בעולם שמשלב את שתי היכולות.
“הטכנולוגיה של הברדלס שונה לגמרי מזו של ה- V22”,  מספר דני ביכמן, מנהל השיווק של הפרוייקט ולשעבר טייס מסוקים בחיל האוויר, ומפעיל מל”טים. “לברדלס יש שלושה מנועים בעוד ל V22 יש רק שניים מתכווננים. למעשה הברדלס הוא ממש מסוק בתצורה מסויימת. המנוע האחורי שלו הוא רוטור מסוק לכל דבר, והוא פועל רק בריחוף, כאשר המל”ט עובר לטיסה אופקית, המנוע האחורי מפסיק לפעול, ושני המנועים הקדמיים הם שדוחפים את המטוס. החלק הדומה בין הברדלס ל V22 הוא במנועים הקדמיים – הטיית מנועים Tilt-rotor – שמשנים זווית.”
ה”ברדלס”, השוקל כ- 65 ק”ג, טס ומרחף בעזרת 3 מדחפים חשמליים שקטים ומגיע לגובה של כ- 10,000 רגל (כ- 3 ק”מ). זמן השהייה שלו באוויר עולה על 6 שעות וטווח הפעילות שלו עובר את ה- 60 ק”מ. ה”ברדלס” נושא מטען ייעודי (מטע”ד) מסוג מיני פופ (Mini POP) מתוצרת התע”א. זוהי מערכת תצפית אלקטרו אופטית ליום ולילה הכוללת, בנוסף לצרכי הלקוח, את אחת מהיכולות הבאות: מציין לייזר, מד טווח לייזר או מצביע (Pointer).
ל”ברדלס” קיימת גם גרסת מיני לכוחות רגליים. המיני ברדלס נראה בדיוק אותו דבר, למעט גודל וביצועים. ה”מיני ברדלס”, שוקל עד 12 ק”ג, ובעל יכולת  שהייה באוויר של עד שעתיים. הוא נושא מטען  ייעודי  מיקרו- פופ, גם הוא מתוצרת התעשייה האווירית. מערכת “מיני ברדלס” כוללת 2 מטוסים ומערכת שליטה ובקרה (שו”ב) ניידת, נישאת בתיקי גב ע”י 2 אנשי צוות וניתנת להפעלה ע”י כוחות מיוחדים וברמת הפלוגה והגדוד.
“אנחנו למעשה מביאים היום יכולות שאי אפשר היה להשיג קודם”, אומר דני ביכמן. “לדוגמא, היכולת של מל”ט לרחף במינימום אנרגיה מול חלון של גורד שחקים בעיר גדולה, ולהעביר אחורה תמונה בזמן אמת, יוצרת תצפית נקודתית זמינה ורציפה. מל”ט שטס בגובה לא יכול לספק את התוצרים האלה. מעבר לכך, אם נוסיף את יכולת סימון הלייזר אנחנו מקבלים כלי אפקטיבי מאד בלוחמה הא- סימטרית. למעשה אנחנו יוצרים תמונת מודיעין בזמן אמת, עם יכולת קטלנית, בסביבה שבה לא פעלו בעבר מל”טים”.
מעבר ליכולות המל”ט בתעשייה האווירית עבדו על ניידות המערכת. את קרון ההפעלה של הברדלס ניתן להרכיב על כלי רכב קרבי או משוריין שנמצא בשימוש צבאות המערב. היכולת הזו מאפשרת ניידות מהירה של המערכת יחד עם הכוחות המתמרנים בשטח, תוך פריסה מהירה של המערכת. על פי דרישה מבצעית יכול קרון השליטה להפעיל שלושה מל”טים במקביל, בשלוש זירות שונות. כל חלקי המל”ט כולל חלקי חילוף וסוללות טעונות. ה”ברדלס” מונע על ידי מנועים חשמליים, מה שמאפשר לו טיסה שקטה מאד, מבלי שיתגלה על ידי כוחות הקרקע.
“יכולות איסוף המודיעין, הסיור וסגירת המעגלים של המל”ט הזה הופכות אותו לנכס ייחודי ומהפכני בשדה הקרב היבשתי והטקטי, גם עבור צה”ל וגם עבור לקוחות זרים. בפיתוח של הכלי הזה שולבה חדשנות טכנולוגית רבה שאנו מייחסים לה חשיבות אדירה”, אמר מנכ”ל התע”א, יצחק ניסן טקס החשיפה של המל”ט.
במהלך השנים האחרונות עקבו בצה”ל אחרי פיתוח ה”ברדלס”, ובימים אלה נבחנות היכולות שלו לקראת רכישה אפשרית. לא מעט נספחים זרים ששהו בכנס יכולות היבשה בלטרון באמצע אוקטובר, הגיעו לבחון את הברדלס.
“אנחנו מביטים כל הזמן על היכולת הצבאיות של ה”ברדלס”, אבל צריך לזכור שזו הסתכלות בזווית מאד צרה”, אומר ביכמן. ליכולת הריחוף של הברדלס יש שימושים רבים גם בתחום בטחון המדינה ובטחון הפנים (HOME LAND SECURITׂ-  HLS). היכולת של המל”ט הזה להמריא ממשטח קטן מאד כמו מסוק, יכולה לשמש כל תחנת משטרה. לדוגמא: ה”ברדלס”, חונה על גג התחנה וממריא ממנה בתוך שניות לכל משימה שיכולה להיות: פיקוח על צירי תנועה, איתור שריפות, מרדפים או פיקוח על הפגנות המונים. ההפעלה יכולה להיות מתוך התחנה עצמה. השילוב של זמינות כתצפית ניידת והפעלה עצמאית ומהירה, הוא בהחלט מכפיל כוח למשימות של בטחון פנים. מה גם שמשטרה פועלת בדרך כלל באזורים אורבאנים צפופים שמקשים מאד על הפעלת כלי טייס בגובה נמוך”.

אחד הצרכים המבצעיים שהולכים ומתפתחים בעשור האחרון, ובמיוחד לנוכח התגברות איום הטרור, הוא הפעלת יכולת תצפית מכלי שיט. ה”ברדלס” הוא למעשה הכלי היחיד בעולם מסוגו, שיכול להמריא ולנחות אנכית מספינות. כיום משתמשות ספינות של הצי האמריקני במל”ט אחר של התעשייה האווירית, ש”נלכד” בעזרת טכנולוגייה דמויית רשת, כדי להנחיתו על הסיפון. ה“ברדלס”, פותר את בעיית הרשת בכך שהוא ממריא אנכית ממשטח קטן מאד, מה שמאפשר להפעילו גם מספינות סיור חופים קטנות.
“אין ספק שהצורך הזה של הפעלה מהים, היה גורם משמעות בפיתוח של ה”ברדלס”, מספר דני ביכמן. אבל כל צבא שירכוש את הכלי הזה יוכל לעשות בו שימושים מאד מגוונים, מה שלא קיים במל”טים אחרים. לדוגמא: כוח קרקעי שנפרס בשטח אויב לכמה ימים. הוא ממריא את ה”ברדלס”, מנחית אותו על תא שטח שולט, במרחק של כמה קילומטרים לפניו, מכבה את המנוע ומפעיל רק את המצלמה שמשדרת לאחור את התמונה. כלומר לכוח יש תצפית קדמית, סמויה, ניידת שמופעלת על ידי מפקד הכוח באופן עצמאי. זה כלי קלאסי ליחידות מיוחדות. מעבר לכך, ניתן לפרק את הכנפיים של ה”מיני ברדלס”, ולהשתמש רק ביכולת הריחוף שלו. כלומר ליצור מעין צלחת מעופפת שמתצפתת  מעל הכוח לאורך זמן וללא רעש. ליכולות הרב גוניות האלה של ה”ברדלס”, אין היום אח ורע בעולם המל”טים”.