מאת: אמיר בר-שלום
הודעת משרד ראש הממשלה ב-30 בספטמבר תפסה את כל העיתונות הישראלית בהפתעה. ישראל וחמאס נאמר בהודעה, סיכמו כי תמורת שחרור עשרים אסירות פלסטיניות, יעביר חמאס קלטת וידאו ובה נראה לראשונה החייל החטוף גלעד שליט.
מאז חטיפתו של גלעד שליט ב 25 ביוני 2006, שיחרר חמאס במסורה סימני חיים משליט. הניתוח של כל אחד מהם בנקודת הזמן הספציפית , מלמד אותנו הרבה מאד על התקדמות המשא ומתן, ניתוח שמחזק באופן משמעתי את הדעה כי העסקה קרובה, קרובה מאד.
כעבור יומיים תחת מעטה שלם של סודיות הועברה הקלטת על ידי המתווך הגרמני לישראל, ומשם הוטסה במסוק להוריו של שליט במצפה הילה. מאז הספיק נועם שליט להיפגש עם נשיא צרפת ניקולה סרקוזי – שנרתם למאבק מעצם היותו של שליט אזרח צרפתי – ולהכריז בסיומה כי העסקה עדיין רחוקה והמשפחה לא תזנח את המאבק הציבורי.
עד כאן הכל ברור מאד, ישראל שילמה תמורת סימן חיים, המשפחה מעודדת אבל מודאגת, והמאבק נמשך.
אבל, בבחינה עמוקה יותר של הדברים בהחלט ניתן לראות סימנים מאד ברורים כי חמאס וישראל נמצאים בתהליך עמוק של משא ומתן, ויש הגורסים כי העניין יארך שבועות בלבד, עד שיחזור גלעד שליט למצפה הילה.
בנקודה זו יש להדגיש כי כל הדברים הנכתבים כאן, כפופים לצנזורה הקפדנית מאד שמוטלת על פרשת שליט בכלל והמשא ומתן הנוכחי בפרט.
מלחמת לבנון השנייה – חמאס בלחץ
שלושה חודשים אחרי החטיפה היה זה מכתב מזעזע שבו כתב שליט כי בריאותו מידרדרת. המכתב שפורסם לראשונה לפני שלושה שבועות , נחשב למעשה לניסיון הראשון של חמאס ליצור לחץ על ישראל.
יש לזכור כי הימים הם ימי מלחמת לבנון השנייה, כשישראל מבוססת עדיין בבוץ הלבנוני, ותשומת הלב של הדרג המדיני נתונה אך ורק לעניין המלחמה ושיקום יכולת ההרתעה של ישראל. חמאס שהתבונן היטב במעשה בלבנון, הבין כי מה שקרה שם בצפון עם חיזבאללה יכול לקרות גם בדרום. זו הסיבה שהוא מנסה לעורר לחץ ציבורי על מקבלי ההחלטות בישראל, דרך המכתב המזעזע של שליט. הימים ימי ראש הממשלה אהוד אולמרט שהכריז כי הוא מתכוון לשאת ולתת עם חמאס, מה שמכניס את הארגון ללחץ גדול מאד, שכן אי היכולת לתרגם את שליט להישג עבור חמאס, יכולה לפעול כנגד בארגון.
ישראל והעולם מחבקות את אבו מאזן – חמאס בלחץ
תשעה חודשים אחרי החטיפה משתלט חמאס באכזריות מזוויעה על שרידי שלטון הפתח ברצועה ומכונן למעשה מדינה פלסטינית בדמותו של הארגון. החשש בעולם, ובפרט בקרב מדינות ערב המתונות מחמאסטן, גדול מאד. זו סיבה שב-25 ביוני 2007, מכונסת ועידה אזורית לחיזוק אבו מאזן. הנוכחות של ארה”ב , ישראל, ירדן ומצרים בשארם א שייח סביב אבו מאזן מכניסה שוב את חמאס ללחץ, שכן החשש הגדול ביותר של שלטון הנייה הוא להשתייך לציר הרשע. לא כך תופס החמאס את עצמו, בעיניו הוא עלה לשלטון בבחירות דמוקרטיות, פתוחות ומפוקחות על ידי העולם (אין עוררין בעולם על עובדה זו…), ולכן הוא השלטון הלגיטימי של הפלסטינים. גם מדינות ערב מבינות את העובדה הזו, ולכן חששן מתופעת חמאס גדול מאד. מיותר לציין כי איסמעיל הנייה קיבל באותה ועידה כתף קרה ממצרים, שהותירה אותו בעזה בעוד היא מחבקת בחום את היריב אבו מאזן. הנייה הבין כי חמאס חייב לטרוף את הקלפים. ביום הועידה, שבמקרה נפל על יום השנה לחטיפתו של גלעד שליט, מפרסם חמאס קלטת שמע של גלעד שליט.
לפני שניכנס לניתוח הדברים שבקלטת חשוב להבין את מטרת הפרסום. חמאס אומר במפורש לעולם הערבי ובמיוחד לישראל ואבו מאזן, כל סיכום שיתקבל בשארם א שייח לא מקובל עלינו, הרי אנחנו מחזיקים את קלף המיקוח הטוב ביותר … מלשון ראו הוזהרתם !
הקלטת הראשונה יוני 2007 – חמאס עוקף את ראש הממשלה אולמרט
אחרי שעמדנו על הסביבה המדינית של יוני 2007, והמניעים של חמאס לפרסום הקלטת, נבחן עכשיו את תוכנה. חמאס יש להדגיש לא מנהל את פרשת שליט לבד. כל העת עומד מאחור ארגון חיזבאללה שמלווה בעזרת אירן את אופן ניהול המשא ומתן עם ישראל, ובמיוחד בתקופה הראשונה שלאחר החטיפה.
בתקופה הזו ישראל כאמור מפנה עורף לחמאס ולכן הארגון מנסה ליצור לחץ ציבורי על ראש הממשלה אולמרט.
כיצד זה קורה ? הנה כך :
“אני פצוע וזקוק לטיפול רפואי ממושך… ” , אומר שליט בפתח הדברים בקלטת. חמאס פונה כאן לבטן הרכה של ישראל. למי לא מתהפכת הבטן כשחייל פצוע בשבי משמיע תחינה לקברניטים שלא ישכחו אותו…
חמאס מנגן גם על האתוס הצה”לי שלא משאירים שבויים מאחור, “אני מצטער על חוסר ההתעניינות של הממשלה הישראלית וצה”ל בעניין שלי ואי היענותם לדרישות גדודי אל-קסאם”.
אבל חמאס לא מסתפק רק בכך, אחרי שהחדיר את הסכין לליבותיהם של הישראלים הוא גם מסובב אותה, כששליט אומר את הדברים הבאים : “זה ברור שהם חייבים להיענות לדרישות אלו כדי שאני אשתחרר מהכלא, במיוחד שהייתי במבצע צבאי ולא סוחר סמים”.
הכוונה כמובן לאלחנן טננבאום ששוחרר בתמורה לקלפי המיקוח החשובים ביותר בעניין רון ארד: מוסטפה דיראני ושייח כארים עובייד. חמאס דרך שליט מעביר מסר חד, ברור וכואב.
תמורת סוחר סמים שילמתם מחיר גבוה, אולי גבוה מאד, תמורת חייל שנפל בשבי בפעולה מבצעית לא תעשו זאת…?
הקלטת השנייה אוקטובר 2009– לחמאס יש כתובת בישראל
הרבה מאד תהפוכות עברה החברה הישראלית מאז יוני 2007. שר בטחון, רמטכ”ל, וראש ממשלה עזבו בטריקת דלת. גם המתווך שאיבד את אמון ההורים פוטר בדרך אלגנטית, ומתווך חדש מונה לעניין שליט. כבר בדברים שאמר נועם שליט מיד אחרי פרסום הקלטת האחרונה, ניתן לראות את קורת הרוח של המשפחה מהמגעים ואלה העומדים אחריהם. (“אנחנו מודים לצוות המשא ומתן בראשות חגי הדס”).
האופטימיות הזהירה הזו של משפחת שליט, (אופטימיות שלא זכתה להד תקשורתי מתוך כוונת המשפחה לשמור את המאבק הציבורי לשחרור שליט גבוה על סדר היום), נובעת מכמה סימנים מעודדים סביב פרסום הקלטת מעבר לאות החיים עצמו:
• הפרסום המתוזמן בעזה ובירושלים- עובדה שמעידה על תיאום מושלם בין הצדדים והקפדה יתרה על הפרטים הן בחמאס והן בירושלים.
• מדובר בקלטת וידאו, מה שמצביע על התעקשות ישראלית לאות חיים והיענות בצד השני.יש להדגיש כי דרישה זו לא התקבלה בעבר בזמן שהמצרים היו המתווכים היחידים. סביר להניח שזה לא היה קורה לולא הצליח השליח הגרמני ליצור יחסי אמון בין הצדדים.
• בפעם הראשונה מאז נפל בשבי ,שליט מדבר על כך שמצבו הבריאותי טוב. המשמעות, לחמאס יש כתובת ברורה בצד השני והוא כבר אינו צריך ליצור מעקף לראש ממשלה ולפנות לציבור בישראל.
• ניתוח של עסקאות עבר עם חיזבאללה ( כאמור “המדריך” את חמאס בעסרה הנוכחית) מעיד על צעד כזה כבונה אמון לקראת עסקה כוללת. כך קרה לפני עסקת גולדווסר ורגב – החזרת גופתו של גבריאל דוויט באוקטובר 2007 תמורת שחרור שני אנשי חיזבאללה וכך קרה עם ביקור המתווך הגרמני אצל אלחנן טננבאום באוגוסט 2003 תמורת העברת שתי גופות לוחמי חיזבאללה ללבנון.
סיכום – הישורת האחרונה
אלה היו רק הסימנים הגלויים לכך שכבר זמן רב מתנהל משא ומתן קדחתני מאחורי הקלעים. יש להוסיף לכך דברים שאומרים דוברים רשמיים של חמאס, שמדברים על כך שהמחלוקת עם ישראל היא עתה על שמות בודדים בלבד.
עוד יש לזכור גם כי חמאס 2009 הוא לא חמאס 2006. מבצע “עופרת יצוקה”, לא רק שפגע בתשתיות הארגון אלא בעיקר הוכיח לחברה הפלסטינית בעזה איזה מחיר היא משלמת תחת שלטונו של הנייה. התמיכה הציבורית בארגון החלה לצלול וחמאס חש זאת היטב.לכן מה שמבינים במוקטעה בעזה הבינו גם בירושלים, הדרך היחידה של חמאס להציג הישג לחברה הפלסטינית היא בשחרור אסירים, כלומר חמאס לחיץ.
זו הסיבה להתגמשות שני הצדדים. מעבר לכך, חמאס מבין כי בעצם שחרור האסירים הוא תוקע טריז בין הרחוב הפלסטיני לתנועת פתח. עצם התעקשותו לשחרר גם אסירי פתח עם דם על הידיים, היא בבחינת התרסה כלפי אבו מאזן . המסר ברור : לא המגעים המדיניים של פתח הביאו לשחרור אסירים, אלא הזרוע הצבאית של חמאס.
ניתן כאן להיכנס לניתוח מעמיק מה יהיו השלכותיה של עסקה כזו על מצבה הבטחוני של ישראל, אבל לא זה המקום לכך. ברור שיהיו לה מתנגדים רבים , אבל נראה כי הרכבת יצאה לדרך, ושחרור שליט הוא עניין של זמן. בשפת הספורט יקראו לזה: הישורת האחרונה.
