אם תשאלו את אבי פלדר מנכל תע”ש, מה מבחינתו הוא המוצר החשוב ביותר של החברה, תתקלו בתשובה הבאה : “לב טהור”. 
לא. זה לא שפלדר פגש אותנו בסיומה של סדנת יוגה… לב טהור הוא המוח שפיתחה תע”ש למערכות הנשק שלה, מוח שמאפשר היום להפוך כמעט כל רקטה או פגז לנשק מדויק.
החזון הוא להגיע לרמה של אינטל – כלומר שעל כל מערכת נשק יהיה “לב טהור בפנים” או בתרגום מוכר יותר “PURE HEART INSIDE” .
זה לא סוד שתע”ש נתפסת בעיני הציבור כחברה מסורתית. עם התדמית הזו צריכה הנהלת החברה להתמודד חדשות לבקרים, למרות שכיום החברה נמצאת בתהליך עמוק מאד של התייעלות וזה מעבר להשקעה המסיבית בפיתוח.
” ארבעים אחוזים מעובדי תע”ש היום הם אנשים טכנולוגים: אנשי מחקר, מהנדסים ואנשי פיתוח. בעבר אכן היינו חברה יצרנית. כיום החברה נראית לגמרי אחרת, אנחנו חברה מפתחת, כך שאולי העניין נעלם מעיני הציבור, אבל לא מעיני השוק. אני הייתי מכנה זאת, מעבר מחברה יצרנית לחברה מערכתית – חוקרת, מפתחת מייצרת ומוכרת.”
מתי למעשה על ציר הזמן ביצעתם את המעבר הזה?
“אני חושב שפרויקט השבחת הטנקים לתורכיה בסוף שנות התשעים, הייתה נקודת התפנית של החברה. הפרויקט הזה הוביל את החברה בצורה מאד ברורה לכיוון החדש. זה כלל הסטה של משאבים מהמוצרים המסורתיים- התחמושות למיניהן, לפיתוח והטמעת מערכות חדשות. עברנו מחברה מייצרת לחברה שמספקת פתרונות. הפרויקט הזה פתח לנו למעשה שוק חדש של השבחות כלים משוריינים, מה שהביא להסטה גדולה עוד יותר של משאבים לפיתוח על פני ייצור.
תהליך דומה עברנו גם בכל הקשור לייצור הרקטות. אם בעבר עסקנו במוצרים של תחמושות מסורתיות, כלומר ייצור המוני של מה שמכונה בשוק “נשק סטטיסטי”, היום אנחנו כבר מייצרים מערכות שלמות, שכוללות תחמושות חכמות ומדויקות. כיום כאשר אנחנו מגיעים ללקוח אנחנו מספקים לו פתרון, לא רק חלק ממערכת, והפתרון הזה בצורת מערכת נשק כזאת או אחרת היא גם בסיס להרחבה ואינטגרציה עם מערכות אחרות. במילים פשוטות, פעם היינו מספקים את הרקטה בלבד, היום אנחנו מספקים את הרקטה עם המשגר המכ”מ, וקרון הבקרה.
אבל בכל זאת לא זנחתם את המוצר המסורתי שלכם והוא תחמושת ?
נכון, אבל מדובר במוצר שונה לגמרי ממה שאתה ואולי חלק מהציבור זוכר. בדיוק לזה התכוונתי כשדיברתי על תחמושת חכמה מול תחמושת סטטיסטית. המעבר הזה הוא למעשה המהפך האחרון שקורה בחברה. קח לדוגמא את פגז הכלנית. פגז טנק שמתוכנת מראש נגד כוחות חי”ר מחופרים. התותחן מכניס את נקודת הציון של המטרה לפגז לפני ירי, והוא מתפוצץ באוויר מעל הכוחות. אלו יכולות שלא היו בעבר לשריון, כדי להתמודד עם איום כזה היית חייב להפעיל ארטילריה מרחוק, אמצעי שכמו שאתה יודע לא תמיד זמין למפקד בשטח. זו בדיוק הדוגמא כיצד לקחנו פגז “מסורתי” שייצרנו בעבר באלפים, פיתחנו ממנו נשק חדש לרמה הטקטית, ולמעשה על הפלטפורמה הקיימת סיפקנו פתרון.”
היכן אנחנו עומדים עם חץ 3?
מדובר בפרויקט מסווג. אני יכול לומר לך שמדובר בהמשך ממשפחת החץ. כיום יש בצה”ל בשימוש מבצעי את החץ 1 והחץ 2. החץ 3 עדין בפיתוח. צריך לזכור שמדובר בפרויקט משותף ישראלי אמריקני, כאשר אנחנו מייצרים רק את המנוע, שאר הפיתוח נמצא בתעשייה אווירית. חץ 3 הוא פרויקט אסטרטגי של מדינת ישראל, ולכן העניין רגיש מדי לדבר עליו.
על פי מקורות זרים, החץ 3 מהווה למעשה תוספת משמעותית לשכבת ההגנה העליונה של ישראל. הטיל החדש אמור על פי התכנון ליירט טילים בליסטיים בגובה רב, הרבה יותר גבוה מהיירוט כיום. מעבר לגובה היירוט הטיל החדש אמור להתמודד טוב יותר עם דור הטילים החדש ,הטילים המתמרנים. כלומר לא טילים בעלי מסלול קבוע שמאפשר מעקב צמוד ,אלא טילים שמשנים את נתיב התקדמותם ומקשים מאד על הטיל המיירט ש”רודף” אחריהם.
“תע”ש היא חברה טכנולוגית בבסיסה” אומר פלדר, “כל המוצרים שאנחנו מוכרים כיום פותחו בתוך החברה. הבסיס של החברה, ואני אומר את הדברים בדיוק כהמשך לשאלתך על החץ 3. מאחר ואנחנו עשינו את המנוע לחץ 1 שהיה מוצלח מאד בזמנו וכך גם לחץ 2, לכן באופן טבעי הפיתוח של המנוע לחץ 3 נעשה כאן, בזכות הידע הנצבר והניסיון בפיתוח.
איך אתם רואים כיום את השוק הנוכחי והעתידי בכל מה שקשור לעימותים בעידן המודרני? הרי כיום אנחנו כבר לא רואים יותר עימותים חזיתיים בין מדינות, למעט המלחמה האחרונה בקפקז. עיקר העימותים הצבאיים הפכו להיות “אסימטריים”, כלומר התמודדות מול טרור וגרילה שפועלים מתוך אוכלוסיות אזרחיות.
זה נכון. אנחנו הלכנו למעשה אחרי דרישות השוק. צריך כהנחת יסוד להבין את המצב החדש בעולם. מאחר ואין כמעט עימותים גדולים בין מדינות וקרבות של שריון בשריון, גם אופי התעשייה השתנה. כיום האיום על מדינות הוא כמו שאתה אומר, איום טרור. אי לכך השוק הפך להיות הרבה יותר ספציפי ודורש. לדוגמא, מאחר והיום ההתמודדות היא של איום מתוך אוכלוסיה אזרחית וזירת ההתרחשות היא אורבאנית, הדיוק של הנשק חייב להיות גבוה מאד כדי למנוע את הפגיע החפים מפשע. במלחמה הזו הערך הכספי גם חשוב מאד, כלומר המחיר שהלקוח צריך לשלם. תחבר תחמושת מדויקת למחיר, ותבין כיצד אנחנו היום עם נשק מדויק יכולים לספק ללקוח גם פתרון צבאי וגם מחיר נמוך, משום שכדי לפגוע במטרה הוא לא יורה עשרה פגזים אלא אחד. יש לכך גם משמעות נוספת, לוגיסטית. ראינו במלחמת לבנון כיצד צבא חזק נלחם בארגון טרור בתוך שטחים מיושבים, ללא עורף לוגיסטי מסודר. נשק מדויק מקצר את “הזנב הלוגיסטי” באופן משמעותי. היחידה שנמצאת בחזית צריכה למלא מחדש את התחמושת פעם בשלושה ימים במקום כל יום.
התאורייה נשמעת מצוין, איך זה בא לידי ביטוי בקו המוצרים שלכם?
אני חושב שהדוגמא הטובה ביותר לכך היא פגז המרגמה החדש שפיתחנו, “פגיון”, פגז למרגמות 120 מ”מ. בעבר מרגמות נחשבו לנשק סטטיסטי, כלומר נשק לא מדויק. פצצת מרגמה רגילה , הפיזור שלה בירי שנחשב מדויק עומד על יותר ממאה מטר, ה”פגיון” עומד על בין חמישה לעשרה מטרים…
כך שאתה יכול להבין מה קורה שצריך לפגוע בחוליית טרור שנמצאת בלב שכונה צפופה, ההבדל בין פגז אחד מדויק בפיזור של חמישה מטר ,לחמישה פגזים בפיזור של מאה מטרים הוא קריטי. כאן בדיוק חבוי הפתרון שלנו בכל מה שקשור למה שאתה מכנה “זירת המערכה המודרנית”.
מה ההבדל בין המוצר שאתם מציעים למוצר שמציעה חברת “סולתם”, גם שם מערכת “קרדום” היא מערכת ירי מדויקת של פצצות מרגמה ?
יש הבדל מהותי בין המערכות. הקרדום היא מערכת שבה הפכו את המרגמה היורה למדויקת יותר, אנחנו הפכנו את הפגז למדויק יותר. במה היתרון שלנו?, בכך שאנחנו לא מציעים לצבא להחליף את כל מערך הירי, אלא נותנים לו על בסיס המערכת הקיימת במקרה הזה, יכולות דיוק מדהימות ביחס לתחמושת הישנה. אנחנו בעצם “תכנות” הפגז ובכך יצרנו הרבה יותר גמישות לכוחות השטח. המרגמה יכולה להיות נישאת בידי כוחות חי”ר מבלי להזדקק לכלי משוריין עם מערכות.
ה”פגיון”, הוא למעשה פגז מרגמה מתוכנת. אתה מאתר את נקודת הציון של המטרה, מזין את הנתונים למערכת ניידת קטנה בגודל של טלפון סלולארי, ויורה. המערכת מתקשרת עם הפגז באוויר ומכווינה אותו לתוך המטרה. זה מבחינתנו החידוש, ביכולת הכוונת הפגז באוויר.
מבחינת השוק בהחלט מדובר בפריצת דרך, שכן אנחנו פיתחנו יכולת ל”דבר” עם פגז מרגמה לטווח קצר. המערכת מעבירה לו נתונים ומקבלת נתונים חזרה. מחשב עושה את חישוב המסלול בהתאם לנתוני רוח ומהירות, ומעברי פקודות תיקון לפגז. פקודת התיקון מעובדת על ידי מחשב קטן בתוך הפגז, ותיקון המסלול נעשה בעזרת כנפיים קטנות שנמצאות בבסיס הפגז והן למעשה “מיישרות” אותו מעל המטרה. בכל הניסויים המבצעיים אחרי הפיתוח, השגנו בפגז ראשון מטרה, זו קטלניות מקסימאלית.
מדוע אם כן צה”ל לא רכש מערכות “פגיון” ?
צה”ל היה שותף בפיתוח הפרויקט, בזרוע היבשה ראו את הביצועים של המערכת והבינו את היתרונות שלה. כרגע העניין נמצא בבחינה, כשההערכה היא כי תהליך ההצטיידות יהיה בקרוב. בנוסף יש צבאות אחרים שמתעניינים הפרויקט הזה, כך שבעניין ה”פגיון”, אני בהחלט אופטימי.
האם זה הכיוון שאתה מזהה בשוק, הליכה לנשק מדויק יותר? אם זה כך היכן מקומו של החממ”מ, החימוש המונחה המדויק?
העולם הולך לכיוון של תחמושות מדויקות וחכמות נקודה. מכאן צריכה כל תעשייה למצוא את הערך המוסף שלה. היום ,אני כיצרן של תחמושת הנחשבת “לסטטיסטית”, יכול לספק ללקוח פתרון זול יותר בשמונים אחוזים מטיל מונחה. הלקוח לא נפגע מבחינת יכולות מבצעיות וחוסך סכומים משמעותיים. דוגמא מצוינת לכך היא מערכת ה MLRS של חיל התותחנים. בתחמושת הזו הצלחנו בעזרת טכנולוגיה שפיתחנו להקטין את רדיוס הפגיעה מעשרות מטרים למטרים בודדים. כיום אנחנו עובדים על פיתוחים נוספים, מדויקים הרבה יותר.
תע”ש בעצם הפיתוחים האלה הצליחה למעשה לטשטש את ההבדלים בין טיל לרקטה.
בוקסה חץ דורבן
אחד המוצרים המתקדמים ביותר של תע”ש שנרכש לאחרונה על ידי צה”ל הוא “חץ דורבן”, מערכת הגנה אקטיבית לנגמשי ה”נמר” החדשים שהכניס צה”ל בחודשים האחרונים.
המערכת מורכבת ממחסניות של טילים מיירטים קטנים המותקנות על דופן הנמר. בזיהוי של ירי כלשהוא כלפי הנמר, המערכת מעבדת מיד את הנתונים ובאופן עצמאי משגרת מיירט למטרה. היתרון הגדול שלה לעומת פתרונות אחרים, הוא באופי השמדת האיום. הטיל המיירט משמיד לחלוטין את האיום ולא רק משבש את מסלולו. המערכת מתוכננת לנטרל טילים נגד טנקים ע”י שיבושם או פיצוצם. רקטות כמו אר.פי.גי, טילים מתקדמים חסיני שיבוש ופגזי טנקים למיניהם מנטרלת מערכת “חץ דורבן” באמצעות מיירט שדומה באופן פעולתו לטיל-נגד-טילים בליסטיים – ה”חץ”.
תהליך נטרול האיום נמשך שבריר שנייה ולכן הפעולה מתבצעת ללא מעורבות והכבדה על צוות הנגמ”ש.
המערכת נחשבת כיום לאחת המתקדמות היותר בעולם. היא מאפשרת לכלי המשוריין הגנה היקפית של 360 מעלות, גם לטווחים קצרים מאד של עשרות מטרים.
