מאת: יואב גלעד אודיוקודס
המודעות העולמית המתגברת לנושאי איכות הסביבה בכלל ולפגיעתם האפשרית של כימיקלים שונים בבריאות האדם וקיימותו של כדור הארץ בפרט גרמו בעשורים האחרונים לייזומן ומיסודן של תקנות וחקיקות סביבתיות רבות שמטילות על התעשיה עול כבד. 
תקנות וחקיקות סביבתיות אלה (“הדירקטיבות הירוקות”) אוסרות או מגבילות את השימוש ברשימה הולכת וגדלה של חומרים. בכך הן מציבות אתגר חדש בפני כל מתכנן. בעבר הלא רחוק שיקולים של סוג ותכולת חומרים במוצר או ברכיב כמו גם שיקולי יכולת המיחזור שלהם לא נכללו כלל ברשימת השיקולים שעל כל מתכנן היה להתחשב בהם. כיום שיקולים אלה יכולים לקבוע באם ניתן יהיה למכור את המוצר לחלק מהשווקים בעולם. העובדה ששווקים מגבילים אלו רק הולכים ומתרחבים הופכת את ההתחשבות בשיקולי סוג ותכולת חומרים ויכולת מיחזורם לקריטריון שעשוי לקבוע את הישרדותה של החברה בשוק.
רגולציית REACH (Registration, Evaluation, Authorization and Restriction of Chemical) הנה החקיקה הסביבתית האחרונה שנכנסה לתוקף (יוני 2007, עם תאריך תקפות יישום של יוני 2008 ) והיא באה להסדיר את הרישום, ההערכה והרישוי של כימיקלים באיחוד האירופי. הרגולציה חלה ישירות על יצרנים ויבואנים ממדינות השוק האירופי, אך יש לה גם השלכות על כל התעשיה המייצאת למדינות אלו.
מאמר זה דן בדרישות רגולצית REACH ורגולציות מקבילות אחרות, ובכלים שיאפשרו לתעשיית האלקטרוניקה להתמודד עם דרישות אלה לא רק היום, אלא באופן רציף עם הכרזתם של שינויים ועדכונים ברגולציות הקיימות או עם פרסומן של רגולציות סביבתיות נוספות המחייבות ידיעת ודיווח תכולת חומרים מסוכנים במוצר. ראה תרשים מס’ 2.
דיווח בתוקף דרישות דירקטיבת RoHS
כידוע, דירקטיבת RoHS שנכנסה לתוקף ביום 01.07.2006 חייבה את יצרני האלקטרוניקה לוודא כי המוצר שלהם אינו מכיל שישה חומרים מסוכנים בתכולה שמעבר לתכולה מינימלית נתונה. הדרישה אף החמירה ואמרה כי תכולה זו צריכה להתייחס לרמת המרכיב ההומוגני בפריט.
בעקבות דרישה זו נאלצו יצרני הרכיבים, הפריטים והמוצרים בתעשיית האלקטרוניקה לבדוק את תכולתם של חומרים מסוכנים אלה במוצריהם, ולהחליפם בחומרים אחרים באם תכולתם המקורית בפריט עלתה על התכולה המותרת. כמו כן הם נדרשו להצהיר בפני לקוחותיהם כי המוצר שלהם עומד בדרישות הדירקטיבה. הצהרה זו של יצרן המוצר הסופי הסתמכה, למעשה, על הצהרותיהם של יצרני תת המערכות מהן הורכב המוצר, ויצרני תת-מערכות אלה הסתמכו על הצהרותיהם של יצרני הרכיבים והפריטים מהם הן נבנו. למעשה הסתמכה כל שרשרת האספקה על “מערכת הוגנות” שתועדה בהצהרות יצרן, תעודות טיב (C.O.C.) ומדבקות.
בנוסף, הדירקטיבה אישרה רשימה של החרגות שאפשרו המשך שימוש בחומרים אסורים ביישומים ספציפיים בהם לא ניתן היה למצוא תחליפים לחומרים אסורים. לרשימה זו נוספו החרגות חדשות מפעם לפעם. על הפרק גם עומדת הוצאת רוויזיה חדשה לדירקטיבה (RoHS-2) אשר גם היא תגרור שינויים בהשוואה לדרישות הנכחיות. דוח סופי של ניתוח כל ההחרגות הקיימות והתייחסות לשש מועמדות נוספות פורסם במרץ ש.ז. ע”י מכון אוקו הגרמני ונמצא על שולחן הוועדה הטכנית של הפרלמנט (TAC). כאשר הוא יאושר (חלקית או בכללותו) הוא יחייב את כל היצרנים לבחון שנית את תכולת החומרים האסורים במוצרים שלהם.
דיווח בתוקף רשימת החומרים ברי-הצהרה בתעשיית הרכב העולמית
GADSL (Global Automotive Declarable Substances List) מחייב את יצרני כלי הרכב לדווח על כל סוגי החומרים ברכב ותכולתם. הדרישה מתייחסת ל-144 חומרים שונים, והתכולה המירבית המותרת של מרבית החומרים הנה 0.1% (אם כי לרבים מהם קיימת הגבלה מעט שונה). הדרישה גם מחייבת דיווח ברמת החומר, כלומר בחלק שעשוי משני חומרים, יש לדווח את הסוג והתכולה של כל אחד מהם בנפרד.
דיווח מתוקף דרישות דירקטיבות של מצברים ובטריות
הדירקטיבות התקפות המתייחסות למצברים ובטריות מחייבות דיווח על תכולת העופרת, הכספית והקדמיום באם תכולתם עולה על הסף המותר.
דיווח בתוקף דרישות רגולצית REACH
רגולצית REACH כבר מחייבת התייחסות שונה לנושא הדיווח. אמנם פורמאלית ניתן עדיין להצהיר בפני הלקוח כי המוצר שלך אינו מכיל אף אחד מ-15 החומרים המאוד מסוכנים ((SVHC, אולם יותר ויותר לקוחות ורשויות אינם מסתפקים יותר בהצהרה כזו אלא דורשים דווח כמותי של תכולת החומרים המסוכנים במוצר. העובדה שרשימת החומרים המסוכנים האסורים לשימוש מתעדכנת כל שישה חודשים (ובראשית ספטמבר ש.ז. פורסם כי עוד 15 חומרים מועמדים להתווסף תוך כחודש וחצי לרשימה הקיימת!) מחייבת את היצרן לבדוק ולעדכן את הצהרותיו חדשות לבקרים. במידה והמוצר אכן מכיל חומר אסור בתכולה העולה על רמת הסף אזי מחובתו של היצרן לספק ללקוח את פירוט תכולת כל החומרים במוצר באופן שיאפשר לו שימוש בטוח במוצר. באם הלקוח עצמו מפנה ליצרן בקשת דיווח על תכולת חומרים במוצר, אזי מחובתו של היצרן לספק נתונים אלה בתוך 45 יום.
איך מתמודדים עם הבעיה?
יוצא מכל הנ”ל כי היצרן של היום צריך להכיר את כל החומרים ותרכובותיהם במוצר ולדעת את תכולתם! בהערכה גסה מדובר במעל ל-600 חומרים ותרכובות! יש לזכור כי כל חומר עשוי להיות מרכיב במספר תרכובות, אשר לכל אחת מהן יש מספר CAS (Chemical Abstracts Service) ייחודי. ככלל אצבע ניתן לקבוע כי מכל חומר ניתן להכין עשר ויותר תרכובות. דוגמא טיפוסית: תרכובות המכילות עופרת, כמוראה בטבלה מס’ 1.
דוגמא מספרית: בכרטיס PCI רגיל שמכיל, לדוגמא, 300 מק”טים של רכיבים, עשויים להיות מעל 350 רכיבים שונים (כמעט לכל רכיב יש לפחות רכיב חליפי מאושר אחד, ובד”כ יש 2-5 כאלה). אם המוצר שלך מכיל 10 כרטיסים דומים בצפיפותם, הרי שהכמות מגיעה ל-3,500 רכיבים, ואם יש בקו הייצור שלך 10 מוצרים שונים, זהים באופיים לראשון, עליך להתמודד כבר עם 35,000 רכיבים. בהנחה שבכל רכיב יש בממוצע 5 חומרים/תרכובות (וזו הנחה שמרנית!), מגיעים ל – 175,000 נתונים.
בנוסף לתכולה של כל רכיב ורכיב, עליך לדעת פרטים רבים נוספים עליו: מק”ט פריט שלך, שם היצרן, מק”ט היצרן, משקל הפריט, שם החומר, מספר ה- CAS שלו, זיהוי ההחרגה התקפה לגביו (אם יש כזו), עמידה/אי-עמידה ב-RoHS, עמידה/אי-עמידה ב-REACH, עמידה/אי-עמידה בדרישות של לקוח ספציפי, וסטאטוס מעגל החיים שלו (EOL; Obsolete; etc.).
לניהול כמות כזו של מידע חייבים להיעזר בתוכנה ייעודית. לא ניתן לנהלה ע”ג טבלאות אקסל! עם ההכרה בצורך בא גם הפתרון: קיימים היום בשוק מספר פתרונות מיחשוביים. ניתן לסווגם כלהלן:
1. מערכת פנימית. עשויה לעלות בין $100K ל – $1M ויותר.
2. מערכת חיצונית. עשויה לעלות בין $30K ל – $150K ויותר (לשנה).
3. מערכת עצמאית (standalone). עשויה לעלות בין $5K ל – $20K ויותר.
4. בתוספת עלויות תחזוקה, עדכוני תוכנה, הדרכה, וכד’.
קטגוריות של כמה מכשירי ניהול זמינים
יש שש קטגוריות עיקריות לכלים רבי משתתפים:
1. מערכות משולבות מתקדמות המאוכלסות ע”י מערכת המיחשוב הפנימית של החברה.
לדוגמא: SAP; MatrixOne; Agile
2. מערכות עצמאיות מתקדמות המאוכלסות ע”י מערכת המיחשוב הפנימית של החברה.
לדוגמא: PTC
3. מערכות משולבות פשוטות המאוכלסות ע”י מערכת המיחשוב הפנימית של החברה.
לדוגמא: Omnify
4. מערכות משולבות פשוטות חיצוניות.
לדוגמא: Arena Solutions
5. מערכות משולבות מתקדמות עצמאיות וחיצוניות.
לדוגמא: Foresite Systems
6. מערכות עצמאיות המאוכלסות ע”י מערכת המיחשוב הפנימית של החברה.
לדוגמא: GreenSoft Technology; Papros
נקודות עיקריות בבחירת הפתרון:
א. כמה מהמערכות מספקות את הכלי בלבד, ומשאירות לך את מלאכת איסוף הנתונים והכנסתם למערכת.
ב. אין פתרון של “שגר ושכח”! למרות שמרבית המידע נמצא באינטרנט, עדיין נדרשת מצדך מידה מסוימת של פעילות בירוקרטית לבירור אי-התאמות, שמות של יצרנים לא מוכרים, שמות של ספקים, וכד’.
ג. נקודת החולשה העיקרית הנה איסוף המידע של מוצרים המתוכננים על-ידך (אינם פריטי מדף). בחר מערכת שמסוגלת לתת לך ערך מוסף בהתמודדות מול אתגר זה, כלומר כזו שמספקת לא רק כלי מיחשובי אלא גם צוות מקצועי.
לכותב המאמר ניסיון מוצלח עם המערכת שמציעה חברת GreenSoft Technology. כל מי שמעוניין בפרטים נוספים מוזמן ליצור קשר.
