מאת: ישראל פרקר www.wines-israel.co.il
הרגל יש לי כשאני מסתובב בערי העולם השונות, לשוחח עם אנשים על יינות ישראל ולספר בשבחם. אני גם אוהב להיכנס שם לחנויות יין ולחפש אם מציגים בהם את יינות ישראל. לצערי ברוב המקומות (והם היו הרבה מאוד) בהם ביקרתי עד היום לא מצאתי אפילו רמז קל ליינות ישראל. כך היה גם בסיורי האחרון בסוכות 2009, באזור היער השחור שבדרום גרמניה, באלזס שבצרפת-בעיירת יין שביקרנו מכרו בדוכנים ברחוב כוסות פלסטיק עם יין לבן צעיר שהיה טעים מאוד, אף כי טרם סיים את תהליך התסיסה, ב2 יורו לכוס, בברן שבשוויץ, במילאנו שבצפון איטליה ובאזור נרחב באזור רומא, נאפולי וקאפרי שבדרום…. רוב האנשים עמם שוחחתי ביקבים ובחנויות היין בהם ביקרתי תמהו כשסיפרתי להם שבישראל מייצרים יין ואפילו טוב.
שלושה ימים הקדשנו גם לביקור במרכז ובדרום טוסקנה האגדתית, אזור שכל כך הרבה שמעתי עליו ותמיד חלמתי לבקר בו שוב. (כשביקרתי שם בעבר הרחוק בקושי ידעתי את ההבדל בין יין לבן לאדום…) התמזל לי מזלי והייתי במקום בתקופת הבציר ואפילו קצת לפניו, כשהגפנים עדיין עמוסות בחלקן התחתון באשכולות צפופי ענבים שחורים וירוקים. הרבה מאוד יקבים, כרמים, חנויות יין ויין ראיתי בשלושת הימים האלה באזורי מונטאלצ’ינו, מונטפולצ’יאנו, סיינה ועוד. כרגיל גם כאן אף אחד לא תיאר לעצמו שבישראל עושים גם יין.
הזנים השולטים באזור הם הסאנג’ובזה, נביולו, וקניולו והיין המשובח והיקר ביותר הוא הברונלו די מונטאלצ’ינו. טעמנו הרבה יינות מסוג ברונלו ובלנדים שונים מענבי האזור. לי קצת חסר היה ביינות שטעמתי העומק, הגוף ושפע הטעמים הפירותיים שאני מוצא ביינות האדומים האחרים. הם גם היו מרירים ברמה גבוהה יחסית ליינות אחרים. בקיצור לצערי לא כל כך התלהבתי מהברונלויים הכל כך מפורסמים ומהבלדים שטעמתי שם…
הכרמים מכסים כל פיסת קרקע, במקומות שאין מבצרים או עיירות עתיקות על צוקי סלע גבוהים. הנוף משגע, הכבישים פתלתלים ובכרמים מאות בוצרים ממלאים מכלים באשכולות נוטפי עסיס. ואני בשלי, ממשיך לחפש את יינות ישראל…
בין שאר ההמלצות שקיבלתי מחברים על טוסקנה נזכרתי בהמלצה על העירה העתיקה Pitigliano. הכנסתי את נתוני העיר לג’י פי אס המובנה בפנל מכונית המרצדס השכורה הנפלאה שלי ונתתי לאלקטרוניקה (האהובה עלי) וללוויינים הרבים שבשמים להוביל אותנו. נהגתי בעקבות ההוראות בכבישים צרים, בין יערות עבותים ואין ספור כרמים ולפתע התגלתה ממול, על צוק תלול מאוד, בנוף מיוחד ומקסים עיירה קטנה ויפהפייה, בגובה 313 מעל פני הים, פיטיליאנו. הבתים שלה בנויים לגובה על קצה צוק הטוף ונראים כהמשך טבעי של הצוק הארוך. אזור זה היה בעבר בשליטת האטרוסקים ובסביבה מצויות מערות קבורה אטרוסקיות רבות החצובות בתוך הסלעים. אנגלית לא שמענו שם ברחובות אבל מילה אחת עזרה לנו להתקדם לעבר היעד, סנגוגה (בית כנסת). כל אחד מהתושבים שבפניו אמרנו את המילה הכל כך יהודית הזאת ידע להנחותנו במדויק לעבר היעד.
במרכז רחוב מקורה עתיק הגענו לשלט בעברית ובאיטלקית בית הכנסת. כאן סמוך לבית הכנסת, ברובע יהודי קטן, הגטו העברי, בעיירה שלא כל כך מתויירת, הגענו להפתעה הגדולה ביותר עבורי בטיול שערך כשבועיים. מצאתי שם חנות ובה מדפים עמוסים ביינות ישראל כשרים… וביניהם היה גם יין כשר מתוצרת יקב שבאזור.
בית הכנסת שהוקם ב- 1598 נמצא ברחוב via Zuccarelli. קירותיו הפנימיים של בית הכנסת עוטרו במקור בעיטורי סטוקו בסגנון רוקוקו ונכתבו עליהם כתובות מוזהבות בעברית על רקע תכלת. ארון הקודש מוצב בקיר המזרחי, והתיבה נמצאת במרכז. מנורות רבות תלויות על התקרה, מקושטות בפסוקי תנ”ך. עזרת הנשים נמצאת בקומה העליונה מאחורי מעקה עץ. מתחת לבית הכנסת שכן המקווה. נהגו להתפלל בבית הכנסת לפי מנהג פיטיליאנו, גרסה אחרת של הנוסח הספרדי. בית הכנסת נסגר ב- 1960 בשל סכנת התמוטטות, חלקים ממנו קרסו כמה פעמים אחר-כך, והוא שופץ ב- 1995.
בשובנו לארץ חקרתי ומצאתי שהעיירה פיטיליאנו מכונה ‘ירושלים הקטנה’ בשל אופייה הייחודי, המזכיר את אופייה של ה’שטטל’ (העיירה היהודית) המזרח אירופית. בפיטיליאנו התקיימה במשך כשלוש מאות שנה קהילה יהודית כפרית. יהודים שברחו מגטאות רומא ופירנצה במאה ה13 התיישבו בפיטיליאנו ובסביבתה. ב- 1608 הורע מצב היהודים: כעבור אחת-עשרה שנים הם נאלצו לשאת סימן מזהה ותנועתם הוגבלה לתחומי הגטו בפיטיליאנו, בו נמצא בית הכנסת. הקהילה נפגעה קשות בסוף המאה ה- 18 מהתקפות אנטישמיות של ה- Viva Maria, תנועה קתולית אנטי-צרפתית. ב- 1858 הגיעה הקהילה לשיא גודלה והיו בה 424 נפשות. לאחר מכן הצטמצם מספר היהודים בה, ובמלחמת העולם השנייה היא ספגה מהלומה קשה כאשר שמונה-עשר מיהודיה נספו במחנות הריכוז.
“כניסה חופשית” היה כתוב גם בעברית בפתח החנות ברובע היהודי הקדום והקטן ליד בית הכנסת והמקווה. סמוך לדלת, בארון קטן בין יינות איטלקים הוצג לתפארת יין “שורש” של יקב צרעה. קריאת שמחה פרצה מגרוני כשראיתי זאת.
בפנים על מדף עמוס בבקבוקי יין הוצגו יינות ישראל הבאים:
קלאסיק פינוטאג 2004-ברקן, שרדונה-ברקן, גווירצטרימנר 2008 ירדן-רמת הגולן, טמפרלינו רזרב 2005-ברקן, פינוטאג רזרב 2005-ברקן, שורש 2004-צרעה, ערק אשקלון, קברנה מרלו 2004–יהודה ומרלו 2004 של יקב מכבים. בין היינות היה גם הר חרמון לבן 2004 של יקבי רמת הגולן שלפי הצבע הזהוב הכהה שלו ניכר היה שהוא ידע ימים טובים יותר מספר שנים לפני כן.
המוכרת בחנות סיפרה לי שהיינות הגיעו למקום ע”י יהודים שהגיעו מישראל. כשהיא הקריאה לי מה כתוב על התוויות בעברית (שאלה אותי אם אני אכן מבין עברית…) היא השתמשה הרבה במילים, כשר, מבושל ולא מבושל…..תחת בקבוק יין אדום מקומי נכתב “קידוש” באותיות לטיניות.
היין הכשר שנמצא במקום בכמויות הגדולות ביותר היה דווקא יין TOSCANA מייצור מקומי ביקב בפיטיליאנו. “זהו היין הטוב ביותר בחנות” אמרה לי המוכרת בהחלטיות.
קונה אקראית שהגיעה למקום קיבלה הסבר מפורט באיטלקית על היינות הכשרים וגילתה התעניינות בנושא.
לא ברור לי איך הגיעו היינות האלה למקום המרוחק הזה, אך היה ברור לי היטב שעבור המוכרת יינות ישראלים כשרים קשורים רק לטקסים דתיים, וחשוב מאוד היה לה לציין בהצגת כל יין אם הוא מבושל או לא…. כשניסתי לספר לה על יינות ישראלים משובחים אחרים כשרים ולאו דווקא היא שכחה פתאום את האנגלית עמה שוחחנו עד אותו רגע ועברה לאיטלקית שאיני מבין. אולי היינות הגיעו למקום מישראל ע”י מטיילים שביקרו במקום ובכך נתנו עוד חשיפה מקורית ליינות שלנו מחו”ל.
עזבנו את המקום עם גאווה רבה בלב. סוף סוף מצאתי את יינות ישראל בחו”ל ודווקא באזור המשופע בכל כך הרבה יקבים וביינות. מסקנה עיקרית היא שצריך להמשיך ולהפיץ את דבר יינות ישראל בחו”ל בכל דרך אפשרית . כולכם מוזמנים לספר על יינות ישראל בעת ביקורכם בחו”ל.
ישראל פרקר הוא מהנדס העוסק בשיווק רכיבים אלקטרונים בחברת אלימק שבראשל”צ. ישראל יזם והקים את אתר האינטרנט “השער לעולם יינות ישראל”. על כל המתרחש בעולם יינות ישראל הוא מדווח באתר הנמצא בכתובת www.wines-israel.co.il.
האתר מתעדכן יום יום בחדשות יינות ויקבי ישראל ובמועדי אירועי טעימה וחנוכת יינות חדשים ביקבים.
