מאת: אמיר בר שלום. עיתון כוויתי פרסם בשבוע שעבר ידיעה קטנה שצדה את עיני התקשורת הישראלית. “סוריה העבירה לחיזבאללה טילי סקאד”. לאדם מן השורה בישראל ידיעה כזו הייתה נבלעת בבליל המידע שמופיע בשנים האחרונות בהקשר התחמשותו של ארגון חיזבאללה, לא כך לכתבים הצבאיים. בחודשיים האחרונים ניכרה רגישות יתר בגבול הצפון, או ליתר דיוק בכל הגורמים במערכת הביטחון הנוגעים לעניין התחמשות חיזבאללה. כמעט בכל התבטאות פומבית בהקשר לבנון דאג שר הביטחון ברק לשגר מסר כפול, לסורים ולחיזבאללה. עיקרו של המסר היה כי ישראל לא תהסס להגן על האינטרסים החיוניים שלה, אם אלה יעמדו בסכנה. המסר לצד השני היה ברור מאד. ישראל עוקבת בדריכות אחרי העברות הנשק מסוריה לחיזבאללה, והיא תגיב אם יועבר נשק העונה להגדרה “שובר שוויון”. מהו נשק כזה? למשל מערכות טילי נ.מ שנמצאות במספרים גדולים מאד בידי מערכי ההגנה הסורים. הצבתה של מערכת כזו בלבנון, היא איום ישיר על טיסות חיל האוויר בשמי המדינה, צורך מבצעי מובהק שישראל אינה יכולה לוותר. מדוע? משום שהחלטה 1701 קרסה, ואינה מקוימת על ידי חיזבאללה שצובר עשרות אלפי רקטות איראניות וסוריות.
השאלה שצריכה להישאל עתה היא, האם העברת טילי סקאד, שמכסים את כל שטחה של מדינת ישראל, הינם “נשק שובר שוויון”. אם נשפוט על פי המציאות התשובה היא לא, משום שישראל נמנעה מלתקוף את לבנון. ולא בכדי נכתבת המילה לבנון ולא חיזבאללה. גם זהו אחד השינויים שחלו במדיניות הישראלית אחרי מלחמת לבנון השנייה. נזכיר, במהלך המלחמה נמנעה ישראל מלתקוף מטרות תשתית של מדינת לבנון, בשל לחץ אמריקני שביקש לשמר את המחנה המתון המרוני-דרוזי-סוני. ישראל, למרות הצהרתה ערב המלחמה כי “תחזיר את לבנון חמישים שנה אחורה”, נענתה. לא עוד. כמעט בכל שיחות עם בכירים במערכת הביטחון באשר לעימות העתידי – ולדעת רבים בלתי נמנע- עם חיזבאללה, לבנון כמדינה תשלם מחיר יקר. יש הרבה מאד הגיון בטענה הזו, לנוכח המצב הפוליטי החדש במדינה, שבו לחיזבאללה יש ייצוג בממשלה הלבנונית, וראש הממשלה הסוני חרירי מגיע כאורח כבוד לארמון הנשיאות בדמשק. המסקנה היא חד משמעית, לבנון לא תוכל לשחק שוב משחק כפול או ליתר דיוק, חיזבאללה לא יוכל להסתתר מאחורי מדינת לבנון, שניהם יחד ישלמו את המחיר. השאלה היא רק כמה ומתי, וכפי שהבנתם, זה לא נראה כל כך רחוק, במיוחד לנוכח מדיניות “הכלים השלובים” של סוריה. כל אמצעי לחימה שנמצא בדמשק וסביבתה, מגיע בסופו של דבר לחיזבאללה.
***
חג הפסח האחרון היה מעניין מאד בגזרת מלחמות היהודים, או ליתר דיוק המלחמות שמתחוללות בקומה 14 בבנין משרד הביטחון בתל אביב בין לשכת הרמטכ”ל שמצפון ללשכת שר הביטחון מדרום.
זה התחיל למעשה בחשיפה של עמיתי בערוץ, יואב לימור, על כך שב”שיחות מסדרון” עולה כי יש כוונה להעניק לרמטכ”ל גבי אשכנזי שנת כהונה נוספת רמטכ”ל. לשכת שר הביטחון לא “אהבה” בלשון המעטה את הפרסום, והאצבע המאשימה הופנתה לדובר צה”ל, תת אלוף אבי בניהו כמי שעומד מאחורי הפרסום. “מדובר בבלון ניסוי שמקורבי הרמטכ”ל מנסים להפריח, כדי למנף את התדמית הטובה של הרמטכ”ל בעיני הציבור”, סיפרו בכירים בלשכת השר שחשו שאשכנזי ואנשי לשכתו מנהלים קמפיין בחירות לרמטכלות מעל ראשו של השר. הודעת ההכחשה שיצאה עוד באותו ערב הייתה חריפה במיוחד וכוונה באופן אישי לדובר צה”ל. מאז צהובות הלשכות זו לזו עד כדי נתק מוחלט בין הלשכות, למעט כמובן הממשק ההכרחי, בסופו של דבר נזכיר, מדובר בבטחון המדינה.
הסיבוב הבא בקרב הזה של קומה 14, נערך יממה אחרי חג הפסח, שתי הלשכות חזרו מחופשת פסח ארוכה לעוד יום עבודה שגרתי. בשעות הבוקר צלצל הטלפון בלשכת הרמטכ”ל וזה התבקש להגיע לשר הביטחון, עניין שגרתי לחלוטין, שמצריך מהרמטכ”ל לחצות את המסדרון ללשכת השר. אשכנזי לא ציפה לדברים ששמע : “אני לא מתכוון להאריך את כהונתך לשנה חמישית, וההחלטה הזו קיבלה במהלך החג גם את אישורו של ראש הממשלה”. עד כאן אין ויכוח על העובדות. מכאן נפתחה שוב תיבת הפנדורה שבין הלשכות. לטענת לשכת ברק, שר הביטחון הודיע לרמטכ”ל כי יעביר לו בהמשך את ההודעה לעיתונות כדי שזה יאשר אותה. מלשכת הרמטכ”ל הגיע כי לרמטכ”ל אין עניין בהודעה שהיא בסמכות השר.
מי שנשלח לקבל את אישור הרמטכ”ל בשעות אחר הצהריים היה מזכירו הצבאי של הרמטכ”ל. זה חזר עם הודעה בעל פה כי יש אישור. לשכת הרמטכ”ל טענה, לא ניתן אישור כזה, ואף נשלח פקס בעניין ללשכת השר.
בסופו של דבר פורסמה הידיעה בשעות אחר הצהריים, ללא אישור אשכנזי, שהולך עם “בטן מלאה” על ברק. “אני לא אחראי על סגנון”, הוא אמר לי במהלך אחת הפגישות, “ אני חקלאי, אתה פותח תלם ויודע בדיוק איפה לסיים אותו בקצה השדה, אני לא בטוח שכולם כך…”.
בינתיים ברקע מתחולל קרב הירושה. הוא שקט מאד, אבל אכזרי. כל קצין בצה”ל עושה לעצמו את החשבון היכן הוא יהיה, אם מועמד א ייבחר ומה יהיה מצבו תחת מועמד ב. ברק כבר הבהיר לכל הנוגעים בדבר כי הרמטכ”ל הבא יגיע משורות הצבא ולא מהאזרחות, רמז עבה לאלוף במילואים משה קפלינסקי, ששמו עלה לא אחת כמועמד אפשרי להחליף את אשכנזי. רמז על המועמד המועדף אפשר לראות בקרב שניהלו ברק ואשכנזי על תפקיד סגן הרמטכ”ל. אשכנזי העדיף את אלוף פיקוד צפון גדי אייזנקוט, חברו לחטיבת גולני. ברק לעומת זאת רצה לראות בתפקיד את אלוף פיקוד הדרום, יואב גלנט שסיים מבצע מוצלח מאד בעזה ונהנה מקרדיט גדול אצל ברק וגם בקרב מקבלי ההחלטות האחרים. אשכנזי התנגד בתוקף, ברק התעקש ובסופו של דבר התקבלה פשרה, בני גנץ.
ללא ספק מועמד ראוי, שנקלע שלא באשמתו,למלחמות גנרלים וגנרלים לשעבר.
בימים אלה אמור שר הביטחון בסבב השיחות עם האלופים מזרחי, אייזנקוט, גנץ וגלנט, לקראת ההחלטה על הרמטכ”ל ה 20 של צה”ל… הודעה צפויה בקרוב.
