מאת: אמיר בר שלום. את הסיפור הבא אף אחד במערכת בטחון או בתעשייה אווירית לא יאשר או יכחיש, אף על פי שהוא ידוע להרבה אנשים. מאז 2004 אף לווין ריגול של ישראל לא נושא צמוד לשמו ספרה זוגית. למה הכוונה? אחרי כשלון השיגור של אופק 4 ב1998, שוגר ב2002 בהצלחה אופק 5. שנתיים אחר כך שוגר אופק 6, אלא שזה צלל לים מיד אחרי השיגור. מאז אין לתעשייה אווירית לוויינים “זוגיים”.
כאמור אף אחד בתעשייה האווירית לא מודה בכך, אבל זה הפילוג של השיגור המוצלח של ה”אופק 9“ לפני קצת יותר מחודש.
סיפור שני. אף אחד בתעשייה האווירית או במערכת הביטחון לא מזכיר את המילה אירן יחד עם מערך הלוויינות הישראלית. הסיבות ידועות. ישראל אינה רוצה מחד, להגביר את המתח הקיים במזרח התיכון, ומאידך אינה רוצה לפגוע במאמצים האמריקנים בעניין פרויקט הגרעין האירני. בדיוק בשל כך חשובה ההתבטאות הנדירה הבאה של פרופסור חיים אשד, ראש מערך הלווינות במשרד הבטחון :
“יהיה קשה מאד לברוח מהלווינים הישראלים, לא משנה עד כמה עמוק ירדו לאדמה…”. אירן כמובן לא הוזכרה, אבל הרמז ברור.
האופק 9 כמו קודמיו בסדרה מצוייד במצלמת מתוצרת אל-אופ, חברת בת של אלביט. מאחר ותוצריו של הלווין מיועדים אך ורק לשימוש ממערכת הבטחון, לא מפרסמת החברה את יכולותיה האמיתיות של המצלמה. על אלה ניתן ללמוד מהתבטאויות אקראיות של מומחים בתחום. הפרסומים הרשמיים מדברים על עצמים בגודל 70 ס”מ אותם ניתן לראות, אך בפועל היכולות הינן גבוהות הרבה יותר, וניתן להבחין אף בחפצים שנושאים עוברים ושבים. “לא ניתן לומר מה גודל הפרטים, אך אם ללוויינים מסחריים יש הגבלה חוקית לעצמים בגודל של 70 ס”מ, רק נאמר שהלוויינים הצבאיים הרבה יותר טובים”, אמר פרופסור יצחק בן ישראל, ראש סוכנות החלל הישראלית מיד אחרי שיגור הלווין.
“איכות הלווין והמצלמה אינה נמדדת רק ברזולוציה”, אומר לנו יחיאל שליו, ראש תחום תכניות צבאיות בתעשייה האווירית. “איכות התמונה נמדדת גם בבהירות שלה ובניגודיות. בשני הפרמטרים האלה אני יכול לומר בוודאות שאופק 9 עולה על קודמיו”.
אתה יכול כבר לדבר איתנו על התוצרים הנוכחיים של אופק 9?
“זה עדיין מוקדם מאד. אנחנו נמצאים בשלב ההתאמות והבדיקות. הלווין כרגע מיוצב במיקומו, ומתחיל את שלב בדיקת המערכות. השלב הזה חשוב מאוד להמשך החיים שלו בחלל, וכן רק אחרי שהוא מסתיים אנחנו מעבירים את הלווין לאחריות מערכת הבטחון. זה יקרה בעוד כמה שבועות. נכון לעכשיו אני יכול לומר שהשיגור עבר בהצלחה רבה, והלווין נמצא במיקום המתוכנן.
לאיזה אורך חיים אתם מתכננים את אופק 9?
“קשה לומר. התכנון המקורי הוא לכמה שנים. אבל אופק 5 לדוגמא נמצא בחלל כבר שמונה שנים וממשיך לספק תוצרים מצויינים. לכן השיגור והמיקום חשובים מאד. אם הלווין לא מבזבז דלק מיותר על שינוי מיקום, אורך החיים שלו גדל. הניסיון שלנו עם אופק 5 ו7 מוכיח כי בהפעלה נכונה אנחנו בהחלט יכולים להאריך חיים של לווין. את הידע הזה אנחנו מיישמים גם באופק 9”.
זו הסיבה שהלווין נמצא כרגע במסלול אליפטי שנע בגובה שבין 620 ק”מ ל 350 ק”מ?
“הרעיון במסלול אליפטי הוא לתת ללווין אורך חיים. נכון שככל שהלווין נמוך יותר התמונה טובה יותר, אבל נוצרת בעייה של חיכוך עם האטמוספירה. חיכוך כזה מוציא את הלווין ממיקומו, ומצריך תיקוני מיקום תכופים. כל תיקון כזה שורף דלק יקר ומקצר את אורך החיים בחלל. לכן לווין חדש בדרך כלל משוגר במסלול אליפטי שאינו מתחכך עם האטמוספירה, ולווין ישן מורד לגובה נמוך יותר. זו תמיד ההתלבטות בהפעלת לווינים, מיקום, מסלול ,אורך חיים וכושר נשיאה”.
האופק 9 מצטרף למערך של עשרה לווינים ישראלים המשייטים בחלל. קודמיו, אופק 5 ואופק 7 עדיין מספקים תמונות יומיומיות על הנעשה במזרח התיכון. צירופו של אופק 9 למערך הזה מאפשר לישראל לקבל תמונה עדכנית כל שעה וחצי על הנעשה באירן. בנוסף ללווינים הצבאיים אופק 5,7,9 משתמשת ישראל גם בלווינים האזרחיים מסדרת ארוס, השייכים לחברת חלל הישראלית וכן בלווין הריגול טקסאר, לווין בעל תמונות מכ”מ.
לוויני הריגול מסדרת אופק, משוגרים מישראל בלבד בשל אילוצים בטחוניים.ראשית הצבתו של לוויין כזה על משגר זר יכולה לחשוף את יכולתיו בפני גורמים זרים (בדרך כלל רוסים). זו הסיבה שישראל משגרת את הלווינים בעזרת טיל “שביט” שפותח במיוחד על ידי התעשייה האווירית ורפאל. השיגור נעשה בניגוד לסיבוב כדור הארץ, כלומר מערבה. בניגוד גמור להגיון הנדסי וגאוגרפי. הסיבה לכך היא החשש ששיגור לא מוצלח יכול להביא לנפילתו של הלווין לידיים לא נכונות. גם בשיגור מערבה אין לישראל יד חופשית, זאת עקב רוחבו הצר יחסית של הים התיכון והאיים הפזורים בו. למעשה, ישראל יכולה לשגר לתוך מסדרון צר המסתכם במספר מעלות, אם ברצונה למנוע אפשרות של נפילת הלוויין על שטחים מיושבים בשלבי השיגור הראשונים.
כיצד האופק 9 משתלב במערך הלווינים הנוכחי, מבלי ליצור כפילות כיסוי?
“כבר בשלב השיגור אנחנו מתכננים את הרווח שבין הלווינים. התהליך הזה נעשה כמובן בשיתוף הלקוח, במקרה הזה מערכת הבטחון. אנחנו חייבים ליצור רווח אופטימלי בין הלווינים כדי לקבל תמונה רציפה על הנעשה בנקודה הנבחרת. כמובן שכל תוספת של לווין מצרכיה אותנו לתכנון מחודש של המערך, זה גם מה שנעשה במקרה הזה של אופק 9”.
בתעשייה האווירית מסרבים לומר מתי ואם ישוגר לווין נוסף מסדרת אופק. רמז לכיוון שאליו הולכת התעשייה האווירית בתחום הלווינות אפשר למצוא בראיון שהעניק פרפסור חיים אשד לשבועון במחנה, לפני שבועיים:
“כבר בעתיד ניתן יהיה לייצר לוויינים זעירים שישקלו קילוגרם אחד בלבד. בהמשך, יכלול מערך הלוויינים עשרות אמצעים שיתמכו במעטפת המודיעינית של צה”ל ושל מערכת הביטחון כולה.“
