אמיר בר שלום, אריק ויינשטיין
“אני רוצה לספר לך מה ההבדלים מבחינתי בין ישראל לשאר העולם “, פותח ג’ין פראנץ, מנהל לפיתוח עסקי בכיר לטכנולוגיות DSP בחברת טקסס אינסטרומנטס.“ בסיום אחת ההרצאות שלי באוניברסיטה בסין קם אחד הסטודנטים הסיניים ושאל אותי את השאלה הבאה : מר פראנץ, איך לדעתך אנחנו יכולים להיות יותר יצירתיים בסין… ?. התשובה שנתתי לו לא חשובה, מה שחשוב הוא ששאלה כזו מעולם לא תישאל בישראל, להיפך – הישראלים יעלבו אם תנסה לייעץ להם איך להיות חדשניים. כאן אתה צריך לעצור סוסים שועטים, ולבקש מהם להאט את קצב ההמצאה והפיתוח, בעיני זו ישראל”.
מאז אמצע שנות התשעים נמצאת ישראל באופן קבוע על מפת הנסיעות של פראנץ. הוא הצטרף ל TI ב1974 מיד אחרי לימודיו לתואר ראשון במדעים באוניברסיטת מרכז פלורידה.
ג’ין פראנץ נושא בדרגה הטכנית הבכירה ביותר בחברת TI,יTI Principal Fellow שעד היום הוענקה רק ל-4 אנשים בכל ההיסטוריה של TI (שפרוסה על שבעה עשורים).
“ התפקיד שלי הוא למצוא את המשוגעים בתעשייה, עד כמה שזה נשמע לא הגיוני. משוגע מבחינתי הוא בדיוק אותו מדען/מהנדס שחושב בצורה לא קונבנציונאלית. מי שחושב בצורה קונבנציונאלית עוסק בעיקר באיך להרויח כסף. זה בסדר, ויש לכך מקום כאשר הטכנולוגיה כבר הומצאה ואתה נמצא במירוץ להטמיע אותה בשוק. אני מחפש תמיד את הדבר הבא של עוד עשור או שניים. לצורך כך אתה צריך את המשוגעים, ובזה אני מתמחה”.
את הסיור הנוכחי שלו בעולם שהחל שבועיים לפני שהגיע לישראל, החל פראנץ באירופה. יום בכל מדינה. “לישראל אני חייב לפחות חמישה ימים בכל פעם, אחרת אני לא מצליח לעבור בין כל החברות שאני רוצה לראות…”. במסגרת הביקור הנוכחי, הגיע פראנץ לחברת CNOGA הישראלית, אותה פגש לפני ארבע שנים. “נכנס אלי בחור צעיר פתח מחשב נייד והתחיל לדבר איתי על השוק, בלי להזכיר מה המוצר שלו. אחרי כמה דקות הוא עצר את השיחה ובישר לי מה לחץ הדם שלי וקצב פעימות הלב שלי. זה נשמע לי מאד הגיוני, ואז שאלתי אותו איך הוא יודע. הוא הצביע על המחשב ומצלמה שהייתה מחוברת אליו. ההמצאה הייתה חיזוי תופעות פנים גופיות בעזרת צילום פנים. מיותר לציין שהרעיון מצא חן בעיני, ואז התחלנו לדבר על המוצר וכיצד TI יכולה להשתלב בפיתוח המוצר. אחרי שחזרתי עם הרעיון לארצות הברית החלטתי להזמין אותו לכנס שערכתי. כדי לבדוק את רצינותו, ואת מידת האמון שלו במוצר, העמדתי בחדר ליד רופא ואחות שבדקו את אותם פרמטרים בציוד סטנדרטי. התוצאות לא איכזבו, בביקור הזה אני פוגש את החברה שוב, הפעם המוצר כבר כמעט בשל, ועומד לצאת בקרוב לשוק. בעיני זו דוגמא מצויינת לעיצוב העתיד שדיברתי עליו. אני רואה למשל שוק עצום בטכנולוגיה הזו לגיל ההתבגרות. תדמיין שצג הטלפון הנייד הופך למראה דיגיטלית שסורקת את הפנים ומודיע שבעוד שלושה ימים יופיע פצע בגרות במרכז המצח…”
מצחיק? אולי כן, אבל תחשוב איזה שוק יש לאפליקציה הזו בקרב המתבגרים. כל נערה תוכל לדעת איך היא תראה בנשף הסיום שלה… מעבר לזה תחשוב על השימוש הבטחוני. יהיה אפשר לעקוב אחרי נחקר בלי שהוא יחובר לפוליגרף, הוא כלל לא יידע שהוא בחקירה, בעוד החוקרים מעבר לזכוכית יעקבו אחרי התגובות הפיסיולוגיות שלו לכל שאלה”.
כשאתה מדבר על השקעה בישראל למה אתה מתכוון? האם TI משקיעה גם בחברות בשלב הפיתוח?
“לא. TI באופן עקרוני לא משקיעה בחברות עצמן. במקרה זה של CNOGA, קרן בירד המעודדת שת”פ בין חברות ישראליות ואמריקאיות ממנת את הפרוייקט . אנחנו מגיעים ללקוח כדי ללמוד את הצרכים שלו, ואז לספק לו את הפתרון האופטימלי בעזרת הטכנולוגיות שלנו. משמעות ההשקעה היא לא כספית בחברה אלא בשילוב הטכנולוגיות והנסיון שלנו. כאשר אני מלווה פרויקט מסוים בתור TI, אני למעשה מביא איתי מעבר למוצר גם מערך שלם של תמיכה אבל בעיקר, נגישות לשוק. לקוחות מודעים היטב לערך המוסף הזה שלנו”.
כמביטים בקורות החיים של ג’ין פראנץ, שורה אחת מיד קופצת לעין. הוא מעולם לא עזב את TI. שלושים ושש שנים באותה חברה, גם במונחים של האלף הקודם נחשבים לתופעה לא שגרתית בעולם התזזתי של תעשיית האלקטרוניקה.
“התשובה לשאלה הזו מאד ברורה, לי לפחות…” אומר פראנץ בחיוך גדול. “אני פשוט עושה מה שאני רוצה ואוהב. אותי זה מרתק לחברה זה משתלם. זו התשובה לשלושים ושש השנים שלי ב TI. וברצינות, אם נביט להיסטוריה של החברה, הרי שנראה שהיא למעשה ממציאה את עצמה מחדש בכל עשור. בשנות השבעים כאשר אני הצטרפתי היא התמקדה במחשבונים. בשנות השמונים עברה לעיבוד סיפרתי של אותות (DSP), בתשעים התמקדנו בתחום האלחוטי והסלולר ועכשיו אנחנו מתמקדים בתחום האנאלוגי. כלומר מבחינתי האישית החלפתי במהלך ארבעה עשורים, ארבע חברות”.
TI ידועה כבין החברות המובילות בתחום המעבדים בכלל ובתחום ה- DSP בפרט, מה החידושים ומגמות בתחומים אלו?
“יש 2 מגמות עיקריות שאותם אני יכול לציין. הראשונה נוצרה עקב ההבחנה שיש סוג של פשרה (trade off) בין דיוק בחישובים לביצועים, ככל שהדיוק הנדרש בחישוב יותר גבוה הוא יגרום לירידה בביצועים. הפיתרון הוא בשימוש בעיבוד מקבילי – יותר בלוקים ברמת הסיליקון אך עם דיוק נמוך יותר. דוגמא פשוטה לכך הוא מכפל של 16 סיביות – במקום לממש כמכפל יחיד של 16X16 נממש זאת כ-4 מכפלים של 8X8 סיביות שיעבדו במקביל באותו מחזור שעון.
מגמה שניה בתחום ה-DSP והמעבדים בכלל היא שיש לייעד את המעבדים לאפליקציות מסוימות כמו עיבוד תמונה, עיבוד וידאו או אודיו ולהיות פחות כללים. התוצאה היא שרכיבי המעבדים הפכו להיות Application Processors מסוג SoC שכוללים גם פונקציות DSP ומאיצי חומרה שונים, ופחות נראה רכיבי DSP בפני עצמם. אנו רואים ב- DSP כ- enabler ליישום ולא כמשהו בפני עצמו.”
איך אתה רואה את העתיד מבחינה טכנולוגית?
“לא מזמן כתבתי מאמר טכנולוגי שבו ציינתי שבשנת 2020 מחיר הסיליקן יהיה דולר אחד למיליארד טרנזיסטורים! כלומר כדי למכור רכיבים ב-50 דולר כפי שאנחנו מוכרים היום נצטרך לשלב 50 מיליארד טרנזיסטורים. אני היום לא בטוח שיש יישומים שדורשים מיליארד ויותר טרנזיסטורים, לכן בעשור הקרוב הבעיה היא לא ברמה הטכנולוגית כי אם בחוסר היידע איך להשתמש בטכנולוגיה זו – ולמצוא את היישומים שידרשו טכנולוגיות כאלו.
דוגמא לחדשנות שאני מתכוון הוא הטלפון החכם שאני מחזיק – כוח המחשוב שלו שקול למחשב שתפס לפני 30 שנה חדר שלם עם מיזוג אויר, ועכשיו אני מסתובב עם מחשב הזה בכיסי. אני מחפש את ה”משוגעים” שינבאו ויגידו מה אפשר לעשות עם החידושים הטכנולוגיים. כבר מזמן אנו רואים שכל רכיב שאנו מפתחים למטרה מסויימת, הלקוחות תמיד מוצאים שימושים חדשים שאנו לא צפינו.”
