מאת: רוני ליפשיץ
ההודעה לפיה נמצאת חברת סטרלינג תקשורת מתקדמת (Starling Advanced Communication) מיקנעם במשא ומתן מתקדם לקראת מכירת פעילותה האזרחית ללקוחה שלה, לא הפתיעה רבים בתעשייה, אבל גרמה לגל של אכזבה.
החברה מעסיקה כ-50 עובדים, מחציתם בתחום המחקר והפיתוח, ובסוף 2010 עמד צבר ההזמנות של החברה על 10.5 מיליון דולר. אולם למרות הטכנולוגיה האלחוטית המתקדמת שפיתחה, נאבקת סטרלינג בשנה האחרונה על קיומה ואף הגיעה למצב שבו נאלצה לקבל הלוואת בעלים בהיקף של 1.5 מיליון דולר – לאחר שבנקים ישראלים שפנתה אליהם בבקשת סיוע – סירבו להעניק לה הלוואה.
חברת סטרלינג היא חלום אזרחי נוסף שיצא מרפאל ואלרון. סטרלינג פיתחה אנטנות מיוחדות המאפשרות למטוסים המצויים בתנועה לשמור על קשר רציף עם לווייני תקשורת ולספק שירותי תקשורת בפס רחב. האנטנות של החברה מבוססות על טכנולוגיית CoMPA, שהיא טכנולוגיה עצמית מוגנת בפטנט, המאפשרת לייצר אנטנה מרובת משטחים אשר משיגה גורם צורה קטן במיוחד. בין השאר בזכות היכולת לאחסן את כל היחידות האלקטרוניות בתוך האנטנה עצמה.
אנטנות מוטסות
המוצר הראשון של החברה היה MIJET, משפחת אנטנות Ku band דו-כיווניות למטוסים. לבחירה ב- Ku-band סיבות רבות: הקיבולת של משיב (Transponder) יחיד עשויה להגיע ל-36-72Mbps, כאשר לוויין יחיד יכול לספק רוחב פס ממוצע של 1-2Gbps. כלומר, בסביבה שבה נעים 250-500 מטוסים, כל מטוס יכול ליהנות מקצב קבלת מידע של 2-8Mbit לשנייה.
ראוי לציין שגם תחנות קליטת לוויינים קרקעיות משתמשות בתדרי Ku, אולם הן מיועדות למשתמשים נייחים, בהם מיקום המשתמש ורמת האנרגיה קבועים, השירות הוא על בסיס אזורי ואין מגבלות על גודל האנטנה. בתנאי טיסה, אף אחד מתנאים אלה אינו מתקיים.
הטכנולוגיות המקובלות בשוק המסחרי לא מצליחות לספק כיסוי גלובלי בתדרי Ku ובעלות כלכלית. כאן נכנסות לתמונה טכנולוגיות צבאיות אשר פותחו ברפאל: חברת סטרלינג נוסדה בשנת 2003 על-ידי אלרון, רפאל ואלביט במסגרת מהלך שנועד לאזרח טכנולוגיות צבאיות שפותחו במיזם משותף של אלביט ורפאל.
המנהל הטכנולוגי (CTO) שלה, ד”ר דיייויד מנצור, הוא בוגר רפאל, ממייסדי RDC (חברת איזרוח הטכנולוגיות של רפאל) וממפתחי מערכת התקשורת האלחוטית של Geotek – שהיתה הנסיון הראשון של רפאל להיכנס לשוק התקשורת האלחוטית אזרחי. כל מוצרי החברה מבוססים על הטכנולוגיה העצמית של החברה בשם COMPA (Coherent Multi Panel Antenna). היא מאפשרת יישום באנטנות שטוחות המאפשרת תקשורת דו-כיוונית רחבת פס באמצעות לוויינים.
הנוסעים רוצים תקשורת
מקובל להתייחס אל הספקטרום האלקטרומגנטי כאל גלים בתדרים 100KHz-100GHz. המדענים שפיתחו את מערכות המכ”ם הראשונות במהלך מלחמת העולם השנייה הקצו אותיות מיוחדות לכל קבוצה של תדרים, אשר חלקו לפי רצועות (Bands): S ,X ,Ka ,Ku ,L ,C .
מערכת הלוויין המסחרית הראשונה פעלה בתחום ה-C Band (4-8GHz), כאשר מערכות Ku Band, לטווח תדרים של 10.95-14.5GHz, הופיעו רק בשלהי שנות השבעים ובתחילת שנות השמונים של המאה הקודמת. רצועה זו מאופיינת באלומה צרה יותר ובקוטר אנטנה קטן יותר.
בשנים האחרונות היא הפכה לסוס העבודה המרכזי של תקשורת הלווייינים בעולם, אולם עקב האלומה הצרה, אנטנות אלה צריכות להיות מכוונות בדיוק רב אל לווייין התקשורת – אתגר קשה במיוחד כאשר מדובר במערכות המצויות בתנועה מתמדת.
כולם מכירים את ההודעה השגרתית של צוות האוויר כאשר עולים למטוס, המבקשת מהנוסעים לכבות טלפונים ומכשירים אלקטרוניים. אלא שבעשור האחרון, עם התפשטות השימוש באינטרנט אלחוטי ובמכשירי טלפון חכמים, הלקוחות לא משלימים עם הגזירה, ומצפים לקבל שירותי תקשורת רחבי פס גם כאשר הם במטוס.
בואינג יצאה מהשוק
חברות רבות ניסו להתמודד עם האתגר, בלא הצלחה. יצרנית המטוסים בואינג יזמה את פרוייקט CBB לאספקת תקשורת רחבת פס למטוסי נוסעים, אולם בדצמבר 2006 היא סגרה אותו בגלל גודלה ומשקלה של המערכת המוטסת: היא היתה גדולה וכבדה מדי, התאימה רק למטוסים רחבי גוף ועלות ההתקנה והישרות היו גבוהים מדי.
למרות זאת, הנסיונות נמשכים, ומספר חברות תעופה החלו לשפק שירותי תקשורת מהירים באמצעות רשתות Wi-Fi פנימיות בתוך המטוסים, המתחברות אל אנטנה לווייינית או אל קו התקשורת האלחוטית שבין המטוס לבין הקרקע. בהן: Delta Airlines, Alaska Airlines, United, Jet Blue ועוד מספר קטן של חברות. חברת Virgin Aerica התקינה רשת Wi-Fi פנימית בכל צי מטוסיה, ולפי דיווחיה רבע מהנושאים בטיסות בינלאומיות משלמים תמורת קבלת השירות.
ספקיות הטכנולוגיה המרכזיות הן AirCell, ROW44 ו-Panasonic Avionics Corporation. פנסוניק נחשבת לחברה המובילה בשוק, והיא מספקת לחברות התעופה את שירות eXconnect-, המספק למטוסים שירותי תקשורת לוויינים בפס רחב ברצועת Ku.
המערכות של פנסוניק מבוססות על אנטנה מוטסת, מודם ונקודות גישה אלחוטיות הממוקמות על כסאות הנוסעים ואפליו על מסכי הבידור. חברת לופטהנזה החלה לספק את השירות הנובמבר 2010, ואחריה הצטרפו להסכי שירות גם Turkish Airlines ו-Cathay Pacific מהונג-קונג.
העיסקה האוסטרלית
וכאן מצב השוק מתחבר לישראל: ספקית ה-RF של פנסוניק היא חברת EMS האוסטרלית – וספקית האנטנות של EMS היא חברת סטרלינג. לפני כשנתיים הן חתמו על הסכם לפיתוח, ייצור ושיווק משותף של האנטנות לתקשורת לוויינית שבהן ישולבו הטכנולוגיות של סטרלינג עם הטכנולוגיות של EMS. המוצר כולל אנטנה בעלת פרופיל נמוך במיוחד: קוטר של 75 ס”מ, גובה של 15 ס”מ ומשקל של 20 ק”ג בלבד.
היא מיועדת לשימוש במטוסים רחבי גוף (מטוסי נוסעים) ובמטוסי מנהלים, ותאפשר כיסוי תקשורתי גלובלי. ההסכם עם EMS היה אחד מהסיבות שבגללן נאבקו הבעלים של סטרלינג על המשך קיומי. סטרלינג מפתחת עבור EMS את האנטנה Aura LE, ואף קיבלה ממנה התחייבות לרכישת אנטנות בהיקף של 9 מיליון דולר לפחות במשך 7 שנים.
קווי מוצר מרכזיים
לחברת סטרלינג שלושה קווי מוצר מרכזיים המבוססים על טכנולוגיית COMPA: המערכת הראשונה שפיתחה, MIJET, הממוקמת על חלקו החיצוני של המטוס ומבוססת על אנטנה שטוחה המכסה תחום רחב תדר. האנטנה מורכבת משלוש תת-מערכי אנטנה עצמאיים לרצועת Ku, היוצרים משטח וירטואלי אחיד באמצעות תנועה מכנית.
המערכת כוללת רובד של עיבוד אות ובידוד האותות המשודרים ומהאותות הנקלטים בתתי-האנטנות, ורובד שלישי שבו מופעל אלגוריתם ייחודי של סטרלינג אשר סוכם את האותות משלוש האנטנות הנפרדות, ומייצר אות קוהרנטי אחיד.
בסוף 2007 הושלם פיתוח המערכת והיא נבדקה בהצלחה, אולם מעבר לאספקת מספר קטן הדגמה ללקוחות פוטניצאליים, היא לא נמכרה והחברה החליטה להקפיא את תהליך הרישוי הנחוץ לשיווקה. במקביל פותחה גירסה נוספת של המוצר, אנטנת MiniMIJET עבור מטוסים פרטיים המשרתת עד 50 משתמשים, אולם גם הפיתוח שלה הופסק לפני סיום שלבי האינטגרציה.
בעקבות ההסכם עם EMS, פיתחה סטרלינג את אנטנת Aura-LE, שהיא גרסה פשוטה יותר של טכנולוגיית COMPA, ומבוססת על שתי תת-אנטנות בלבד. אלא שגם כאן המערכת נקלעה לקשיים: עד סוף 2010 לא הושלם הפיתוח. למעשה, שתי החברות לא השלימו את מרכיבי המערכת שהן אחראיות עליהן, ועל-פי ההערכה הנוכחית בחברה, לוחות הזמנים יתעכבו בכ-18 חודשים.
סטרלינג חוזרת לצבא
במקביל לשוק האווירי נכנסה החברה בשנה האחרונה גם לשוק הקרקעי, הצבאי והאזרחי, וכאן היו לה יותר הצלחות: אנטנת StarCar תוכננה כאנטנה קרקעית לכלי-רכב עבור כוחות ביטחון והצלה. האנטנה ניתנה למספר לקוחות וכעת החברה נמצאת בתהליכי התאמתה לשוק הביטחוני. בין השאר, אלביט הזמינה ממנה אנטנות מהסוג הזה עבור אחד מלקוחותיה בסכום של יותר מ-4 מיליון שקל.
גרסה אחרת של המוצר היא אנטנת StarRail, המיועדת להתקנה ברכבות מהירות, אשר גם פיתוחה עדיין לא הושלם. לאחרונה השלימה סטרלינג שלב נוסף בתהליך הכיווץ הטכנולוגי: אנטנת StarPac, שהיא גרסה ניידת הנישאת ביד ומיועדת לכוחות חירום והצלה קרקעיים ולכוחות צבאיים. האנטנה מאפשרת שידור וקליטה של אותות וידאו, תמונות ונתנונים ממקום הארוע אל מרכז פיקוד ובקרה.
מעניין לציין שהמסובבים המכניים של האנטנות מיוצרים על-ידי אורביט מנתניה, שגם היא נחשבת לספקית של אנטנות תקשורת לוויינית. אם כי אורביט מתמקדת בתחומי הים והיבשה, ולא בשוק האווירי כמו סטרלינג.
לאחרונה החברה הודיעה שבשנת 2011 היא מתכננת לסיים את הפיתוח והרישוי של מערכת Aura-Le התעופתית ולהתחיל באספקת מערכות סדירות ל-EMS. להשלים את האינטגרציה של מערכת MIJET Lite להתקנה במטוסים צבאיים, עבור המנה של חברת Selex, ובהשלמת הפיתוח וההתאמה של מערכות StarCar לשוק הביטחוני.
