אמיר בר-שלום
מאיר דגן החליט לפתוח את הפה. זו עובדה. ראש המוסד שנחשב לנץ פוליטי ובטחוני הפתיע במתינותו. אז מה קרה בכל זאת לאיש שראש הממשלה שרון ביקש ממנו ב- 2002 להחזיר “עטרה ליושנה” בארגון הביון שנחשב לטוב בעולם?
דגן , בניגוד לתדמית המאד קשוחה שייצר במהלך שנותיו במוסד, נחשב לחברמן לא קטן. מעבר לכן הציור, הוא חובב גדול של טיולי שטח וג’יפים. חבר משותף סיפר לי פעם כי בשטח דגן ממש לא מזכיר את הדמות השתקנית שאנו רגילים לראות, “מדובר בחברמן אמיתי שיודע לצחוק ולהסתחבק”.
אז מה בכל זאת עבר לאיש הזה כאשר הוא שחרר את ההצהרה כי אינו סומך על שיקול דעתו של ראש הממשלה? האם יכול להיות שדגן לא היה אומר את הדברים אילו לא היה מוחלף…? אין ספק שדגן הוא אדם לומד. כשנכנס למוסד התאפיינה התקופה הראשונה בארגון בזעזועים לא מעטים וחיכוכים עם בכירים, עד כדי פרישה של כמה מהם. בחלוף השנים דגן למד והתעדן. יוסי מלמן, פרשן המודיעין של עיתון הארץ שמכסה את המוסד כבר עשרות שנים כתב על דגן את הדברים הבאים:
“ דגן נכנס לתפקידו לפני כשמונה שנים, מלווה בדימוי של אדם פזיז והרפתקן. הוא ניסה בדרכו היהירה להוכיח לבכירי המוסד שהוא יודע טוב מהם איך צריך הארגון להתנהל והציע לצמצם את אגפי המחקר ותבל (האחראי על קשר עם ארגונים עמיתים בעולם) ו”לקצר תהליכים” באישור מבצעים מסוכנים. אך עד מהרה הבין ששגה וכי הנהגת המוסד מצריכה שיקול דעת ואחריות“.
לגבי עובדה אחת אין ספק. מאיר דגן הביא שינוי יסודי במוסד. הארגון שקיבל ב- 2002, כונה על ידי ראש ממשלה שרון “משרד החוץ ב”, על שום התמקדותו בשת”פ מודיעיני ולא בפעילות מבצעית. היה זה המוסד של אפרים הלוי שהוזעק לתפקיד אחרי “ההתפטרות” של דני יתום. מוסד שהיה בטראומה גדולה אחרי כשלון החיסול של חאלד משעל בירדן. אף אחד בתקופה הזו לא רצה לקחת סיכון מיותר. לוואקום הזה הכניס ראש הממשלה שרון את ידידו מאיר דגן מסיירת שקד. לדגן מיוחסים על פי פרסומים זרים הרבה מאד הצלחות. כך למשל חיסול רמטכ”ל חיזבאללה עימאד מורנייה בדמשק בפברואר 2008. מורנייה נחשב לאיש בעל אלף הפרצופים שנוהג להפתיע את צה”ל בכל פעם מחדש. ב- 2008 זה הסתיים עם כסא ממולכד ברכבו בלב דמשק, לא רחוק ממתחם שהכיר היטב. שגרירות אירן בבירה הסורית. הצלחה נוספת שעל פי פרסומים זרים מיוחסת לדגן, היא השגת המידע המדוייק על הכור הגרעיני הסורי שהושמד בתקיפה מן האוויר בספטמבר 2007. אבל לצד זאת יש שאומרים כי לקראת סוף הקדנציה, דגן הפך להיות פזיז. בתקשורת עולמית מייחסים את חיסול מבחוח למוסד, חיסול שאמנם לא השאיר סוכנים בשטח אוייב, אבל חשף פרצופים ושיטות פעולה.
דגן מנסה לצייר את המשולש האחראי אל מול הצמד הפזיז. דגן-אשכנזי-דיסקין מול נתניהו-ברק. האם יכול להיות שדגן מנסה לרמוז כי הוא ושני חבריו לצמרת מערכת הבטחון מנעו תקיפה אפשרית באירן?
קשה להאמין לתאוריה הזו. גם אם היא נכונה, האם יעלה על הדעת שישראל תעשה פעולה כזו בניגוד לדעת ארצות הברית? ספק גדול. על פי פרסומים זרים, תקיפת הכור בסוריה תואמה עם ממשל בוש, וקיבלה אור ירוק רק אחרי שהוצגו לוושינגטון התמונות המרשיעות של פנים הכור. תקיפה ישראלית באירן היא כבר אופרה אחרת לגמרי. היא עלולה, (וסביר להניח שזה לא יקרה) לגרור את המזרח התיכון למלחמה כוללת, להפוך כל מוסד מערבי למטרה אירנית, ובעיקר לאפשר לאירן להצטייר כקורבן. מצב כזה יאפשר לה להעיר משנתו את מערך פיגוע חו”ל של משמרות המהפיכה, שנפרס בעולם בחסות שגרירויות אירן בערים השונות.
את הדברים האלה יודעים גם ראש הממשלה ושר הבטחון, לכן סביר להניח שפזיזות והרפתקנות מדינית וצבאית לא תהיה כאן, אולי ראיה שונה של המצב מדגן וחבריו.
וממש לסיום. מעניין לדעת מה היה קורה אילו:
1. אריאל שרון היה ראש הממשלה, האם גם אז היה דגן יוצא נגדו בפומבי?
2. מה הייתה דעתו של דגן אילו לא היה מוחלף?
3. האם יכול להיות שדגן לא סומך על מחליפו, תמיר פארדו, שידע לנתח נכון את המצב עבור הקברניטים, ולכן דאג לתת דרור ללשונו?
הפתרונים לדגן, שלמרות פליטת הפה שלו או לא… עדיין נחשב לאחד מראשי המוסד המוצלחים שהיו למדינת ישראל.
