רוכשים מכונות, מעכלים ומממשיכים הלאה

למרות התחרות מול המזרח, צמחה קבלנית הייצור RH טכנולוגיות ב-60% בשנת 2010 וכיום נערכת לספק את כל שירותי הייצור של התעשייה האווירית ואלתא. ביקור בחברה משפחתית המעסיקה כ-1,000 עובדים

מאת: רוני ליפשיץ

אחת מההפתעות הגדולות ביותר של שנת 2010 בתעשיית הייצור הישראלית היתה הצמיחה המהירה של קבלנית הייצור RH טכנולוגיות מנצרת. באותה שנה צמחו מכירות החברה ביותר מ-60% והסתכמו ב-155.2 מיליון דולר, בהשוואה ל-97.6 מיליון דולר ב-2009. וזאת, למרות התחרות הגואה במצד קבלניות הייצור במזרח ומקבלניות הייצור הגלובליות הפועלות בישראל.
כיום אין לחברה תלות בלקוחות מרכזיים. מהדו”ח השנתי של 2010 עולה 87% מההזמנות הגיעו מ-10 לקוחות גדולים, והשאר הגיעו מ-20 לקוחות בינוניים ועוד כמה לקוחות קטנים. למרות שהסכמי הייצור הם שנתיים, רוב הלקוחות עובדים איתה מספר שנים: החלק המרכזי של המכירות, בהיקף של כ-141 מיליון דולר, היו תמורת עבודות ייצור ללקוחות העובדים עם החברה מעל 4 שנים. בהם, חברות גדולות כמו לומניס, HP, אינדיגו, אפלייד מטריאלס ואלווריון.

המעסיק הגדול בנצרת עלית
ביקור בקו הייצור של החברה בנצרת עלית מגלה קומפלקס תעשייתי עצום המשתרע על פני שלושה בניינים גדולים ומעסיקה כ-1,000 עובדים. למעשה, RH טכנולוגיות היא המעסיק הגדול ביותר בנצרת עלית. אלא שלמרות הגודל, נשאר בחברה ניחוח של חברה משפחתית קטנה, כפי שהיתה כאשר הוקמה על-ידי בני הזוג שוש ויעקב רוזנברג במרפסת דירתם בנצרת, ביחד עם השותף גדליה המרמן. סיור עם יעקב ברצפת הייצור מגלה שהוא מכיר את העובדים אישית, חלקם עובדים ב-RH עוד מימיה הראשונים. לצד הסבר על תהליך הייצור במפעל והצגת הציוד החדש, הוא נהנה להיפגש עם העובדים, לבדוק את המכונות, ולתת הוראות אחרונות.
ההתחלה היתה צנועה, בשנת 1983 החליטו שלושת השותפים להקים עסק משותף וחיפשו הזדמנות. זו הגיעה כאשר חברות הביטוח דרשו מיצרני חלב להתקין מערכות בקרת טמפרטורה ברפתות, והוציאו מכרז. יעקב, שוש וגדליה פיתחו אבטיפוס, זכו במכרז ונבחרו לבצע פיילוט. הם ייצרו 10 מערכות בסלון דירתם. יעקב, שעדיין שרת בחיל האוויר בקבע, התקין אותן בערבים בתל עדשים, בכפר יהושע ובמרחביה. לאחר ניסוי של כחצי שנה הם קיבלו הזמנה ל-500 מערכות, שיוצרו גם הן בסלון הדירה. כך נולדה קבלנית הייצור, שמאז ועד היום ממשיכה לחפש הזדמנויות ולהיכנס לתחומים חדשים.

הרכבת מעגלים. החברה עומדת בכל תקני הייצור התעשייתיים

“מאותה סיבה הרחבנו השנה את מפעל הכבלים אל”ף עד ת”ו שהיה בעבר בבעלות טלסיס, והשקענו חצי מיליון דולר ברכישת מבדקים עבורו. כמו מפעל העיבוד השבבי, גם מפעל הכבלים הוא גוף תומך ייצור. צריך לזכור שהמערכות המיוצרות היום זקוקות להרבה מאוד כבלים מסוגים שונים, לכן הרבה יותר קשה לצאת החוצה ולהעביר את ייצור הכבלים לקבלן משנה חיצוני”.
מה קורה עם המכרז של התע”א?
“בתחילת 2011 זכינו במכרז הייצור של כל התעשייה האווירית ואלתא לחמש שנים. על-פי ההסכם בינינו כל מעגל חדש של התע”א ואלתא צריך להיות מבוצע אצלנו. עד היום קיבלנו הזמנות ב-2 מיליון דולר, אולם חלק מהייצור של התע”א עדיין מתבצע במקומות אחרים. ברגע שהתע”א תסיים להיערך למימוש המכרז, כל הזמנות הייצור שלה ושל החברות הבנות שלה יוכלו להיעשות רק ב-RH”.
כיצד נערכתם למכרז?
“כדי להתמודד במכרז כזה אתה צריך קו ייצור מתאים, עובדים ואת כל המחלקות, כמו הנדסה למשל. השגנו את כל תקני הייצור הדרושים, כולל תקני תעופה וחלל ו-CCC. יש לנו מערכת מעקב מלאה אחר מק”טים. אנחנו יודעים לאתר כל רכיב מהרגע שהוא נכנס למערכת ועד שיצא לשטח – באיזה מכשיר הוא מותקן ובאיזה מעגל. זוהי יכולת חשובה מאוד לייצור בתחום הצבאי.
“בניית מערכת המעקב כללה השקעה גדולה מאוד. הטמענו מערכת Valor גדולה במשך כמעט שנה בהשקעה של מיליון דולר רק בתחום התוכנה עצמה, בלי לחשב את ההשקעה בכוח אדם ובהכשרה. ה-Valor נותנת לנו יכולת לקבל את כל המידע על המעגל לפני תחילת הייצור, כולל תכנון מלא, איכויות והכנה לייצוריות”.

רובוט לייצור מארזים
במחצית הראשונה של 2011 השקיעה החברה יותר מ-3.5 מיליון דולר ברכישת ציוד, בלא לחשב את ההשקעות במחצית השנייה של 2010. בחלק מהמקרים מדובר בציוד ייחודי שיש מעט כמוהו בעולם: בקומת הקרקע נמצאות בעיצומן עבודות האינטרגציה של רובוט ענק אשר מרגע שיתחיל לפעול, ישמש כמעין מפעל כיפוף בקנה מידה מלא לייצור מארזים. הרובוט נירכש לאחרונה בגרמניה במחיר של 600 אלף אירו, וכיום יש רק 24 רובוטים כמוהו בתעשיית הייצור בעולם.
קו הרכבות המעגלים כולל 14 קווי השמת SMT מהירים של החברות סימנס ואסמבליון, כולל 2 מכונות אסמבליון לייצור המוני העובדות בתפוקה של 120 אלף השמות בשעה. המכונות נירכשו לאחרונה בהשקעה של 3 מיליון אירו למכונה. לצידן פועלת מכונת הלחמת גל סלקטיבית חדשה מתוצרת ארזה. “בכל שנתיים-שלוש נכנסות מכונות חדשות ומוחלפות מכונות ישנות. אנחנו מתקדמים בהדרגה. רוכשים מכונות, מעכלים ומממשיכים הלאה”.
האם אירופה היא שוק יעד שלכם?
“מבחינה כלכלית אנחנו מאוד תחרותיים, אבל קשה להשיג עבודות באירופה מכיוון שהדבר דורש השקעות מאוד גדולות  בשיווק. יצרנית האלקטרוניקה הגדולה באירופה היא גרמניה, אבל הגרמנים מעדיפים להשאיר את הייצור בבית. הם מבינים מהי המשמעות של שימור תעשיית הייצור. אצלנו למשל אני מעסיק מלבד מהנדסים (40%), גם פועלים, אמהות חד-הוריות, נותני שירותים ועוד. הייצור מספק עבודה לכולם, ובגרמניה הבינו שצריך לספק עבודה גם לעובדי כפיים, ולא רק למהנדסים”.
מהו אופק הצמיחה בשוק הייצור בישראל?
“יש מקום להתרחבות בתחום הייצור בכמויות קטנות למערכות מגוונות. בעבר היה מקום לייצור המוני בישראל. היו תקופות שהיינו מייצרים 200 אלף מודולים ברבעון ל-ECI ומאות אלפי מודמים לאורכית. היום החברות מעבירות את הייצור לסין גם בשביל רווח זעום. לדעתי בהרבה מקרים הן משלות את עצמן: הן לא מחשבות סעיפי תקציב אחרים כמו עלות הבאת המעגלים לישראל לצורך אינטגרציה ואריזה, ועלויות נלוות כמו משלוח ומיסוי. בסופו של דבר, עלות הייצור בסין זהה לעלות הייצור בישראל.
“בעבר היינו ממוקדים בשוק התקשורת. אולם שוק התקשורת בישראל צפוף מאוד ונמצא בירידה. לכן צמצמנו לאט את הפעילות בשוק הזה ופיתחנו שווקים חדשים, בעיקר השוק הצבאי והרפואי. השינויים האלו משנים גם את אופי המוצר שאנחנו צריכים לספק. שוק התקשורת דרש בעיקר ייצור כרטיסים. בשווקים החדשים, הכוללים גם מערכות תעשייתיות כמו ציוד של HP-אינדיגו ואפלייד מטירילאס, קבלן הייצור צריך לספק מענה לכל צורכי הייצור – עיבוד שבבי, מארזים, הרכבות, ועוד”.

הבנק של התעשייה
“הצמיחה האפשרית בישראל היא בעיקר במה שאפשר לכנות ‘קצפת’. מוצרים מתוחכמים הדורשים התמקצעות טכנולוגית. זה הסוג של פרוייקטים שלא יוצא לייצור בחו”ל. אולם הם מחייבים את הקבלנים להפסיק להיות קבלנים ולהתפתח לחברות הייטק בקנה מידה מלא. מהבחינה הזו, אנחנו יותר חברת הייטק מהרבה חברות סטארט-אפ”.
מהו ההבדל בין חברות הייטק לבין קבלניות ייצור?
“בעצם ההבדל בינינו הוא בעיקר בזה שהן מבצעות גם את השיווק. בפועל, במקרים רבים אנחנו גם הגוף המממן אותם. קבלני משנה הפכו לחלק ממנגנון המימון של חברות סטארט-אפ, מבלי ליהנות מהרווחים שלהן: אני מזמין את החומר, מעורב במוצר משלב ההנדסה והייצור, והלקוחות מעבירים אלי את הכסף רק לאחר שהם מוכרים את המוצר”.

ילדי RH
יעקב רוזנברג מספר שמעולם לא בדק את כדאיות הייצור בנצרת עלית בהשוואה למקומות אחרים, מכיוון שנצרת היא מקומה של החברה ותמיד פעלה בה. “צמחנו כאן ומעולם לא עלתה השאלה מדוע אנחנו כאן ולא במקום אחר”.
חלק מהשייכות למקום בא לידי ביטוי גם באחריות חברתית. כיום משמש קו הייצור של RH גם כבית שני ל-30 נערים שחלק גדול מחינוכם נתון להשגחתה של שוש רוזנברג. “אלה נערי רחוב שניפלטו מבית הספר. הקמנו מסגרת שלמה המטפלת בהם ויש ליווי צמוד של מדריכת נוער מטעם העירייה: יומיים בשבוע הם לומדים ושלושה ימים בשבוע עובדים במפעל המתכת. מקום שבו הם מקבלים תחושת ערך עצמית וכבוד. שושי התחילה את הפרוייקט בשיתוף עם העירייה לפני ארבע שנים וחלק מהם כבר גוייס לצבא”.