מאת: אמיר בר שלום. סדרת הפיגועים האחרונה במטרות ישראליות בניו דלהי ובנגקוק תפסה את ישראל לא מוכנה מודיעינית. זה נכון שהמוסד עוקב זמן רב אחרי הפעילות האיראנית בחו”ל, כל שכן אחרי סדרת חיסולי מדעני הגרעין באיראן, מתוך הנחה כי האיראניים יפנו אצבע מאשימה לישראל ויבקשו לנקום. אבל משהו חמק מתחת לרדאר הישראלי, וכנראה לא בכדי. עד כה, מאז חיסולו של עימאד מורנייה בפברואר 2008 בדמשק, היה זה חיזבאללה שניסה לנקום. הוא נעזר בתשתיות האיראניות למטרות האלה, כך לדוגמא פעמיים בבאקו בירת אזרבייג’אן, כך כנראה באיסטנבול בניסיון לחסל את הקונסול הישראלי בעיר, וכך גם בבנגקוק בחודש שעבר. כל הניסיונות האלה סוכלו, כאשר מידע ממוקד ניתן על יד גורם אלמוני לשירותי הביטחון במדינה הספציפית.
לא כך בסדרת האירועים האחרונה , בניו דלהי ובנגקוק. לא בכדי הפנתה ישראל אצבע מאשימה לאיראן, מיד אחרי הפיצוץ במכוניתה של טלי קורן יהושוע. אופי הפיגוע, סוג חומר הנפץ והתכנון שהוא מצריך, מתאפשרים רק דרך מעקב רציף וההתבססות על תשתית מקומית. זה לא קיים בחיזבאללה, תשתיות כאלה קיימות כיום בכל שגרירות איראנית בעולם. בעניין הזה צריך להזכיר כי סדרת הפיגועים במטרות יהודיות וישראליות בארגנטינה בתחילת שנות ה-90, יצאו כולן משגרירות איראן באמריקה הלטינית. על פי הידוע, חלק מחומר הנפץ הגיע בדואר דיפלומטי איראני זו גם הסיבה שהאירוע חמק משירותי הביטחון הישראלים. לעקוב אחרי ארגון טרור זו משימה אחת, לעקוב אחרי מדינת טרור זו כבר משימה מורכבת הרבה יותר, לכן ממש אי אפשר לבוא בטענות למישהו בארגוני הביטחון הישראלים. לא בכדי נבחרו תאילנד והודו כמטרות של איראן. ראשית בשתי המדינות הללו יש ריכוז גדול של ישראלים, וכן שגרירויות איראניות. מעבר לכך בשתי המדינות קיים ריכוז מוסלמי גדול, שהוא בהחלט כר פעולה נוח לפעילות טרור בשם האסלאם. בהודו המצב נוח יותר בשל גודלה ובעיקר סמיכותה לפקיסטאן, שכבר “הוכיחה” את יכולתה לתרום למאמץ הטרור, בסדרת הפיגועים במומבאי. על הקשר בין איראן לפקיסטאן ניתן לכתוב אלפי מילים, אבל די לציין שפקיסטאן הייתה מי שסיפקה לאיראן את הידע הראשוני לפרויקט הגרעין, דרך הד”ר עבד אל קאדר חאן, אבי הפצצה הפקיסטאנית שמכר את הידע שלו לכל המרבה במחיר. כך נולדה הפצצה האיראנית, כך התהדקו קשרי שתי המדינות, וכך מצאה עצמה איראן פועלת בנוחות יחסית בתת היבשת ההודית.
מנגנון פיגועי חו”ל של איראן אל קודס, עבר שדרוג בשנים האחרונות והוא מתבסס כאמור על שגרירויות איראן בעולם. הכוח הזה כפוף לגנרל עלי סולימני, מפקד מנגנון פיגועי החוץ במשמרות המהפכה. סולימני היה בקשר הדוק עם עימאד מורנייה, מקבילו בחיזבאללה. סולימני, שנולד בעיר קום, צמח בשורות משמרות המהפכה בתקופת שלטונו של האייתולה חומייני, שהקים את משמרות המהפכה מתוך חשש כי הצבא יפנה לו עורף בשלב מסוים. זו אחת הסיבות שיחידת “אל-קודס”, היחידה למשימות מיוחדות של איראן, כפופה גם במישרין למנהיג העליון של המדינה, עלי חמינאי. המטרה של ההכפפה הזאת היא פיקוח ישיר על פעולותיה, שכן לכל אחת מהן יכולה להיות משמעות אסטרטגית. על אופן הפעולה של מנגנון “אל-קודס” ניתן ללמוד מהציטוט הבא של יוסי מלמן, הפרשן הביטחוני של עיתון הארץ “לפי דויד דיוניסי, קצין לשעבר במודיעין של צבא ארצות הברית, נחלק אל-קודס לשמונה מחלקות, עם אחריות גיאוגרפית על מדינות המערב, עיראק, אפגניסטן, הודו ופקיסטאן, לבנון, ישראל והפלשתינאים, צפון אפריקה, טורקיה וחצי האי ערב. בגלל המידור הקפדני לא ידוע כמה מונה הכוח וההערכות נעות בין שלושת אלפים חיילים וקצינים לכעשרים אלף. אנשי הכוח מאומנים היטב למשימות חבלה, ארגון תאים חשאיים, פעולות מודיעין ויש להם גם מהנדסים מומחים ללוחמה אווירית ולטילים. לאנשי הכוח מיוחסות משימות של סיוע לכורדים בעיראק שנאבקו בשלטונו של סדאם חוסיין, לברית הצפונית בהנהגת אחמד שאה מסעוד, לאפגניסטן שנלחמה בטאליבן (שהאייתוללות באיראן רואים בו אויב), וכן סיוע ללוחמים מוסלמים בבוסניה במלחמות הבלקן. בשנים האחרונות מתועלת מרבית פעילות לוחמי אל-קודס לעזרת צבא המהדי בעיראק, לחיזבאללה בלבנון, לחמאס ולג’יהאד האסלאמי” .
ובחזרה לפיגוע בניו דלהי. ברור שמשהו בהודו השתבש לפעילים האיראנים וכך גם בבנגקוק. כנראה שמישהו במיניסטריון ההגנה בטהרן החליט להוציא לפועל מהר מדי ובפזיזות לא אופיינית, את פיגועי המדף שהכינה איראן במשך שנים. יום הפקודה, מבחינת איראן קרב ובא ככל שהסנקציות מתהדקות והדיבורים על תקיפה אפשרית מתרבים. אין ספק שאיראן מנסה להשיג בכך שתי מטרות: נקמה על חיסולם של מדעני הגרעין האיראנים בטהרן וכן העברת מסר לעולם כי כך תיראה התגובה האיראנית כלפי המערב, אם וכאשר מישהו ינסה לפגוע בפרויקט הגרעיני. לדברים האלה יש להוסיף את ההצהרות האחרונות על העברת קווי העשרת אורניום למתקן “פורדו”, התת קרקעי סמוך לעיר קום. אותו מתקן שמכונה על יד גורמים ישראלים “מרחב חסינות”, כלומר כזה שיאפשר לאיראן להיות מוגנת ממתקפות מהאוויר. לישראל ולעולם יש בהחלט הרבה סיבות לדאגה בעקבות אירועי השבועות האחרונים, שכן הכישלון המבצעי של איראן ידרבן אותה להמשיך ולנסות ובאיראן בהחלט יודעים להסיק מסקנות כשצריך.
