מאת: אמיר בר שלום.
בימים אלה כשאירן תופסת עשרות אינטשים בעיתונות העו’למית והישראלית, גם דיווחים שגרתיים מקבלים פתאום נופך אחר. כך למשל קרה עם התרגיל האחרון של חטיבת הצנחנים, תרגיל צניחה חטיבתי שנערך בחולות צאלים בחודש דצמבר האחרון.
“התרגיל הזה הוא חלק ממוכנות שחטיבת הצנחנים צריכה שתהיה לה, בלי קשר לזירה ספציפית”, אומר מח”ט הצנחנים, אלוף משנה אמיר ברעם, שעות לפני הצניחה על המסלולים בבסיס נבטים. “הייתי מייחס את היכולת הזאת לסביבה המשתנה במזרח התיכון. אני מדמה את צה”ל לארגז כלים, ובמסגרת זו האיגוף האנכי, הצניחה, היא עוד כלי בארגז הכלים המגוון”.
בפעם האחרונה שחטיבת הצנחנים תרגלה מתווה כזה, היו אלה הימים של לפני אינתיפאדת אל אקצה. מאז תורגלו הצנחנים רק עד רמת הגדוד, מה גם שתשומת הלב המבצעית נעה בין הלחימה בטרור הפלסטיני עד 2006 , ללחימה בשטח אורבאני מאז ועד היום. בתרגיל עצמו הוצנחו בשעות הלילה המוקדמות למעלה מאלף לוחמים בסבב טיסה קצר מאד ממספר רב של מטוסים. הלוחמים שצנחו עם מקלעים כבדים ומרגמות קלות, הגיעו לנקודת כינוס שנקבעה ומשם יצאו, מיד עם אור ראשון לכבוש יעד אורבאני.
“קצב האירועים במזרח התיכון אינו מאפשר לנו כיום לבנות תכניות אופרטיביות ספציפיות לכל תרחיש או זירה”, ממשיך אל”מ ברעם. “היכולת הזאת היא יכולת גנרית, כלומר היא חייבת להיות מתורגלת כדי שצה”ל יוכל להשתמש בה לענות על מצבים משתנים. לכן, הכוונה בתרגיל הזה היא לא לזירה מסוימת, אלא לשיפור ושימור יכולת כללית, צבא שעיניו בראשו חייב להביט קדימה”.
מפקד חטיבת הצנחנים אמיר ברעם במטוס לפני הצניחה
הצניחה בחולות צאלים
בישראל זכורה היטב הצניחה ההיסטורית במעבר המתלה בסיני, במהלך מבצע קדש. אגב, קרב שהרבה מאד מומחים רואים בו קרב שנוי במחלוקת. חטיבת הצנחנים איבדה בקרב הזה מול כוחות מצרים 38 לוחמים, אבל הצליחה לכבוש את המעבר ולהסב למצרים אבידות רבות. מאז לא הצניח צה”ל מעולם כוחות בעומק שטח האויב, לא מעט בשל המורכבות של הפעולה והתפתחות מערך מסוקי הסער. מאז הצניחה במתלה, כל פעולות העומק של צה”ל התבססו על מסוקים, כולל הפעולה הנרחבת שביצעו לוחמי סיירת מטכ”ל ושלדג בבקעה בלבנון במהלך מלחמת לבנון השנייה.
לצורך האימון המורכב הזה עבר כל לוחם בצנחנים רענון לחימת קומנדו. האימון הזה כלל התארגנות מהירה אחרי ההגעה לקרקע, ניווט ללא מפות בתא שטח מצומצם, ונוהלי חבירה. אחד הנעלמים בתרגול היה אחוז שחיקת הכוח עוד בשלב ההצנחה. בסופו של דבר, באימון עצמו נפצעו עשרות בודדות של לוחמים בצניחה, נתון שלא הצריך שינוי בתכנון המבצעי של התרגיל, אם כי אפשר לכוחות לתרגל טיפול בפצועים ופינויים בשלב מאוחר יותר מעומק שטח האויב.
“הידע והיכולת לבצע הצנחה מסיבית קיימת בחיל האוויר כבר הרבה מאד שנים”, אומר סגן אלוף ט’ מפקד “הציפור הצהובה”, טייסת ההרקולס שהשתתפה בתרגיל. “מבחינת חיל האוויר מדובר ביכולת שמתורגלת כל השנה. בתרגיל הזה השוני הוא היקף הכוחות, נתון שמאפשר לנו כחיל האוויר לתרגל הצנחה ממספר רב של מטוסים, מה שמצריך תיאום מקסימאלי. טעות קטנה שלנו בניווט וסטייה מהתכנון, יכולה להיות מכריעה בהיבט הלחימה הקרקעית”.
בפרספקטיבה רחבה, ניתן לראות כי צה”ל עובר בשנים האחרונות שינוי תפיסה בכל הקשור לפעילות בעומק שטח האויב. לצורך כך הוקמה לאחרונה מפקדת העומק בראשות האלוף שי אביטל, לשעבר מפקד סיירת מטכ”ל. את ניצני התפיסה הזו של פיקוד עומק ניתן היה לראות במפקדת מבצעי העומק שהוקמה אד הוק בתקופת מלחמת לבנון השנייה. מי שעמד אז בראשה היה האלוף טל רוסו, יחד עם תת אלוף (לימים אלוף) ניצן אלון. שניהם אגב בוגרי סיירת מטכ”ל. המפקדה הזו הייתה מי שתכננה את הפעולות בעומק שטח חיזבאללה, והיא הפעילה את כל היחידות המיוחדות של צה”ל: סיירת מטכ”ל, יחידת שלדג והקומנדו הימי.
“אין ספק שהצנחת כוח גדול בעומק שטח האויב הוא אירוע מורכב מאד מבחינה מבצעית, שחייב להיות מתואם עם תכנית הלחימה הכללית, אומר אל”מ ברעם. “הרעיון המבצעי הוא להפתיע את האויב במקום ושעה שהוא לא מוכן ובכך ליצור בעזרת כוח גדול מאד מהלך מכריע. זה בדיוק ההבדל בין פעולה כירורגית של יחידה מיוחדת ללחימה כוללת. להבדיל מפעולה של יחידה מיוחדת, אני ממשיך להילחם. השלב השני שאחרי הצניחה והלחימה הראשונית, הוא חבירה לכוחות המתמרנים, לצורך הצטיידות מחדש והמשך לחימה, כאשר בחלק הזה יש לך כבר את העורף הלוגיסטי הקרקעי”.
תכנון התרגיל הזה החל בחודשי הקיץ של 2011 באגף המבצעים של המטכ”ל. לצורך כך נעזרו בצה”ל בידע שצברו הכוחות האמריקנים באפגניסטן. במהלך הימים הראשונים של הלחימה בשנת 2001, הוצנחו לוחמי הכוחות המיוחדים סמוך לקנדהאר. הכוח אמנם לא נתקל בהתנגדות גדולה מצד הטליבאן, אבל בהחלט הפתיע במקום ובזמן הפעולה. את לקחי הצניחה הזו למדו בצה”ל לקראת התרגיל הנוכחי, המיוחד בכל הקשור לפתיחת נתיב הטיסה וההתבססות הראשונית על הקרקע, עוד לפני הצנחת הכוחות.
“אין ספק שזו יכולת שבמהלך השנים נשחקה בחטיבת הצנחנים, אומר אל”מ ברעם. “השחיקה היא תולדה של מציאות ביטחונית משתנה, שבה לוחמי הצנחנים הופנו ואומנו למשימות אחרות. היום בלחימה הא-סימטרית והמציאות הלא יציבה במזרח התיכון, לכן מבחינתי בשנה הבאה אני מתכוון לחזור על האימון הזה. אנחנו מבינים שכל צבא מערבי חייב לשמר ולשפר את היכולת הזאת, אחרת הוא עלול להיתפס לא מוכן במצבים מסוימים”.
