מאת: אמיר בר שלום
רבים מדברים על מטוס הקרב הבא של חיל האוויר, ה-F-35 כמטוס הקרב המאויש האחרון. כבר היום הולכים ותופסים המל”טים למיניהם נתח הולך וגדל בפעילות המבצעית של חיל האוויר הישראלי, שנחשב כיום מוביל בתחום הפעלת המערכות האוויריות הבלתי מאוישות. מתברר שהמגמה הזו של פיתוח פלטפורמות בלתי מאוישות הולכת ומחלחלת גם למערכי היבשה.
בארצות הברית הכריזה DARPA – Defense Advanced Research Projects Agency, המקבילה למפא”ת של משרד הביטחון, על תכנית ענק שנקראת “שליש בלתי מאויש 2015” – 1/3 Unmanned by 2015. התכנית מציבה לעצמה למטרה להחליף שליש מהפעילות הקרקעית של חיילים בצבא ובמארינס האמריקנים במערכות בלתי מאוישות. במקביל פרסמה DARPA קול קורא לתחרות בינלאומית לפיתוח רובוטים בעלי בינה בסיסית שיוכלו להחליף בני אדם במשימות מורכבות ויוכלו לפעול בסביבה בעלת סיכון גבוה. מתברר שבין הצוותים שניגשו לתחרות יש גם צוות מהנדסים ישראלים.
“אני לא רואה שבעשור הקרוב החייל יוחלף לגמרי”, אומר סא”ל א’, ראש מדור מערכות רובוטיות בחטיבה הטכנולוגית של זרוע היבשה, בראיון למגזין הזרוע. “הרעיון והתפישה שלי היא שהרובוט יהווה מחיצה בין האויב ללוחמים ויהווה יתרון לחייל”.
בצה”ל מפעילים כבר זמן רב מערכות בלתי מאוישות בצבא היבשה, בעיקר במתארים מבצעיים לאורך הגבולות: עמדות מקלעים בלתי מאוישים המופעלות מרחוק בגבול הרצועה, רכבים בלתי מאויישים הנעים לאורך גדר המערכת, ורובוטים בגדלים שונים שמפעיל חיל ההנדסה בכל הקשור להתמודדות עם מנהרות. מיד אחרי מלחמת לבנון השנייה החלה בצה”ל בעבודת מטה נרחבת לשיפור היכולות הלוגיסטיות בקרב הכוחות המתמרנים. אחד הכיוונים העיקריים שנבחנים הוא הפעלת נגמ”שי ציוד בלתי מאוישים שיעקבו אחרי הכוחות הלוחמים. חברת אלביט מפתחת בימים אלה את “הפיל המעופף”. מצנח ממונע, נשלט מרחוק, בעל יכולת ניווט מתקדמת וכושר נשיאה משמעותי של ציוד לחימה ומזון. המצנח יוטס לכוחות קדומניים עם ציוד ללא סיכון מיותר של כוחות.
אלא שהתכנית האמריקנית מדברת על הדור הבא של המערכות, כאלה שמכילות כאמור בינה בסיסית. בעמוד הבית של התחרות מציינים אנשי DARPA את הצורך שהתעורר במערכות בלתי מאוישות בפיצוץ בכור הגרעיני בפוקושימה-יפן, בעקבות גל הצונמי ששטף את המדינה. בהפעלת המערכות הבלתי מאוישות במקרה של הכורים בפוקושימה התבררה מידת הסרבול של הרובוטים. אחת הדוגמאות הייתה סגירת ברז למשל. תנועה מעגלית שמצריכה מוטוריקה אנושית שלא הייתה קיימת באף אחת מהמערכות הבלתי מאוישות שהופעלו שם.
“DARPA הציעו מיליוני דולרים למי שיכניס “שכל” למערכות האלה”, מספר סא”ל א’ מזרוע היבשה.
“הרובוט צריך לדעת להגיע למקום מסוים ברכב, לנהוג בו, להיכנס לבנין ולכבות מכשיר מסוים. הכול באופן עצמאי לחלוטין. זהו הדבר הבא בתחום. בשימוש הצבאי, החזון הוא שהרובוט ירוץ עם הכוחות וישלח לסרוק בתים במקום שהחיילים יסכנו את עצמם”.
הטכנולוגיה כאמור עדיין לא נמצאת במקום שמתאר סא”ל א’, אבל זהו בהחלט הכיוון. בפני המפתחים עומדים בפני מספר קשיים מעבר ליכולות הטכניות של נהיגה, צעידה וכד’. כך למשל, איך יקבל רובוט החלטה שבה מתבקשת בינה אנושית. לדוגמא, אדם לא חמוש בבית. כיצד יזהה אותו הרובוט, כאוייב או ידיד. בעניין זה מעריך סא”ל א’ כי ההחלטה על ירי, תישאר עוד זמן רב בידי המוח האנושי.
התחרות של DARPA מוגדרת במקורה לשימושים אזרחיים למקרי אסון, אם כי נאמר במפורש שחלק מאבולוציית המערכות יהיה בעתיד גם לתחום הצבאי. בהגדרת הדרישות הטכניות והטכנולוגיות נדרשים המפתחים לפתח רובוטים שיוכלו לפעול בסביבת טכנולוגיה מודרנית: “מהפעלת כלים ידניים ועד נהיגה עצמאית”.
כבר היום מפעילה סוכנות החלל האמריקנית NASA רובונאוט בתחנת החלל הבינלאומית. הרובונאוט הוטס לחלל לפני שנה על סיפונה של ספינת החלל דיסקברי, אחרי כמעט חמש שנים של פיתוח. הרובונאוט פותח על ידי מהנדסי GM, חלקו במרכז הפיתוח בישראל על ידי הד”ר רון גזית שהיה אחראי על הבינה הויזואלית, העינים של הרובוט, ותרגום האינפורמציה הויזואלית לפעולה עצמאית. בראיון לניו טק בשנה שעברה צינן הד”ר גזית את ההתלהבות לגבי היכולת לפתח בשנים הקרובות בינה אנושית בסיסית לרובוטים. “ליכולת חשיבה אנושית עדיין לא הגענו. ספק אם בכלל ניתן להגיע לרמה אבסולוטית של בן אנוש. אבל, הרובוט יוכל לזהות צליל. כלומר אם האסטרונאוט אומר לו מברג 16, הוא ידע להגיש לו מברג 16. מעבר לכך אנחנו מפתחים יכולות מסוימות של זיהוי מוקדם. כלומר הרובונאוט ידע לזהות תהליכים. אם מדובר למשל במשימת תיקון בחלל הדורשת מספר שלבים, כמו פירוק החלפה והרכבה, הרובונאוט יעבד תמונה יזהה את השלב הבא, ויגיש לאסטרונאוט את הכלי או החלק הנדרש”.
באתר התחרות של DARPA מופיעות מספר סקיצות של רובוטים עתידיים, וכולן כמעט בעלות מראה אנושי, אף שזו לא אחת מדרישות הבסיס של התחרות. ההיגיון שעומד מאחורי הסקיצות האלה הוא הסביבה האנושית. במהלך הפיתוח של הרובונאוט, נתקלו המהנדסים בממשק הולך וגדל בין משימות האסטרונאוטים לזה של הרובונאוט. כך למשל בהפעלת כלים פשוטים כמו מברג או פטיש. העובדה הזו הצריכה את המפתחים לבנות לרובונאוט זרועות הדומות לאלה של בני אדם בצורת המפרק שלהן ובמספר האצבעות בכל יד. כך נוצר ממשק משותף אחיד בין האדם למכונה, מבלי להזדקק למערכות מיוחדות לרובוט.
ובחזרה לכדור הארץ. אין ספק שהידע שנצבר בבניית הרובונאוט על יכולתו המוטורית המתקדמת, ייושם בעתיד ברובוטים היבשתיים. מחקר שהזמין ה-Robotic System Joint Project Office RSPJO – גוף משותף לפיתוח מערכות רובוטיות של המארינס וצבא היבשה האמריקני, קבע כי פיתוח מערכות רובוטיות לכוחות היבשה יביא להגברת האפקטיביות המבצעית, הקטנה משמעותית של מספר הנפגעים וכן חסכון לאורך זמן בעלות הפעלת הכוחות.
הסיסמא בדף הבית של RSPJO אומרת כנראה הכל:
Robots Destroyed in Combat = 800 LIVES SAVED
(22 October 05 – 29 March 13)
