שפטתי לאחרונה בשלוש תחרויות יין בינלאומיות, בבולגריה, באיטליה ובבלגיה, כנציג מישראל. חזרתי עם לא מעט תובנות. הפעם אני מציג את התחרות האחרונה בה שפטתי בבריסל.
Concours Mondial de Bruxelles 2014 מכיוון אחר, תוך הבלטת מעמדם הנחות של יינות ישראל בעולם מבחינת הידע עליהם.
מהיום הראשון שמתי עין עליו ועל זאת שיושבת לפניו. היה לו רקע אדום ובמרכז ניצב פרח לבן כאילו שנעצר באמצע סיבוב. זה היה דגל מדינה שלא הכרתי.
“מאיזו מדינה את?” שאלתי אותה בסקרנות. היא חייכה וחשפה שתי שורות של שיניים שחורות. שחורות מצבעם של 8 יינות אדומים מתוצרת יקבים ממדינה ומזנים לא ידועים בשלב ההוא. “אני מהונג קונג, וזה הדגל שלנו”, היא ענתה, הכניסה לפה עוד אדום, ערסלה מצד לצד וירקה תוך כדי סימון האיקסים בדף הציונים. הפרח הוא הבוהיניה בלייקאנה, בעל חמישה עלים.
“ומאיפה אתה?” היא שאלה. “מישראל”, עניתי, “תל אביב, ירושלים…..”
“מה בישראל עושים יין?” היא שאלה. “בטח”. עניתי. “יינות מצויינים יש לנו, שאפילו זוכים בתחרויות שונות ברחבי העולם במדליות זהב”.
“אז למה כאן בתחרות אין יינות מישראל?” היא שאלה….
“כי…..” צילמתי אותה, התחלתי לענות ורצתי מהר בחזרה לשולחן הטעימות שלי שם מזג הסומלייה לכוסי יין נוסף לטעימה ולדרוג.
310 שולחנות קטנים היו באולם ענקי שניצב בכניסה למרכז הירידים הגדול בבריסל שבבלגיה, לא הרחק ממגדל האטומיום המפורסם שהוא, אחד מסמליה הבולטים של בלגיה.
תשעה “אטומים”, מוגדלים פי 165 מיליארד ממידותיהם האמיתיות, מרכיבים את ה”אטומיום” המתנוסס לגובה של 103 מטרים ושוקל 2,400 טון. המבנה הוקם כמחווה למדע עבור היריד הבינלאומי שהתקיים בבריסל ב-1958. מעליות מחברות בין החללים המאכלסים תערוכות מתחלפות, הקרנות סרטים, חנויות ומוזיאונים. מעלית מהירה מובילה היישר למרפסת תצפית ב”אטום” העליון, שם גם נמצאת מסעדה ובה 80 מקומות.
בחזרה לאולם בו נערכה תחרות היין הבינלאומית החוגגת השנה את יום הולדתה ה-20.
שישה אנשים היינו בצוות השיפוט מספר 14: מצרפת, בלגיה, איטליה, פורטוגל, אני מישראל וראש הצוות היה טייס קרב לשעבר, מבורדו שבצרפת. כולם אנשים העוסקים ביין שנים לא מעטות.
היינות נמזגו לכוסותינו בקצב מואץ, אחד אחרי השני ע”י תלמיד ביה”ס לסומלייה בבלגיה, לאחר שניטעמו בקפידה ואושרו ע”י ראש הצוות. כ-50 יינות טעמנו בכל אחד משלושת בוקרי התחרות.
התברר לי שאף אחד מחברי צוותי לא שמע על יינות ישראלים חוץ מאחד מהם שניזכר שטעם יין מ”יקב ישראלי אחד גדול”, פעם בתערוכה בצרפת, יין מיקב טוליפ….
מדי פעם כשניסינו יחד לנחש מאיזו מדינה היין הנטעם היה, הם הסתכלו אלי בשאלה אולי הוא מישראל… היה לי קל מאוד לענות להם מפני שבין כ-8200 היינות שהתחרו לא היה אפילו בקבוק יין אחד מישראל. בפרסומים רבים של התחרות Concours Mondial de Bruxelles 2014 הוזכרו הארצות המשתתפות. ישראל לא הוזכרה שם, כמובן.
בכל סדרת טעימות היו כל היינות מאותה מדינה. בסדרה אחת של 10 יינות שטעמנו היו רוב היינות ברמה מאוד נמוכה. כל אחד מהצוות הזכיר מדינה אחרת. הפורטוגזי, שישב סמוך אלי, הזכיר את יוון, סיציליה ובולגריה בגיחוך. ברשימה שקיבלנו בסוף היום התברר שכולם היו יינות ללא יישון בחבית מבציר 2011 מפורטוגל……
בארוחת ערב איכותית וחגיגית בסגנון איטלקי לכבוד וונציה, העיר בה תתקיים התחרות בשנה הבאה, ישבתי סמוך לעיתונאית יין אמריקאית ממיניסוטה וליצרן יין מוורונה שבאיטליה.
“מה? בישראל עושים יין?” שאלה בסקרנות האמריקאית. “אהה, אתה בטח מתכוון ליין כשר.” היא אמרה לי וחייכה בגיחוך ובקריצה.
“אתה יודע”, אמר לי האיטלקי, “במחוז שלנו מספר יקבים התחילו לייצר גם יינות כשרים…”
כך התחילה השיחה בינינו.
היה לי כבר על מה לדבר ולהסביר להם בדקות הארוכות הבאות, ובמרץ רב, שיין ישראלי הוא לאו דווקא כשר, ואין גם כל קשר בין איכותו של יין לכשרותו. ואפילו, שהרבה יינות כשרים שלנו זוכים במדליות זהב בתחרויות בעולם. הסברתי להם גם מהו בעצם יין כשר ומדוע להרבה יקבים חשוב שיינותיהם יקבלו תעודת כשרות… זה היה נקודתי הפעם, רק ליד שולחן אחד, אמנם עמוס בכל טוב, אבל כל כך קטן יחסית, ול-4 אוזניים בלבד…
כך נפגשתי לאחרונה במיוחד, ובשנים האחרונות, בכלל, עם מאות אנשי עולם היין במדינות שונות בעולם ושוחחתי על תעשיית היין הישראלית ולא פגשתי כמעט כאלה המכירים או שמעו עליה. אגב, גם בארץ רבים הם אלה שעדיין עולם היין לא מעניין אותם והם לוגמים יין במשורה כשהם חייבים לעשות זאת בקידוש, בחופה או באירוע דתי אחר…
שם, בבריסל, כשהסתובבתי עם כוס יין, כל פעם ממדינה אחרת, בין 310 שופטים, עשרות אנשי תקשורת והרבה אנשי ארגון, ראיתי שבעיניי כולם בלטה התשוקה והאהבה ליין וסיפוריו, המשקה שמלכד מיליוני אנשים מכל העולם וגורם להם להיות חברותיים ומאושרים בדרכם ובמעשיהם.
מאות רבות של יינות מחו”ל גילגלתי בפה בחודשיים האחרונים ואני מכריז בפה מלא שרבים מהם היו נחותים הרבה מאוד מהמון יינות ישראלים. כאב לי לשמוע אינספור סיפורים על היינות המשתתפים בתחרות ולשתוק כשהגיע תורי לדבר על יינותינו מפני שלא היה אפילו אחד שנשלח לתחרות מיקבי ישראל.
אז מה בעצם קורה כאן אצלנו, המדינה שכל כך מתפתחת ומפורסמת בהייטק שלה? מה אפשר לעשות כדי שיותר אנשים בעולם יכירו את מדינתנו ויתרונותיה טוב יותר דווקא באמצעות השגריר הכל כך טוב שלנו, היין הישראלי המשובח?
מקטרגיי טוענים שקל מאוד לבקר ולהציע אבל הרבה יותר מסובך לבצע. אם יש מנווט בעל אמצעים ויכולת הפועל בהתמדה בדרך הנכונה זה לא כל כך מסובך. מדוע אצל אחרים בעולם זה פחות מסובך? מפני ששם יודעים לעבוד ומבינים בחשיבות הנושא, וכאן אצלנו עדיין אלה היושבים למעלה בכנסת, בממשלה ובמשרדים הממשלתיים השונים, לא מבינים או מפנימים את חשיבות הנושא. היין הוא לא רק משקה, היין יכול להביא כבוד למדינה ולהיות שגריר נהדר בחו”ל הנותן לאנשים סיבה לדבר על המדינה שלנו ברוח חיובית, על תרבותה ותעשייתה המתקדמת.
מה כן יכול להשפיע על המודעות לישראל כארץ מפותחת גם בתעשיית היין:
רשות מפקחת עליונה על ייצור יין ישראלי – רק יין אמיתי ונכון העומד בתקנים יורשה להיות משווק בארץ ובחו”ל.
תקציב מיוחד שיוקצה ע”י משרד החקלאות, משרד החוץ ומשרד הכלכלה לקידום היין הישראלי וסיפוריו בעולם. ולא מדובר כאן על תקציב רב מליונים.
סיפורי כל יקבי ישראל וההיסטוריה שלנו בנושא יקובצו בספרון באנגלית שיופץ בעולם. ולא רק היקבים שמשלמים יופיעו בו. למשלמים יוקצה שטח פרסומי גדול יותר. קיבלתי בבולגריה הקטנה ספרון יפהפה עם 172 עמודים בבולגרית ובאנגלית על תעשיית היין שם.
בכל תערוכת יין בעולם יהיה ביתן ישראלי עם פלאקטים ענקיים המבליטים את שם המדינה, חוץ מהטעימה תהיה חלוקת אלפי ספרונים עם מידע מפורט על ענף היין בארץ ועל ההיסטוריה הארוכה שלו.
לפני כל תחרות יין שמתקיימת בעולם יוזמנו יקבים המעוניינים להשתתף בה להעביר את יינותיהם לצוות טעימה מיוחד שיבחר את עשרת היינות הטובים ביותר. יינות אלה יישלחו כנציגי ישראל לתחרות בתקציב שהזכרתי למעלה.
יוקם צוות קטן של מומחי אינטרנט דוברי שפות שונות שייכנסו בצורה עקבית יומיומית לאתרי יין בעולם, אתרי בלוגרים, טיולים, ופורומים מתאימים בפייסבוק ויכניסו שם מידע מקיף באנגלית ובשפות אחרות על מה שמתרחש בעולם היין הישראלי.
יש כאלה שבטח מגחכים למקרא הצעותיי בתואנה שאני מקנה חשיבות רבה מדי לנושא כזה שאולי הוא שולי בעיניהם ושיש במדינה נושאים ביטחוניים וחברתיים חשובים יותר שיש לפתור. אבל כשאני הייתי בחודשים האחרונים הישראלי היחיד באולמות ענקיים המלאים במאות אנשי יין מהעולם, שרובם הגדול מכירים רק את הצד הלוחמני והפוליטי שלנו ועדיין חושבים שבארץ אנחנו רוכבים על גמלים ולוגמים רק יינות כשרים לצרכי דת ושכל יהודי הוא אדם דתי ההולך בשבת לבית הכנסת, זה סימן שכל מה שנעשה בנושא עד כה הוא נקודתי בלבד, לא עוזר הרבה ומונע בעיקר מאינטרסים אישיים של היקבים הגדולים.
אני רוצה לראות ולהרגיש אחרת בסיוריי הרבים בעולם, בין אנשי יין מובילי דעת קהל ושלא יגידו שישראל לא זוכה לעלות לשלב הגמר באירוביזיון מטעמים פוליטיים, כי מה שיודעים עליה אלה רק המילים הרג, כיבוש ומלחמות, שכל שונאנו יודעים להפיצם בהצלחה מרובה.
לחיים !!!
ישראל פרקר, מהנדס מכירות ויישומים בחברת אלימק.
ישראל יזם, הקים ומפעיל בזמנו החופשי את אתר השער לעולם יינות ישראל
www.wines-israel.co.il
המתעדכן מדי יום
