העקשנות של צ’רציל – סיפורו של בניית הנמל בחופי הנחיתה

מאת: אמיר בר שלום

שישה ביוני 1944, חופי נורמנדי. בחסות החשיכה ומתחת למכ”מ הגרמני מצליחים 60 דאונים בריטים ואמריקנים לחצות בשקט את קו החוף המבוצר. אחד אחרי השני הם נוחתים/מתרסקים מעבר לקווי הביצורים הנאצים. חלק מהכוח נפגע בנחיתה ומושבת, אבל רובו מצליח לשרוד ולהשמיש את כלי הנשק הקלים והג’יפים הקטנים שהיו על הדאונים. בתוך שעות מתפרס הכוח לצד הצירים המובילים לקו החוף, ונותן את האות לפלישה הגדולה בהיסטוריה, הנחיתה של בעלות הברית בחופי נורמנדי, מהלך שלימים הכריע את המלחמה.
בימים אלה מציינים באירופה וארצות הברית שבעים שנים לנחיתה ההיא. אחרוני הלוחמים שנותרו בחיים שבים לחוף אומהה המפורסם לספר את סיפורם, זיכרון לדורות הבאים, מהמלחמה שעיצבה לדורות את פני העולם, ואחרי כל זה יש מי שמוצא דרך חדשה להנציח את הזיכרונות.
חברת “דאסו סיסטמס” הצרפתית שיחזרה במיוחד לרגל העשור השביעי לנחיתה בחופי נורמנדי את הנמל הימי שנבנה תוך כדי קרבות השתלטות על החוף. הנמל “מאלבורי B”, היה תנאי שהניח צ’רצ’יל בפני מנהיגי בעלות הברית. היסטוריונים משייכים זאת ללקחי הצבא הבריטי מקרבות גאליפולי במלחמת העולם הראשונה. בתוך שבוע בלבד נבנה הנמל ששימש במשך חמישה חודשים, כנמל היחיד שדרכו הוזרמה אספקה לכוחות בעלות הברית בצפון מערב אירופה.
על השיחזור בטכנולוגיית 3D הופקד מהנדס צרפתי בשם ניקולא סריקוף. סריקוף החל את הפרוייקט הזה בחיפוש יסודי אחרי השרטוטים המקוריים של הנמל.
מתברר שהחיפוש בארכיונים אחר שרטוטי הנמל – כדי לבנות את מודל התלת מימד – הייתה החלק המאתגר ביותר של הפרויקט. אנשי דאסו סיסטמס עבדו עם המוזיאון המלכותי להנדסה בלונדון, לאיתור הארכיונים של נמל “מאלברי B”, וגילו כי כל האינדקסים שהיו מאוכסנים בו, אבדו. העבודה עם אלפי פיסות ארכיון בלי אינדקס הייתה קשה במיוחד, ולכן בחרו המהנדסים להתמקד בפרטים של מאלברי B. כך למשל נבחרו העוגנים שקיבעו את הגשרים שנבנו לתוך הים ומערכות החיבור של “האוטוסטרדה” הצפה שנבנתה, השרטוטים של אלה נמצאו.
במהלך החיפושים של דאסו סיסטמס הצליחו המהנדסים להגיע לטים באקט, מהנדס ימי בריטי היושב בלונדון. התברר שבאקט, הוא בנו של המהנדס הראשי של נמל “מאלבורי B”, והוא מחזיק ברשותו חלק מהשרטוטים המקוריים של הנמל. האב אלן באקט מונה מטעם הצבא הבריטי לבנות את הנמל במהירות המקסימלית. באקט האב הגה רעיון של נמל מודולרי. כלומר לבנות את חלקי הנמל באנגליה ולגרור אותם בתעלת לאמנש לחופי הנחיתה. כבר ביום הראשון לנחיתה הגיעו החלקים הראשונים של הנמל. אלה היו קוביות בטון גדולות שקובעו לקרקעית כדי ליצור שובר גלים. כדי לעבות את השובר השתמשו הכוחות באניות שנפגעו והושבתו ולימים התבררה ההחלטה הזאת כקריטית. ביום השלישי לנחיתה, בעוד הנמל הולך ונבנה, פקדה את האזור סופה קשה. נמל נוסף שנבנה בחוף שבו נחתו הכוחות האמריקנים, נשטף ונהרס כליל. הנמל הבריטי שרד הודות להחלטה לייצב קודם כל את שובר הגלים. וכך, ב-13.6.1944, שבוע בדיוק אחרי הנחיתה בחופי נורמנדי החל נמל מאלבורי B לפעול. במשך חמישה חודשים פרקו בו אניות בעלות הברית 2.5 מיליון חיילים, 500,000 כלי רכב ו-4 מיליון טונות של אספקה.
“אין לנו ספק שלנמל הזה יש משמעות גדולה מאד בהצלחת מהלך הנחיתה ובהכרעת המלחמה”, מספר ניקולא סריקוף, ראש הפרויקט ב”דאסו סיסטמס”. “עד היום כולם מדברים על הלחימה של החיילים ולא על המאמץ ההנדסי שהושקע במהלך הזה במלחמה. החלטנו לנצל את הידע שלנו בהדמיות תלת מימד כדי להמחיש את ההישג ההנדסי. זה משהו שלא ניתן לראות היום, שכן כל הנמל נהרס. לכן כדי לבנות את הסקיצות הראשונות היינו חייבים את התכנונים המקוריים וברגע שהשגנו אותם העבודה שלנו הייתה כבר הרבה יותר קלה”.
מעבר לשחזור של נמל הפלישה שהוקם ולתשתית הכוללת, הושם דגש על עוגני “עפיפון” עם יכולות האחיזה שלהם בקרקעית הים. אלה אפשרו את שמירת המבנה הכולל, כדי שיהיה יציב מספיק וישרת את הכוחות במהלך הנחיתה. שלא כמו עוגנים קונבנציונליים, עוגן ה”עפיפון” לא תוכנן להישלף, אלא להעמיק ולחפור בקרקעית הים עם משיכת הכבל שלו.
“עבורי זו הייתה סגירת מעגל”, מספר באקט הבן, שמתמחה היום בהנדסת קידוחים ימיים. “אני זוכר את הסיפורים של אבי על בניית הנמל וחשיבותו, אבל בכל פעם שהגעתי לכפר ארומאנש בצרפת, הייתי חייב לדמיין את המראה משום שהכל נהרס במהלך השנים. היום כשאני נכנס לסימולטור ו”מטייל” בנמל, אני מצליח להבין את המאמץ וההישג של אבי ואנשיו. זה הפך מסיפור גבורה למשהו מציאותי”.
שיחזור הנמל שולב בסרט דוקומנטרי צרפתי על המימד ההנדסי בפלישה לנורמנדי. לצורך כך נתבקשו מהנדסי חברת “דאסו סיסטמס” לשחזר שני כלים ששימשו את כוחות הברית. נחתת שנשאה כוחות מהאניות לחוף ואותו דאון מעץ שנשא כוחות קומנדו אל מעבר לקווים עוד לפני הנחיתה עצמה.
“בתחילה חשבנו לשחזר יותר כלים. כמו למשל צוללות קטנות שהגיעו לחופי נורמנדי כמה ימים לפני הפלישה וסיפקו מודיעין לכוחות מאחור”, מספר ניקולא סריקוף. “לצורך כך שכרנו צוללות קטנות וירדנו אל מתחת למים עם חלק ממפעילי הצוללות של 1944. בחלק מהמקרים זיהינו חלקים של מה שנראה כמו צוללות, אבל באף אחד מהם לא הצלחנו להגיע ליכולת שיחזור. לכן החלטנו להתמקד בשני כלים: בנחתת ובדאון”.
הדאון פותח בסוף שנות השלושים ע”י חברת Waco באוהיו ארה”ב, ושימש לראשונה בכיבוש סיציליה ב-1943.
כדי לשחזר את הדאון המיוחד, טסו מהנדסי “דאסו סיסטמס”, לארצות הברית, שם מצאו במוזיאון ביוטה חיקוי של הדאון. הדגם צולם במצלמות מיוחדות ונסרק דיגיטלית. התמונות שצולמו הולבשו על השרטוט המקורי שנמצא בארכיון הצבא הבריטי בלונדון, וכך נבנה ה”WACO” מחדש, בצורה וירטואלית. אחרי בניית מודל ה-3D של ה”WACO ע”י מומחי מעבדת Passion for Innovation של דאסו סיסטמס, הם החלו לחקור את מאפייני הטיסה שלו. כלי הסימולציה אפשרו למהנדסים לשלוט על הדאון בעת חיפוש נקודת נחיתה על הקרקע. נתונים טכניים של הדאון נאספו משרטוטים, כולל המידות המדויקות, משקל, חומרי בנייה, התנהגות בטיסה, פרופיל כנפיים, עמידות בהמראה ורוח. מתברר שכל אלה יצרו חווית נחיתה מסוכנת, בדיוק כפי שהייתה ב-6.6.44. בעזרת השחזור הצליחו המהנדסים גם להבין כיצד כיוונו אותו הטייסים להתרסקות קלה בשטחי המרעה הרביםליד אזורי הנחיתה. אגב, על פי עדויות שנאספו, בחלק מהמקרים העדיפו הטייסים להתרסק על עץ וכך להיבלם. השיחזור הווירטואלי נתן את ההסבר ליכולת הזו כשהתברר אופן בניית אף הדאון, ממוטות מתכת בתצורה טרפז, מוטות שכוסו בעץ ובד.
גם נחתת מקורית לא הצליחו מהנדסי “דאסו סיסטמס” להשיג, ובדיוק כמו במקרה הדאון נאלצו להסתפק בחיקוי שנבנה בארצות הברית. אסדת נחיתת החיילים (LCVP) תוכננה ע”י המהנדס האמריקני אנדרו היגינס בניו אורלינס, ונועדה לתפעול בביצות של לואיזיאנה. במהלך שיחזור הנחתת, הבינו המהנדסים את השכלולים שהוכנסו בכלים לקראת הנחיתה. כך למשל בנחתות המקוריות לא הייתה תנועה אחורה. כלומר הנחתת הייתה “חד פעמית”, היא הגיעה לחוף ונשארה שם. בנחתות המחודשות הוכנסו מדחפים נוספים ששימשו לתנועת רוורס. כלומר, כל נחתת שפרקה כוחות על החוף חזרה מיד לאניית האם להעמיס שוב. מודל ה-3D הדיגיטלי של האסדה מהווה שחזור ויזואלי מושלם של כלי השייט מכל זווית ונקודת מבט, כולל החלקים הפנימיים של המנוע ומנגנון המדחפים.
“אין ספק שלצד המאמץ המבצעי והמודיעיני, הושקע כאן מאמץ הנדסי אדיר”, מסכם סריקוף. “מבחינת לוחות הזמנים של בניית נמל, זה עומד בסטנדרטים של היום. לבנות שובר גלים, מסועים ורמפות פריקה מבטון, לחצות איתם את תעלת לאמאנש, תוך כדי לחימה ולבסוף למקם את החלקים במדויק, זו משימה לא פשוטה. כל מהנדס ימי יודע עד כמה מורכב לבנות נמל, כל שכן תחת לחץ ואש”.