בדרך כלל כשחושבים על ספארי באפריקה, חושבים על ספארי בקניה או ספארי בטנזניה. אפשרות לא פחות יפה היא ספארי באזור מפלי ויקטוריה.
איפה נמצאים מפלי ויקטוריה?
מפלי ויקטוריה, מהמרשימים במפלי העולם, מצויים בנהר הזמבזי בקטע המפריד בין מדינות זמביה וזימבבואה. מסך המים שיוצרים המפלים נחשב לאחד משבעת פלאי עולם, והרעש האדיר של המים נשמע למרחוק והעניק למפלים את שמם בפי המקומיים “מסכי העשן הרועם“.
המפלים ויערות הגשם הטרופיים שבקרבתם תחומים בפארק לאומי קטן ששטחו אומנם רק 23.4 קמ”ר, אך הוא נמנה עם “אתרי המורשת העולמית”. במשך שנים כונה המקום גן העדן האבוד בשל עצי הפיקוס, המהגוני וההבנה המרשימים שבו, והציפורים הססגוניות המקננות עליהם.
הפארק הלאומי של זימבבואה ששטחו 573 קמ”ר בסמוך לשמורה, ובו ניתן לראות תאואים, פילים נמרים ואריות.
נהר הזמבזי הוא הנהר הרביעי בגודלו באפריקה, אחרי הנילוס, הניגר והקונגו, ולפני נהר האורנג` בחלקה הדרומי של אפריקה. הזמבזי הוא נהר שבשיא העונה, כלומר אחרי עונת הגשמים המסתיימת באמצע אפריל, מזרים כ-545 אלפי מטרים מעוקבים של מים בדקה. בין מאי לספטמבר, כעשרה ק”מ מעל המפלים, נאמדת זרימת המים בזמבזי ב-650,000 מטרים מעוקבים מים לדקה, כמות היורדת ל-400,000 מטרים מעוקבים לדקה בעונה היבשה. אורכו של נהר הזמבזי כ-2700 ק”מ והוא מתחתר מצפון-מערב זמביה במעיינות ההרים של גבעות קלנה, זורם לאנגולה, נמיביה ובוצואנה, ושב לזמביה וזימבבואה במפגש הנהר בקניון הצר שלמפלי ויקטוריה. העמק הטבעי באזור אגם קריבה הוא הגבול בין שתי המדינות. עומקו הממוצע של הנהר בקטעיו הצרים כארבעה ק”מ מהקניון המפורסם של המפלים- נע בין 10 ל-20 מטר בלבד. רוחבו נע מ-20 מטרים ועד כ-5 ק”מ בקטעים הרחבים. מזימבבואה ומזמביה ממשיך הזמבזי וזורם למוזמביק, ונשפך לאוקיינוס ההודי.
מבחינת פעילות שטח, ניתן לצאת לרפטינג של חצי יום או יום במי הזמבזי הגועשים, חוויה שהיא גם יפה וגם מדהימה בעצמתה. לא מומלץ לעשות זאת בעונת הגשמים, אך בכל זאת הרפטינג בטוח ונעשה תחת השגחה קפדנית. אפשר גם לשכור סירות ולצאת לשיט יומי רגוע בקטעים השקטים של הנהר. בוויקטוריה פולס ניתן לשכור אופניים תמורת סכום סמלי, ולחצות עימם את הגבול לזמביה על הגשר המחבר בין גדות הנהר. על הגשר מצויה גם מקפצת הבנג`י הגבוהה בעולם. מדי חודש, בלילות ירח מלא, מתקיימים סיורים ליליים בשמורה, ולכן מומלץ מראש לבדוק אם להגיע בימים אלו. בערבים אחרים אפשר ללכת לצפות במופעים אותנטיים של בני השנגאן, הטונבה וקבוצות אחרות שנטמעו באזור.
שיוט על הזמבזי וחוויית המפלים
שיט על נהר הזמבזי הוא מדהים. מאות איים קטנים מנקדים את כל רחבו של האפיק. לקראת המפלים, מתרחב הנהר עד ליותר מקילומטר! השיוט הוא שקט (רעש המנוע נבלע ברעש המפלים, וגם הנווט נוסע בהילוך נמוך) כך שאנו חולפים על פני האיים ומדי פעם רואים פילים רועים על האיים ונהנים מהצמחייה העשירה של קני סוף צעירים. על האיים אפשר לצפות במאות ציפורים מסוגים ומזנים שונים וצפרים עם משקפת טובה וספר-צפרות טוב, ייהנו ממש (נא לא לשכוח את המשקפת במלון!). לאחר סיור של שעתיים, חזרנו לנקודת היציאה ומשם המשכנו ברגל לכוון הכניסה למפלים (בצד הזמביאני).
שער הכניסה למפלים (שגובים בו כמה דולרים דמי כניסה) נמצא מאחורי המלון (לדרי המלון, הכניסה משולמת על ידי המלון). לפני הכניסה מוצע למטיילים להצטייד במטריות או מעילי גשם (או שניהם), תמורת סכום קטן. אנו עדיין זוכרים את ‘המקלחת הגדולה’ שחווינו לפני הרבה שנים, כשנכנסנו בפעם הראשונה מהצד של זימבבואה ‘ושיחקנו אותה גיבורים’. אז יצאנו רטובים כמו אחר המבול, כולל מצלמה. ומאז למדנו את הלקח.
רוחב המפלים הוא כקילומטר ומאה מטר ושליש מהם נמצאים בזמביה. החלק הזמביאני אמנם קצר יותר מהחלק שבזימבבואה, אבל הוא עמוק יותר (110 מטרים) פראי יותר ודרמטי יותר. ההליכה נעשית על שבילים מסודרים, בתוך צמחיה סבוכה של יער-גשם. הסיבה ליער הגשם במקום, שרוב השנה הוא צחיח, היא המפלים עצמם. כמויות מים של מיליוני ליטרים בשנייה צונחים מגובה של מאה מטרים אל התהום הפעורה. עם נפילתם, הם יוצרים זרמי אוויר חזקים שגם המטיילים חשים בהם. זרמי האוויר הללו גורפים איתם טיפות מים עד לגובה של מאה מטרים ואז משתחררות הטיפות ונושרות מטה, כמטר על הסלעים, הצמחים וכמובן המטיילים, לאורך המפלים.
רעש המפלים הוא אדיר ומדי פעם ‘נשפך’ על המטיילים מטר של ‘גשם’ טרופי קר. ‘הגשם’ שנוחת עלינו הוא למעשה טיפות המים, העולות למעלה ומשוות למקום, עבור הצופה מרחוק, את תחושת ‘העשן’ (למעשה, ערפל), שגם העניקו למקום את שמו המקומי: ‘מוסי יא טוניה’ – העשן הרועם. המפלים פרושים לפנינו, במרחק של מאה מטרים לכל היותר והמים נופלים לבקע שבינינו לביניהם. המראה הוא כה מהמם, עד שמטיילים, שזה להם הביקור הראשון, עומדים כפסלים פעורי פה מול עצמת הטבע בהתגלמותו.
ענני הערפל הם כה סמיכים לפעמים, שמדי פעם צריך להמתין כמה דקות עד שיתבהר ואפשר יהיה לצלם קטע גלוי של המפל.
טיסה מרהיבה מעל המפלים
לרשות המטיילים עומדות שתי אפשרויות עיקריות: האחת, לטוס את ‘טיסת-המלאכים’, עם אחת משתי החברות המטיסות הליקופטרים, והשנייה להמריא באולטרה-לייט (מכסחת דשא מעופפת) ולדאות מעל המפלים.
הרוח הקרירה נושבת בפנים ומרגישים ‘תלויים באוויר’. מכיוון שאין חלון או כל הפרדה אחרת ביניכם ובין החוץ, מרגישים התמזגות מושלמת עם הטבע. הטייס כיבה את המנוע וערך כמה ‘באזים’ מעל איים שבהם רעו פילים. הרבה אנפות בקר וציפורים אחרות מקננות באיים ומנקדות אותם בלבן. המים מבהיקים בשמש וההרגשה היא של שיוט חפשי באוויר.
כמובן שעל הכול שולט ברקע רעם המפלים ועמודי ‘העשן’ הנצחיים שלו. לקראת ההתקרבות למפלים, הטייס אסף גובה וטס לאורכו של הנהר לכוון המפלים. ממש לקראת חציית קו המפלים, מבחינים בבריכות השטן. אלו בריכות ‘שקטות’ שנמצאות ממש על המפל. אפילו רעש המנוע נבלע ברעם המפלים. הטיסה עוברת מעל גשר הברזל הענק, שמחבר את זמביה וזימבבואה והמשכנו מעט לטוס, לכוון דרום מזרח, מעל הנקיק המתפתל של הנהר. מדי פעם מוציא איזה היפו (סוס יאור) את ראשו מהמים, פוער את לועו ומשמיע קריאות רמות. על גדות הנחל ניתן להבחין, מדי פעם, בפילים ובחזירי בר. השיוט הוא רגוע ושקט, דרך נפלאה לסיים בה את היום.
(באדיבות אתר: http://www.writing.co.il)
