“פעם למטה ופעם למעלה” – צה”ל במירוץ טכנולוגי נגד המנהרות

מיד בתום מבצע “צוק איתן”, נכנס צה”ל לשורה של תחקירים יסודיים של הקרבות שניהל בחמישים ימי הלחימה ברצועת עזה. אחת המסקנות הראשונות הייתה, חוסר הניסיון שהיה לכוחות המתמרנים בכל הקשור ללחימת מנהרות. כוחות החי”ר של החטיבות הסדירות אמנם תרגלו בחלקן את התרחיש הזה, רובם אגב עשו זאת פיסית, רק כמה ימים לפני שהמהלך הקרקעי החל. בחטיבת גבעתי לא המתינו לדווח התחקיר המסודר של החטיבה, וכבר תוך כדי המבצע החלו להתאים את מתקן הלש”ב (לוחמה בשטח בנוי) בבסיס האימונים החטיבתי, ללחימה החדשה. במתקן עצמו הוקמו מספר מתחמים תת קרקעיים שהועתקו מהלחימה ברצועת עזה, בתים צפופים וכן מספר רב של מבנים הרוסים. פלוגות ראשונות של לוחמים כבר תירגלו בחודשים האחרונים פעולות פשיטה במתחם החדש.
“התרחיש עצמו והמתאר שיצרנו בו אינם תלושים מהמציאות”, סיפר מפקד האימון המתקדם, רס”ן אלרואי בוכני, בראיון מיוחד לקראת ראש השנה לאתר צה”ל. “זהו תיאור מוצלח, יצא לי להילחם ברצועה מספר פעמים וכשראיתי את התרחיש נדהמתי מהיכולת לדמות את המציאות. הצלחנו להביא את הלוחמים להתמודדות הקרובה ביותר למצב אמת. הפלוגות זכו באימון משמעותי ואינטנסיבי שיכול להכין למערכה הבאה בצורה טובה את לוחמי האימון המתקדם של גבעתי. הם הראשונים שיצטרפו לשורות הגדודים לאחר ”צוק איתן” לאחר שעברו הכשרת מנהרות וכל זה, כאשר החטיבה נלחמת במקביל ברצועת עזה”.
המתחם מדמה בצורה מדויקת ככל האפשר כפר עזתי בפאתי רפיח וספציפית את שכונת חירבת א-חזעה שבה פעלה חטיבת גבעתי בעת המבצע. “התרגיל תיאר בצורה מדויקת לחימה בשכונה עזתית, עם תווך תת קרקעי ומנהור, עירוב אוכלוסיה אזרחית, ולחימה בשטח פתוח, שטח בנוי כמו גם את המעבר ביניהם”, סיפר, רס”ן אלרואי בוכניק.
אין ספק שמודל הכפר העזתי הזה יועתק בקרוב גם לחטיבות החי”ר האחרות. בצה”ל כבר מדברים על “תרגום” לחימת התת קרקע בעזה למודל הלבנוני, שם אמנם האתגר שונה בשל פריסת הכפרים ואופי הקרקע, אבל הטכניקות אמורות להיות דומות. מעבר לכך בוחנים במערכת הביטחון מספר פתרונות טכנולוגיים, כאלה שיתריעו על חפירת מנהרה. הנחת העבודה בצה”ל היא כי חמאס לא יזנח את האפשרות לחדור לשטח ישראל גם בעימות הבא. לכן, הפתרון הטכנולוגי מכוון כרגע בעיקר לגזרת עזה.
כמעט כל התעשיות הביטחוניות בישראל עובדות בימים אלה על פתרונות לגילוי ואיתור מנהרות. אלביט, רפאל והתעשייה האווירית הקימו כל אחת צוות משלה כדי לגבש פתרון טכנולוגי, כל החברות ללא יוצא מהכלל, שומרות בעניין זה את הקלפים קרוב לחזה ואינן מוכנות לחשוף את הפרויקט.
“רפא”ל עוסקת בנושא ועסקה גם בעבר. לא פשוט לגלות את המנהרות אבל אנחנו עובדים על פיתרון, מפא”ת ומשרד הביטחון מרכזים את הנושא עם אמצעים רבים, ולפי דעתי אנחנו קרובים לכך”, סיפר מנכ”ל רפא”ל ידידה יערי לדנה וייס בערוץ 2, מיד אחרי סיום הלחימה ב”צוק איתן”.
מאז שנת 2007, השקיעה מערכת הבטחון יותר מ-300 מיליון שקלים חדשים בניסיון לפתח מערכת התרעה מפני מנהרות. עד כה, למרות שנוסו מספר של מערכות מישראל ומהעולם, אף אחת מהן לא הצליחה להביא פתרון סביר לגילוי ואיתור מדוייק. קצין בכיר בזרוע היבשה סיפר לאחרונה כי במהלך השנים נוסו כ-700 מוצרים שונים, כולם נכשלו.
“אנחנו עוסקים בתת קרקע כבר הרבה מאד שנים”, אומר בראיון לניו טק, חזי גריזים, סמנכ”ל פרויקטים מיוחדים בתעשייה האווירית ומי שעומד בראש צוות המחקר והפיתוח המיוחד שהוקם בחברה להתמודדות עם איום המנהרות. “הרעיון המרכזי שלנו הוא קודם לקבץ את הידע שיש לנו בתוך המפעלים ועל בסיסו לנסות ולגבש פתרון. כך למשל לאלתא, חברת הבת של התעשייה האווירית, יש מכ”מ לגילוי מוקשים, זה מבחינתנו ידע ראשוני שמאפשר גילוי אלקטרוני מתחת לקרקע. מפעל רמת”א של התעשייה האווירית מייצר רכבים לגילוי ופינוי מוקשים, גם שם הצטבר ידע רב. אנחנו כרגע מרכזים את הידע שנצבר ומנסים ליצור סינרגיה של מחקר ופיתוח מתחומים ומפעלים שונים שלנו”.
על פי תחקיר שפרסמו גילי כהן ואלי אשכנזי בעיתון הארץ לפני חודשיים על התמודדות מערכת הביטחון עם איום המנהרות, נמצאים כרגע בקנה שני פתרונות טכנולוגיים. שניהם נוסו בעבר, נכשלו והוחזרו ליצרניות לצורך שיפורים ושינויים. המערכות אמורות להיכנס לניסוי מבצעי ראשון כבר בזמן הקרוב לאחר שהגיעו לבשלות טכנולוגית בשלב המעבדה. בצה”ל לא מרחיבים את הדיבור בעניין המערכות, אולם ההערכה היא כי מדובר במכ”מ שאמורים לזהות תנועה תת קרקעית בעומק רב או לחילופין לזהות חללים על פי גלי קול. קצין בכיר בזרוע היבשה שהתראיין לעיתון הארץ בעניין אמר: “אין פתרון טכנולוגי כעת, ויכול להיות שגם בעתיד. האם עם תום הצבת האמצעים בגבול והניסוי בהם נגיד את זה שוב? אני מקווה שלא”. להערכתו, אם אכן יוכיח האמצעי הטכנולוגי יכולות לאתר חפירת מנהרה, ניתן יהיה לפרוס אותו ב-68 הקילומטרים של גבול רצועת עזה בתוך שנה מרגע ההחלטה. עלות המהלך, הכוללת גם את הצבת המכשול התת־קרקעי במספר אתרים ברצועת עזה, נאמדת בזרוע היבשה ב-1.5 עד 2.5 מיליארד שקלים”.
בתעשייה האווירית כאמור נמצאים בימים אלה בתהליך מואץ של גיבוש כיווני מחקר ופיתוח. לצורך כך גוייסו בחברה גיאולוגים, מומחי סיסמוגרף ומהנדסי מגנטיקה ואלקטרוניקה. כולם אגב, מתוך פרויקטים קיימים בחברה. “חוכמת ההמון”, מכנה חזי גריזים את התהליך. “לפני כשנה כשאיום המנהרות הפך לקונקרטי יותר, התחלנו בחברה לחשוב על פיתוח מערכת איתור, ניתן בהחלט לומר כי המבצע האיץ מאד את העבודה על הפרויקט. כל שאני יכול לומר על הקשר עם מערכת הביטחון הוא כי אנחנו נמצאים בקשר מתמיד עם מפא”ת כדי לקבל את הדרישות המבצעיות לנוכח הניסיון שנצבר ב”צוק איתן”.
נזכיר, במהלך הלחימה האחרונה ברצועת עזה, נתקל צה”ל במנהרות בעומק של 25 מטרים ובאורך של עד 2.5 קילומטרים. לא אחת היו המנהרות הללו רשת מסועפת של תעלות, עם מספר פתחים בצד הישראלי של הגבול. ההערכה היא כי הפתרון יכלול חיישני תנועה תת קרקעיים בשילוב מערכות בוהות. כך למשל ניתן יהיה להימנע מהתראות שווא, נושא שהעסיק מאד את מערכת הביטחון במהלך הניסויים בשנים האחרונות.
כאמור בתעשייה האווירית כמו בחברות האחרות מסרבים לספק פרטים על הפתרונות המתגבשים, אבל ניתן בהחלט להבין את הכיוון שאליו הולכת התעשייה. בתעשייה האווירית למשל הקונספט הוא מערכת שתספק פתרון כולל. “אנחנו נדע אם נכנסת, איפה נכנסת, נעקוב אחריך כל שנייה ונדע איפה הכי טוב לתפוס אותך”, אומר גריזים מבלי לפרט. לגבי לוחות הזמנים לפיתוח, גם כאן התעשייה האווירית מסרבת להסגיר פרטים. אבל המרוץ של כל החברות, יחד עם הדרישה המיידית של מפא”ת, מצביע על כך שצה”ל רוצה פתרון מהיר, כאן ועכשיו. אם נשפוט על פי מהירות הפיתוח של מערכות “כיפת ברזל”, הרי שבתעשייה הישראלית יודעים להרים את הכפפה ומהר.
בתקווה שהפתרון יגיע לפני העימות הבא.