דג במים?

תארו לכם את המצב הבא. במכ”מ ימי נראית להקת דגים גדולה. מבט חטוף של הבקרים שולל מיד את האפשרות כי מדובר בכלי שיט תת מימי שחדר לאזור שאמור להיות מאובטח. אבל בתוך מה שנראה כלהקה תמימה של דגי טונה, מסתתרת צוללת זעירה, לא מאוישת, שבנויה בצורת דג טונה ומשתלבת היטב ב”נוף הימי הטבעי”, כך שגם אמצעי חוזי תת מימי או תמונת סונאר מתקדמת לא יצליחו לזהות את האיום שחדר.
נשמע דמיוני? לא ממש. הצי האמריקני מפתח בשנים האחרונות אבות טיפוס של כלים תת ימיים זעירים שנראים כלפי חוץ כדגים לכל דבר. הטכנולוגיה הזאת נקראת, “bio-memetic” – “חיקוי ביולוגי”. הטכנולוגיה מבוססת על מחקר ביולוגי של צורת הדגים ואופן התנועה הבסיסי שלהם. הרובוטים שמפותחים כדי להידמות לדגים אמיתיים, אמורים להכיל סנסורים מודיעיניים.
“אנחנו מכנים את המערכת הזאת טונה רובוטית – robo – tuna”, אומר קפטן ג’ים לופר, ממחלקת המחקר של מעבדות הצי האמריקני בנורפלוק וירג’יניה לאתר האינטרנט DT – DEFENE TECH.
“הכלי הזה מתנהג כמו טונה ונראה כך. אין לו מנוע או מדחף חיצוני שמסגיר את היותו צוללת, אפילו הזנב שלו נע בתנועה רכה שנראית טבעית לחלוטין”.
ה-robo – tuna הוא צוללת /רובוט תת ימי, בעל יכולת תמרון גבוהה. ה-robo-tuna יכול להגיע למהירות תת מימית של עד 40 קשר ימי. התנועה מתבצעת על ידי טלטול זנב, מה שגורם לו להיות חמקן מרדאר ימי וסונאר ועדיין להיות מבצעי מבחינת היכולות. על ה-robo – tuna ניתן להרכיב סנסורים אקוסטיים וכן מצלמות תת מימיות. הוא מיוצר על ידי חברת Boston Engineering ממסצ’וסטס שמפתחת מערכות עבור מספר גופים של הממשל האמריקני על פי המפרט הטכני שלו, ה-robo – tuna יכול לשמש למיגוון משימות: איתור מוקשים, מעקב אחרי ספינות, משימות מודיעין בתוך נמלי אוייב ואיתור צוללות.
“ל-robo – tuna יש יכולת לשהות ימים ולעיתים גם שבועות בים” ממשיך לופר. “זה סנסור שאתה משגר לים וממתין איתו למשימה, או לחילופין מציב אותו באופן קבוע באזור מסוים ללא חשש שהוא יתגלה”. ה-robo – tuna מונע על ידי סוללת ליתיום ובנוי בצורה כזאת ש”ראש הדג” נמצא כל העת במצב יציב, כדי לא לפגוע בעבודת הסנסורים, החלק היחיד שנע כל העת הוא הזנב בלבד.
“לעובדה הזאת יש יתרון גדול בהצבת הסנסורים “אומר מרק סמיתרס סגן נשיא ומהנדס ראשי ב-Boston Engineering. “מעבר לביצועים הנקיים שצריך לקבל מהסנסורים השונים, עצם העובדה שהסנסורים נמצאים בחלק המרכזי של הגוף שאינו בתנועה, יש לה משמעות מבחינת אורך החיים שלהם והביצועים לאורך זמן”.
ניסוי נוסף של המערכת בתנאים מלאים, עם מערכות סנסורים, מתוכנן לחודש דצמבר השנה. להערכת מדעני הצי האמריקני, אם הניסוי יצליח, ניתן יהיה לשלב בתוך כמה שנים את מערכות robo – tuna בפעילות מבצעית.
“למעשה זו מערכת עם “בטן ריקה שניתן לשלב בה כל סנסור מודיעיני”, אומר ג’ון הוטנדורף ממעבדות הצי.
הצי האמריקני התלבש בפרויקט הזה על ידע ומוצר שפיתחה Boston Engineering עבור גוף אחר של הממשל האמריקני, המשרד להגנת המולדת – Department of Homeland Security.
על התכנון של המשרד להגנת המולדת (משרד מיוחד שהוקם אחרי אירועי 9/11), הפרויקט הזה מתוכנן להיקשר לספינות העוגנות בנמלים זרים ולספק להן תמונה על הנעשה מתחת לספינה בעומק רב.
פיתוח נוסף של הצי הוא כבל תת מימי שמכיל סיבים אופטיים. הכבל אמור להיות מונח בים ולאפשר לכלי שיט שונים להתחבר אליו ולתקשר עם בסיס האם או עם כלי שיט אחרים, ללא יכולת של האויב להאזין או לגלות את התקשורת, שכן מדובר במערכת סגורה שאינה נחשפת “לאוויר”. הצי כבר ערך מספר ניסויים בחוף המזרחי של ארצות, כאשר הכבל הונח כמה מטרים מעל קרקעית הים מבלי להיסחף. “אנחנו מתכננים רוחב פס של 10 ג’גה בייט לכל כבל”, אומר ג’ים לופר ממעבדות הצי האמריקני שבהן מפותח הפרוייקט המכונה – Suspended Undersea Raw Fiber. “מבחינת התפיסה המבצעית שלנו, אנחנו רואים ספינת מלחמה מגיעה למיקום מסוים מתחברת לכבל, ומשוחחת בצד השני עם צוללת. בין שני הכלים מועברת אינפורמציה מבצעית רגישה, מבלי שמישהו יכול ליירט אותה”. בצי כבר מדברים על שילוב מערכת הכבלים התת ימיים עם כלים בלתי מאוישים, כמו למשל ה-robo – tuna. על פי התכנון הכלי האוטונומי יגיע לכבל, יתחבר אליו וישדר את החומר המודיעיני שנאסף לאחור. כיוון פיתוח נוסף הוא לחבר ל-robo – tuna כבל קבוע, וכך תשודר האינפורמציה לאחור באופן קבוע. על פי מעבדות הצי, הכבל שנוסה, לא נראה על סונאר, כך שה-robo- tuna לא יאבד את יכולת החמקנות שלו גם בתצורה הזאת.
במקביל לשני הפיתוחים האלה, עובד גוף אחר של הצי האמריקני research laboratory (NRL) NAVY
על קונספט חדש של כלים לא מאוישים, מערכות משולבות ים – אוויר. הרעיון הוא ליצור כלי אחד, שיכול לטוס ולצלול. בראש התכנית עומד ד”ר דן אדוארדס, מומחה למערכות בלתי מאוישות.
הפרויקט נקרא FLIMMER – שילוב של המילים FLYING ו-SWIMMER. הרעיון המבצעי הבסיסי של המערכת הוא ליצור זמינות מבצעית של כלים במשימות ארוכות טווח. למערכות התת מימיות שמצויות כיום בידי הצי יש בעיית מהירות, במיוחד כשמדובר בים סוער. כך למשל, לעיתים לוקח לכלי התת ימי יותר מידי זמן להגיע לזירת הפעולה, עד כדי שהמשימה הופכת ללא רלוונטית. הרעיון לשלב כלי טיס שמגיע במהירות לאיתור מסוים ואז צולל למים למשימה תת מימית, אמור לגשר על הפער שקיים כיום במשימות ארוכות טווח בזירה הימית.
בצי לא מסגירים פרטים על התכנית מעבר לרעיון עצמו. ההתלבטות המקצועית כרגע היא מאיזה פלטפורמה להתחיל לפתח את המערכת? האם להתחיל בצוללת לא מאוישת ולבנות לה כנפיים או לחילופין לתכנן מל”ט בעל יכולת צלילה. שתי האפשרויות נבדקות בימים אלה.