מאבק איתנים

לא בכל יום מוצאות עצמן שתי חברות ענק מתמודדות האחת מול השנייה “ראש בראש”, על פרויקט ענק, ובמקביל משתפות פעולה בפרויקט אחר נגד מתחרה שלישית. מציאות כזאת מאופיינת בדרך כלל בפרויקטים עתירי ממון והשקעה, כמו למשל… מטוסי הקרב העתידיים.

בימים אלה ממתינה קבוצה משותפת של לוקהיד מרטין ובואינג להכרעת הפנטגון בעניין פיתוח ובניית המפציץ החמקן הבא של חיל האוויר האמריקני: stealthy Long-Range Strike Bomber (). המתחרה של בואינג ולוקהיד היא חברת נורתרופ גרומן, מי שבנתה את המפציץ החמקן B 2, שנחשב למפציץ האסטרטגי של צבא ארצות הברית ולמפציץ החמקן האסטרטגי היחיד בעולם. על פי המגזין “פורבס” ההחלטה על זהות הזוכה אמורה ליפול בקיץ, כאשר שתי המתמודדות, מפעילות לחץ כבד.

המגזין “aviationweek”, פרסם בתחילת חודש מאי האחרון, חוות דעת של שני מומחי תעופה בעניין פרוייקט ה-LRS-B. כל אחד מהמומחים מצדד בחברה אחרת ומונה את יתרונותיה. לורן תומפסון, ממכון המחקר Lexington Institute בווירג’יניה, טוען כי קבוצת בואינג – לוקהיד מתאימה יותר, בעיקר בשל גודלן של שתי החברות והניסיון הרב שלהן. תומפסון טוען כי בואינג ולוקהיד הן למעשה ספקיות המטוסים העיקריות של צבא ארצות הברית, לשתיהן גב איתן וחזק. תומפסון מדגיש את העובדה שלוקהיד היא החברה היחידה בעולם, בעלת קו ייצור מוכח של מטוסי חמקן מהדור החמישי ובואינג היא ספקית מטוסי הנוסעים הגדולה בעולם. היתרון לדברי תומפסון הוא בגב הכלכלי הרחב של שתי החברות. הנתון הזה לדעתו אמור להיות קריטי בפרויקט עתיר בטכנולוגיה חדשה, שמצריכה תקציבי מחקר ופיתוח גדולים.

מול חוות הדעת הזאת של תומפסון מביא ה-“aviationweek” את חוות דעתו של רוברט הופה, מי שעמד בראש מחלקת המחקר של נורתרופ – גרומן. לדברי הופה, בואינג מחד, ולוקהיד מאידך, מרוכזות כל אחת בפרויקט ענק שיסיט את תשומת הלב והמיקוד מתוכנית ה LRS-B. בואינג נמצאת בשלבי פיתוח אחרונים של מטוס התדלוק החדש ה-KC-46 ואילו לוקהיד ממוקדת כיום בפרויקט ה-F-35, שאמור להגיע ליותר מעשר מדינות בעולם, כולל ישראל. לטענת הופה, הניסיון של נורתרופ גרומן בבניית ה-B2 הכרחי להצלחת הפרויקט, שכן בניית מפציץ חמקן ארוך טווח מצריכה ידע רב, שקיים כבר בנורתרופ גרומן.

תומפסון שעוקב אחרי פרוייקט ה LRS-B פרסם בחודש מרס השנה, במגזין האמריקני “פורבס”, פרטים מעניינים, מפגישות הסיכום שערכו נציגי חיל האוויר האמריקני בבית הנבחרים, לקראת ההחלטה על הזוכה במכרז. על פי תומפסון ההערכה הנוכחית של מחיר מטוס בודד נעה סביב 550 מיליון דולר, נכון לתמחור הבסיס שנעשה ב-2010. חיל האוויר האמריקני מתכנן לרכוש 80 מטוסים LRS-B, עם אופציה ל-20 נוספים. במאמר ב-“פורבס” סוקר תומפסון באופן מפורט מאד את תכונות המטוס שאמור להיות התשובה לסין ורוסיה. טווח הטיסה של המפציץ החדש אמור להיות כ-9000 ק”מ (5000 מייל ימי) וזאת כדי לטוס עד רוסיה או סין וחזרה, ללא תדלוק. רמת החמקנות של המטוס אמורה להיות גבוהה מאד, שכן הוא אמור לחדור לאזורים עם איום טילי קרקע אוויר, המופעלים על ידי מערכות המכ”ם המתקדמות של רוסיה. החימוש שה-LRS-B אמור לשאת, חייב להיות קטן יותר מהחימוש שמוצב כיום על ה-B2, וזאת בשל העובדה שיכולת נשיאה גדולה יותר מייקרת מאד את המטוס. תומפסון טוען כי בשל כך יצטרך חיל האוויר לייצר חימוש חדש, קל יותר וקטלני. הדרישה המבצעית שמסתמנת היא תקיפה של 12 מטרות ביעף אחד, עם חימוש מדויק.

סוגייה בוערת נוספת בפרוייקט ה-LRS-B היא מחירו של המטוס. ניסיון העבר עם הF-35, לימד את האמריקנים כי תכנון לבד וביצוע לבד, במיוחד בכל הקשור לטכנולוגיות מתקדמות. בעניין המחיר, תומפסון חולק על הופה וטוען כי מחירו של כל מטוס עלול להגיע ל 900 מיליון דולר וזאת בשל הדרישות המיוחדות של חיל האוויר האמריקני.

ההחלטה כאמור אמורה ליפול במהלך הקיץ הקרוב. בינתיים לוקהיד ובואינג – השותפות בתכנית ה-LRS-B – מתחרות ביניהן במגרש אחר, 18-F מול 35-F, כאשר גם כאן “מתערבב” איכשהו גם ה-LRS-B. במסיבת עיתונאים שערך חיל האוויר האמריקני בתחילת יוני, אמר הגנרל הרברט קרלייל, מפקד מערך הקרב שלה-U.S AIRFORCE, כי הביצועים שמפגינים מטוסי הF-35 החדשים, עונים על מלוא הדרישות המבצעיות של החיל. קרלייל התייחס במישרין ליכולת הלוחמה האלקטרונית של המטוס. לאמירה כזאת, כביכול אין משמעות, אלא אם אתה חברת בואינג, יצרנית מטוסי הF-18 לצי האמריקני. בואינג מנסה לשמר את קווי הייצור של הF-18 במפעל בסיינט לואיס, מיסורי. הקונגרס אישר לצי להצטייד בעוד 12 מטוסי F-18, וכווית הזמינה 16 מטוסים נוספים, ההערכה היא כי אם לא ייכנסו הזמנות חדשות, פס הייצור ייסגר ב-2019. האמירה של הגנרל קרלייל הייתה על סמך ניסוי שערך מבנה של מטוסי F-35 שהמריא מנושאת מטוסים ודימה תקיפת עומק תוך שיבוש מערכים אלקטרונים של האוייב. הוכחת היכולת הזאת, על ידי הF-35, מחלישה את הטיעון של בואינג בדבר הצורך ב-F-18  חדשים. לכך יש להוסיף כי הצי הודיע שיש לו כיום מספיק מטוסי EA-18G Growlers, למשימות הנוכחיות ואין בכוונתו להצטייד במטוסים חדשים בשנים הקרובות. לפני שלושה חודשים ערך הצי האמריקני מחקר מקיף על יכולות המטוסים הנוכחיות והעתידיות בראייה כוללת של שאר זרועות הצבא. הדוח עדיין לא התפרסם, אבל ניתן אולי לראות רמז בתשובה הבאה של קרלייל: “לא ראיתי את הדוח הזה במלואו, אם שואלים אותי לדעתי, אני חושב שחייבים ללכת לפלטפורמות החדשות עם הטכנולוגיות המתקדמות ביותר”.

ספק אם מאבקה של בואינג בעניין ה-F-18 יצליח. מה שברור הוא, סגירת קווי הייצור משמעותה פיטורי עובדים, עניין שהממשל האמריקני ממש לא רוצה עכשיו. לכן, לא מן הנמנע שיהיה מי שיבקש “לפצות” את בואינג, ולהעניק לה את פרוייקט ה-LRS-B שמוערך ב-50 עד 80 מיליארד דולר.