האם ארצות הברית עומדת בפני פריצת דרך משמעותית בכל הקשור לנשק לייזר? יכול מאד להיות. בכתבה נרחבת של המגזין Breaking Defense מספר מפקד המבצעים המיוחדים של צבא ארצות הברית כי בקרוב יחל ניסוי חדשני של תותח לייזר בעוצמה של 150 קילוואט, פי חמש מכל נשק לייזר שנמצא כיום בשימוש מבצעי.
על פי לקט המחקר של משרד הביטחון הישראלי, הניסויים יהיו בתותח לייזר מתוצרת חברת General Atomics שהיא גם יצרנית כטב”ם ה-Predator, כלי הטיס הלא מאויש העיקרי, שמפעילה כיום ארצות הברית. מטרת סדרת הניסויים הזו היא להתקין בסופו של הפיתוח, את תותח הלייזר על הכטב”ם עצמו. במהלך סדרת הניסויים הראשונית, יותקן תותח הלייזר על מטוס AC-130 (“קרנף”). המטוס הזה נמצא כיום בשימוש הכוחות המיוחדים של חיל האוויר האמריקני, בתצורת התקיפה שלו – GUNSHIP. “המערכת הזאת מיועדת למיגון רחב מאד של איומים, וייחודה הוא של עוצמתה הגדולה”, אומר מייקל פרי, סגן נשיא General Atomics וראש חטיבת הלייזר. “הכוונה היא שהמערכת הזאת תוכל ליירט כלי טיס בלתי מאוישים, טילי שיוט, טילים נגד מטוסים, פצצות מרגמה ורקטות מסוגים שונים”.
עוצמת הלייזר בניסוי שאמור להיערך בימים אלה, גדולה פי 5 מהלייזר המותקן כיום על ספינת הצי האמריקני USS Ponce. הזמן שהוקצב לסדרת הניסויים הראשונה עומד על 18 חודשים, ולאחריהם יבחנו התוצאות. מעבדות המחקר של חיל האוויר האמריקני (AFRL) קיבלו בנוסף לפרויקט הזה, גם תקציב של 200 מיליון דולר, במסגרתו מפותח לייזר קטן יותר אשר יותקן על פוד בגודל של מיכל דלק חיצוני למטוסי קרב מסוג F-15 ו-F-16 בעוצמה של 50 קילו-ואט. תותח הלייזר הזה מיועד להתמודד עם איומי טילי קרקע-אוויר והוא אמור להיות מבצעי בשנת 2021.
“עד היום עשינו הרבה מאד ניסויים בנשק הלייזר, אבל לא הרבה מהם היו מוצלחים מספיק כדי שנחליט לקחת אותם צעד אחד קדימה לקראת פיתוח מתקדם, שלא לדבר על שילובם בשדה הקרב”, אומר מארק קרמר מחיל האוויר האמריקני. קרמר עומד בראש תכנית הניסויים הנוכחית של חיל האוויר האמריקני ו-General Atomics במתקן “WHITE SANDS”, ניו מכסיקו. הדברים הללו מרמזים במשהו על סדרת האכזבות שהייתה מנת חלקו של הצבא האמריקני במהלך כמה עשורים ממערכות נשק לייזר. כך למשל, פרויקט ה- – AIRBORNE LASER. ה-ABL נגנז בשל הכישלון להקטין את מחולל הלייזר הכימי. ב-ABL הוצבה המערכת על בואינג 747 ובמספר ניסויים היא אמנם הצליחה ליירט טילי שיוט, אבל התקשתה להתמודד עם מטחים ובעיקר נכשלה במהלך שינויים קיצוניים במזג האוויר. כישלון דומה היה בפרויקט ה”נאוטילוס” הקרקעי שבו השתתפה גם ישראל. ב”נאוטילוס”, הלייזר הכימי לא היה יציב מספיק, והצריך שטח בגודל של מגרש כדורגל, כדי לייצר קרן לייזר עוצמתית.
המחשה של תותח לייזר עוצמתי על מטוס הרקולס איור: DARPA
גם המערכת הנוכחית של General Atomics עדיין גדולה מידי להצבה על גבי מטוסים. גורמים בחברה סיפרו למגזין Breaking Defense כי שני דגמים מוקטנים של המערכת כבר נמצאים בשלבי פיתוח מתקדמים, ועד שנת 2020 תצליח החברה לעמוד ביעד שהציב לה פיקוד המבצעים המיוחדים של הצבא האמריקני, להציב את המערכת על ההרקולס GUNSHIP. “הסיבה שאנחנו רוצים נשק לייזר על ההרקולס GUNSHIP, היא קריטית. ברגע שמטוס כזה נכנס לזירת פעולה עם נשק קינטי, מיד מזהים אותו והוא הופך להיות מטרה. נשק לייזר עוצמתי הוא מכפיל כוח עבורנו. הוא שקט, קטלני וניתן להפעלה מרחוק. השילוב הזה של מטוס שיכול לשאת את מחולל הלייזר הכבד עם טווח טיסה גדול יפתח לנו קשת משמעותית של יכולות חדשות”, אומר סגן אלוף בראדלי הייטהולד ממפקדת המבצעים המיוחדים של צבא ארצות הברית. “הדוגמא הכי טובה ליכולות כזאת היא במשימות חילוץ של בני ערובה. קרן לייזר שמשתקת כלי רכב, סירות או כל אמצעי תחבורה אחר שיכול למלט את החוטפים עם החטופים היא קריטית. מעבר לכך ניתן גם להשמיד גם מתקני קשר ותקשורת בשקט ובכך לבודד את זירת הפעולה. אתה עושה את הכל באופן שקט, מבלי שמישהו יודע שאתה עומד להגיע”.
נראה שרף העוצמה של 150 קילוואט שהציבה – Defense Advanced Research Projects Agency, סוכנות המחקר והפיתוח של משרד ההגנה האמריקני – עומד בראש תכניות המחקר והפיתוח של תעשיית הלייזר. במקביל לפרויקט של פיקוד המבצעים המיוחדים, גם ה-NAVY האמריקני מפתח תותח לייזר רב עוצמה למשחתות שלו – Laser Weapons System Demonstrator (). כאמור, כיום מוצב תותח לייזר סיב ראשון על ספינת USS Ponce במפרץ הפרסי. התותח הזה הוא בעוצמה של 30 קילוואט בלבד והוא מיועד אך ורק להגנה מפני איומים של כלים בלתי מאוישים קטנים ונחילים של ספינות קטנות. באוקטובר 2014 קיבלה נורתרופ גרומן חוזה נוסף של 53 מיליון דולר מהצי האמריקני במטרה לפתח לייזר בעוצמה של 150 קילוואט. משרד ההגנה האמריקני הקציב לפרויקט 34 חודשים לפרויקט שיחולקו לשלושה שלבים:
1. 12 חודשים לתכנון, פיתוח והצגה של יכולת ראשונית.
2. הצגת אבטיפוס ראשוני שיתאים להרכבה על ספינה ותחילת סדרת ניסויים קרקעיים של המערכת.
3. הצבת המערכת על ספינה וסדרת ניסוי אינטגרציה ויירוט בים, עד כדי הגעה ליכולת מבצעית מוכחת.
בנוסף לכך הציבו בצי האמריקני לנורתרופ גרומן, מספר דרישות בסיסיות שאמורות להקל ולזרז את הטמעת מערכות הלייזר החדשות. עיקרן של הדרישות הללו היא הסתמכות כמעט מוחלטת על המערכות האינטגרליות הקיימות כיום בספינות הצי. כך למשל תוזן מערכת הלייזר ממערכות האנרגיה האוטונומיות של הספינה, שאמורות לספק לתותח הלייזר הסיבי את החשמל ליצירת הקרן ולתהליך קירור המערכות שדורש אנרגיה רבה. הסיבה לדרישה המחמירה הזאת של הצי היא הרצון לשלב את מערכות הלייזר העוצמתי כמה שיותר מהר ועל כמה שיותר ספינות, מבלי לעשות בהן שינויים מבניים שעלולים לגרור את הפרויקט לחריגה מהתקציב.
