האם ספינות האוויר חוזרות לעולם התעופה? אם זה תלוי בחברת לוקהיד מרטין האמריקנית, התשובה חיובית. באתר הרשמי של החברה מוצג בימים אלה פרויקט ה-Hybrid Airship. ה-LMH-1, היא ספינת אוויר היברידית שנמצאת בשלבי הניסוי האחרונים שלה לקראת קבלת רישיון טיסה על ידי רשות התעופה האמריקנית, ה-FAA.
ה-LMH-1, ספינת האוויר ההיברידית של לוקהיד מרטין
צילום: לוקהיד מרטין
השוק שאליו מייעדת לוקהיד מרטין את ה-LMH-1 הוא בעיקר האזרחי-מסחרי: הובלת נוסעים למקומות ללא תשתית מתקדמת של כבישים או מסלולי תעופה, או לחילופין הובלת ציוד למקומות שהגישה אליהם מהאוויר אינה אפשרית. אין ספק שלצד השימושים האזרחים הללו, בלוקהיד מרטין רואים את הפוטנציאל הגלום גם בשימושים הסמי-צבאיים. כך למשל, באזורים מוכי אסון עם יכולות נשיאה של עשרות טונות ציוד ונחיתה מדויקת בתנאי שטח מורכבים. ברעידת האדמה בהאיטי השתמש הצבא האמריקני במסוקי ה-V 22 שיכולת נשיאת המטען שלהם מוגבלת בהשוואה ל-LMH-1. ה-LMH-1 הוא פיתוח של ספינת הניסוי P-791 שהמריאה לראשונה ב-2006. אז התמודדה לוקהיד מרטין מול נורתרופ גרומן, על פיתוח ספינת אוויר לצבא האמריקני למטרות מודיעין (U.S. Army’s Long Endurance Multi-intelligence Vehicle (LEMV) program. נורתרופ גרומן ניצחה במכרז ובלוקהיד מרטין החליטו לשנות את אופי הפרויקט לאזרחי. במשך 10 השנים הושקעו כ-100 מיליון דולר בתחום ספינות האוויר ההיברידיות, עד להבשלת התכנית עם דגם ה LMH-1.
“בעשור האחרון עסקנו במקביל לפיתוח הטכנולוגי בהתאמת הפרויקט לצרכים האזרחיים העתידיים שסומנו על ידי אנשי הפיתוח העיסקי שלנו”, אומר בוב בוייד מנהל תכנית ה-LMH-1 למגזין aviationweek. “היינו חייבים לעצב מחדש את כל הקונספט של ספינת אוויר, כדי שהיא תתאים לשימושים האזרחיים. זה לא מטוס עם כנף קבועה, זה לא מסוק עם רוטור וזו לא ספינת אוויר כפי שראינו בעבר. המוצר הסופי שלנו הוא למעשה שילוב של כל הפלטפורמות הללו יחד”. פרוייקט ה-LMH-1 הוא ניסיון נוסף של לוקהיד מרטין להיכנס לשוק התעופה האזרחי. בשנות ה-80 החליטה לוקהיד מרטין לזנוח את השוק הזה ולהתמקד במוצרים בטחונים בלבד. ההחלטה נפלה לאחר הכישלון המסחרי עם מטוס הנוסעים, L-1011 TriStar.(ה-L TriStar, היה מטוס נוסעים ארוך טווח שנכשל מסחרית מול המתחרים ממקדונל דאגלס ובואינג. לוקהיד מרטין ייצרה 250 מטוסים מהדגם הזה וב-1981 נאלצה להפסיק את הייצור בשל בעיות במנועים לדגם הארוך שגרמו לאי כדאיות כלכלית).
“זו מבחינתנו קרקע בתולית”, סיפר ל-aviationweek קרייג ג’ונסטון, מנהל הפיתוח העסקי של הפרויקט. מי שעמד מאחורי התכנון היו מהנדסי Skunk Works, (“מעבדות הבואש”), מעבדות הפיתוח הסודיות של לוקהיד מרטין, שפיתחו בזמנו את “הציפור השחורה” – SR-71, ועובדים כיום על מחליפתה ה-SR-72 וכן את המטוסים החמקניים F22 ו-F35. “הסיבה שהמעבדות עוסקות היום בטכנולוגיה אזרחית נובעת מהעובדה שרצינו לפרוץ לשווקים חדשים. למעשה אנחנו משלבים את הידע הנרחב של מהנדסי Skunk Works, עם המוצרים של לוקהיד מרטין ומתאימים אותם לצרכי השוק”.
בהמשך לדברים הללו יש לציין כי אחת הסיבות העיקריות ל”חיפוש” אחר מוצרים ושווקים חדשים, היא הקיצוץ בשנים האחרונות בתקציבי הביטחון, במדינות רבות בעולם והעלייה הרציפה בהיקף התעופה האזרחית. בלוקהיד מרטין מתכננים בנוסף לתצורה המאוישת גם תצורה בעלת יכולת טיסה עצמאית (UNMANNED). בינתיים רשויות התעופה האמריקניות, עדיין לא מאשרות טיסות כאלה של ספינות אוויר. ההימור שעל ה-LMH-1 כנראה הצליח, אם כי מוקדם לשפוט. רשת הטלוויזיה האמריקנית, CNBC, דיווחה בסוף חודש מרץ האחרון, כי לוקהיד מרטין עומדת לחתום על עיסקת מכירה ראשונה של ספינת אוויר לחברת (Straightline Aviation (SLA. העיסקה בשווי 480 מיליון דולר אמורה לצאת לפועל בסוף 2018. על פי מכתב הכוונות (LOI) תספק לוקהיד מרטין ל-SLA ,12 ספינות LMH-1 עד שנת 2020.
“אין לנו ספק שהשוק צמא למוצר כזה”, סיפר מייק קנדריק מנכ”ל SLA ל-CNBC. קנדריק היה הטייס הראשי של הכדור הפורח של המיליארדר ריצ’ארד ברנסון, הבעלים של חברת התעופה וירג’ין אטלנטיק. “אנחנו חושבים שצריך לחשוב על פלטפורמות מבוססות תחליפי דלק גם בעולם התעופה, למרות שמחירי הדלק נמצאים בירידה. כבר היום, עוד לפני שרכשנו את הספינות יש לנו לפחות ארבעה לקוחות שממתינים לספינות האוויר”. אחת הסיבות העיקריות ש-SLA בחרה ב-LMH-1 היא המבנה הייחודי של הספינה. למרות שהבלון מלא בהליום, הספינה עצמה עדיין כבדה יותר מהאוויר בשל המבנה הייחודי של הבלון וסיפון הנשיאה וההטסה. ארבעה מכלולים עגולים, דמויי גלגלים גדולים מאפשרים לה לרחף בגובה נמוך ואפילו להיגרר על הקרקע בתנאי רוח קשים. המבנה הייחודי הזה לדברי קנדריק, הוא יתרון משמעותי לעומת הבלון הפורח, שכן הוא מאפשר העמסה ופריקה כמעט בכל תנאי מזג אוויר.
בנוסף ל-LMH-1 שמיועדת רק להובלת מטענים, מתכננת SLA להיכנס גם לתחום הנוסעים. שיחות ראשוניות בעניין זה כבר נערכו עם היצרנית הבריטית Hybrid Air Vehicles. הספינה הבריטית שמכונה A-10 נמצאת בינתיים בתהליך פיתוח, כאשר הבריטים והאיחוד האירופאי תומכים תקציבית בפרויקט.
“אני מקווה מאד שה-A-10 יבשיל לכדי מוצר אזרחי”, אומר מארק דורי, סמנכ”ל התפעול של SLA, “בינתיים המיקוד העסקי שלנו הוא בהובלת מטען, שם נראה השוק בשל יותר לקונספט החדש”. הלקוח הראשון של SLA יהיה ככל הנראה קנדי, אם נשפוט על פי דבריו של המנכ”ל קנדריק: “לסלול כביש קרח בצפון קנדה עולה 20 מיליון דולר ובכל שנה צריך לסלול אותו מחדש. הפעלה של ספינת אוויר לא מתקרבת לעלות כזו, אין שום בעיה עם ארגונים ירוקים והנחיתה תהיה על הקרח, בדיוק במקום הרצוי”.
