במהלך ביקורו ההיסטורי של ראש ממשלת הודו, מודי בישראל, קשה היה להסתיר את ההתלהבות הרבה מהטכנולוגיה הישראלית ובמיוחד זו הצבאית. ימים לפני ביקורו בארץ, פירסמה הטלוויזיה הממלכתית ההודית כתבה נלהבת על הכטב״מ החדש של חיל האוויר ההודי heron tp של התעשייה האווירית. על פי הדיווח שילמה הודו לתעשייה האווירית, 400 מיליון דולר עבור טייסת של עשרה מטוסים, כלומר כ 40 מיליון דולר לכטב״מ, כמעט חצי מעלות f 35, החמקן המתקדם בעולם …
הסיבה להשוואה המתבקשת הזו היא הטרנד החדש בתעשיות התעופה הביטחוניות, הוזלת עלות הפלטפורמה ושמירה על מעטפת ביצועים. מי שמגויס לעניין בנוסף לתעשיות היא גם האקדמיה וניצנים ראשונים לכיוון החדש כבר צצו. כך למשל הציג המכון הטכנולוגי של מסצ׳וסטס – mit, מל״ט חדש בעל יכולת שהייה של עד חמישה ימים באוויר. באופן מפתיע מאד פותח המל״ט הזה על בסיס מנוע בנזין. בסקירה הטכנולוגית של משרד הבטחון, נבחן הפרויקט הזה בהרחבה, על בסיס הנתונים שפירסם mit לאחר סדרת ניסויים שנערכה בחודש מאי האחרון.
הכטב”ם החדש יונע כאמור ע”י מנוע בנזין, בהספק של חמישה כ”ס. המשקל שלו יהיה נמוך מ-68 ק”ג ותהיה לו תצורה דמוית דאון, עם מוטת כנף של כ 7.3 מטר. הוא יוכל לשאת מערכת ממסר- תקשורת במשקל של עד 9 ק”ג .
תכן הכלי בוצע באמצעות תוכנת אופטימיזציה שפותחה במיוחד עבור הפרויקט על ידי אחד החוקרים ב mit. התוכנה gpkit, בוחנת חלופות תכן שונות מול מספר רב של אילוצים. במקרה הזה התמודדה התוכנה במקביל עם מעל ל-200 אילוצי תכן. לצורך השוואה , ייצור תעשייתי דומה, מתמודד עם מספר קטן בעשרות אחוזים של נתונים המוזרמים בשלב התכנון לכלים הנדסיים דומים. על פי החיזוי של התוכנה המיוחדת , יוכל כלי הטייס החדש לטוס בגובה של 15 אלף רגל בכל קו רוחב ולעמוד ב-94% ממצבי הרוח הצפויים.
״כלי הטיס החדש יכול לשמש בעיקר למשימות ארוכות טווח באזורי אסון״, אומר ג׳ון הנסמן, מראשי הפרויקט לאתר newatlas. ״זה כלי שיכול להחזיק חמישה ימים רצוף מעל אזור סכנה ולשדר תמונה רציפה לאחור במקרים של רעידות אדמה קשות, בשריפות גדולות או בהצפות של נהרות״. התכן המיטבי התבסס בסופו של דבר על חומרים קלי משקל כמו סיבי פחמן והוא ניתן לפרוק בקלות לשם העברה ממקום למקום. לאחר בניית אב הטיפוס נבנתה גם מערכת שיגור פשוטה המורכבת ממסגרת מתכת על גג של מכונית. עם הגעתה של המכונית למהירות מתאימה, מטה המטיס את הכלי כלפי מעלה והוא משתחרר באופן אוטומטי וממריא.
בתחילת הפרוייקט בחן צוות המהנדסים פתרון הנעה סולארי, אבל מהר מאד התברר כי השיטה הזו בעייתית מבחינת משך המשימה ובעיקר גובה השיוט במשימות באזורי אסון.
תמונת כותרת ולעיל: המל״ט החדש של MIT
צילום: M
״מטוס סולארי יפעל מצוין בזמן הקיץ כשהשמש חזקה ושעות האור רבות״, אומר הנסמן. ״אבל, בחורף מתחילות לצוץ בעיות במשך זמן החשיפה לשמש, ובמיוחד אם הטיסה מתבצעת באזורים מרוחקים מקו המשווה, שם הלילות ארוכים יחסית. במקרה כזה כלי הטיס חייב לשאת עליו עוד סוללות , מה שפוגע מאד במעטפת הביצועים של הפלטפורמה, שכן סוללות באות על חשבון מתלים ייעודיים אחרים ומקצרות באופן משמעותי את זמן השהייה באוויר. מעבר לכך אנחנו לא רוצים להגדיל את הפלטפורמה שכן זה מחטיא את המטרה של קל, קטן ונוח להפעלה״
שיא השהייה לכלי טייס לא מאויש עדיין מוחזק על ידי Zephyr של החברה הבריטית Qinetiq. ה Zephyr, יכול לשהות באוויר במשך 336 שעות – שבועיים ברציפות. הוא מונע באנרגייה סולארית, תוך כדי טיסה בגובה רב ולכן איננו מתאים ליישומים רבים המצריכים טיסה בגובה בינוני ונמוך. כאמור, כלי הטיס של mit, יוצב על גג רכב רגיל. ביכולת הזו של מוביליות ושילוח כמעט מכל מקום רואים ב mit יתרון משמעותי על פני פלטפורמות אחרות, מגושמות יותר, המצריכות ״זנב לוגיסטי״ גדול ומסורבל.
בחודש מאי האחרון נערכו ניסויי טיסה, והשלב הבא בפיתוח הוא בחינה של הפלטפורמה בטיסות ארוכות טווח בתנאים משתנים ותחת משימות מגוונת בגבהים שונים. הדרך למוצר מוגמר עדיין ארוכה שכן, המתכננים עדיין חייבים להקטין את משקל הפלטפורמה בשליש מ 155 ליברות ל 55 ליברות – 25 ק״ג וזאת כדי להתאים את הכטב״מ לקטגוריית כלי טיס קטנים של רשות התעופה הפדרלית – faa / על פי mit, משימה נוספת העומדת בפני צוות הפיתוח, היא בניית מערכות הפעלה מפוקחות אדם (an in the loop), שיפקחו ויפעילו בצורה אופטימאלית כטב״מ כזה במשך חמישה ימים.
״יש לנו בהחלט משימה מורכבת של בניית קונספט בעניין ההפעלה״ אומר וורן הובורג, מראשי הפרויקט ומי שעומד מאחורי פיתוח התוכנה הייחודית לבניית המטוס. ״פלטפורמה שטסה כל כך הרבה זמן מצריכה מספר מפעילים. מעבר לכך, אני די בטוח שאנחנו בכיוון הנכון בכל הקשור למערכות הכטב״מ, ובמיוחד למנוע, שבו הצלחנו להגיע לקצב הרצוי של שריפת הדלק וזאת כדי להבטיח את המטרה העיקרית, פעילות רציפה של חמישה ימים״
