שוק מטוסי המנהלים פוזל בשנים האחרונות ובהצלחה לא מבוטלת גם לסקטורים הביטחוניים. את ההוכחה לכך מספק על בסיס יומי חיל האוויר הישראלי שמטיס את ה״עיטם״ וה״שביט״. שני המטוסים הנושאים מערכת איסוף אותות אלקטרונים (״שביט״) ומערכת מכ״מ מוטסת (״עיטם״), המבוססים על מטוס המנהלים גאלפסטרים G550. הניסיון הישראלי מקרין החוצה, ובימים אלה מתמודדת גאלפסטרים מול שלוש מתחרות, על חוזה ענק להחלפת מטוסי ההתראה והמודיעין של צבא ארצות הברית . בראיון נרחב לשבועון Aviation Week, תוקפים גורמים בגאלפסטרים בחריפות את בואינג , המתחרה העיקרית. ״הם מציגים את מטוס ה-737, כמטוס שיכול להכיל כל מערכת לכל משימה. זו הטעייה של מקבלי ההחלטות״. לא בכדי נשארים בגאלפסטרים בעילום שם בעניין הזה, בהוויה העסקית האמריקנית זו אמירה לא מקובלת. ״גאלפסטרים הורידה כפפות מול המתחרות״, הייתה הכותרת שנתנו ב-Aviation Week לדברים הללו.
תמונה: מטוס ״נחשון״ של חיל האוויר הישראלי
צילום: אתר חיל האוויר
״השאלה שמקבלי ההחלטות שואלים את עצמם היא, האם העתיד של מטוסי המשימה יהיה במטוסי מנהלים?״, אומר טרוי מילר סגן נשיא גאלפסטרים למכירות צבאיות, בראיון ל aviation week. ״היצרניות הגדולות יאמרו שצריך מטוס גדול, זה מובן מאליו, אבל מה אם המטוס גדול מדי…?״. הדברים הללו של מילר הם למעשה הקו השיווקי של גאלפסטרים מול מקבלי ההחלטות בחיל האוויר האמריקני. על פי פרסומים לאחרונה, גאלפסטרים מובילה במכרז להחלפת מטוסי המשימה על בואינג עם ה-737 החדש ובומברדייר בשיתוף עם לוקהיד מרטין, עם ה-Global 6000. כיום מתבסס רוב מערך מטוסי המשימה האמריקניים על בואינג 707 ישן או c135, גרסה ישנה של מטוס ההרקולס. שתי הפלטפורמות האלה הנושאות בעיקר הנטל, טסות בממוצע קרוב ל 40 שנה, עוד מימי המלחמה הקרה.
גאלפסטרים מציעה שני דגמים של מטוסים לחיל האוויר האמריקני: Gulfstream G550 ו-650/650ER. לטענת מילר כיום גודל המטוס, משקל ההמראה שלו והכוח שהוא צריך לספק למערכות הנלוות נמצאים בירידה, ולכן מטוסי מנהלים מתאימים יותר למשימות הללו. חברת L3 Technologies שמפתחת עבור חיל האוויר האמריקני את מערכת ה Compass Call הבאה, בחרה במטוס ה G550 של גאלפסטרים. הבחירה הזו לדעת רבים נותנת לגאלפסטרים יתרון משמעותי על פני בומברדיר הקנדית ואמבראייר הברזלאית, יצרניות מטוסי המנהלים המתחרות.
בכירים בגאלפסטרים מצביעים על היתרונות שבבחירה במטוס החברה: מטוסים קטנים זריזים וורסטאליים, הורדת מחיר האחזקה לאורך חיי הפלטפורמה (life-cycle costs) וקצב אספקה מהיר על בסיס קווי ייצור קיימים. בואינג מודאגת מאד מהעניין הזה שכן הממשל בוחן אפשרות לבחור בפלטפורמה אחידה לכל המערכות, לכן הבחירה של L3 Technologies משמעותית מאד. בכל מקרה החלטה על פלטפורמה אחידה טרם נפלה. ההערכה היא כי לתכנית שדרוג מערכת הJ-Stars בלבד, יוקצו קרוב ל 7 מיליארד דולר. לצורך הפרויקט הזה חברה גאלפסטרים לנורתרופ גרומן, כדי להציע קונפיגורציה מיוחדת של המטוס, ותהיה בעלת יכולת תידלוק אווירי.
״גאלפסטרים אף פעם לא כללה יכולת תידלוק במטוסים שלה משום שעמדנו בכל דרישות הטווח״, סיפר מילר.״כבר היום אנחנו יכולים להתחרות בטווחי טיסה עם מטוסים גדולים יותר. כך למשל ה G550 יכול לטוס ישירות מלונדון לטוקיו או מניו יורק לדובאי במהירות של 0.8 מאך״.
בואינג נמצאת כיום בעיצומו של ״בום״ מכירות, בכל הקשור למערך ה-737 בסדרת ה-MAX החדשה. על פי Aviation Week, כיום טסים בעולם קרוב ל 8000 מטוסי בואינג 737. על פי נתוני החברה צבר ההזמנות העתידי שלה לדגם הזה, עומד כ-4000 מטוסים. בסלון האווירי האחרון בפריס הכריזה בואינג על חוזי רכישה ל 240 מטוסי בואינג 737-10 MAX.
הטיעון העיקרי של בואינג מול גאלפסטרים במטוסי המשימה הוא הגודל. לטענת בואינג, יהיה ניתן להתקין יותר מערכות בכל מטוס, “Room For Growth”, כפי שהם מכנים זאת. הטיעון הנגדי של גאלפסטרים נוגע למערכות ה J-Stars. הן מצריכות שני טייסים ומקסימום 10 מפעילים. ה G550 במקרה הזה מתאים הרבה יותר מבחינת הגודל – עד 19 איש, בעוד הבואינג 737 מכיל עד 150 איש.
״שם המשחק הוא הוזלת עלויות״, אומר מילר. ״ל-G550 יש תצרוכת דלק הנמוכה ב50 אחוז ממטוס גדול. יחס שעות אחזקה לשעות טיסה עומד על 1.55. בשכלול כללי, כל טיסה של מייל ימי עולה בגאלפסטרים 9 דולר מול 15 דולר של בואינג 737 . מעבר לזה ה G550 יכול להמריא מהרבה יותר מסלולים בעולם. בכלל, הייתי מסכם זאת כך, צריך מטוס מותאם משימה ומותאם מחיר ולא, ״תביא שולחן ביליארד למטוס״, למה? כי יש מקום…״.
בוקסה 1
מערך מטוסי המשימה של צבא האמריקני כולל ארבע מערכות עיקריות :
Compass Call – מערכת לוחמה אלקטרונית מוטסת לשיבוש תקשורת אוייב. המערכת מוצבת כיום על מטוס הרקולס שהוסב במיוחד לכך ומכונה EC-130H .
J–Stars – מערכת מעקב, פיקוד ושליטה ואיתור מטרות על הקרקע. המערכת פותחה על ידי נורתרופ גרומן עבור חיל האוויר האמריקני והיא משמשת את כלל זרועות הצבא והמשמר הלאומי. היא מורכבת על בואינג 707 שעבר קונפיגורציה לצורכי המערכת הכוללת אנטנות, מערכות מכ״מ, מערכות תקשורת לווינים ומצלמות.
Rivet Joint – מערכת מעקב ופענוח אותות. היא פותחה על בסיס מטוס התידלוק
Kc 135. המטוס שהוא למעשה שלד בסיסי של בואינג 707, עם קונפיגורציה מיוחדת של מכ״מ אף. הוא נמצא בשירות מסוף שנות ה-60, כאשר הדגמים המתקדמים ביותר שלו משנת 2013, מופעלים על ידי חיל האוויר המלכותי של בריטניה.
Airborne Early Warning and Control System – מערכת האיוואקס. היא מוצבת על גבי מטוסי בואינג 707, ומשמשת כתחנת ממסר אווירי, מטוס שליטה, מעקב ואיתור מטרות .
