שנים רבות אני ורבים יודעים שבחצות הלילה של יום החמישי השלישי בחודש נובמבר, מדי שנה נחלצים מיליוני פקקים מבקבוקי יין בוז’ולה נובו בכל רחבי העולם, ומיליוני חוגגים לוגמים את היין הטרי שמגיע מצרפת ומומלץ ללגמו עד שלושה חדשים ממועד הבציר.
שנים רבות אני ורבים יודעים שבחצות הלילה של יום החמישי השלישי בחודש נובמבר, מדי שנה נחלצים מיליוני פקקים מבקבוקי יין בוז’ולה נובו בכל רחבי העולם, ומיליוני חוגגים לוגמים את היין הטרי שמגיע מצרפת ומומלץ ללגמו עד שלושה חדשים ממועד הבציר.
גם בחנויות היין, המסעדות והברים בארץ חוגגים באותו תאריך, עם אירועי יין. זו מסורת שיווקית מצוינת בת מספר עשורים ליינות הצרפתיים. לפני מספר שנים הייתי בלונדון באותו תאריך וזכיתי להשתתף בשמחה הרבה שהייתה רבה במסעדות בחצות הלילה.
לאחרונה כשעגנה הספינה, בה שטנו, בעיר מקון, על גדות נהר הסון, בדרום בורגונדי שבצרפת, ויצאו לסיור מעניין בין כרמי ויקבי אזור בוז’ולה, הבנתי שזה לא רק יין, אלא גם אזור מכוסה בכרמים וביקבים, בשטח של כ-200.000 דונם. ביקרנו בכפר Romanèche-Thorins במרכז מבקרים ענק ובמוזיאון מרשים להיסטוריית היין באזור Le Hameau Du Vin שהקים Georges Dubœuf. טעמנו שם יינות, צפינו במופע אור קולי, ויצאנו מוקסמים.
כשחזרנו ארצה החלטתי לחקור ולהבין יותר מה מסתתר אחרי הבוז’ולה הזה.
כאשר חצה צבאו של קיסר את הרי האלפים ונכנס לגאול שבצרפת, במאה הראשונה לפנה”ס, בנו הרומאים באזור מקדשים, אמות מים, אמפיתיאטרונים וגם סללו דרכים. לאורך הדרכים האלה, נטעו הרומאים גפנים. לאחר שהם עזבו, פלשו לאזור הברברים ואחריהם הגיעו הערבים שטיפלו בגפנים ונהנו מפירותיהם. במקום הוקמה נסיכות במאה ה-10 על ידי האצולה החזקה עם העיר Beaujeu במערב הגבעות של Beaujolais, ומכאן בא שם האזור כולו – בוז’ולה.
האזור התחיל לפתח זהות עצמאית השונה משכנו הצפוני, בורגונדי, אחרי שפיליפ הבולד, דוכס מבורגונדי הוציא את הצו המפורסם שלו ביולי 1395 בו הוצא מחוץ לחוק גידול ענבים מהזן גמאיי בבורגונדי.
פיליפ האמין כי פינו נואר הוא ענב טוב יותר, וכי המוניטין של יינות טובים שבורגונדי השיגה, לאורך שנים, נהרס על ידי שימוש בענבי גמאיי.
מאז באזור בורגונדי גידלו את הפינו נואר ובבוז’ולה את הגמאי. אמנם הצו לא היה פופולארי ע”י המגדלים אך נשאר כעובדה בשני האזורים.
מתברר שאנשי אזור בוז’ולה לאחר מכן, אהבו את ענבי הגמאיי, שנתנו יינות איכותיים בשל קרקעות גרניט שבחלק מהאזור.
אזור בוז’ולה ממוקם מדרום לבורגונדי, בין מאקון וליון, בהן ביקרנו גם. בוז’ולה הוא אזור משגשג ומייצרים בו בממוצע כ-13 מיליון ארגזי יין בשנה.
החשוב הוא, שפעם בשנה, כשהעולם מצפה ליינות בוז’ולה נובו, חלק מהיבול של הענבים נלחץ, תוסס, מסונן ונמכר בתוך שבועות מועטים. תזרים המזומנים המהיר שנוצר אצל היקבים והמשווקים מהווה קנאה של ייננים בכל מקום אחר בתעשיית היין העולמית.
אזור בוז’ולה היא רצועה באורך 34 קילומטר לאורך נהר הסון, 2% בלבד מהכרמים נטועים בה הם מהזנים שרדונה ופינו נואר, השאר הם ענבי גמאיי.
החל מימי המאה ה-16 הפכו הענבים בהדרגה לגידול העיקרי של האזור, בעיקר בעזרת שיפורים בתחבורה בעיקר בנהרות ובתעלות גישה מיוחדות שנחפרו.
ככל שגדל שוק היינות האלה, נשתלו כרמים חדשים באזורי הערים והכפרים הקטנים, וכך החלו “אזורי הקרקע” משניים בבוז’ולה להתהוות.
במקום קיימות מאות חלקות קטנות עד בינוניות שעליהן מגדלים את הענבים. רוב הענבים האלה נרכשים על ידי Négociants כדי לייצר ולשווק את היינות תחת תוויות שונות.
Beaujolais מורכב 12 אזורי יין והוא מחולק לשני אזורים מרכזיים Haut ו- Bas-Beaujolais. חלוקה זו מבוססת על ההבדלים בקרקע בין האזורים. עמק נהר Nizerand, מפריד בין השניים.
מדרום לנהר נמצאים המישורים השטוחים של Bas-Beaujolais . הקרקע שם עשירה בעיקר בגיר עם אזורים חוליים קטנים. הקרקע הזו מייצרת יותר כמויות גדולות של ענבים מאשר ענבים עם איכויות.
מצפון לנהר Nizerand נמצא אזור Haut-Beaujolais ההררי, עם גרניט בהיר וחול ונוצרים בו יינות טובים יותר. יש באזור זז 10 כפרים הידועים ומתויגים ביינותיהם. רוב היין המיוצר נצרך בתחילה באזור הייצור עצמו עד שצרפת נפתחה באמצעות בניית מסילות רכבת, שאפשרו ליצרנים גישה לשאר חלקי צרפת. יין בוז’ולה הפך אז למוצר מבוקש בבתי הקפה של פריז. אלה היו יינות זולים בלי הרבה יומרות, והמתאימים באופן מושלם עם אורח החיים בעיר. במהלך המאה ה -19 עלה גם לראשונה רעיון יין הנובו (חדש). היצרנים המובילים באזור אימצו תהליך להכנת יינות בו הענבים לא מרוסקים לפני התסיסה. האשכולות מוכנסים למיכלים שחלקם מבטון. האלכוהול מתחיל להיווצר בתוך הענבים התוססים. משקל הענבים העליונים מרסק את הענבים התחתונים. יציאת המיץ מהם גורמת לתסיסה בשיטה המסורתית יותר. בסוף התהליך הענבים העליונים מרוסקים ומעורבבים עם התחתונים.
היין המתקבל הוא פירותי עם רמת טאנינים נמוכה. יינות בוז’ולה נובו מבוקבקים תוך שבועות מועטים ממועד הבציר ומשווקים. אלה יינות שלא נועדים ליישון.
במשך הזמן הבוז’ולה נובו, היין האדום-ורוד-אדום של אזור בוז’ולה המזרחי של צרפת, הפך מהזול והפשוט לסופר-סטאר (אם כי עדיין זול), ובכל יום חמישי השלישי בחודש נובמבר, הוא הניע מיליוני צרפתים לחגוג את השקתו .
בשנות השבעים של המאה העשרים, איש העסקים והיין ז’ורז ‘דובואהוף, המפיק גדול של בוז’ולה נובו, דחף ופרסם את היין ואת החגיגות. כרזות שהכריזו על “Le Beaujolais Nouveau est arrivé הפכו לנפוצות, ואת המרוץ מאזור בוז’ולה לפריז הלהיב הסיקור התקשורתי הנרחב מדי שנה.
וכך סיפור כזה של הצלחה וניצחון לקחו יין אדום טוב, במקרה הטוב – ושכן קרוב ליינות משובחים של בורגונדי – לגבהים של תהילה בעולם.
אנשים אוהבים לשתות – ובוודאי אוהבים את ההזדמנות ללגום יין הנושא ערך סמלי של העונה ושאינו דורש שום ניתוח ביקורתי מייגע ומשעמם, לעיתים.
החל משנת 1951, 15 בנובמבר היה תאריך השחרור הרשמי של יינות אלה. אך נראה כי ההחלטה החשובה הייתה בשנת 1985, כשהממשלה האזורית של בוז’ולה החליטה כי היום הגדול, תמיד, יהיה יום חמישי – השלישי בנובמבר.
אולי זה רק צירוף מקרים, אבל הגעתו של יין בוז’ולה נובו רק שבוע לפני חג ההודיה נתנה למשווקים האמריקאים דחיפה לצרכנים שלהם ובמיוחד תוך הכרזה שהוא מתאים ללגום יחד עם נגיסה בבשר מנות תרנגולי ההודו החגיגיות.
כיום מיליוני בקבוקי נובו מחליפים ידיים ברחבי העולם. בוז’ולה נובו הוא בדרך כלל זול – 10 דולר ופחות – והוא זמין מעשרות חברות יצרניות ומשווקות, כולל דומין דופבל, ז’אן פוילארד, המפורסם ביותר מכל, חברת ז’ורז ‘דובואהוף , אשר שולחת, למשל, כמעט שני מיליון בקבוקים לארה”ב מדי שנה, הנושא את התווית צבעונית המוכר לשתיינים רבים שם.
יש להפריד בין יינות אזור בוז’ולה הרגילים, לבין יינות הנובו. כשליש, בלבד, מכל יינות אזור הבוז’ולה נמכרים כנובו.
להצלחתה של תנועת נובו, ולירידתה בשנים האחרונות, הייתה השפעה על שאר חלקי האזור. צרכני יין התחילו לקשר כל סוג של יין שמגיע מאזור בוז’ולה, הצרפתי, עם יין זול שלא נועד להתיישן שזה, כמובן, נכון, מאוד חלקית.
קשה לעיתים למכור לצרכנים שונים בקבוק יין, נובו או רגיל, אפילו אם איכותו מעולה, אם התווית עליו מציינת Beaujolais.
ברור שלימוד נכון של הנושא מונע בעיות מסוג זאת ויש לבחון הייטב מהו היין ובאיזה יקב יוצר.
כרגע לאחר ביקורי במקום, התרשמותי ממסורת רבת השנים של ייצור היין באזור זה, והמחקר שעשיתי לכתבה זו, החכמתי מאוד בנושא ואני רואה ביין מאזור בוז’ולה יין אחר לגמרי, ממה שחשבתי עד כה בנושא.
להתראות ביום חמישי השלישי של נובמבר בחגיגת הבוז’ולה בארץ. לחגיגה זו גם מצטרפים יינות ישראלים טריים המכונים כיינות בוז’ולה , בטעות. בארה”ב זה בניגוד לחוקי היין.
ישראל פרקר, היוזם והעורך הראשי
של אתר היין
האתר מתעדכן מדי יום בנושאי יינות ישראל, יקבים, אלכוהול, בירה, אירועי יין, קולינריה ומסעדות
