אחרי ההצלחה בפיתוח יכולת חמקנות של מטוסים, נמצאות התעשיות הביטחוניות בעיצומו של תהליך ״העתקה״. העתקת / התאמת טכנולוגיית החמקנות גם לפלטפורמות אחרות ימיות ויבשתיות. מבחינת הפלטפורמות הימיות הדרך נראית קצרה יותר שכן הקרב הימי מבוסס בדרך כלל על תמונת מכ״מ ושימוש בנשק NLOS – Non Line Of Sight לטווחים ארוכים. במקרה כזה כל תמונת הקרב ומטרות האויב מתבססת על נתוני מכ״מ, ולכן כל הקטנת שח״מ – שטח חתימת מכ״מ -תגביר את יכולת החמקנות. האתגר המורכב יותר הוא בקרב היבשה שחלקו הגדול מאופיין בלחימה קרובה המתבססת על קו ראייה. במקרה הזה לא צריך להערים על מכ״מ או אמצעי טכנולוגי אלא על העין האנושית. בעולם קיימים מספר ניסויים לעשות זאת, כולם, חייבים לציין, עדיין בוסריים. יש לציין שעיקר המחקר נמצא במוסדות אקדמיים ולא בחברות הגדולות, אלה מסתפקות בינתיים במימון של חלק מהמחקרים.
עד כמה מורכב העניין? מאד. כדי להעלים אובייקט מעין אנושית יש להתמקד בשבירה והחזרה של גלי אור. יכולת הראיה של האדם נוצרת מתמונה המצטיירת על הרשתית כתוצאה משבירה של גלי אור בעוצמות ואורכים שונים. כדי ליצור את אפקט ההיעלמות צריך להערים על העין האנושית על ידי שינוי זרימת גלי האור בזמן הפגיעה באובייקט הפיסי. בדיוק כמו קרן אלקטרונית של מכ״מ שפוגעת באובייקט וחוזרת למקלט שמתרגם אותה לתמונה על מסך. כלומר, במקום שקרן האור תפגע באובייקט ותחזור לעין היא למעשה נבלעת בתוכו, בדומה לגוף ה-F-35 החמקן, ש״בולע״ את קרן המכ״מ. במקרה כזה של שינוי זרימת האור על ידי התערבות, העין האנושית תבחין בכל הפרטים שמסביב לאובייקט המוסתר, מבלי שתשים לב לקיומו במרחב.
כאן נכנסת לתמונה הפיסיקה. העלמת קרן אור או הסטה שלה אפשרית רק דרך עדשה מיוחדת שמוצבת בין האובייקט אותו רוצים להסתיר לעין האנושית. קרן האור פוגעת בעדשה המיוחדת וזו מסיטה אותה כדי שתעבור מסביב לאובייקט, מבלי שתחזור לעין האנושית. כך למעשה הקרן עוברת ״דרך״ האובייקט והוא הופך ללא נראה בסביבה.
פיסיקאים טוענים שניתן להגיע לאפקט כזה רק בעזרת ״מטא חומר״ – Metamaterial, כלומר חומר שמבנה המולקולות שלו שונה על ידי אדם. במילים פשוטות, מרכיבים את החומר מחדש. אם המולקולות היו מסודרות בטור בצורת שרוך, הרי שעתה, אחרי ההתערבות, הן יהיו מסודרות במעגל. על ידי השינוי הזה קרן האור נבלעת ולא חוזרת.
בשנת 2013, ערך פרופסור ג׳ון האוול, מאוניברסיטת רוצ׳סטר במדינת ניו יורק, ניסוי פורץ דרך. הוא בנה דוכן נאומים, שחלקו הקדמי שקוף ובנוי ממיכלי פרספקס שקוף בצורת משולשים קטנים. בתוך כל מיכל כזה מילאו מים כדי לשנות את ״התנהגות״ קרן האור. התוצאה הייתה מדהימה. בנו בן ה-9, עמד מאחורי הדוכן השקוף וחלק גופו התחתון נעלם. כלומר, קרני האור שפגעו בכיסוי הפרספקס הוסטו ולא חזרו לעין המתבונן. אלה שפגעו בראשו, שהיה מעל הדוכן יצרו את התמונה האמיתית. אגב, עלות הניסוי הייתה פחות מ-1000 דולר.
הניסוי הזה של אוניברסיטת רוצ׳סטר הוכיח למעשה את התזה שניתן להעלים אובייקט מעין אנושית, אבל המרחק מכאן ועד חליפת היעלמות לחייל רחוקה מאד. כיום ישנן מספר קטן של פלטפורמות יבשתיות חמקניות הנמצאות בפיתוח. אחת מהן היא טנק המערכה שמפתחות החברות OBRUM מפולין ו-BAE הבריטית. הטנק, הקרוי, PL-01, מבוסס על שלדת הרק”ם CV-90 של BAE ונוסף לו צריח לא מאויש בעיצוב מתקדם עם תותח 120 מ”מ. המבנה של הצריח, ושל הטנק בכללו, מעוצב בקווים חדים כדי להקטין ככל הניתן את חתימת המכ”ם שלו. גוף הטנק בנוי מחומרים מרוכבים המאפשרים בליעה של חלק מקרני המכ״מ. נוסף לכך משולבת בטנק ה-PL-01, מערכת ההסוואה האקטיבית של BAE. המערכת הנקראת Adaptiv מקטינה את חתימת האינפרא אדום של האובייקט וכך למעשה הוא נעלם מתמונת אמצעי ראיית הלילה. ב-BAE טוענים שחברה יכולה לא רק להעלים את האובייקט אלא גם ליצור תמונה אלטרנטיבית. כך למשל, במקום נגמ״ש או טנק, על הצגים של אמצעי ראיית הלילה תיראה פרה.
ה-Adaptiv מבוססת על מנגנון השוואת טמפרטורה. היא מורכבת ממאות מודולים אלקטרונים בתאי מתכת קטנים. המערכת כולה שנראית כמו כוורת דבורים, מגיעה בצורת יריעות הנפרשות על האובייקט שאותו רוצים להסתיר. ה״שמיכה״ הזו בולמת את פליטת החום הטבעית של האובייקט, זו שמציירת את תמונתו על פני הצגים. המודולים הללו שולטים למעשה בטמפרטורה המוקרנת החוצה. הם מקבלים פקודה ממערכת מיחשוב מרכזית ואז פולטים חום מלאכותי בהתאם. בזיכרון המערכת נמצא בנק תמונות, והמערכת על פי בחירת המפעיל, משדרת החוצה את התמונה הנבחרת: רכב, פרה, מבנה או צמחייה. היכולת הזו לטענת החברה גמישה לכל תרחיש לחימה: מדברי, הררי, עירוני או שילוב של כל אלה יחד. כיום מותאמת המערכת רק למשוריין CV 90 של BAE, אבל בעתיד אומרים בחברה, היא יכולה להיות מותאמת למסוקים או ספינות. ״נוכל להפוך מסוק שטס בשמיים לענן או ספינה לגל גדול״.
