עברו הימים בהם ניתן היה לדחוס מוצר ביטחוני לתוך קופסת מתכת ולמסור ללקוח או למשתמש הקצה. משנה לשנה, טכנולוגיה עילית הופכת לידידותית גם למשתמש וגם לעין. הביטו כיום על החייל האמריקאי, משקפי המגן שלו, שבעבר היו מגושמים, מלאי אדים ואבק, נראים כיום כאילו נקנו בחנות לציוד ספורט אופנתי.. המגמה ברורה, וכדי לעמוד בסטנדרט החדש חייבים לבחון כיצד משלבים תהליכי עיצוב מוצר עם תהליכי הפיתוח – כבר משלב מוקדם.
מי לא מכיר את המק. 77. מכשיר הקשר המיתולוגי של צה”ל, שכמעט לא היה חייל שלא נתקל בו בעמדת שמירה. הוא היה אמין ויעיל – ולכן נשאר בשירות כל כך הרבה שנים, אבל האם היום היה ניתן לשווק אותו לגופים צבאיים? עם הזוויות החדות שלו, פאנל המחברים הצפוף והאנטנה שמחוברת לה יחדיו בחוט. שום צבא בעולם לא היה ניגש אפילו לבחון אותו, גם אם היו מבטיחים לו שהכפתורים הגדולים הם עמידים בהרבה מכל מסך מגע מוקשח.
במהלך העשור הקודם, וגרמה לטכנולוגיות לזלוג מהשוק הצרכני לשוק הביטחוני, הביאה גם את העיצוב הצרכני אל העולם הבטחוני. העין של אנשי פיתוח צעירים כבר לא מסוגלת לעכל פינות חדות, פקדים טיפשים ומוצרים במימדים אסטרונומיים ביחס למוצרים מקבילים בשוק האזרחי. במיוחד כאשר כל מכשיר טלפון סיני זול מכיל היום רכיב מיקרוסקופי שיודע לעשות פי כמה מכל מה שמכשיר ה GPS הצבאי הקדום (שהגיע בגודל של כרך של “החטא ועונשו”) ידע לעשות.
עיצוב מוצר – זה לא רק יופי
בתוך כל מגמת הקונסמוריזציה, הדבר החשוב ביותר שזלג לתודעה הביטחונית היא התפיסה של “המשתמש במרכז“. המושג חוויית משתמש (UX – User Experience), שהגיע מתחום מדעי ההתנהגות (Cognitive Sciences), עלה לתודעה דרך עולם פיתוח ועיצוב אפליקציות וממשקים דו-ממדיים, והפך לאבן יסוד גם בפיתוח המוצרים הפיזיים.
עיצוב חווית המשתמש הפך לחלק בלתי נפרד בתעשיות רבות. כמובן שבחברות כמו אפל, שם מעצבי המוצר נחשבים מובילים אסטרטגיים, ובמוצרים הרפואיים של סימנס שלא יצאו לשוק בלי בחינה קפדנית של ידידותיות למשתמש. כמו בתעשיות הבטחוניות, גם בתעשיה הרפואית כל הפרעה לפעולה חלקה יכול לגרום לסיכון של חיי אדם.
בכל החברות האלה, מעצב המוצר נמצא יותר ויותר בתוך צוות הפיתוח, לצד המהנדס המכני, ומהנדסי האלקטרוניקה, החומרים והסביבה. כמי שתפקידו ליישם את דרישות איש הנדסת האנוש, מייצג המעצב את משתמש הקצה. הצורך בכך מתעצם ככל שהתעשייה נעה לכיוון של “טכנולוגיה לבישה”, כמו שעונים חכמים ומשקפי VR ו-AR. חשיבותם של מידות אנתרופומטריות, חומרים וטקסטורות ושימושיות, משפיעים רבות על תצורתו הסופית של המוצר.
שילוב המעצבים בשלב מוקדם – גם בתעשיות הבטחוניות
בימים הרחוקים שלפני 10 שנים (בלבד) היו רבים שלא ידעו על קיומו של מעצב המוצר, ואלו שכן הכירו התייחסו אליו כאל האחרון בשרשרת. ועדיין, עד היום ישנם מקרים בהם שיקולי העיצוב נכנסים בשלב מאוחר מידי, כאשר מגיעים אל המעצב עם מוצר מוגמר בבקשה ש “תעשה לי את זה יפה”. “רק אולי לעגל את הפינות”. “אולי להוסיף צבע?”
כעיוור צבעים בעצמי, אני לא מזלזל בכוחו של צבע, רק שבשלב הזה מעצב המוצר כבר נעול. הנפחים כבר הוגדרו, הרכיבים נרכשו, שיקולים הושמטו והמוצר לא יהיה אופטימלי. כל דרישה מצד המעצב בשלב זה לשינוי בתכן המכני יגרור מירמור בקרב המהנדס המכני, במקרה הטוב, ויגרום לעבודה חוזרת ופיגור בלוחות זמנים במקרה הרע.
לכן, שילוב של מעצב המוצר, כבר בשלב הראשון של הפרויקט, יאפשר לו בראש ובראשונה להבין את מערכת השיקולים המלאה, ויותר מכך – לשאול את השאלות הנכונות לשם כך. שיקולים של מוצר לביש לטייס שונים בתכלית מאלו של מוצר שחי בסביבת אבק וגריז.
התכנסות לנפח ופרופורציות שהוגדרו על-ידי המעצב כבר בשלב ההתחלתי, יאלצו את צוות הפיתוח להתאמץ יותר על-מנת להתכנס לצורה ולמידות, אך בסופו של יום, יגדלו סיכויי המוצר להצליח. כפי שאזכרנו, חווית משתמש טובה תגרום למשתמשים לשוב ולהשתמש במוצר, ובסופו של דבר לרכוש אותו בהיקפים גדולים. יתרון נוסף שטמון בדרך עבודה שכזו, הוא שהמעצב הישראלי , מתוקף תפקידו, נדרש למצוא דרכים יצירתיות לכופף לטובתו את תוכנת התכנון ההנדסית על-מנת שיוכל להגיע לצורה הרצויה. כך נוצר מצב שבו המעצבים התעשייתיים הפכו למומחים בתוכנה, ולעיתים רבות המהנדס פונה למעצב לעזרה טכנית בתכנון חלקים בעלי משטחים מורכבים.
נכון – לא את הכול ניתן וצריך לעצב. לפעמים, שיקולים אווירודינמיים ושיקולים של חוזק ועמידות יגברו על שיקולים של חוויית משתמש. אבל לפעמים גם שאלה אחת נכונה או חשיבה מחוץ לקופסת האלומיניום המכורסמת, יכולה לפרוץ דרך למוצר חדשני, נכון יותר ובעיקר ריווחי יותר.
מציאות רבודה – חווית המשתמש מתגייסת מהאזרחות לחזית הבטחונית
דוגמה מובהקת ואקטואלית ביותר לזליגתה של טכנולוגיה מהשוק הצרכני לשוק הבטחוני היא המציאות הרבודה (AR). נראה שאין תחום שלא מעוניין למצוא לה שימוש. כמו טכנולוגיות פורצות דרך אחרות, תעשיית הגיימינג הייתה הראשונה להשתמש בה בצורה שהולמת את התחום. אבל כבר שנים ניתן למצוא את המציאות הרבודה, בשלבים שונים של בשלות, בתחומים רבים ומגוונים. מספורט – חברות כמו Ride-On שהשכילו להתלבש על הפלטפורמה הקיימת של משקפי הסקי וחברת EverySight יוצאת אלביט, שפיתחה משקפיים ייעודיים לרוכבי אופניים, דרך חברת Vuzix שפיתחה משקפיים לתחומי התעשייה וההנדסה, רפואה ולוגיסטיקה, ועד לקסדת C-Thru של Qwake Tech לשירותי כיבוי והצלה. המשותף לכל המכשירים הוא עיצוב מרהיב, גורף פרסים, אך נראה שבכולם, התצוגה שהיא לב ליבו של המוצר, עדיין לא הגיעה לרמה הביצועית הנדרשת.
הראשונים לנסות להחדיר את הטכנולוגיה להמונים היו, מי אם לא, גוגל עם ה- Goggle Glass. עם קו עיצובי שניסה להעלים את קיומו של המכשיר, ויכולות די מנוונות. המכשיר הבשל ביותר כיום הוא כנראה ה HoloLens של מיקרוסופט. אך נראה שגם שם העיצוב, והארגונומיה תופסים חלק ניכר בשיווק המוצר, על חשבון איכות התצוגה, שבדור השני של המוצר עדיין לא נפתרה עד הסוף.
בינתיים טכנולוגיית המציאות הרבודה מספקת לא מעט עבודה לאנשי האפקטים המיוחדים בוידאו, ולהפקות סרטים שמדמים את פעולת המוצר העתידי.
אבל התעשייה הביטחונית לא נשארת מאחור. תצוגה עילית קיימת במטוסים ומסוקים עוד מתקופת מלחמת העולם השנייה. קסדת ה- F35 שפותחה ע”י אלביט מערכות היא כיום חוד החנית של הטכנולוגיה, עולה על כל מערכות הראש האזרחיות ומהווה קרש קפיצה למערכות דומות בחיילות היבשה. לאתגרים שעמדו בפני מפתחי הקסדות לטייסים, שכללו בעיקר התמודדות עם משקלים ונפחים, נוספו שיקולים של עמידות בתנאי סביבה קשוחים, קרינה, אבק, רטיבות ופגיעה מכנית. חברת BAE Systems לדוגמה, הציגה את Q-warrior – מערכת תצוגה המותקנת על קסדה. נראה שהדגש הושם על ביצועים ועמידות ופחות על עיצוב. אבל האם החייל של היום יסתפק בזה. החיילים והמפקדים שגדלו על סרטי איירון-מן ורואים את ההיצע של מערכות התצוגה המתפתחות באזרחות, לא יתפשרו על קופסא מגושמת בשולי הקסדה. בעלת ביצועים טובים ככל שיהיו. הם ידרשו משקפיים, קלים, קטנים ויפים, להשלמת הסט עם שעון הניווט החכם והטאבלט המוקשח. זה האתגר שיעמוד בפני צוותי הפיתוח של מערכת הראש הבאה לחייל
