זה אולי לא הנושא שיככב אצלכם הערב בכתבה המובילה בחדשות הפריים-טיים בטלוויזיה, אבל ממש עכשיו, התעשייה והחברה עוברות מהפך גדול שמונע על ידי אוטומציה ורובוטים שהופכים במהירות לחלק חשוב מחיי היומיום שלנו. זה נכון במיוחד כשמדובר בייצור, והפוטנציאל המסחרי של הטכנולוגיות החדשות הללו הוא עצום. כיום רובוטים שיתופיים תומכים במשימות שהיו משאירות את כולם פעורי פה לפני 20 שנה – ורק נותר לדמיין איפה נהיה עוד 20 שנה.
כדי לרתום את הפוטנציאל הזה ולקצור את מלוא היתרונות החברתיים של אוטומציה ורובוטיקה, גם העובדים של היום וגם העובדים העתידיים יצטרכו להחזיק במיומנויות דיגיטליות חדשות.
כאשר יוצאים למסע הזה, עסקים, ממשלות ואנשי חינוך חייבים לשאול את עצמם ארבע שאלות חשובות: לאילו כישורים מצפים בשוק העבודה? איך חברות יכולות לשפר את מיומנות העובדים הנוכחיים שלהן? כיצד יכולים ספקי תעשייה וחינוך להבטיח שעובדים חדשים מוכנים לטכנולוגיה במקום העבודה? ואיך נוכל לעורר השראה למהנדסי העתיד להניע התפתחות טכנולוגית בדרכים שעדיין איננו יכולים לדמיין?
ברור שאין לנו את התשובות הסופיות לשאלות הללו – והתשובות עשויות להשתנות ככל שהטכנולוגיה והחברה יתפתחו. אבל דבר אחד בטוח: מי שלא עושה כלום, יישאר מאחור.
נכונות ללמידה מחדש – במשרה מלאה – לאחר סיום ההשכלה הפורמלית היא חיונית. קרדיט: UR
הצרכים של התעשייה
לאחר מיכון (תעשייה 1.0), ייצור המוני (תעשייה 2.0) ואוטומציה (תעשייה 3.0), אנו נמצאים כעת במהפכה התעשייתית הרביעית, הידועה כתעשייה 4.0 (Industry 4.0), עם הופעת האינטרנט התעשייתי של הדברים ותקשורת מכונה-למכונה. ייצור יעיל יותר ומותאם אישית יוצר הזדמנויות צמיחה עצומות ויתרונות תחרותיים עבור חברות המסתגלות לשינויים הללו.
גם מדינות יכולות לחזק את הכלכלות שלהן על ידי אימוץ הפוטנציאל של מערכות אוטומטיות. בסביבות 4 מיליון רובוטים תעשייתיים עובדים כעת במפעלים ברחבי העולם ולרובוטים אלה יהיה חלק חיוני בהאצת הייצור בכלכלה שלאחר הקורונה.
היכולת הפיזית והקוגניטיבית של מכונות תמשיך ׳לשבש׳ את שיטות העבודה. לפי הפדרציה הבינלאומית לרובוטיקה, 50% ממפעילי הייצור יעבדו עם רובוטים ב-10 השנים הקרובות. הם צופים כי באמצעות החדרת רובוטים למגזר הייצור, ייווצרו הזדמנויות עבודה חדשות כמו מנהל מפעל חכם, מתאם צוות רובוטים, או מתקן באגים.
התעשייה פונה לאוטומציה ממגוון סיבות חברתיות. בפרט, מדינות רבות מתמודדות עם מחסור בעבודה במגזרים מסוימים, כולל ייצור. כוח עבודה מזדקן משאיר משרות פנויות עם הפרישה. אוטומציה יכולה להשלים את כוח העבודה האנושי וליצור משרות טובות ובטוחות יותר כדי לעזור למשוך ולשמר עובדים.
למרות הצעדים הטכניים הגדולים, והאוטומציה הגוברת, בני האדם נשארים מרכזיים בייצור. ואכן, עתיד התעשייה (תעשייה 5.0) צפוי להיות ממוקד אנושי יותר מבעבר. חברות יצטרכו להשתמש בחוכמה בעובדיהן ולהבטיח שהעובדים שלהן מוכנים לעבוד לצד הטכנולוגיה.
מיומנויות מקום העבודה של העתיד
ייצור “ממוקד באדם” בעתיד ישתמש באוטומציה למשימות חזרתיות רבות ומסוכנות. בני אדם ישמשו בתפקידים שבהם אין להם תחליף ויצפו מהם להיות בעלי כישורים “רכים” וכישורים חברתיים כגון פתרון בעיות, חשיבה ביקורתית, כישורי תקשורת וכישורים בין-תרבותיים. חברות גם יצפו מהעובדים לגלות תחושת אחריות, להיות שחקני צוות ולהפגין נכונות ללמידה מתמשכת.
שינויים טכנולוגיים מניעים את הביקוש לעובדים מיומנים. רוב העובדים יצטרכו לעבוד עם ולצד מערכות דיגיטליות, בינה מלאכותית או רובוטים. סביר להניח שעבור רבים יהיה צורך במיומנויות טכנולוגיות ספציפיות לצד הבנה ויכולת רחבה עם טכנולוגיה.
כמובן שהכישורים הנדרשים לעובדים ימשיכו להיות תלויים בתעשייה ובתפקוד העבודה. בייצור, ייתכן שמפעיל יצטרך לעבוד לצד רובוט, פשוט להתחיל ולעצור תוכנית, או לנטר את הביצועים בעוד שעמית עשוי להיות מסוגל לתכנן ולשלב מערכות או לתכנת מחדש את הטכנולוגיה.
נראה כי בהקשר הספציפי של רובוטיקה ומערכות אוטונומיות, מה שכוח העבודה של 2030 יידרש לעשות הוא לפתור בעיות לצד מכונות וטכנולוגיות.
שדרוג מיומנויות כוח האדם הנוכחי
מכיוון שהטרנספורמציה הדיגיטלית היא תהליך מתמשך, נכונות ללמידה מחדש לאחר סיום השכלה פורמלית במשרה מלאה היא חיונית. סקר של המכון לכלכלה הגרמנית, קובע כי 79% מהחברות מצפות לשינויים בדרישות התפקידים שהן מציעות בחמש השנים הקרובות. בהתאם לכך, העובדים יזדקקו לשיפור מיומנויות כדי ליצור גם מיומנויות חדשות.
כדי להכין עובדים מיומנים לדרישות של סביבה דיגיטלית, הכשרה בתוך החברה ממלאת תפקיד מפתח. התעשייה והמעסיקים כבר עובדים יחד כדי להתמודד עם אתגר ההכשרה מחדש הזה. לדוגמה, הכשרה מוכוונת תרגול – כולל הדרכה מקוונת ואישית – מוצעת על ידי ספקי רובוטים כדי לתמוך במעסיקים.
הדיגיטליזציה מובילה לצורך גדול יותר בכישורים; ויותר חברות דיגיטליות רואות צורך גדול יותר בהכשרה נוספת מאשר חברות פחות דיגיטליות. יותר מ-90% מהחברות הפעילות בהדרכה השתמשו במדיה דיגיטלית ב-2019, לעומת 84% בלבד ב-2016.
הסיבה המשמעותית ביותר לשימוש בלמידה דיגיטלית היא שקל לשלב אותה בחיי היומיום. הכרה זו מבוססת על העובדה שלומדים דיגיטליים יכולים לנצל טוב יותר משאב מועט ויקר במיוחד – זמן. בנוסף, היצע דיגיטלי זול יותר מהפורמטים המסורתיים. אף על פי שלמידה חייבת ותמשיך להתרחש במקום העבודה, בהינתן הוודאות של עתיד דיגיטלי, חינוך במיומנויות דיגיטליות ורובוטיקה צריך להתחיל בבתי הספר ולהמשיך דרך השכלה רלוונטית למכללות ואוניברסיטאות.
חינוך דיגיטלי לכוח העבודה העתידי
ממשלות מברכות על שינוי טכנולוגי. עם זאת, שיפור המיומנויות וההשכלה של העובדים יהיה חיוני להצלחה. יש צורך בתוכניות שונות לעתיד, החל מהחינוך היסודי והתיכוני כדי לעניין צעירים בטכנולוגיות אוטומציה ומדעים. על ידי מתן גישה חופשית לציבור למשאבים מתקדמים באמת, ממשלות וספקי חינוך יוכלו לתת לעובדים העתידיים את המיומנויות וההיכרות עם רובוטיקה ומערכות אוטונומיות שמדינות בכל רחבי העולם זקוקות להן.
ילדים בדרך כלל נחשפים כיום לכלים דיגיטליים וצעצועים רובוטיים מגיל צעיר, אך למרות גישה מוקדמת לטכנולוגיה, קיים חוסר בחינוך דיגיטלי מספיק במדינות רבות כדי לבנות את המיומנויות הנדרשות לעתיד. בעוד שלמדינות כמו דרום קוריאה, אסטוניה, סינגפור וגרמניה יש מדיניות חינוך בוגרת להתמודד עם האתגרים של כלכלה אוטומטית, אחרות רק עכשיו מתעוררות. הפדרציה הבינלאומית לרובוטיקה הזהירה כי תעשיות ומדינות שלא יצליחו לאמץ את השינויים הללו ימצאו את עצמן בנחיתות תחרותית.
נמצא כי השכלה במדינות מסוימות אינה עומדת בציפיות המעסיקים. דו”ח אקדמי לשנת 2021 מבריטניה על ידי רשת מחקר במימון מרכזי, הגיע למסקנה שבריטניה מתמודדת עם אתגרי מיומנויות חסרי תקדים הנובעים מבעיות כמו היעדר ניסיון מעשי ברובוטיקה ומיומנויות טכניות בכל רמות ההשכלה, הבנה ניהולית מוגבלת של טכנולוגיות מתפתחות ומערכת חינוך שמתקשה לספק את מערכי הכישורים הנדרשים למעסיקים. הדו”ח הדגיש את הקושי להפיץ ידע ומיומנויות ממרכזי מצוינות אקדמיים ומסחריים לעסקים קטנים ובינוניים (SMEs).
פער מיומנויות שכזה, נאמר בדו”ח, מגביל את החדשנות והתכנון ומוביל לפריון ירוד, טכניקות ייצור בזבזניות וייצור באיכות נמוכה. כמובן, בריטניה רחוקה מלהיות לבד באתגרים הללו. על פי סקר שנערך על ידי Statista ב-2018 עם למעלה מ-39,000 מעסיקים המשתתפים בשש תעשיות ו-43 מדינות, יפן מתמודדת עם המחסור הגדול ביותר במיומנויות כאשר 89% מהחברות מתמודדות עם אתגרים, ואחריה טורקיה עם 66%. גרמניה מדורגת כמדינה עם מחסור הכישורים הגדול ביותר באירופה כולה, כאשר 51% מהחברות מתמודדות עם מחסור.
כלים ידידותיים ללומדים
יחד עם החזון שלה לחינוך אירופי לשנת 2025, פרסמה הנציבות האירופית תוכנית פעולה לחינוך דיגיטלי ב-2020 לתקופה שבין 2021-27. היבט מרכזי אחד של התוכנית הוא לפרוס את המערך העצום והגדל של טכנולוגיות דיגיטליות ולשפר את היקף החינוך וההכשרה באמצעות: תשתית, קישוריות וציוד דיגיטלי, מחנכים מוכשרים ובעלי ביטחון דיגיטלי וצוותי חינוך והדרכה, תוכן איכותי, כלים ידידותיים למשתמש ופלטפורמות מאובטחות. הנציבות האירופית שואפת לצייד את כל הלומדים בכישורים דיגיטליים לחיות, לעבוד, ללמוד ולשגשג בעולם המתווך על ידי טכנולוגיות דיגיטליות ולתמוך במתן מיומנויות ומיומנויות דיגיטליות בסיסיות מגיל צעיר, כמו גם חיזוק מיומנויות דיגיטליות מתקדמות.
המדינות החברות צפויות להשתלב כדי להשיג יעדים אלה ותעודת כישורים דיגיטליים אירופיים המוכרים על ידי ממשלות, מעסיקים ובעלי עניין אחרים ברחבי אירופה תוצג המאפשרת לאירופאים לציין את רמת הכישורים הדיגיטליים שלהם. החניכות הדיגיטליות צפויות להיות מוגדלות ועוד נשים יעודדו ללימודי STEM (מדע, טכנולוגיה, הנדסה ומתמטיקה).
תוכנית החינוך של הנציבות האירופית מדגישה את הצורך בשיתוף פעולה ודיאלוג מחוזקים בין בעלי עניין סביב חינוך דיגיטלי. כדי לפתור בעיות מבניות ונקודות תורפה בחינוך והכשרה, הנציבות האירופית השיקה בינואר 2022 מרכז חינוך דיגיטלי שנמשך עד 2027 כמרחב לשיתוף מידע.
אוטומציה היא העתיד. כך לדוגמה, Universal Robots משתמשת במשאבי ההדרכה ובתשתית המובילים שלה כדי לסייע בפיתוח ידע ומיומנויות רובוטיקה עבור דור חדש של מהנדסים, מפעילים ומעריצי רובוטיקה. Universal Robots פיתחה חבילת חינוך לבתי ספר, מכללות ואוניברסיטאות שהושקה והתקבלה בחום בכמה אזורים. כבר ראינו תמיכה מסויימת של כמה וכמה בהצעת החינוך שלנו ואנו גאים מאוד בהשפעה שאנו מסוגלים לעשות בשיתוף עם ספקי חינוך.
אחת ההצלחות נרשמת כיום בלא מעט מוסדות החינוך הגבוה בישראל. כיום ניתן למצוא קובוטים שלנו במקומות כמו אוניברסיטת בן גוריון, מכללת עזריאלי בירושלים, סמי שמעון והטכניון וקובוטים שולבו ומשולבים במעבדות השונות. במכללת אריאל רכשו קובוט לצורך לימוד על רובוטים כחלק מתוכנית הלימודים… ל-Universal Robots יש אפילו קיט ייעודי שמסייע למוסדות שמעוניינים לשלב את הטכנולוגיה אצלם כדי להעשיר ולהעצים את חווית הלימוד.
גם ברמת החינוך היסודי, קיימים פתרונות נקודתיים. ארגונים כמו קרן אתנה, המשקיעה בהעצמת מעמד המורה כדי שיוכל לחנך לפרסם לאור חינוך דיגיטלית, ופעילות התנדבות של חברות היי-טק למען הפריפריה – עושים עבודה חשובה. זה אולי גורם לכך שבכל שנה גדלה הפעילות הוולונטרית בנושא, אבל הם לא יכולים ולא אמורים להחליף את הממשלה ולהגיע להיקפים שהיא צריכה ויכולה להגיע אליהם. בינתיים, חברות שמעוניינות להשקיע בכוח העבודה של העתיד ימשיכו לעשות זאת כדי לנסות ולהדביק את הפער.
חינוך למיומנויות דיגיטליות ורובוטיקה צריך להתחיל בבית הספר ולהמשיך למכללות ולאוניברסיטאות קרדיט: UR
הפער הדיגיטלי עדיין גדול
דו”ח העוני של ארגון לתת, שפורסם השנה, מצביע על מציאות עגומה: 2.6 מיליון ישראלים חיים מתחת לקו העוני. אחד מהסעיפים בהם מתבטא אי השוויון הוא בתחום החינוך, בו נראה פער חברתי הולך וגדל – הפער הדיגיטלי. על פי עורכי הדו”ח, החינוך הוא אחד המפתחות המשמעותיים לצמצום פערים חברתיים וכלכליים, אך מערכת החינוך בישראל לא מצליחה להעניק אופק התפתחותי לתלמידים החיים בעוני, מה שבא לידי ביטוי בכל מה שקשור לאוריינות דיגיטלית, ובגישה שיש או אין לתלמידים למשאבי מחשב ואינטרנט. בישראל של 2022-2023, כך נראה, תלמידים שמשתייכים למעמדות הסוציו-אקונומיים הנמוכים הם ויהיו פחות מוכנים לעולם העבודה העתידי, למיומנויות הדיגיטליות שנדרשות כבר כיום, ו-ודאי שיידרשו מכל אחד ואחת מעובדי.ות הדור הבא. כלומר, הם לא יסבלו רק מפערי השכלה, אלא גם מהעדר שוויון הזדמנויות בתעסוקה, בין היתר בשל הפער הדיגיטלי.
החוק אמנם מחייב חינוך חובה חינם מגיל 3 ועד לסיום כיתה י”ב, אבל הוא לא מחייב את המדינה לממן ציוד לימודי – בין אם אלה ספקים ומחברות, ובין אם מחשבים, מדפסות תלת מימד, או קובוטים. התשלומים על קניית מחשב, תוכניות לימוד לאוריינות דיגיטלית וחוגי העשרה בנושא מוטלים על ההורים. כלומר: גם אם כבר יש בבית הספר תוכניות לימוד לאוריינות דיגיטלית, ילדים להורים ממעמד סוציו-אקונומי נמוך יהיו חשופים אליהם פחות, כי ההורים שלהם לא יכולים לממן את זה.
הנתונים האלה עולים גם ממחקר עדכני של פיז”ה – הארגון שעורך את המבחנים המדוברים, שלפיו ככל שהרקע החברתי-תרבותי- כלכלי של התלמיד היה גבוה יותר, כך מיקומו במדדי “זמינות ושימוש באמצעי תקשוב בבית” ו-“שימוש באמצעי תקשוב למטרות פנאי” היה גבוה יותר.
כמו כן, דו”ח העוני של לתת מראה שממוצע הציונים בישראל בפתרון בעיות בסביבה מתוקשבת נמוך מממוצע ה-OECD – במקום 274 מתוך 279. זה בא לידי ביטוי גם במחקר נוסף של ה-OECD שמצוטט בדו”ח, שקובע שב-2019, ישראל דורגה במקומות נמוכים בהישגי התלמידים במתמטיקה ובמדעים. אמנם, תוכנית חמש יחידות במתמטיקה, שהוביל נפתלי בנט בתקופתו כשר החינוך, העלתה את ממוצע הציונים במבחני הבגרות במקצוע חשוב זה, אך במדד הבינלאומי מצבנו עדיין רע.
הפער הדיגיטלי, המתבטא בהעדר הזדמנויות או בפחות הזדמנויות לאוריינות דיגיטלית, ושלא לדבר על גישה למערכות אוטומציה ממוחשבות, עבור הילדים של מי שחיים בעוני, מייצר דורות שלמים של בוגרי מערכת החינוך שהסיכוי שלהם להשתלב בעבודה בעולם, ובפרט במקצועות מבוקשים בהיי-טק, נמוך יותר. הפתרון, כמו תמיד, נמצא אצל מקבלי ההחלטות בממשלה ובהחלטות נקודתיות של מוסדות החינוך עצמם.
