שורשי תעשיית האלקטרוניקה בישראל

מספר רב של חברות ההיי-טק ישראליות  הינן  מפורסמות,  ובעלי שם עולמי סייטקס (HP), מלאונקס, , (Nvidia), אלסנט ( GE Medical), ויסוניק (Johnson Control) ועוד הרבה אחרים.

אך מה שרוב הציבור אינו יודע- אבל בהחלט הינה עובדה ידועה היטב בתוך תעשיית ההיי-טק הישראלית – הינו  זהותו של האדם אשר במשך שנים הרים את ״הפיגומים והיסודות״ אשר תמכו ואיפשרו לתעשייה מפוארת זו להתפתח ולשגשג.

ג׳ק אפלבאום – מייסד רפק אלקטרוניקה (Arrow), 1931-2024,  הלך לעולמו לאחרונה  ב  12.2.24 .

הסיפור של ג׳ק אפלבאום ורפק אלקטרוניקה החל  עוד בדור קודם בארה״ב. אביו של ג׳ק – סמואל אפלבאום, ייסד חברה מצליחה ביותר להפצת רכיבי אלקטרוניקה בפיטסבורג, לאחר ימי השפל  הגדול הקשים בין השנים 1929- 1941. החברה- אשר שמה Radio Parts Company  – היתה כה מוצלחת, שאילו ג׳ק היה ממשיך לפתח אותה בארה״ב – סביר שהיה הופך לשחקן מרכזי באותה ליגה  כמו חברות כדוגמת Mouser, and Future, Avnet Electronics..

אבל לאשתו של ג׳ק – מאירה – ציונית ואוהבת ישראל- היו תוכניות אחרות , ואחרי מספר ביקורים הארץ בשנות הששים – ג׳ק הסכים עם מאירה ,ובסוף הם עלו לארץ עם ארבעה ילדים צעירים מיד לאחר מלחמת ששת הימים.

אמנם המעבר לארץ ב 1967 היה מהלך ״משנה חיים״, אבל כבר כמה שנים קודם לכן  ג׳ק כבר זרע את הזרעים המסחריים הראשונים. חברת הסוכנויות נוסדה  ב 1962 כשבראשו  אלוף בחיל הקשר, דב תירוש, אשר זה עתה השתחרר. ג׳ק ודב הכירו  בצהלה, כשג׳ק נאלץ לקחת שנת שבתון ולנוח, לאחר שאיבד את מאור אחד מעיניו. המשפחה האמריקאית שהגיעו באוניה עם סטיישן  שברולט תכלת פתחו לשכנים בצהלה את העיניים, אשר הכירו בין ג׳ק לדב. חברת הסוכנויות הצעירה התרכזה במערכות קשר ביניהם Varian, Collins, and Rockwell..

מאירה הציעה לקרוא לחברה החדשה ״רפק״ ,תוך ניצול האותיות הראשונות של החברה שייסד אביו של ג׳ק. (RPC).

ריצת 10ק”מ כוכב יאיר 2013 קרדיט: מאירה אפלבאום

ועכשיו שג׳ק השתקע בארץ – הוא היה להוט גם להטביע את חותמו. השאלה- באיזה פעילות עסקית? התשובה: בדיוק באותה עסק אשר היה כבר היה בו ניסיון : הפצת רכיבי אלקטרוניקה. אבל ב 1967 רמת הפצת רכיבי אלקטרוניקה בישראל שאפה לאפס ! אף אחד לא היה מספיק ״הזוי״ להשקיע כסף בהקמת  מחסן המלא ברכיבי אלקטרוניקה עבור תעשייה  שהייתה באותה עת – באופן כמעט מוחלט – מוקדשת לתעשיות הביטחוניות . המצב דאז בארץ  בפועל ״זעק״ והגביל את התעשייה המתפתחת, משום שכל רכיב, כל נגד וכבל נדרשו להיות מיובאים  בתהליך לוגיסטי ארוך ומורכב, החל מהפקת RFQ פנימי, אשר הועברה לאגף הרכש של המשלחת הישראלית בניו יורק, נרכש , ולבסוף הובא לארץ כעבור שבועות וחודשים ארוכים.

הפעולה הראשונה שג׳ק עשה היה לטייל ברחבי ארה״ב ( אשר הייתה בימים ההם המרכז העולמי לייצור רכיבי אלקטרוניקה ), ולסגור הסכמי הפצה עם יצרנים, אשר תחילה ראו בו מעין ״דון קישוט״, אשר רצה למכור רכיבים במדינה אשר לא היה בה כלל שוק. אבל – שמו של ג׳ק הלך לפניו, והוא היה מאד מוכר בחוגי האלקטרוניקה האמריקאיים. רוב היצרנים עשו חשבון שאין להם מה להפסיד והרבה מה להרוויח אם אכן יצליח – והעניקו לו את הזכויות שיווק.

בחזרתו לארץ – ג׳ק פתח  את ״ רפק הפצת רכיבים״ . אפשר להציע  ששם יותר מוצלח יכול  היה להיות ״האוניברסיטה הישראלית לחברות להפצת רכיבים״. כעבור שנים , כשתעשיית האלקטרוניקה התפתחה בארץ , עשרות אנשי מכירות שעבדו תחת ג׳ק , ואשר הוא לימד אותם את רזי ה״ביזניס״ –  המשיכו בעצמם להקים סוכנויות חדשות או מתחרות – מבניהם : Boron Electronics, El Gev, Vectronics, , אלקטרונדראט, דוד אמונה, אמנון גבאי, ועוד רבים אחרים.

עוד ״חוויה ראשונית ״ שג׳ק יסד בארץ הייתה החנות הפתוחה לכל (walk in store ), לרכיבי אלקטרוניקה, או כפי שקיבל כינוי ״ הדלפק״. לפה היו נוהרים יזמים  צעירים מכל הארץ, קונים רכיבי אלקטרוניקה, ומבלים שעות ארוכות בפיטפוט אחד עם השני ועם המחסנאים אשר שירתו אותם . אפשר לכנות פעילות זו גם בשם ״בית הספר של רפק לאנשי מכירות הלומדים בדרך הקשה״ .פה התקבלו לעבודה אנשים אשר כשהתחילו היו בעלי מעט מאד או ללא כל ידע, והתחילו בתחתית הסולם במחסן. לאט לאט הם קודמו לעבודה בדלפק ולקשר ישיר עם לקוחות, ולבסוף התבגרו להיות אנשי מכירות מקצועיים לכל דבר. הדרישות של ג׳ק לאנשים אלה היה רק יושרה, הרצון ללמוד, ולעבוד קשה. רוב העובדים האלה הקדישו לג׳ק שנים ארוכות של נאמנות ושירות , כך שללא ספק היה זה מצב של win win  לכל הצדדים.

תכונה נוספת של ג׳ק היה לקבל לעבודה ״פנסיונרים  צעירים״ רבים (וגם כמה ״מוזרים״) אשר עדיין רצו לעבוד ולתרום לעצמם ולאחרים. פקידים, מחסנאים ,אנשי קטלוגים , (עוד לא המציאו את האינטרנט), אנשי אחזקת רכב, וכו׳ – אנשי עבודה אשר אמנם לא היו בעלי משכורות גבוהות אבל בשבילם העבודה ברפק היה כמו בית שני, ולא היו חולמים להחליפו. הנאמנות שלהם לחברה בכלליות, ולג׳ק בפרט הייתה אגדתית, ורק מאילוצי אורך הכתבה אני נאלץ שלא להתרחב לעוד סיפורים.

אחת הבעיות בימים הראשונים של הפצת רכיבי אלקטרוניקה הייתה שעתודות הדולר של ישראל באותה תקופה היו נמוכות ביותר. מכאן שכל דבר אשר יובא לארץ- כולל כמובן רכיבי אלקטרוניקה, היו חייבים במיסוי כבד. המערכות הביטחוניות , אשר היו הצרכנים העיקריים של רכיבים – זכו לפטור ממיסים. אך הם לא יכלו להרשות לעצמם לרכוש ישירות רכיבים אשר כבר הוטל עליהם מיסוי כבד בייבוא. איך פוטרים את זה ? ג׳ק התגורר אז בצהלה, שכונה בו התגוררו גם  מספר פקידי אוצר גבוהים. באותם הימים פקידי ממשלה עדיין היו פתוחים לקבלת רעיונות מאזרחים פרטיים, במיוחד רעיונות שיכלו לחסוך למדינה כסף.

הרעיון של ג׳ק היה פשוט : להקים את ״המחסן ערובה״ Bonded Warehouse  הראשון בארץ : כל רכיבי האלקטרוניקה ישתחררו ממכס ויועברו לרפק, ומיסים יתווספו (או שלא ) עליהם תלוי מי היה הלקוח קצה.  כך נולדה מערכת האיחסון  הירוק / אדום. הירוק היה קופסאות של רכיבים עליהם שולמו כל המכסים במלואם – והם נמכרו לקונים לא מהענפים הביטחוניים, ואדום היו קופסאות רכיבים אשר אוחסנו פיזית ברפק ,אבל מבחינה חוקית עדיין היו ״בחזקת המכס״ – עד שקונה בעל סטטוס פטור ממסים היה מגיע למשוך אותם. רפק אפילו החזיקה מטעמה עובד אשר היה עמיל מכס מוסמך. השיטה התנהלה בתקופה בו טרם עבדו עם מחשבים, והיא הצליחה באופן יוצאת מן הכלל. לראשונה היה בארץ מקום נגיש, מקומי, ומקצועי למצוא ״חומרי גלם״ לצרכי ייצור  ופיתוח מקומיים.

רק כעבור מספר שנים פנחס ספיר הבין את הנושא – וביטל את המכסים על ייבוא רכיבי אלקטרוניקה, ואז  בין לילה בוטל הצורך בקיום ״מחסן ערובה״.

רפק המשיכה לגדול עד שבשנת 1978 היא הפכה לחברה נסחרת בציבור בבורסה הישראלית . ג׳ק פרש לגמלאות בשנת 1989, ויזם הקמת מבנה תעשייה בת 9,500 מ״ר באזור התעשייה מצפה ספיר, בצמוד לכוכב יאיר. הבניין נבנה לאיכלוס שני חברות בניהולם של בניו (בוגרי רפק כמובן ): אהרון אפלבאום , מייסד  אפלטק בע״מ, (פיתוח והפצה אופטי ואלקטרוניקה ), ודניאל אפלבאום , מייסד  אי.פי.אס. טכנולוגיות (מערכות אלקטרוניקה לתעשיות הביטחוניות ). היום המבנה מאכלסת  בנוסף גם למעלה מעשרים חברות המעורבות בתחומים מגוונים של התעשיות הישראליות , ביניהם פיתוח אפודות מגן לתעשיות הביטחוניות, פיתוח מזלט״ים, וחברה המפתחת  שיטות לכריית חמצן וברזל משטח פני הירח.

על ג׳ק אפשר גם לציין שעל אף ההגבלות  בראייתו, אשר דרדרו לבסוף עד לעיוורון -הוא החל לרוץ , תחילה כ״ג׳וגר״ קל, ועד לריצה במרתונים שלמים, אשר בשיאו הצליח לסיים בפחות מ4  שעות .

את ג׳ק ירשו אשתו מאירה, ארבע ילדיהם, שתים עשרה נכדים ועשר נינים.

יהי זכרו ברוך.