החודש חשפה ה-IFR (הפדרציה הבינלאומית לרובוטיקה) את ממצאי הצפיפות הרובוטית העדכניים ביותר ב-2023. המספרים מראים כי בתוך שבע שנים בלבד, צפיפות הרובוטים במפעלים הוכפלה והגיעה לשיא של 162 לכל עשרת אלפים עובדים, יותר מכפול מהממוצע הכולל של 74 בשנת 2016.
דרום קוריאה מובילה את הרשימה עם ממוצע מרשים של למעלה מ-1000 רובוטים לעשרת אלפים עובדים, אחריה סינגפור עם 770 וסין עם 470.
המספרים של סין מרשימים במיוחד, בהתחשב לא רק בממוצע לעובד אלא גם בכמות הכוללת של רובוטיקה ואוטומציה שהם הצליחו לאמץ בשנים האחרונות בזכות אג’נדה לאומית בעלת חזון ומתמשכת.
ואפשר לשאול, מה עם ישראל? איפה אנחנו עומדים? המחקר שלנו מראה, שהצפיפות הרובוטית בישראל עומדת על כ-100 רובוטים לכל עשרת אלפים עובדים.
תמונה DLR-powered Zero-Teach, :1
Plug & Play technology
קרדיט: AB
אחת הסיבות העיקריות לצפיפות הרובוטים הנמוכה הזו בישראל היא שהתעשייה שלנו מאופיינת בייצור בנפח נמוך ובתערובת מוצרים גבוהה. טכנולוגיות כמו אלו שפותחו על ידי Deep Learning Robotics (DLRob) , מאפשרות כעת למשתמש קצה ללא רקע טכני ללמד משימות חדשות ולשנות הגדרות תוך דקות ספורות ובצורה טבעית. זה בדיוק כמו ללמד עובד חדש איך ומה לעשות: ללמד על ידי הדגמה.
בפיתוחים האחרונים של DLRob, איין עוד צורך לאמן/ללמד את הרובוט. במקום זאת, בקר הראייה החכמה של DLRob מזהה ויזואלית, – בהתבסס על ההקשר של תרחיש הפעולה והמשימה שיש לבצע. עם אישורו של משתמש הקצה, בקר הראייה (מוצר מדף של DLRob) יכול מיד להתחיל בעבודה.
לדעתי, ובהתבסס לא רק על המספרים לעיל אלא גם על ביקורי המרובים במאות אתרי ייצור ברחבי הארץ, ישראל חייבת להגדיל את צפיפות הרובוטים שלה בהקדם האפשרי כדי להתחרות בכלכלה העולמית. גידול כזה גם יעזור למדינה לשמור על הערך הכלכלי של ההמצאות שלה, שכן ההמצאות הללו הופכות למוצרים שמגדילים ומרחיבים משמעותית את כלכלת המדינה.
כמובן שהגדלת מספר הרובוטים בתעשייה תעזור למדינה בהתמודדות עם מחסור חמור בכוח אדם בכל קטגוריות הייצור.
כדי להשיג זאת, יש להקים תוכנית בעדיפות גבוהה בישראל בהקדם האפשרי כדי לקדם ואף לממן (כפי שעושות רבות מהמדינות לעיל) את הכנסת האוטומציה.
להלן קבוצה של פעולות ספציפיות שניתן לבצע ויהיו להן תוצאות מוחשיות ומיידיות:
- השכלה: יש להכשיר את הדורות הנוכחיים והחדשים של מהנדסים ואנשי תפעול באימוץ וניהול רובוטים. השימוש ברובוטים עדיין לא פשוט לשימוש בהשוואה לשימוש במחשבים אישיים או בטלפונים חכמים.
עם זאת, טכנולוגיות כמו אלה שפותחו על ידי DLRob, טכנולוגיות COBOT וטכנולוגיות שיפור חכמות אחרות הופכות את הרובוטיקה לטכנולוגיה שניתנת לשימוש בקלות יחסית, וזאת על-ידי הפעילה של צוות לא טכני.
הכשרה ברובוטיקה ובטכנולוגיות חדשות אלו צריכה להיות בראש סדר העדיפויות בכל רמות הארגון; הכשרה של כוח אדם טכני או לא טכני, ניהולי ותפעולי. - תמריצים פיננסיים: ישראל, כפי שעשו מדינות רבות אחרות, צריכה לתמרץ חברות להכניס אוטומציה. התמריצים צריכים להיות ישירים ועם מינימום בירוקרטיה. הממשלה יכולה לאפשר מסגרות מיוחדות באמצעות יצרני רובוטים עיקריים.
- יצירת תפקיד מנהל רובוט בכל חברה: תפקיד זה צריך להיות משובץ בכל חברה שתפעולה כולל איזושהי עבודה פיזית. לאדם בתפקיד זה צריכה להיות היכולת לזהות הזדמנויות של אוטומציה רובוטית, ולנהל את הרכישה והיישום של רובוטים כאלה. תפקיד זה יהיה קריטי לאימוץ מוצלח של מדיניות לאומית זו ולאימוץ מוגבר של רובוטיקה. יש להשלים את המצאתו של אדם זה והמימון לתפקיד הזה במימון ציבורי. זוהי השקעה לאומית שתשתלם בשנים הקרובות, כפי שזה המקרה של סין, דרום קוריאה ומדינות רבות אחרות.
תמונה .DLR-powered robot learns by observing user’s demonstrations :2
קרדיט: DLR
בחזוני, אני רואה בעתיד הקרוב מציאות שבה לכל אדם יהיה רובוט אישי, בדיוק כמו שיש היום סמארטפון או מחשב. בין אם בעבודה או בבית, עוזר רובוטי אישי יעזור לאנשים ליצור אינטראקציה עם העולם הפיזי ולהפחית את מעורבותם בכל מיני פעילויות גופניות שגוזלות היום חלק חשוב מזמנם. לאנשים יהיה הרבה יותר זמן פנוי לחשיבה ויצירה, מה שיתורגם ליתרונות בפרופורציות חסרות תקדים עבור החברות והחברות שלהם. מצב זה יפתח את הדרך לכלכלה חדשה שבה רובוטים מקיימים אינטראקציה עם בני אדם ועם רובוטים אחרים על מנת לשפר כל הזמן את הביצועים שלהם ואת הערך המוסף שלהם במשימות שהם נדרשים לקחת.
ישראל נמצאת בעמדה טובה להגשמת המציאות הזו. בואו נתחיל עכשיו בתהליך לשילוב עוד ועוד רובוטים בארץ. תארו לעצמכם מה היינו יכולים לעשות אם לכל ישראלי היה לפחות רובוט אחד לרשותו.
קרלוס בן-נעים, הוא בוגר MIT, מומחה AI בשילוב רובוטים בתעשייה.
DLRob – נבחרה לאחת מארבע (מתוך 840) חברות ההזנק בעלות ההשפעה על שוק הרובוטיקה.
