כוח המשיכה

לא מעט עובדים כיום מעריכים מחדש את חיי העבודה שלהם. רבים החליטו להתרחק מתפקידים שחוזרים על עצמם, נטולי הזדמנויות התקדמות, או מהווים סיכון לרווחתם הנפשית, או הפיזית. קובוטים מספקים מענה לאתגר הגיוס והשימור הזה, על ידי שחרור עובדים מהמשימות המשמימות, או המסוכנות ביותר בפס הייצור – דוגמת ריתוך ומשטוח – וכך עוזרים למעסיקים ליצור מקומות עבודה טובים יותר תוך משיכה של עובדים מוכשרים יותר

תמונה 1: בחברת הרכב Volvo השימוש באוטומציה ורובוטיקה הפך כבר מזמן לדרך חיים. קרדיט: באדיבות Volvo

בחברת המכוניות הפופולרית Volvo, השימוש באוטומציה ורובוטיקה הפך כבר מזמן לדרך חיים. עבור יצרנים דוגמת Volvo, העובדה שרובוטים יכולים להגביר את הפרודוקטיביות, כבר אינה בגדר חדשות. החברה משתמשת מזה שנים ברובוטים תעשייתיים גדולים ומסורתיים, והנה, בשנתיים האחרונות, נפל גם האסימון שאומר כי: א. רצוי להכניס לפסי הייצור וההרכבה גם רובוטים שיתופיים (קובוטים) העובדים זה לצד זה עם בני אדם (בניגוד לרובוטי הענק שצריכים להיות מגודרים) וב: השימוש בקובוטים יכול להוות נכס מרכזי ביצירת מקום עבודה נוח, בריא ומתגמל יותר עבור העובדים שלה  – וויתרה מכך, הם יכולים לעזור לחברה במאמציה לשמר ולמשוך כישרונות. למעשה, בעידן של מחסור גובר בכוח עבודה וכאשר דורות צעירים זקוקים לסיבות חדשות להיכנס לתחום הייצור, תפקידם של הקובוטים ביצירת מקומות עבודה טובים יותר הופך למכריע.

היעדרם של עובדים מיומנים מאיים על יצרנים בכל העולם כבר שנים. כך למשל, שלוש מתוך ארבע חברות אירופיות דיווחו כי הן מתקשות למצוא את העובדים הנכונים. בעולם שאחרי הקורונה, הצורך הזה הפך לקריטי ונוגע בשלל תעשיות – עם תחזיות מדאיגות לעשורים הקרובים. ללא שיפור באופק, מקבלי החלטות וחברות חייבים לדאוג יחד לכוח העבודה, שכן אנשים הם המשאב החשוב ביותר של הכלכלה.

הלחץ הגובר על שוק העבודה

היצע העבודה הבלתי מספק נגרם משילוב של גורמים. האוכלוסיה מזדקנת ופורשת מוקדם מבעבר בעוד שפחות צעירים יוצאים לשוק העבודה. כך לדוגמה, צפוי שאירופה תאבד 91 מיליון אנשים בגיל העבודה עד 2050 וההשפעות כבר מורגשות ברחבי היבשת.

גם בארה”ב המצב מאתגר. פורשי דור ה”בייבי בומרים”, ניתוק בין ציפיות האיזון בין עבודה לחיים למציאות, היעדר תוכניות הכשרה לעבודה והיעדר גיוון בענף, מביאים לכך שבארה”ב, עד לשנת ל-2028, צפויות 2.5 ׳לעמוד על המדף׳ מיליון משרות שיצטרכו למלא עקב פרישת עובדים ו-1.5 מיליון משרות עקב גידול אורגני בתעשייה. עד שנת 2030, מחסור בכוח אדם יכול לעלות לכלכלת ארה”ב יותר מ-1 טריליון דולר.

תמונה 2: במפעלי Volvo . בני האדם עובדים כתף אל כתף עם קובוטים על פסי הייצור קרדיט: U

הצעירים לא מגיעים

ובישראל? תמונה דומה. מה״שטח״ עולה כי למרות שהשכר בתעשיית הייצור גבוה ב־40% מהממוצע במשק, מפעלים רבים מתקשים לגייס עובדים. על פי נתוני הלמ״ס, כמחצית מהעובדים שחסרים לתעשייה הם עובדים מקצועיים ובעלי מיומנויות טכניות הדרושות בקווי הייצור במפעלים רבים. כ־30% מהעובדים שחסרים הם הנדסאים וטכנאים. לפי נתוני משרד הכלכלה יש בישראל כ־13 אלף חברות תעשייתיות – והן מעסיקות כ־320 אלף עובדים שמהווים 10% מכלל המועסקים במשק. במשרד הכלכלה סבורים כי התדמית שדבקה למקצועות התעשייה, כמקצועות אפורים או ׳קשים׳ מדירה ממנה כוחות עבודה צעירים שמוקסמים מכותרות זוהרות על חברות ההייטק.

״חדשנות ותשתיות ייצור מתקדמות משפיעות על תדמיתה של התעשייה והן יכולות בהחלט לסייע ולהפוך אוהה לאטרקטיבית”, אומר זיו שדה, מנכ״ל חברת האוטומציה והרובוטיקה SU-PAD, שמעורה היטב בתעשייה המקומית. “אין סיבה שעובדים יקשרו בין עבודות במגזר הייצור ובתעשייה לבין משימות חזרתיות, משעממות ואפילו מסוכנות – בייחוד כשהטכנולוגיה והאוטומציה כיום כבר מייתרים הרבה מהמשימות האלה״, הוא אומר. “חשוב להנגיש לציבור את המשאבים כדי להכיר ביתרונות האפשריים של עבודה בתעשייה, ובכך לעודד ולנתב עובדים מוכשרים למגזר.”

מה היצרנים יכולים לעשות?

בבסיסה, אוטומציה יכולה לטפל בעבודות המשעממות, המלוכלכות והמסוכנות שאף אחד לא רוצה – או צריך – לעשות, לשחרר עובדים לבצע משימות “מעוררות” יותר ולהתפתח לתפקידים חדשים. וזה בדיוק מה שקורה עם שילוב קובוטים, שכן הם נועדו להשתלב בתהליכי עבודה קיימים ולעבוד לצד בני אדם.

“אם אתה שונא את זה, הפוך את זה לאוטומטי”, אומר דן למקול, מומחה טכני לארגונומיה ומוביל מחקר ב-Volvo שמדגיש בשיחה איתו כי ב- Volvo ראו שינוי בולט כאשר יושמו קובוטים של Universal Robots.

“אנחנו יודעים כמה משימות מתקדמות הקובוטים יכולים לעשות, עד כמה הם מדויקים ועקביים, עושים את אותו דבר שוב ושוב ולא מתלוננים. הקובוט הופך במהירות ממתחרה לכלי הכרחי, הוא מסיר את העבודות ה׳רעות׳, המזיקות לבריאות, המשעממות והחד-גוניות ומאפשר לבני אדם לקחת על עצמם תפקידי מפעיל או בכלל לעבור למקומות בהם נזקקים למוח האנושי.”

״אם מדינות לא יכולות למשוך מספיק עובדים מיומנים, התשובה חייבת להיות לשמור על כוח העבודה הקיים״, אומר חיים זכרמן, מנהל חטיבת רובוטיקה ואוטומציה בחברת SU-PAD. ״יצרנים צריכים להשקיע בעקביות ובאומץ בפיתוח והרחבה של טכנולוגיות חדשות. אוטומציה של תהליכים קשים שחוזרים על עצמם מאפשרת לחברות לשפר את מיומנות העובדים הקיימים לקראת עבודה בעלת ערך רב יותר, תוך הגברת האטרקטיביות כמעסיק״.

“המחסור בכוח אדם מיומן הוא אתגר מורכב שעלינו להתגבר עליו,” אומר זכרמן. “זה נוגע בכל היבט של החברה, וככזה יש להתייחס אליו מכל זווית, קובעי מדיניות, כמו גם שחקנים בתעשייה. בפעולה נחרצת, נוכל להתאים את התעשייה שלנו ולטפח את כוח העבודה שלנו מול המחסור בעובדים מיומנים.”

תמונה 3: הדגמת ריתוך קובוטי בחברת TABARAK קרדיט: TABARAK

ריתוך כדוגמה

אחד הגורמים המרכזיים שמונעים מחברות להשקיע בטכנולוגיה חדשה הוא עד כמה היא נראית חסכונית מבחינת עלויות. עם גדילת עלויות האנרגיה העולמיות, אינפלציה ושכר גבוה יותר דוחקים את שולי העלויות של יצרני המזון והמשקאות ומגבילים את היכולת להשקיע בחדשנות. אבל אוטומציה של משימות היא המפתח להפחתת עלויות ולמקסום הרווחיות בטווח הארוך.

מחקר של Forrester מראה שבמהלך מחקר בן חמש שנים בחברות ייצור צרפתיות, השימוש ברובוטים צמצם את עלויות הייצור והוביל להפחתה של 4-6% בעלויות העבודה. הקובוטים של UR בדרך כלל משיגים החזר ROI תוך 12 חודשים או פחות, ועוזרים לחברות להפוך השקעה כלכלית לצמיחה ארוכת טווח ובת קיימא. בנוסף, היכולת לתכנת מחדש כל מכונה לבצע משימה אחרת תוך מספר שעות בלבד הופכת אותם לתוספת רב-תכליתית לכל צוות.

אינספור פרויקטי בנייה בעולם כיום, מתחנות ומסילות רכבת ועד מבני ענק ושדות תעופה חדשים, צפויים להניב מיליארדים עבור כלכלות המדינות בהם הם יפעלו, כאשר הם יושלמו. וכן, כל הפרויקטים הללו מסתמכים על רתכים כדי לחבר ולהתיך את המתכות המשולבות במבנים ובעיצוב שלהם. על פי כמה וכמה מחקרי שוק, תחום הריתוך אמור להגיע לגודל שוק של כ-28.66 מיליארד דולר ברחבי העולם עד 2028.

בלי רתכים העולם היה מתפרק. פשוטו כמשמעו. מאחר שעבודות ריתוך הן קריטיות עבור קהילות ברחבי העולם, הביקוש לרתכים צפוי רק לגדול במהלך העשור הבא. אבל לכוח העבודה שכבר בתעשייה יש עתיד לא ברור. לפי הערכותיו של ראש אגף הכשרות מקצועיות במשרד העבודה, ניצן ממרוד חסרים כיום בישראל אלפי עובדים מקצועיים בתחומי הריתוך והמסגרות, והמחסור רק צפוי להעמיק עם פרישתם של עובדים נוספים.

קשה, קשה

ריתוך מציג אתגרים משמעותיים. העבודה עצמה מסוכנת במהותה, ומחייבת את הרתכים להיות קרובים פיזית לטמפרטורות גבוהות במיוחד, חומרים מותכים ואדי ריתוך. העבודה יכולה גם לחזור על עצמה, ולכלול ריתוכים פשוטים ארוכים או מאות ריתוכים זהים. באופן לא מפתיע, יש פחות צעירים שמתעסקים בריתוך ומפתחים את המיומנויות הללו. זה מוביל למחסור במיומנויות, וככל שכוח העבודה המזדקן של הריתוך יוצא לגמלאות, הופך להיות קשה יותר לעמוד בביקוש הגובר.

אבל מה אם רתכים יכלו למצוא כלים טובים יותר כדי להפוך את התנאים ועומס העבודה ברתכות למספקים ונוחים יותר?

“בעבודה צמודה עם רתכים, אני רואה את הדרכים שבהן אוטומציה יכולה להוסיף ערך משמעותי לחוויות של רתכים בעבודה״,  אומר זכרמן. ״קובוטים בהחלט יכולים להוות כלי נוסף עבור ערכת הכלים של הרתכים המקצועיים כך שהם יכולים להשתמש במומחיות שלהם בצורה הטובה ביותר.”

תמונה 4: אריזה ומשטוח הם בין תחומי השימוש הפופלריים
כיום בתחום הקובוטיקה
קרדיט: U

לדברי המהנדס סאלח סלהאב, מנכ״ל חברת Tabarak CNC ומי שמייצג בישראל מגוון חברות בתחומי התעשייה, ריתוך קובוטי/רובוטי הוא העתיד של הריתוך. החברה הקימה בירושלים בית מלאכה/חדר הדגמות שמאפשר לגורמי תעשייה מכל הארץ לבוא ולבצע בדיקות התכנות על החלקים שהם מייצרים, כשמרכז הפתרון המוצג משולבים קובוטים שמראים כיצד ניתן לספק ללקוחות פתרון Turn Key מלא בתחום. ״לחברות שיבחרו להשקיע בריתוך רובוטים מוקדם יותר יהיה יתרון על פני המתחרה שלהן״, הוא אומר בביטחון מלא. ״צריך לקחת בחשבון שהשכר של רתכים מקצועיים עולה כל הזמן והוא גם מזכיר כי בעת בחירת המערכת הנכונה, על החברות להיזהר ולבחור במערכת שיש לה תמיכה מקומית מלאה מכל הצדדים רובוט, מכונת ריתוך ואינטגרציה ביניהן״.

כשזה נוגע לריתוך שיתופי (Collaborative Welding), קובוטים מצטיינים בתנועות זריזות ושליטה מדויקת עם יכולת חזרה מרשימה. עם זרועות קלות משקל וחיישנים מתקדמים, הם תורמים להפחתה של 70% בשיעורי גרוטאות המיוחסים לטעויות ריתוך. הם משמשים גם כעוזרים יקרי ערך לרתכים אנושיים, כאשר הם מסייעים באיתור רכיבים, ייצוב חלקים וניהול כבלים, ומשחררים רתכים אנושיים למשימות בעלות ערך גבוה יותר. גישה שיתופית זו מגבירה משמעותית את הפרודוקטיביות הכוללת ב-30%.

לא רק שקובוטים יכולים להעצים רתכים להפיק יותר מהאומנות שלהם, הם גם משפרים את שביעות הרצון מהעבודה עבור הרתכים. ״הם מסירים את החלקים החוזרים והמסוכנים ובכך שמים אנשי מקצוע מיומנים במקום הראשון כדי שיוכלו להמשיך במשימה שעל הפרק. על ידי הקלת העומס הפיזי והמונוטוניות של עבודות ריתוך מסוימות, קובוטים יכולים לעזור להתמודד עם מחסור בכוח אדם במקצוע על ידי השארת רתכים מנוסים לעבוד זמן רב יותר והבאת כישרונות צעירים יותר שמתלהבים מהסיכוי להשתמש בטכנולוגיה שיתופית״.

מעבר לעבודה הידנית

תמונה 5: משטוח קובוטי של משלוח שטוחים…
קרדיט: U

היתרונות של אוטומציה חורגים הרבה מעבר לצמצום העבודה הידנית: המעבר לאוטומציה מסייע ליצור סביבת עבודה בטוחה יותר, המגנה על בריאות העובדים לטווח הארוך. קחו למשל משטוח ידני. עובדים נוטים בדרך כלל להתכופף, להרים ולזוז מצד לצד במשך שעות על גבי שעות, מה שעלול לגרום להפרעות ארוכות טווח של השריר והשלד כולל פציעות גב, צוואר ופציעות בגפיים העליונות.

וזה אכן היה מניע מרכזי לאוטומציה ב-Volvo, שם משתמשים בקובוטים ללוגיסטיקה בתוך המפעל ובתחנות ההרכבה, שם עובדים אנושיים היו משטחים בעבר חלקים הדרושים בקו הראשי, למשל, דיסקים בלמים ומחוגות, ומכניסים אותם לקופסאות, אשר מועברות לאחר מכן לפס הייצור. החלקים האלה כבדים למדי, והעבודה גבתה מחיר מהגוף האנושי של המפעילים בני האדם. ״גם אם החלקים אינם כבדים, החזרות ותנוחות הגוף המגושמות עדיין גרמו להפרעות בשריר-שלד ולסבל אישי״ מציין למקול.

“משימות מסוג זה תובעניות מבחינה ארגונומית. חלקים יכולים להסתבך, וחלקם לא קלים לתפיסה. הם שוקלים כ-500 גרם, עד קילו אחד, לפעמים שני קילו, אבל במהלך שבוע שלם, המספר הופך בקלות ליותר מ-20,000 קילו הרמה לכל לעובד. וזה לא בר קיימא…

אבל אוטומציה של משימות אלה משתלמת, הוא אומר. “בתחומים שבהם עברנו לאוטומציה, חופשות המחלה הצטמצמו דרמטית. להערכתו, צמצום או הסרה של פעילות מאומצת מסוג זה שעלולה להוביל להשלכות בריאותיות חמורות הן גם המפתח בשימור עובדים קבועים. ״התאמת סביבת העבודה כדי לתת מענה לדרישות פיזיות הקשורות לגיל יכולה לעזור לכל היצרנים ליצור אווירה תומכת יותר ולהגביר את ההשקעה של עובדים מבוגרים יותר״.

עידן השטוחים

כיוון אחר בו בולט המעבר לשימוש בקובוטים אליו מצביע זכרמן, מתוך ניסיון בשטח, כך הוא מדגיש, הוא תחום המשטוח (Automatic Palletizing) והאריזה. ״לעתים קרובות אנשים חושבים שיישום פתרון של משטוח אוטומטי מיועד רק ליצרנים וחברות העוסקות בפסי ייצור לסדרות ארוכות, המצויידות ביכולות כלכליות גבוהות. ואכן, תפיסה מוטעית זו מובנת לחלוטין, במיוחד לאור העובדה שאם תחפשו ברשת את הביטויים Robot/Automatic Palletizing, מוצאים בעיקר סרטונים ותמונות של רובוטים ארטיקולריים ומניפולטורים קרטזיים גדולי ממדים, אשר תופסים שטח רצפה ניכר ודורשים תפוקה גבוהה של מוצרים כדי שהם יהיו ברי קיימא״.

לדברי זכרמן, שילובם של  קובוטים בתעשייה לא פסח גם על יישום פופולרי זה, ומאפשר הטמעת פתרון “רזה” ומהיר, אשר עוזר להגדיל את התפוקה, לשמור על ביטחון העובדים ולהבטיח החזר השקעה (ROI) מהיר במיוחד, גם בסדרות קצרות עבור חברות קטנות, בתעשיות השונות – מזון, תרופות, קוסמטיקה ועוד. ״יצרנית מזון חייבת לארוז את מוצריה לפני המשלוח לרחבי הארץ או העולם. יצרן חלקי חילוף למכוניות נמצא באותה סיטואציה. הצריכה המוגברת במדינות המתפתחות העלתה את קרנה של תעשיית האריזה, כשבפני העסקים ניצבת דילמה משותפת: או להעסיק יותר אנשים (ביותר כסף) או לנסות דרך אחרת – לגייס את הטכנולוגיות המתקדמות״…

בשלוש השנים האחרונות אימצה מרבית תעשיית האריזה קובוטים ואוטומציה שהשימוש בהם אינו מעיק על המצפון החברתי. דו”ח ״האבולוציה של האוטומציה״, שפורסם באחרונה על ידי איגוד טכנולוגיות האריזה והעיבוד, מצא כי 90 אחוז מחברות העיבוד והאריזה של המזון מסתמכות כעת על רובוטים שיתופיים. מראשיתו הצנועה של התחום, רק לפני מספר שנים, הקובוטים הפכו לאייקון מוכר ביותר בענף האריזה. מספר הקובוטים בתעשייה עלה עם השנים. ״שימוש בכוח עבודה אנושי או מגמות אוטומציה מיושנות, עלולים להוביל להאטת הייצור, או להפחתת איכות המוצרים בהתחשב בפעילות הייצור. מהירות, בטיחות וגמישות הם גורמי המפתח שצריך להסתכל עליהם כשמנסים להתמודד עם דרישות ייצור גדולות יותר. מסיבה זו תעשיות רבות פונות כעת לאימוץ קובוטים״.

לדברי זכרמן, הקובוטים על פסי האריזה יכולים לבדוק ולמיין מוצרים לפני שמכניסים אותם למארזים והיצרנים מצידם יכולים להתאים במהירות קווי ייצור למוצרים חדשים או לדגמים עונתיים.  יכולת זו להסתגל במהירות חיונית בשוק של היום. ״אנו רואים גם מעבר גמיש יותר בין מצבים, כאשר סוגים שונים של פתרונות רובוטיים פועלים יחד בו זמנית כדי לשפר את הפרודוקטיביות. כך לדוגמה, יצרנים בוחנים אפשרות שילוב יתרונות הרובוטים השיתופיים עם רובוטיקה ניידת אוטונומית, כך שהם יכולים לפרוס את הפיתרון הזריז ביותר במפעלים שלהם״.

תמונה 6: הדגמת הרכבת דלת למכונית
וולוו על ידי קובוט UR
קרדיט: U

אתגר משיכת העובדים הצעירים

להערכתו של שדה, אחד האתגרים העיקריים של יצרנים בכל רחבי העולם הוא הקושי הגובר למשוך כוח אדם – במיוחד כוח אדם מיומן. זה נובע בחלקו משינויים דמוגרפיים, אך גם בגלל תפיסה שלילית של דורות צעירים לגבי תעשיית הייצור. ״כדי למשוך כישרונות צעירים יותר, עסקים חייבים לזכור שלכל דור יהיו ציפיות שונות מהעבודה. עבור עובדים צעירים יותר, בחירות העבודה מושפעות לרוב מההתפתחות של מסלול הקריירה. אוטומציה על בסיס קובוטים יכולה להציע לקבוצה זו סביבה עסקית דינמית, שבה טכנולוגיה ואוטומציה הופכות את העבודות למודרניות, מרגשות ומעוררות אינטלקטואלית יותר״.

שיתוף הפעולה בין בני אדם לרובוטים הוא תהליך שצובר תאוצה. הוא מעלה את רף האיכות בייצור ובפרודוקטיביות, ובמקביל משחרר בני אדם ממשימות חדגוניות ולעתים גם מסוכנות, כדי להתמקד במשימות חשובות יותר. במשוואה הזו, אומר שדה, הכישורים האנושיים והיכולות של הקובוטים מתמזגים להפקת הטוב משני העולמות. במקום להחליף את בני האדם ביחידות אוטונומיות, הקובוטים מחזקים את היכולות האנושיות בכח נוסף, דיוק ויכולות עיבוד נתונים כך שהם יכולים לספק יותר ערך למפעילים ולארגון בו הם פועלים.

את נתון הזה מאשר – על בסיס נסיון – גם למקול מ-Volvo: ״היכולת למשוך ולשמר עובדים מוכשרים היא גם חלק מרכזי במסע שלהם לעבר רמה גבוהה יותר של אוטומציה לאורך כל פעילותם. אנחנו רוצים למשוך את האנשים המוכשרים ביותר. זה אומר שאנחנו צריכים להציע משימות מעניינות – ולהוציא ולהכניס דברים מקופסה כל היום זה לא מאוד מעניין, או בר קיימא. עם זאת, לתכנת, לתחזק ולהתקין קובוטים, זו עבודה הרבה יותר אטרקטיבית ומעניינת. זו יותר עבודה הנדסית. היא קלאסית למשיכת אנשים צעירים ומוכשרים יותר ושימורם בחברה”.