בסוף חודש אוקטובר, החלטתי להגשים חלום ישן ולהצטרף לחברה שלי לווייטנאם לטיול מחוץ לשביל החומוס – יחיד ומיוחד.
בשל אילוצי טיסות, התחלתי לבדי בעיר המסחרית הגדולה הו צ’י מין. למחרת נסעתי למנהרות קו צ’י – מנהרות באורך 120 ק”מ, שהן זכר למלחמת וייטנאם, שם הווייקונגים הסתתרו, חיו והטמינו מוקשים נגד האמריקאים – לא יכולתי שלא לחשוב על מה שקורה בארצנו בימים אלה. כנ”ל כאשר ביקרתי במוזיאון במלחמה בהו צ’י מין ועל כך אני מעדיפה לא לפרט (יש לנו מספיק צרות משלנו…)
המשכנו לדלתא המקונג, שהוא נהר תשעת הדרקונים ונחשב לאזור הפורה ביותר בעולם ועצום בגודלו. משתרע על פני כ 65 אלף קמ”ר החל מדרום וייטנאם ועד קמבודיה.
הפלגנו לאורך השוק הצף הענק ואכלנו צהרים על גשר צף, כאשר מסביבנו זוחלים שונים וצמחייה עשירה.
בערב, ניסיתי את מזלי בעיר המודרנית. משימה לא פשוטה לעבור את הכביש, כאשר מיליוני אופנועים, נראים כנחיל עצום שנוסע מהר ולא עוצר. הפתרון היה להשתחל ביניהם ולעבור בבטחה לא להאמין, זה עובד!
המשכנו לסיור קצר במוזיאון המלחמה, ארמון המלון ובית הדואר. משם המשכנו לשדה התעופה, לטיסה להאנוי ולטיול עם חברתי בצפון ווייטנאם.
את הבוקר התחלנו ב-Foot Massage מפנק וחובה. מחירים שווים לכל נפש – זולים מאד בין 7 ל 9 דולר לחצי שעה של טיפול מושקע ביותר. לאחר מכן, הגענו לסיור אוכל עם המדריך טראנג, הסיור היה מרתק והאוכל טעים מאד. כל מסעדה מקומית מתמקצעת במאכל אחד, שהיא מכינה באופן יוצא מן הכלל. במהלך הסיור, עברנו ממסעדה למסעדה וטעמנו שלל מנות, שכולן היו טעימות וטריות להפליא. לקינוח, שתינו את הקפה ביצים המפורסם של ווייטנאם ואכלנו באן שוקולד מיוחד וטעים!
חזרנו להיות תרמילאיות ועלינו על אוטובוס לילה לנסיעה של 6 שעות ל-Ha Giang – טיול ה’לופ’ המפורסם, אשר כל הישראלים עושים רכובים על אופנועים.
הגענו לאזור מרהיב ביופיו: נופים עוצרי נשימה וכפרים אוטנטיים בהם הזמן עמד מלכת.
נכנסנו להוסטל של קאי למנוחה קלה (מארגן הטיול שלנו ב’לופ’), בכדי לשים ראש כמה שעות, כאשר ב-08:00, כבר יצאנו לדרך עם המדריך המקסים שלנו טוני. טוני הוא גם צלם בחסד.
בכל תצפית צילם אותנו עשרות תמונות בפוזות שונות: “תמונה טובה” אמר כל הזמן – התמכרנו לפוזות. בסופו של דבר, הוא צדק כי התמונות הן המזכרות הכי טובות.
למחרת המשכנו את הנסיעה בלופ ועלינו לגבול עם סין – עלינו לפסגה גבוהה, שם התפרס לפנינו נוף מרהיב. התנסינו גם ברכיבה על אופנוע לאורך 2 ק”מ.
הגענו לכפר המפורסם של ה’לופ’ – כפר ‘לולו’, שם התלבשנו בבגדים מסורתיים (כולל נעליים).
משם המשכנו את טיולנו בנופים המרהיבים של Ha Giang. לאורך הדרך ראינו דוכני פירות ושווקים מהממים. נהנינו מהתוצרת הטרייה.
הגענו לעיר האנוי בנסיעת לילה. למחרת היום הגיעו לאסוף אותנו הנהג והמדריך שלנו לימים הבאים. המדריך שלנו חואה בן 61, רץ בהרים ובגבעות, בכושר שיא והיה לנו קשה לעקוב אחריו. נסענו למאי צ’ו – נופים מרהיבים, שדות אורז, כפרים אוטנטיים, אנשים נפלאים.
להלן סיפור אמיתי: באחד המקומות, נפל לי הפאוץ’ עם כל הכסף וכרטיס האשראי. נכנסתי ללחץ גדול. הבחורה מה Foot Massage היומי (איך לא), הזעיקה את כל הכפר. הסתבר שבעל חווה מצא אותו והחזיר אותו בשלמותו ולא הסכים לקבל אפילו דולר בודד.
בערב, צפינו במלון במופע של להקה מקומית.
למחרת נסענו לפו לונג – מקום אוטנטי להפליא עם שדות אורז פרוסים לכל עבר – ניכר כמה עבודת האורז קשה וכולה ידנית ולרוב הנשים אין אלו שעובדות הכי קשה – מהשדה לצלחת.
הלכנו בכפר ועלינו למפל מרהיב ביופיו, שם ישבנו לקפה, ראינו מפעל צ’ופסטיקס ואף נכנסנו לבית מקומי: כל המשפחה המורחבת עם הסבא וסבתא, אשר גרים תמיד אצל הבן הבכור או הבת הבכורה (אם אין בן) גרים בקומה השנייה – קומה זו כולה עשויה מבמבוק כאשר למטה חיות הבאפלו לעיבוד השדות, התרנגולות, הברווזים ועוד – כיבדו אותנו בתה ופירות טרופיים.
נסענו לריזורט מדהים בטאם קוק: אמרלדה – בלב העיר. ריזורט רחב ידיים ומבודד עם בריכה חיצונית מבודדת, ספא, אוכל משובח ועוד. לנו בריזורט זה 2 לילות.
ביום הבא נסענו לשמורת פו לונג עם מערת עטלפים מדהימה Mua Cave – אחת הגדולות באסיה.
למחרת, ביקרנו בפגודה הגדולה ביותר בווייטנאם Trang An והמשכנו לשיט, כאשר וייטנאמית צנומה חותרת לבדה ומובילה בבטחה בכל סירה 4 תיירים. עלינו באופנוע (כק”מ לתצפית נוף מרהיבה).
למחרת, הגענו להלונג ביי המפורסם: מדובר בקומפלקס מדהים של 3000 איים קטנים, 160 ק”מ מהנוי. הפלגנו לכמה שעות על אוניה, עלייה אכלנו ארוחת צהריים משובחת. ירדנו למערת נטיפים והמשכנו לחתירה בקיאקים, הפעם בכוחות עצמנו.
עלינו חזרה לאוניה לקפה ועוגה והתחלנו להפליג חזרה לחוף מבטחים.
משם המשכנו להאנוי בדרך המהירה Express Way (רוב המקומיים אינם נוסעים בה כי היא יקרה: 10$ מהלונג ביי להאנוי ( 3 שעות נסיעה), אך שווה ומקצר את הדרך משמעותית.
התחלנו לחזור לכיוון הנוי. באמצע הדרך, עצרנו במרכז קניות ואוכל עצום – נקי וכל מה שאתם יכולים לחלום עליו.
הגענו בסביבות 21:00 בערב להאנוי – התקלחנו מהר ויצאנו לשוק הפתוח בשבת וראשון – המקום לקנות מזכרות, בגדים, תיקים ועוד.
למחרת, יום האחרון של הטיול, ביקרנו במוזיאון הנים הווייטנאמיות – מעוררות השראה במלוא מובן המילה. אכלנו במסעדה מקומית על הטיילת. חזרנו למלון להתארגן לטיסה והתחלנו את חזרתנו לארץ מלאות בחוויות מיוחדות ובלתי נשכחות.
יעד אוטנטי, טבע עוצר נשימה ואנשים פשוטים ונפלאים שתמיד מוכנים לעזור – מי צריך יותר מזה?
