התחממות כדור הארץ, שיטפונות, בצורות, ירידה במגוון הביולוגי; ההשלכות של הצמיחה הכלכלית המואצת מתחילות לגבות מחיר. מודל כלכלי, המבוסס על צריכה והשלכה לאשפה אינו בר קיימא. כל הסימנים מראים, שעלינו לנוע לעבר כלכלה יצירתית, בת-קיימא – כלכלה שנותנת יותר ממה שהיא לוקחת. כיצד ניתן לבצע את ‘המטמורפוזה’ הזו?
מבט על גינת ירקות טיפוסית ממחיש את ההבדל בין כלכלה מסורתית לכלכלה יצירתית. הכלכלה המסורתית היא גן, שבו רק מה שכבר נטוע ניתן לקצור. המיקוד הוא על מקסום התוצרת; אין ערך חדש שנוצר. עם הזמן, האדמה מתרוקנת ויש להביא אדמה חדשה.
לעומת זאת, הכלכלה היצירתית היא גן פורח. החקלאי עובד עם האדמה ועל האדמה בו זמנית, כדי לגדל ולטפח גידולים חדשים – בלי לרוקן את האדמה והצמחים. החקלאים משקיעים משאבים במחקר של מיני צמחים, מנסים טכניקות חקלאיות חדשניות ומשתפים ידע. כך הופך הגן למקור של צמיחה מתמשכת. צמחים חדשים פורחים, רעיונות חדשים משגשגים והאבקה הדדית מתרחשת.
לא מדובר במדע בדיוני
באופן דומה, כלכלה יצירתית מייצרת ערך רב יותר ממה שהיא צורכת, עם השפעה חיובית נטו על החברה והסביבה. באמצעות שיתוף פעולה וניסויים בשדה החדשנות, אנו יכולים, למשל, ליצור חומרים שמתקנים את עצמם. או להגיע למוצרים שבמקום שנייצר – גדלים בעצמם.
מדע בדיוני? ממש לא. כבר עתה ישנן דוגמאות למכביר. מחקר של TU Delft הוביל לבטון, שיכול לתקן סדקים קטנים בעצמו. התאוששות זו נעשית על ידי חיידקים, המייצרים אבן גיר כאשר באים במגע עם מים וחמצן, תהליך המופעל ברגע שמופיעים סדקים בבטון – והוא מאריך את חיי המבנים ומפחית את הצורך בתחזוקה, החלפה וחומרי גלם.
דוגמה נוספת היא חומרי אריזה העשויים ממיצליום, רשת השורשים של פטריות – חומר גלם טבעי, שיכול להחליף פלסטיק וחומרים אחרים שאינם ידידותיים לסביבה. לאחר השימוש, אריזת המיצליום פשוט מתפרקת בטבע ויכולה להשתלב במסלול המיחזור של הנייר. בנוסף, ניתן לייצר חומרים דמויי עור ממיצליום – חומרים שמתקנים את עצמם, וכן חומרי בנייה כמו חומר בידוד וחומרים לבניית קירות פנימיים.
ומה לגבי ייצור אנרגיה בת קיימא מאצות? מיקרואורגניזמים אלה יכולים לייצר ביומסה באמצעות פוטוסינתזה, המומרת לאחר מכן לדלק ביולוגי. לדוגמה, לוחות זכוכית עם מיקרואצות, שכבר קיימים בשוק ויכולים לספק אנרגיה עבור מבנים. בנוסף, אצות יכולות ללכוד CO2 מהאוויר או מפליטות תעשייתיות, ובכך תורמות להפחתת גזי החממה.
כך אנו מבטיחים ‘מטמורפוזה’
הכלכלה היצירתית מבטיחה קיימות וחדשנות, עם יתרונות כגון הפחתת טביעת רגל אקולוגית, צמיחה כלכלית באמצעות טכנולוגיות חדשות וסביבת חיים בריאה יותר. מודל כלכלי זה מעדיף ערך ארוך טווח על פני רווח קצר טווח, לעתיד יציב יותר, צודק ומשגשג יותר, שבו פעילויות אנושיות ומוצרים נמצאים בהרמוניה עם הסביבה.
יש לנו המון סיבות טובות לאמץ את הכלכלה היצירתית במהירות האפשרית. המעבר מכלכלה מסורתית לכלכלה מעגלית, ובסופו של דבר לכלכלה יצירתית יקרה, יש לקוות, עד שנת 2040, אך הוא לא יתרחש מאליו. כדי להגיע ליעד הזה, יש לשים דגש מיוחד על 15 השנים הבאות.
“קסם החיים”
בלב הכלכלה היצירתית טמון ‘קסם החיים’ – הבנה עמוקה של האופן שבו הטבע פועל: מטמורפוזה שהופכת אטומים לתאים, מינרלים לאיברים ופסולת לאנרגיה. תהליכים טבעיים אלה של פירוק והרכבה מחדש, המייצרים את האנרגיה שלהם, הם מקור ההשראה לכלכלת העתיד שלנו.
חידושים כגון בטון שמתקן את עצמו ואצות שמייצרות אנרגיה מדגימים את השינוי התפיסתי. שילוב מטמורפוזה בתהליכי הייצור דורש שינוי תפיסתי ומטמורפוזה גם בשרשרת הערך התעשייתית וברצון לשתף פעולה ולייצר חדשנות. טרנספורמציה זו חיונית למעבר לכלכלה יצירתית.
מחזור החיים
הכלכלה היצירתית עוסקת בחיבור הנקודות לאורך מחזור החיים המלא של מוצר, משלב בחירת חומרים ועד עיצוב, ייצור, שימוש ובסופו של דבר מיחזור. כדי להבטיח מיחזור אופטימלי, יש לתכנן את השלב הבא של הפסולת כבר במהלך העיצוב, כך שהפסולת תהפוך מיד לחומרי גלם עבור מוצרים חדשים. אפשר לקרוא לזה “עצב את הפסולת שלך”.
מיחזור פסולת אינו עניין חדש. פסולת פולי קפה נאספות כיום והופכות לביו-דיזל, ורשתות דיג שיוצאות משימוש, ממוחזרות לניילון ומשמשות לייצור שטיחים. המיצליום המשמש לחומרי אריזה גם הוא פסולת. הדור הבא של ניהול מחזור החיים של המוצר מספק תובנות לגבי האפשרויות שיתגלו לנו, אם רק נפרוץ את גבולות החשיבה שלנו.
התמונה השלמה
כשמדובר ביצירתיות, לכל רכיב השפעה מכרעת. צריך להתחיל לחשוב באופן הוליסטי. כדי להשיק שירות חדש בעיר, צריך להבין את העיר כמכלול. ניידות אינה רק עניין של כלי רכב, אלא של הסביבה כולה, שבה הולכי רגל, כלי רכב, בניינים ויש להביא בחשבון את הכל, כולל איכות האוויר. אם אנחנו רוצים לטפל במחלות כמו סרטן, עלינו להבין את ההשפעה של תהליכים אורגניים בסביבה שאנחנו פועלים בה.
כיום, אנו מדמים ומנתחים מוצרים פיזיים ומערכות באמצעות תאומים וירטואליים. טכנולוגיה זו משמשת במגזרים רבים כדי לייעל תהליכים, לשפר את עיצוב המוצר והביצועים ולהפחית עלויות. לדוגמה, כל תחומי ההנדסה בקבוצת BMW עובדים עם תאום וירטואלי של כל דגם רכב, כולל וריאציות, וכולל מידע אינטגרטיבי בזמן אמת. כך יכולים הצוותים לעשות שימוש חוזר ברכיבים ביעילות רבה יותר, לנהל את מורכבות וריאציות המודל ולהפחית את זמן הפיתוח.
היישומים המעשיים של תאומים וירטואליים מספקים בסיס איתן למעבר לכלכלה יצירתית. על ידי סימולציה וניתוח של מערכות ותהליכים מורכבים, חברות יכולות לפתח פתרונות חדשניים שתורמים לקיימות ולצמיחה כלכלית. עם זאת, בשביל להגיע למטמורפוזה של הכלכלה, עלינו להשתמש בתאומים וירטואליים בקנה מידה גדול אף יותר. צריך למדל את ‘התמונה השלימה’. את היקום כולו. כדי לעשות זאת, יש לחבר תאומים וירטואליים מרובים בתוך הקשר יחסי הגומלין ביניהם. דאסו סיסטמס מכנה משפחות אלה של תאומים וירטואליים, UniVeRses.
אנחנו לא בונים עולם מקביל מנותק, לא ‘מטאוורס’ וגם לא ‘אומניברס’ – עולם פולשני שמטרתו לשלוט על הכל. UniVeRses יכולים לחבר את העולם הוירטואלי ואת העולם האמיתי, לאחד את כל בעלי העניין ולשלב ידע ו-know-how – בדומה לגינת הירקות שדמיינו בתחילת הדברים, שם הבעלים עובדים יחד כדי לגרום לרעיונות (ולגידולים) חדשים לפרוח.
אופק חדש
החברות המסחריות מחזיקות במפתח לעולם בר קיימא, אם רק יעבדו לייצר חדשנות בת קיימא לפי העקרון שהוצע כאן – לתת יותר מאשר לקחת. כדי להשיג מטרה זו דרושה אינטגרציה עמוקה של עולמות וירטואליים, בעזרתם נוכל לשפר את העולם האמיתי.
וירטואליזציה מציעה הרבה מעבר לדיגיטציה של הקיים; היא משחררת את הדמיון למדל עולמות אפשריים ומאפשרת לנו לבצע בחירות טובות יותר ולעבוד יחד ביעילות רבה יותר. כך נסללת הדרך לעתיד שבו כולנו מייצרים במקום לרוקן.
קרדיט: Grown.bio
