איך תעשיית המטוסים משתלבת עם מגמת הקיימות בעולם? מתברר שהובלת כנפי טורבינות הרוח היא משימה מורכבת, כל שכן כאשר מדברים על כנפיים בגודל של 100 מטרים ויותר. כיום אף מטוס לא יכול להוביל את הכנפיים הללו ולכן הן ממוקמות בעיקר בחוות הממוקמות בים. לצורך הזה בדיוק מנסה לענות חברת הסטארט אפ RADIA, שמתכננת מטוס באורך של מגרש פוטבול, כדי להוביל את הכנפיים הללו.
משברי אנרגיה הם אחד האתגרים המורכבים באלף הנוכחי. עיינו ערך איראן שמחזיקה בעתודות הגז הטבעי מהגדולות בעולם ועדיין לא מצליחה לספק את צרכי האנרגיה של אזרחי המדינה. בחורף האחרון התבקשו תושבי איראן לחסוך בחשמל, כשהטמפרטורה ירדה מתחת לאפס למשך יותר משבוע. העולם נמצא למעשה במאבק מתמיד אחרי מקורות אנרגיה ובמיוחד אנרגיה חלופית, מזהמת פחות ויעילה יותר. טורבינות הרוח הן אחד הפתרונות הנפוצים ביותר בעולם “לקצור” אנרגיה, ולכן רואים כי שדות טורבינות רוח הולכים ומתרבים, אפילו במדינות לא מפותחות.
אלא שהצבת טורבינות רוח היא משימה הנדסית מורכבת מאד במיוחד בכל מה שקשור לתחום השינוע של הכנפיים מהמפעל לשטח עצמו. גודל הכנף בטורבינה קובע את כמות האנרגיה שהיא תייצר. את מירב האנרגיה “קוצרים” החלקים המרוחקים ממנגנון הסיבוב, כלומר אלה שבקצה הכנפיים. לכן, ככל שהכנף גדולה יותר היא תייצר יותר חשמל, ומכאן המגמות העתידיות לפיתוח כנף גדולה ככל הניתן. גודל הכנף הופך את השינוע למורכב מאד, כך למשל משאיות מתקשות לנסוע איתם בכבישים מעוקלים, או לחילופין לעבור תחת גשרים נמוכים.
מכאן התכנון להביא את הכנפיים כמה שיותר קרוב למקום ההצבה שלהן, מבלי להזדקק לשינוע מורכב. הפתרון המסתמן הוא הנחתה שלהן מהאוויר, אפילו במסלולים בשטח. זה הרעיון שעומד מאחורי חברת הסטארט אפ האמריקנית RADIA , שחברה ל Aernnova הספרדית ו Leonardo האיטלקית. הקונסורציום הזה מתכנן לבנות מטוס תובלה ענק באורך של 108 מטרים, בעל יכולת נחיתה על משטחים לא סלולים ואפשרות המראה ממסלולים קצרים, באורך של כ 1800 מטר. המטוס שנקרא WindRunner, אמור להוביל כנפי טורבינות רוח ענקיות באורך של יותר מ- 100 מטרים. לצורך השוואה, כיום גודל הכנף של טורבינת רוח סטנדרטית עומד על ממוצע של עשרות מטרים. בכדי להבין את גודלו של ה WindRunner, הוא ארוך בהשוואה לבואינג 747-8 ב 32 מטרים, כמעט שווה לגודלו של מגרש פוטבול אמריקני.
RADIA הוקמה ב- 2016 ומאז ה WindRunner נמצא “על שולחן השרטוטים”. הנחת היסוד של מייסד החברה מרק לאנדסטרום הייתה הצורך להתבסס על טכנולוגיות קיימות, כדי לפתח מהן את מטוס הענק כמה שיותר מהר, במטרה לענות לצורך השוק הזה. כך למשל כנף המטוס באורך של 80 מטרים תהיה מבוססת על הטכנולוגיה של ה- 380 AIRBUS, עם התאמות לנשיאת משקל כבד יותר . “כל העבודה שלנו, שכללה את תכנון פנים המטוס, המבנה האווירודינמי, תכנון הגוף, המנועים וההנדסה נעשו תחת היעד שהגדרנו “מטוס בר קיימא מינימלי” – minimum viable aircraft. לכן לכל אורך תהליך התכנון והפיתוח התבססנו על חברות שמייצרות חלקים לתעשיות המטוסים וזאת כדי לוודא שהייצור עבורנו יהיה נגיש ולא יצריך טכנולוגיה מיוחדת. זו פעם ראשונה שתעשיית המטוסים פונה לצורך שוק שעוסק בקיימות”.
מיזם ה WindRunner מתבסס בין השאר על מחקר שערכה אוניברסיטת פרינסטון האמריקנית לגבי הפוטנציאל העתידי של הפקת אנרגיה מטורבינות רוח וההשפעה שלהן על פליטת גזים מזהמים. על פי המחקר, קצירת אנרגית רוח תביא עד לשנת 2050 לירידה של כ- 25% בפליטת 2CO בארצות הברית. הנתון הזה שווה ערך ל 10% בפליטת ה- 2CO בעולם.
מטוס התובלה WindRunner קרדיט: Radia
כיום קיימות בעולם כנפי טורבינה באורך של כ- 140 מטרים, אבל הן מוצבות בעיקר בים, לשם ניתן להוביל אותן בנוחות יחסית על גבי ספינות. ה WindRunner אמור לפתור את בעיית גודל הכנף עם יכולת תובלה מהירה ונחיתה על משטחים מגוונים. התכנון הוא לבנות את אף המטוס שנפתח כלפי מעלה ויאפשר את הכנסת כנף הטורבינה במהירות. יכולת נשיאת המשקל מתוכננת ל- 72 טון וטווח טיסה של כ- 2000 ק”מ. נפח האחסון של המטוס יעמוד על 8200 מטר רבוע, פי 7 ממטוס ה Antonov An-225 הרוסי, שהיה עד להשמדתו במלחמת רוסיה אוקראינה למטוס התובלה הגדול בעולם. התכנון הוא לבנות ל WindRunner מנחתים מתאימים ליד המפעלים בהם מיוצרות הכנפיים, כתפיסה שהמטוס הוא חלק משרשרת הייצור. כלומר הכנף תצא ישר מפס הייצור לתוך המטוס עם שינוע מינימלי. עד כה גייסה RADIA כ- 104 מיליון דולר לפיתוח המטוס, למרות שעדיין אין תאריך יעד מדויק לטיסת הבכורה שלו. ההערכה היא כי הוא יהיה מוכן לטיסת הניסוי לקראת 2028 – 2029. גודלו של ה- WindRunner קורץ גם לחברות מסחריות אחרות, בשל יכולת הנשיאה הייחודית שלו, שתאפשר בין השאר גם שינוע של חלקי מטוסים בין מפעלים. על פי המודל העסקי של RADIA, היכולת לשנע כנפי טורבינות גדולות יותר, יאפשר לצמצם את גודלן של חוות טורבינות הרוח, ובכך לקצור יותר אנרגיה בפחות שטח. ההערכה מדברת על חסכון של 35% במעבר מגודל הכנפיים הנוכחיות לכנפיים של יותר מ- 100 מטרים.
מטוס התובלה WindRunner קרדיט: Radia
תמונת כותרת: הדמיה של ה- WindRunner נוחת בחוות טורבינות רוח
קרדיט: Radia
