מגע זהב

ספק גדול אם מישהו במסעדה התל אביבית ההומה בשעת צהריים הכיר את דני גולד, כמה ימים לפני שהדליק משואה בערב יום העצמאות האחרון. כששואלים אותו בפעם המי יודע כמה על כיפת ברזל הוא עדיין מחייך ומסביר באריכות, מדוע היה נחוש ללכת נגד הזרם.

“זה פשוט הרגיז אותי לראות אנשים נהרגים בלי שום פתרון מעשי מצדנו. צריך לזכור, השנה הייתה 2004, טווח הקאסם עמד אז קילומטרים בודדים וראש הנפץ שלו היה יחסית קטן ולמרות זאת כבר החלו מספרי הנפגעים לצמוח. מיד כשנכנסתי לתפקיד ראש מו”פ שמתי לי למטרה לבחון פתרון לנשק הרקטי. הבנתי ששם זה לא ייעצר משתי סיבות: ראשית זה יצר עבור הפלסטינים ברצועה מימד של הרתעה כלפי ישראל ושנית ההצטיידות והייצור היו קלים וזמינים. שני הפרמטרים האלה הצביעו על כיוון התפתחות מדאיג מאד מבחינתי. מה שדרבן אותי מאד הייתה העובדה שכקצין צעיר בחיל האוויר ב-1991, ראיתי טילים נופלים בישראל ללא כל יכולת הגנה מצדנו. זו בהחלט הייתה טראומה מכוננת עבורי”.

מיד עם כניסתו לתפקיד ראש מו”פ, הוקם צוות בין זרועי בראשותו כדי לבחון פתרון טכנולוגי. הצוות שכלל מדענים מהתעשיות, האקדמיה ובכירים לשעבר ובהווה במערכת הביטחון, בחן מספר פתרונות בארץ ובעולם בהם גם את טכנולוגיית הלייזר.

“הפתרון שאני הצעתי היה יירוט. פתרון שנתקל בהתנגדות גדולה וביקורת על כך שהיא לא ישימה טכנולוגית, בטווח הנראה לעין. הביאו לי כדוגמא את מלחמת הכוכבים של ארצות הברית בתקופת רייגן (פרויקט בתקופת הנשיא רייגן ועיקרו – בניית מערכת הגנה מפני טילים בליסטיים של ברית המועצות. התכנית הייתה אמורה לכלול לוויינים המצוידים בתותחי לייזר להשמדת טילים מהחלל וכן מערכות לייזר קרקעיות שיפעלו באופן דומה. הפרויקט שלא הבשיל לכדי יכולת מבצעית ראשונית, נגנז בתקופת קלינטון בעקבות התפרקותה של ברה”מ – א.ב.ש). ושוב, צריך לזכור אנחנו מדברים על 2004, שנה שבה הרקטות מצפון או מדרום אינן איום אסטרטגי בתפיסת הביטחון הלאומית”.

למרות דחיית פתרון היירוט שהעלה במהלך דיוני הצוות, החליט גולד להתחיל בפיתוח. “ידעתי, הייתה לי תחושת בטן שזה הפתרון הישים”. גולד קיבל החלטה שלימים ספגה ביקורת חריפה מצד מבקר המדינה, ללכת על פיתוח מידי ללא הוכחת היתכנות טכנית, כנהוג בפרויקטים אסטרטגיים עתירי תקציב. בדו”ח מבקר המדינה כתב אז המבקר מיכה לינדנשטראוס את הדברים הבאים על גולד: “נטל לעצמו סמכויות של הרמטכ״ל, שר הביטחון וממשלת ישראל, בטרם אישרו גורמים מוסמכים אלה את הפרויקט״.

“מה שהוביל אותי הייתה כל הזמן המחשבה שצריך להציל חיי אדם, לנוכח פוטנציאל האיום. מעבר לזה הסברתי את היתרונות העקיפים ביירוט טילים על העורף בכל הקשור לרציפות תפקודית של המשק, תחושת בטחון של האזרח ומניעת נזק באופן פיסי במרכזי אוכלוסייה. הבנתי שלמערכת עם יכולת כזאת יהיה אפקט מורלי מצטבר. לצערי כל ההסברים הללו נדחו בשלב הזה.”

הפנייה הראשונית של מפא”ת הייתה לכלל התעשיות הביטחוניות, בארץ ובעולם. 24 פתרונות הוצגו, כולם נדחו. בשלב הזה החליט גולד להקים צוות תכנון פנימי במפא”ת, לצורך חשיבה מחדש על פתרון היירוט. “פשוט קיבצתי מתוך מפא”ת קצינים ומהנדסים ממספר זירות ותחומים, והתחלנו לזרוק פתרונות על סמך טכנולוגיה קיימת. כך בנינו את המודל הטכנולוגי הראשון של המערכת: ידע בטילים של רפאל, סנסורים של אלתא ומערכות שליטה ובקרה של אמפרסט, על סמך המלצה שקבלנו מרפאל. כך בנינו קונספט ראשוני על הנייר… לשמחתי ברגע שהצגנו לתעשיות את הפתרון הראשוני שלנו הם הבינו את הפוטנציאל”.

כאן המקום לספר על הרקע שממנו מגיע גולד. הוא התגייס לחיל האוויר אחרי שסיים תואר ראשון בהנדסת אלקטרוניקה ושובץ למחלקת לוחמה אלקטרונית. במהלך השנים הוא התקדם עד לתפקיד ראש ענף לוחמה אלקטרונית. במהלך השנים הללו הוא קיבל ארבע פעמים את אות ההצטיינות של מפקד חיל האוויר על פרוייקטים שהוביל. בשנת 2002 יצא גולד לחופשת לימודים “קצרה”, ובמהלך שנתיים השלים דוקטורט כפול: במנהל עסקים והנדסת אלקטרוניקה. מיד אחרי קבלת תואר ד”ר הוא מונה לראש מו”פ. במהלך הלימודים פיתח גולד מודל לבחינת סיכונים וסיכויים בפרויקטים טכנולוגיים, מודל שלדבריו עבד מצוין בפיתוח “כיפת ברזל”.

“הגעתי לתעשיות עם רעיון טכנולוגי וכ-7 מיליון דולר מתקציב מפא”ת. לשמחתי הצלחנו לרתום אותן למחקר והפיתוח כאשר התקציב ניזון משני מקורות, הסכום הראשוני שלנו והיתר מתקציבי הפיתוח של התעשיות. כאשר קבלתי את הסכמת התעשיות לכך, הבנתי שזו למעשה הלבנה הראשונה בבניין”.

מה היה מבחינתך הרגע המכונן בפרויקט כיפת ברזל, היירוט הראשון?

“תתפלא שלא. הרגע המכונן בפרויקט היה כאשר הצלחתי לשכנע ב-2007 את הדרג המדיני שהמערכת הזאת תעבוד. מיד אחרי השיחה עם ראש הממשלה אהוד אולמרט אושר תקציב פיתוח והצטיידות של 200 מיליון דולר. כאן היה הרגע המכונן, הבנתי שזהו, יש פרויקט, מכאן התחיל מרוץ נגד הזמן. רצינו להציג יכולת כמה שיותר מהר. אני חייב להודות שבעניין הזה התעשיות היו מאחורינו כל העת טכנולוגית וגם פיננסית. בסופו של דבר כאשר אנחנו בוחנים היום את עלות וקצב הפיתוח, אנחנו מדברים על עלות של 5% מכל פרויקט מקביל בחו”ל. (לשם השוואה – עלות פרויקט מלחמת הכוכבים של ארצות הברית עמדה על 25 מיליארד דולר – א.ב.ש ). אם בוחנים את כיפת ברזל כפרויקט פורץ דרך אני יכול לומר שמדובר באחד הפרויקטים המהירים בעולם. לשם השוואה, כיפת ברזל פותחה מהר יותר מהטלפון החכם של אפל …”.

היה שלב שבו עמדת להרים ידיים במהלך 2004-2007?

“ממש לא. עד כדי כך הייתי משוכנע בצדקת הפרויקט שאפילו פניתי למשקיעים פרטיים בעולם ובחנתי את האפשרות שיממנו חלק ממנו. בשיחות הללו אפילו לא גיליתי למשקיע הספציפי שאיתו נפגשתי מהו בדיוק הפרויקט. אני חייב לומר שההצעה שלי לא נשללה על הסף. לשמחתי הממשלה אישרה את התקציב הראשוני קודם, ולכן בסופו של דבר לא נזקקנו למימון החיצוני”.

גולד השתחרר מצה”ל במהלך 2013 כשהשוק הפרטי והמגזר הציבורי “בעקבותיו”. שמו עלה כמועמד למשרת המדען הראשי, הוא משמש יושב ראש ועדת פרס החשיבה היוצרת במפא”ת, יו”ר ועדת הסייבר הלאומית למחקר ופיתוח ודירקטור בעמותה לטכנולוגיית המוח. מלבד הפעילות הציבורית שלו, מייעץ גולד למספר חברות ביטחוניות בארץ ובעולם במסגרת חברה פרטית שהקים – GOLD R&D. “לא משעמם לי בחוץ”, הוא אומר בחיוך. “במקרה של עמותת טכנולוגיית מוח לישראל, קבלתי פנייה מהנשיא לשעבר פרס. בשנותיו האחרונות כנשיא היה לו חזון להציב את ישראל במקום הראשון בעולם בכל הקשור לטכנולוגיית מוח”.

זה תחום שונה לחלוטין מהתחום שאתה מגיע ממנו?

“זה דומה אולי במהירויות…” עונה גולד בחצי קריצה. “המוח הוא בבחינת נעלם שטמון בו הרבה מאד ידע שניתן להשתמש בו לצרכים טכנולוגיים. מהירות חישוב למשל. מחקרים מצביעים על כך שמהירות החישוב של המוח עצומה. אם ניתן יהיה למשל לפתח טכנולוגיה שתתבסס על חישוביות המוח האנושי, נוכל לבנות אלגוריתם בהתאם ולשפר באלפי אחוזים את החישוביות המלאכותית. איך ניתן למשל להשתמש בזה לצרכים צבאיים? חישוב יירוט טילים לדוגמא. מערכות השליטה והבקרה יוכלו להתמודד מהר יותר עם הרבה יותר מטרות”.

אתה מכיר היטב את התעשייה הביטחונית הישראלית, אתה מכיר היטב את עולם ההי טק הישראלי אבל תמיד מהצד השני של הלקוח. מה ההתרשמות שלך עכשיו, אחרי יותר משנה “בחוץ”?

“אין ספק שענף הטכנולוגיה בישראל הוא מנוע צמיחה אדיר למשק. אמנם הרבה מאד שנים הייתי בצד השני ממוקד בעיקר בטכנולוגיות צבאיות, אבל בהחלט הכרתי והוקרתי את התעשייה. אין ספק שגם בתחום הטכנולוגיות האזרחיות יש כאן ידע עצום ופוטנציאל גדול”.

למה נדמה לי שיש אבל …?

“אני חושב שאנחנו חייבים לטפח את החברות הקטנות. אין לנו כיום חברות גדולות. מאחר וישראל היא בבחינת מעבדת מחקר ופיתוח גדולה, הטכנולוגיות נקנות בשלב מוקדם ולמעשה החברה לא צומחת כאן אלא מעבר לים. אני חושב שבתכנית לאומית ניתן להצמיח כאן חברות ענק. זה אמנם מצריך תכנון וחזון, אבל בראייה עתידית יש כאן פוטנציאל גידול עצום להגדיל את התוצר הלאומי הגולמי. קפיצת מדרגה כזאת תזניק את הכלכלה הישראלית בסדרי גודל, וזה יבוא לידי ביטוי בהכל: במחקר, בחינוך, בביטחון האישי והתעסוקתי ובכל פרמטר של חוזק לאומי”.