על דבר אחד אין עוררין. הנשיא האירני הבין שיש גבול, במקרה הזה תרתי משמע. למרות שהטיילת החדשה במרון א ראס הייתה מוכנה עם דגלים ותמונות של הנשיא הכי לא פוטוגני במזרח התיכון, הוא בסופו של דבר לא הגיע להשקיף על הגבול עם ישראל. לעומת זאת ישראל דווקא השקיפה עליו, ויש האומרים מקרוב מאד. קשה היה שלא לשמוע את רעש המל”טים שריחפו בשעות הצהריים של הארבעה עשר באוקטובר מעל שמי דרום לבנון. הרעש הזה נקטע בבת אחת עם הופעתם של מטוסי קרב מעל הגבול ומיד אחר כך גם מסוקים שנשמעו, נראו וצולמו מהבמה המרכזית באצטדיון של בינת אל גבייל.
אורות הטיילת המשיכו לדלוק מאוחר אל תוך הלילה, אפילו כשאחמדינז’אד כבר לא היה על אדמת לבנון. היו כנראה מי שקיוו שהוא עוד יגיע, ולעומתם היו שקיוו כי לא יחזור. כן יש גם כאלה בלבנון.
אבל… בלבנון כמו בלבנון, האויב של היום הוא הידיד של מחר, לפחות כלפי חוץ. את המשפט הזה הבין הכי טוב סעד אל חרירי, ראש ממשלת לבנון ובנו של רפיק אל חרירי שנרצח בפיצוץ מכונית תופת ליד שיירתו ב-2005.
רבים מהפרשנים בישראל הזדרזו לייחס את הביקור הזה להתרסה אירנית כלפי ישראל, כרוצה לומר, הנה אנחנו פה, פרוסים עם אוגדה שיעית על הגבול שלכם.
לא ולא. מטרת הביקור הזה הייתה ממוקדת מאד וברורה והכתובת כלל לא הייתה ישראל. המסר היה מסר פנימה, לאזרחים הלבנונים, בעיקר לנוצרים, לסונים ולדרוזים: שאף אחד בלבנון לא יעז להתעסק עם חיזבאללה. אם מישהו יעז לעשות את זה הוא יפגוש לא רק את חיזבאללה עם נשק רב אלא גם את משמרות המהפכה האירנים.
מי יעז לקרוא תיגר על חיזבאללה? לא חסרים כאלה בלבנון, השאלה היא רק האם הם יכולים ומתי זה יכול לקרות. אחד התאריכים שמוזכרים כפוטנציאל גדול לפיצוץ הוא תחילת חודש דצמבר. הטריבונל הבינלאומי שהוקם לחקור את רצח ראש ממשלת לבנון רפיק אל חרירי עומד לפרסם את מסקנות הדו”ח שלו. כל הסימנים מצביעים על אחריות ישירה של חיזבאללה. בחודש יולי 2009, היה מי שדאג להדליף לעיתון הגרמני “דר שפיגל “את השמות שמעורבים ברצח, ובראשם דמות מאד מוכרת לישראל, מוספא באדר א דין, גיסו של מי שעמד בראש הזרוע הצבאית של חיזבאללה עימאד מורנייה. באדר א דין היה גם מי שניהל את המשא ומתן מול עופר דקל בעסקת גולדווסר רגב.
בכלל, משפחת חרירי הרגישה בעבר היטב את נחת זרועו של חיזבאללה. ב7 במאי 2007 שרף חיזבאללה את מערכת העיתון ותחנת הטלוויזיה “אל מוסטקבל” השייכת למשפחת חרירי. שני אמצעי התקשורת האלה נחשבים לפרו מערביים ובעיקר אנטי סורים ואירנים, קו שמשמעותו בלבנון היא עימות ישיר עם הזרוע הארוכה – חיזבאללה. שימו לב לסיבה ועד כמה היא דומה למצב הנוכחי בלבנון. חרירי כמנהיג הסונים העז לקרוא בפומבי להלאים – כלומר להחזיר חזרה למדינת לבנון את תשתית הטלפוניה והסיבים האופטיים שפרס חיזבאללה במימון אירני לטובת פיקוד ושליטה על כוחותיו. בכלל, חיזבאללה אינו ארגון טיפש. הוא מבין היום היטב את החשש בלבנון מההתעצמות השיעית, שמרוקנת מתוכן את הדמוקרטיה הלבנונית, והחשש הזה הוא לא רק של הסונים אלא גם של הדרוזים ומה שנשאר מהמיעוט הנוצרי.
עכשיו, כמעט שבועיים אחרי הביקור של הנשיא האירני נשאלת השאלה האם הוא תרם ללבנון וחיזבאללה או הזיק. קיימות דעות כי הביקור הזה רק הקצין והדגיש בפני העולם עד כמה הוא צריך וחייב להתערב עכשיו בלבנון לפני שהיא הופכת למדינת חסות אירנית. היטיב לבטא זאת שר הביטחון אהוד ברק ש”במקרה” ביקר ברמת הגולן ביום הגעתו של אחמדינז’אד ללבנון, וצפה בתרגיל אש של חטיבת שריון. “לבנון עלולה לחדול מלהיות מדינה עצמאית, ועלינו לעקוב ולתת את הדעת על המתרחש, הן מבחינה מודיעינית והן מבחינה צבאית”. הדברים נאמרו בעברית לתקשורת הישראלית, המסר היה לעולם, תתעוררו. האם זה קרה, סביר להניח שכן. יש הגורסים כי אחמדינז’אד הוא השגריר הישראלי הטוב ביותר בעולם להסביר את הסכנה האירנית. מעבר למיקוד תשומת הלב בו, גם חיזבאללה נקלע במהלך הביקור הזה לסד בעייתי. מצד אחד הוא הקים עליו הרבה מאד מתנגדים בתוך לבנון שמבינים את הסכנה ומצד שני הארגון מצטייר היום בעולם כזרוע טרור של אירן ולא ככוח פוליטי לגיטימי .
אבל לצד כל אלה, לביקור הזה של אחמדינז’אד יש גם משמעות נוספת, המתח בין אירן לחיזבאללה. אמנם עניין זה לא מוצא את דרכו אל התקשורת חדשות לבקרים, משום ששני הצדדים מנסים להסתיר, אבל הוא בהחלט קיים. זה לא סוד שאירן לא אהבה בלשון המעטה את היוזמה העצמית שלקח חיזבאללה בשניים עשר ביולי 2006 בחטיפת גולדווסר ורגב. המלחמה שהגיעה מיד אחר כך, טרפה לאירן הרבה קלפים שהיא החזיקה קרוב לחזה בגזרת לבנון. כוחות האו”ם שהחלו להסתובב מדרום ללטיני ולהצר את צעדי חיזבאללה והצפת תופעת החימוש המסיבי של חיזבאללה על ידי אירן, הפריעו מאד למדיניות אירנית של הולכת שולל את העולם כדי להרוויח זמן בהכנת הפצצה. אירן מצאה את עצמה במוקד ההתעניינות העולמי כאשר זרקור חזק ממוקד בפעולותיה במזרח התיכון. לכן, לביקור הזה יש גם מסר נוסף פנימי לחיזבאללה. אנחנו בעלי הבית, ואת הסיבוב הבא עם ישראל אתם תתחילו בתיאום איתנו, לא לבד. לא בטוח שחיזבאללה בעניין הזה יהיה ממושמע שכן מצבו בלבנון בעייתי מאד, במיוחד לנוכח הדוח על רצח חרירי הממשמש ובא. בכל מקרה ברור שאירן מקצרת לנאסרללה את החבל. “פעם נאסרללה היה מרים את הראש ורואה שמיים, היום הוא רואה את גג הבונקר שלו ומעליו את אירן”, אומר קצין בכיר במטכ”ל שעוסק שנים בגזרה הלבנונית.
ולסיכום כמה עובדות שצריכות להכניס את הביקור הזה לפרופורציה הנכונה. למרות החיבוקים והנשיקות נאסרללה בירך את פטרונו בנאום מוקלט ממקום המחבוא התת קרקעי שלו, למרות ההבטחות הנשיא האירני חשש להגיע לגבול הישראלי, מה שמוכיח שמילים לחוד ומעשים לחוד, ישראל עדיין נתפסת בצד הלבנוני כבלתי צפויה, ואולי טוב שכך.