סיירנו בהתלהבות ובסקרנות בצרפת של ימי הביניים -חלק ב

בית » Out Of The Box » סיירנו בהתלהבות ובסקרנות בצרפת של ימי הביניים -חלק ב

בחלק הראשון של הכתבה על ביקורינו רב החוויות בצרפת סיפרתי על טולוז, קרקסון ואלבי שנבנו לפני הרבה מאות שנים והן עדיין חיות ומתפקדות. משם התחלנו להצפין (בנטייה מערבה) והגענו לעיר בורדו, המרשימה בבנייניה ובנהר החוצה אותה, בירת חבל בורדו הידוע בתעשיית היינות המשובחים שבו.
יודעי דבר אומרים שבציר 2009 באזור היה בציר מצוין ויינות טובים ייצאו ממנו. אנחנו ראינו כאן גפנים גזומות בשיטה המיוחדת לאזור ומוכנות לתחילת הצימוח של העלים בעוד מספר חודשים. בחוץ הטמפרטורה הייתה כ 5-8 מעלות. בדרך עקלקלה וצרה בין כפרי האזור הגענו לתחנתנו הראשונה, הכפר מארגו. שם בקצה הכפר בפנייה ימינה הובילה הדרך הצרה לאחוזת יקב שאטו מארגו המפורסם בעולם ביינותיו המעולים. במרכז האחוזה נמצא מבנה שאטו אמיתי – ארמון.
בכניסה ליקב ניגשה אלינו גברת מחייכת וכששמעה שאנחנו מדברים עברית היא הציגה עצמה כבעלת המקום שירשה את השאטו מאביה. נדמה היה לי לרגע שלא שמעתי טוב. “סליחה, מי את?” שאלתי שוב. “ אני קורין מונצלופולוס, בעלת השאטו”, ענתה גברת וסיפרה לנו שבעלה היהודי (ממשפחת לוין) ובנם, מבקרים בישראל באותה עת.
האחוזה מאוכלסת מהמאה ה-12. אחוזת השאטו נבנתה כמעט במלואה מחדש בשנת 1810 כיצירת המופת והארמון כונה “‏ארמון ורסאי של המדוק”. ניתן לראות ציור שלו על גבי תווית בקבוק יין שאטו מארגו. הארמון מוקף בפארק משלו, כשמסביב נטועים הגפנים.
בשנות השבעים רכש את האחוזה תאגיד המרכולים שבראשו עמד היווני אנדרה מונצלופולוס. הוא ובתו, קורין השקיעו בכרמים כסף רב והיטיבו את תהליך עשיית היינות שהפכו להיות בין היינות המשובחים באזור. ב-2003 קנתה קורין מונצלופולוס את החלק הארי של מניות האחוזה והפכה להיות בעלת המניות היחידה של שאטו מארגו.
הצטרפנו למנהל המקום, פיליפ, שבשלב ראשון הוביל אותנו לאולם המכלים לטעימת שלושת יינות היקב מבציר 2009. המכלים חלקם עשויים מנירוסטה וחלקם ענקיים ועשויים מעץ.
בשאטו מארגו זן הענבים העיקרי המשמש לתמהיל היינות הינו קברנה סוביניון, אשר מרכיב כ-75% מהכרמים, אחריו בא המרלו שמרכיב כ-20%, וקברנה פראנק ופטיט ורדו. כ-30,000 ארגזים מיוצרים מדי שנה במקום. גיל הגפנים הממוצע הנבצרות לצורך הכנת יין שאטו מארגו הוא 35 שנים.
פתחנו עם טעימת היין מהסדרה השנייה של היקב – פביליון רוז’ (Pavillon Rouge) .67% קברנה סוביניון, 29% מרלו 4% פטיט ורדו.
הצבע בורדו כהה, הוא טאנינים בשלים ומעט עפיצים אך רכים, משיים. יודעי דבר אומרים שבעוד 7-10 שנים יגיע לטיבו האמיתי.
לכוס נמזג היין מהסדרה הראשונה של היקב – שאטו מארגו, שהוא בדירוג פרימייר קרו. כדי לטעום יין זה אנשים נוסעים אלפי ק”מ. (וגם אני). 87% קברנה סוביניון, 9% מרלו, 2% פטיט וורדו, 2% קברנה פרנק. זהו מעין “אגרוף ברזל בכפפת משי”, אמר לנו המארח. “שנה מיוחדת הייתה לנו ב2009 , עם טאנינים קצת בולטים אבל רכים” למען האמת העפיצות הייתה קצת גבוהה אך היא תתרכך כשהיין יתאים באמת ללגימה מהנה. הצבע אדום כהה, נוטה לשחור. סטיבן ספורייר דירג יין זה ב”דקנטר” כטוב ביותר שטעם השנה במחוז מרגו. “יין קסום עם איכות טהורה של משיות קשמיר על החיך. הביטוי המושלם ביותר שניתן להעלות על הדעת של הכרמים במארגו. יתאים לשתייה בשנים 2016-40 .” כן, כן בעוד 20-30 שנה היין יהיה בשיאו.
סיימנו ביין הלבן פביליון בלאן (Pavillon Blanc) – 100% סוביניון בלאן,13.8% אלכוהול. חמצמץ, פריך, ושונה מאוד בארומות ובטעם מהסובניונים הישראלים המוכרים. מארחי החליט להטעימו דווקא בסוף, אחרי האדומים בניגוד למקובל, בכוונה, בכדי להדגיש את ייחודו.
מהטעימה עברנו לאולם בו מייצר חבתן מיוחד 30% מחביות העץ של היקב. מעניין, ייחודי ולא שיגרתי ביקבים. במרתף החביות הראשון מתיישנים יינות 2009 במאות חביות. במרתף החביות השני, הנמוך יותר, פגשנו במאות חביות עם יינות 2008. לאחר שנתיים של שימוש, החביות הריקות נמכרות.
מארחנו, המנהל, סיפר לנו שלפני מספר שבועות טעם יין מבציר 1900 ו”היין היה מצויין”…
המשכנו את הסיור באחוזה ובכרמים שמסביבה כשהלב דופק בקצב מואץ מהתרגשות ובמחשבה שזה ביקור של כמעט פעם בחיים …
במרכז הכפר מרגו חנו עשרות מכוניות שמהם יצאו אנשים לבושי עניבות שהתכנסו בשאטו נוסף. הצטרפתי אליהם וסיפרתי שאני עיתונאי מישראל. הדלתות נפתחו בפניי בקלות. באולם גדול הציגו עשרות יקבי האזור את יינותיהם באירוע הפרמייר הנערך פעם בשנה ובו טועמים קניינים ומומחי יין מכל העולם את יינות האזור כדי להחליט מהם היינות הטובים ביותר שיזכו במחירים הטובים ואיזה יינות יצאו לחו”ל ללקוחות. הייתה לי הזדמנות לטעום עשרות יינות אחד אחרי השני, והחוויה הייתה אדירה. כל יין היה שונה מקודמו. חשתי בשלל טעמים וניחוחות מיינות שיוצרו כמעט מאותם ענבים ובאותו אזור…. אך צמחו על טרואר שונה.
תחנתנו הבאה הייתה סנט אמיליון. הרומאים שתלו בה גפנים כבר במאה השנייה לספירה. סנט-אמיליון היא אחת מ-4 אזורי היין האדום הראשיים של בורדו. מתברר שבבציר 2009 המרלו הגיע לרמות אלכוהול של 15% והקברנה סוביניון נמוך יותר. זאת עיירה עתיקה ויפה שסביבה כרמים ובכל פינה ממוקם יקב. שוב הצגתי עצמי כעיתונאי מישראל בפתח מבנה ענק בו הוצגו באירוע פרמייר עשרות רבות של יינות מיקבי האזור. שוב טעימה אינסופית מלווה בחוויה אלוהית של פעם בחיים.
ליד אחד הבקבוקים, כשהוא מוזג את יינות יקבו הקטן LA MARIOTTE בסנט אמיליון לכוסות המתעניינים, פגשתי את עבדו ובאותה שנייה התחילה להתגבש ההפתעה הגדולה ושיא חדש בטיול החל להתרומם. כששמע עבדו שאני מישראל, כאילו יצאו ניצוצות של אהבה מעיניו וחשתי מיד כאילו אנחנו חברים כבר הרבה שנים הוא סיפר לנו על ידידותו עם אנשי איש הענבים מיפו ועל קשריו ארוכי הימים עם אנשי יקבי בנימינה, קסטל וויתקין. הוא גם סיפר שבנו חי בתל אביב.
“היין הוא אביזר תקשורת בין אנשים יותר טוב מנוקיה” אמר לנו עבדו בחיוך רחב ואני הבנתי בקלות את כוונתו.
תוך מספר דקות ישבנו במכוניתו הקטנה ונסענו במזג אוויר סוער ובטמפרטורה של 6 מעלות היישר למסעדתו ולביתו. אחרי חיבוקים (כמו מכרים וותיקים) עם מרי אן אשתו הובלנו לסלון הבית המשמש גם כחדר טעימה גדול ליינות העולם לחשובי אנשי היין המקומים, שהם מבקרים קבועים במקום. שם על השולחן, במרכז סנט אמיליון שבבורדו הצרפתית פגשתי אותם, בין יין ממרוקו ויין מלבנון. הם עמדו שלושה בקבוקים מיקב בנימינה שבישראל:
בלנד אדום, קברנה רזרב, ומרלו. בקבוקים עם תוויות לבנות פשוטות וכיתוב באנגלית. ההתרגשות הייתה גדולה. טעמתי את החמישה, אחד אחרי השני. כולם היו נהדרים וכל כך היו שונים אחד מהשני. הטרואר ותהליכי הייצור השונים נתנו את אותותיהם. הבנתי שהגעתי לביתו של שגריר יינות ישראל בסנט אמיליון. לרבים ממומחי היין באזור ניתנת ההזדמנות להתוודע כאן ליינות ישראל ומתברר שהם גם אוהבים ומשבחים אותם. עבדו ורעייתו מנהלים מסעדה ותיקה במקום בשם LOGIS DE LA CANDENE והם שופעי אהבה וסימפתיה.
לאחר לילה בעיר המיוחדת בורדו, המחולקת לשניים ע”י נהר רחב ממדים, התחלנו להצפין. בבוקר ביקרנו בעיר קוניאק בה התפתחה תעשיית הקוניאק החל מהמאה ה16. קירות בתיה מפויחים בגלל פטריות הניזונות מאדי אלכוהול ויוצרות את הכתמים השיורים. סיירנו בסמטאות הצרות, טעמנו קוניאק מקורי ואת חלקו השני של היום הקדשנו למאה ה21 .
הגענו לפארק התדמיות האירופי הפוטורוסקופ ממוקם כ200 ק”מ דרומית מערבית לפריס. ב22 ביתנים ענקיים ניתן לצפות בסרטים המוקרנים בטכניקות מיוחדות של שלושה וארבעה ממדים עם סרטים המוקרנים על מסכי ענק ומתחת לכיסאות. הייתה זאת חוויה וירטואלית בלתי נשכחת.
ביום הבא נכנסנו שוב לעולם האגדות ההיסטורי בעמק הלואר. הרבה יינות לבנים עושים באזור זה בו מפוזרות עשרות טירות. שוב תחושה שחזרנו מאות שנים אחורה.
שנונסו, הייתה הטירה היפהפייה הראשונה בה ביקרנו. היא בנויה על קשתות מעל הנהר שר. היא נבנתה במאה ה16. סביבה גינות. בקומה העליונה אולם נשפים באורך 60 מטר ובקומה התחתונה מטבח ענק מצויד בכל כלי הבישול והאפייה שנשארו מאז. בפינת המטבח עומדת חבית יין מעץ עם ברז למזיגה. מקום מעניין ומקסים ביופיו.
טירת שאמבור, בה ביקרנו בהמשך, מדהימה בגודלה ובפרופורציות שבין שלל מגדליה. גם היא נבנתה במאה ה16. יש בה 440 חדרים, 365 חלונות ועשרות גרמי מדרגות. מבנה מקסים ומרשים.
את היום האחרון של הסיור הבלתי נשכח בצרפת בילינו בפריס. השתכנו במלון חביב במרכז מונפארנס.. את שעות אחרי הצהרים והערב המוקדמות בילינו במרומי הקומה האחרונה ובגג של מגדל מונפארנס בגובה 210 מטר. צפינו משם, מלמעלה בהתלהבות מרובה בכל פריס, שוב ושוב. היו רגעים שעמדנו לבד על הגג הגדול בטמפרטורה של 5 מעלות כשגשם עז שטף את כובענו ורוחות מטלטלות אותנו מצד לצד באון. רצינו לחוש את החוויה המיוחדת בכל רמ”ח אברינו כסיכום לטיול המקסים בצרפת כשאנחנו מבטיחים לעצמנו לחזור ולבקר בארץ הזאת שאלוהים ברא בשלמות בצורה מיוחדת ובלתי מובנת לנו.