פגיעת אסטרואיד בכדור הארץ נשמעת אולי כמו סרט בידניוני, אבל בעולם בהחלט מתכוננים לתרחיש בלהות כזה. פגיעה של אסטרואיד בינוני יכולה לייצר נזק ששקול לפצצת גרעין, כפי שנמדד ב 2013 בפגיעת אסטרואיד בדרום רוסיה. מתברר שבכל יום חודרים דרך האטמוספירה לכדור הארץ בממוצע 50 פריטים חלליים קטנים שפגיעתם לא מורגשת. מטרת המחקרים היא ליצור יכולת של שילוח חלליות לעבר אסטרואידים המסכנים את כדור הארץ ולהסיט אותם ממסלול ההתנגשות המסוכן עם כדור הארץ.
זה נראה כמו מרוץ חדש בין המערב לסין בכל מה שקשור לפעילות בחלל. למרות שמדובר בתוכניות רב שנתיות ארוכות טווח ועתירות תקציב, התחום של הסטת אסטרואידים ממסלולם הולך וצובר תאוצה, הרבה מעבר למחקר עיוני. סין הודיעה לאחרונה שהיא בוחנת ברצינות להיכנס לתחום הזה בתכנון ניסוי להסטת אסטרואיד קטן, בכדי להוכיח יכולת פגיעה מדוייקת בעצמים חלליים. האסטרואיד שנבחר על ידי הסינים מתוייג תחת השם 261XF. מדובר בגוש סלעי קטן יחסית, בגודל של 30 מטרים שנראה בתפציות שנעשו ב 9 ביוני השנה, במרחק של 50 מיליון ק”מ מכדור הארץ. פרטי הניסוי הזה פורסמו באופן רשמי על ידי מנהל החלל הסיני CNSA – China national space administration והוא אמור להתחלק למספר שלבים. עוד לפני ההסטה של האסטרואיד, החללית אמורה לחקור את צורתו, מסלולו, המבנה החיצוני שלו וההרכב הכימי שלו. הבחינה הזו תיעשה על ידי גלאים היפר ספקטראליים, מצלמות, מערכות מכ”מ ומערכות ניתוח של חלקיקי אבק שיווצרו בעקבות הפגיעה. הבחינות המדעיות ייעשו בעזרת הקפת האסטרואיד במשך כחצי שנה. רק לאחר ששלב המיפוי והבחינה מרחוק יסתיימו, ישוגר הגוף המתכתי שאמור לפגוע בו, והחללית תישאר סביבו כדי לבחון את השפעת ההתנגשות על מסלולו תוך כדי בחינת החומרים שיפלטו ממנו לחלל לאחר ההתנגשות עצמה. המועד המתוכנן להגעה לאסטרואיד היא 2030.
הסיבה שהמעצמות נדרשות למשימות האלה, שהן כביכול לא כלכליות, היא קודם כל בניית יכולת להגן על כדור הארץ מפני פגיעה מסוכנת של גופים מהחלל, שיכולים לעבור בשל הגודל והמסה שלהם את שכבת האטמוספירה. למעשה מדובר בפעילות חללית יומיומית. בכל יום פוגעים בכדור הארץ בממוצע 50 עצמים מהחלל, רובם קטנים בגודל של גרגירי אבק. החשש הוא מגושים גדולים שגם אחרי שישחקו בשכבת האטמוספירה יהיו גדולים דיים להסב נזק לכדור הארץ. דוגמה לעצם חללי כזה קיבלנו ב 2013 בדרום רוסיה. עוצמת הפגיעה של האסטרואיד הייתה ברמה של פצצת גרעין, 50 קילוטון, והיא גרמה להרס של מבנים ופגיעה בתשתיות. עדות נוספת קיימת מ 190, אז מתועדת פגיעה של אסטרואיד באזור סיביר בעוצמה של 50 מגהטון. מה שמעיד על הסכנה הפוטנציאלית לכדור הארץ אולי אפילו במחזוריות של כל 100 שנה. מעבר לכך, יש כאן את עניין המאבק המעצמתי והרצון להוכיח עליונות טכנולוגית. ברור שמי שמחזיק ביכולת הסטה עוצמתית של גופים בחלל יכול לעשות בזה שימוש צבאי לפגיעה בעצמים אחרים בחלל או לחילופין לגרום למדינות רבות להיות תלויות בו.
סוכנות החלל האירופית ESA הודיעה בתחילת חודש אוקטובר האחרון כי היא הוציאה לפועל משימה דומה. החללית HERA ששוגרה לחלל ב 7 באוקטובר השנה מבסיס קייפ קנוורל בפלורידה, כבר החלה לספק תצלומים שונים של כדור הארץ והירח בעזרת שלוש מערכות צילום שונות שהוצבו עליה. הצילומים נעשו ממרחק ממצוע של יותר ממיליון ק”מ. ה HERA היא חלק מפרויקט משותף לסוכנות החלל האירופית ול NASA . הסוכנות האמריקנית ביצעה את החלק הראשון של הניסוי בספטמבר 2022 כששיגרה את החללית DART שהתנגשה באסטרואיד DIMORPHOS. מדובר באסטרואיד קטן מאד בקוטר של 139 מטרים. על פי סקירה של סוכנות החלל הישראלית, “החלק של DART הצליח מעבר למצופה: המסלול של דימורפוס הוארך ב-32 דקות. מתברר שעם כל הכבוד לתנע של הגשושית, שפגעה באסטרואיד במהירות יחסית של כ-24,000 קמ”ש, את רוב השינוי במסלול האסטרואיד יש לייחס לתנע כאלף טונות האבק שההתנגשות העיפה לחלל, מספיק כדי למלא שש או שבע קרונות רכבת”.
ה HERA אמורה להיכנס למסלול טבעתי סביב DIMORPHOS לקראת 2027, אחרי שתיכנס למתחם כוח הכבידה של מאדים, שיוביל אותה לסביבת האסטרואיד. ה HERA אמורה למדוד את השינוי שחל ב DIMORPHOS אחרי ההתנגשות בו, מבחינת שינוי המסלול והרכב ואופן פליטת החומרים. המטרה היא לנסות ולפתח מודל התנגשות מדוייק ככל הניתן, בכדי להסיט גושים חללים בצורה אופטימלית. אחד המרכיבים של הנוסחה הזו הוא ההרכב הכימי והפיסי של האסטרואיד. חומרים שונים מגיבים באופן שונה להפעלת אנרגיה עליהם, ולכן מוקדש למאפיין מבנה החומר של האסטרואיד מאמץ מדעי גדול. משימה נוספת של ה HERA תהיה לשלוח גשושיות מחקר לאסטרואיד עצמו בכדי לחקור אותו מהקרקע, ואם זה יצלח, נבחנת האפשרות גם להנחית את ה HERA עצמה על האסטרואיד.