ישראל נחשבת כאחת המדינות המובילות בעולם בתחום טכנולוגיית הסייבר. לא מדובר רק ברמה הטכנולוגית גרידא, אלא לכל רוחב הספקטרום, כולל מכירות, פיתוח מוצרים, רישום פטנטים, תעשייה אזרחית, יישומים ביטחוניים וכיוצא בזה.
כך לדוגמה מספיק שנציין שחלקה של ישראל בשוק הסייבר הגלובלי הוא קרוב ל-10% מהשוק, או כי כמעט שליש מחברות הסייבר בעולם שערכן מוערך למעלה ממיליארד דולר (מה שקרוי חד-קרן או Unicorn), הן חברות ישראליות! ישראל נמצאות גם בראש רשימת ההשקעות העולמיות של המגזר העסקי בעולם בסייבר. אם נסכם את סך ההשקעות הללו בשנה, נמצא כי בשנים האחרונות כ-40% מתוכן מושקע בחברות ישראליות.
כיצד זה קרה?
לתופעה כזו יש כמובן כמה וכמה סיבות, אולם את הסיבה העיקרית אפשר לתמצת במשפט אחד: ישראל הייתה המדינה הראשונה בעולם “שיצאה מהארון” והפכה (לפני כ-15 שנה) את העיסוק בסייבר לעניין פתוח ולגיטימי בכל שטחי החיים: החל ממערכת החינוך, דרך ההשכלה הגבוהה, ומשם לתעשייה (מסטארט אפים ועד לחדי קרן), לממשל, מערכת הבריאות, האנרגיה ועוד.
זאת הייתה התוצאה הישירה של המלצות המיזם הקיברנטי (שהיה לי הכבוד לעמוד בראשו) שאומצו ע”י הממשלה, תוקצבו, והחלו להתממש מסוף שנת 2011. החוט המקשר בין כל המלצות המיזם, הוא כאמור, שבירת המוסכמה לפיה סייבר הוא נושא בטחוני-מודיעיני שהשתיקה יפה לו, והפיכתו לנושא לגיטימי ופתוח לכל תחומי החיים.
עד כמה שהדבר יכול להישמע מופרך, בשנת 2011 לא הייתה בעולם כולו אפילו אוניברסיטה אחת בה אפשר היה ללמוד סייבר. הנושא נחשב רגיש (כי נעשה בו עד אז שימוש רק במגרשי המשחקים של המודיעין), ואוניברסיטה כידוע בנויה על פרסום פומבי של מחקריה. ישראל הייתה הראשונה בעולם שהחליטה ב-2011, בעקבות המלצת המיזם הקיברנטי לפתוח מרכז מחקר בסייבר בכל אוניברסיטת מחקר בארץ. יתרה מכך, נושא הסייבר הוסף אף כנושא בחירה לבחינת הבגרות בישראל.
במקביל להשקעה בפיתוח ההון האנושי, נבנו מנגנונים לעידוד סטארט אפים בתחום הסייבר. רובם המכריע לא הפכו לחברת מצליחות, אבל חלקן גדלו, התבגרו ואף הפכו כאמור לחדי קרן. סה”כ המכירות בשוק של מוצרי סייבר, שהיה פחות מ-400 מיליון דולר בשנת 2011, גדל פי 5 בחמש השנים הראשונות, ועבר כבר לפני כמה שנים את ה-10 מיליארד דולר בשנה.
בדרך כלל אנו מציינים את ממדיה הקטנים של מדינת ישראל כחיסרון, אולם במהפכת הסייבר הקוטן התגלה כיתרון: ישראל מספיק קטנה כדי לייצר תוכנית קוהרנטית שתחילתה במערכת החינוך וההשכלה הגבוהה. זו מזינה את כוח האדם האיכותי בצה”ל ונותנת למשרתי היחידות המתאימות ניסיון שלא יסולא מפז. אלו מביאים לשיעור גדול של סטארט-אפ (אחרי השחרור) ולתרומה משמעותית ביותר לכלכלה. התשתית שנבנתה מושכת השקעות חיצוניות וכך נשמר היתרון היחסי כל הזמן.
חשוב להדגיש כי לא בכל תחום ניתן לבצע מהלך כזה. תחום הסייבר הצליח משום שאינו דורש קווי ייצור גדולים עתירי עבודה, משום שההשקעות הנדרשות בתחילת הדרך הן קטנות, משום שקבוצות הפיתוח הנדרשות בתחילת הדרך הן קטנות, ומשום שיש בו סינרגיה בין הכלכלה ובין צרכי הביטחון.
טכנולוגיית הסייבר היא למעשה אספקט אחד של הטכנולוגיה הדומיננטית בימינו, דהיינו – טכנולוגיית המחשבים. והמונח “מחשב” כאן, אינו מתייחס רק למכונות הנקראות מחשבים, אלא לכל מה שיש בו שבב מחשב: החל מהלאפטופים, המשך ברכבים או בסמארטפונים, ואפילו במקררי הבית או בביפרים…
אספקט אחר של אותה טכנולוגיה – המחשבים – הוא מה שקרוי בשם בינה מלאכותית (Artificial Intelligence) או בקצרה – AI. זו הייתה הסיבה לכך שב-2018 התמניתי שוב (יחד עם עמיתי פרופסור אביתר מתניה) להגיש לממשלה תוכנית לאומית כמו זו שהגשתי ב-2011, אלא שהפעם המטרה הייתה להביא תוך 5 שנים את ישראל להיות אחת מחמשת המדינות המובילות בעולם בבינה מלאכותית.
לשם כך נעזרנו בצוות גדול של כ-300 איש ולצערנו, סיימנו את העבודה אחרי שהממשלה נפלה ב-2019. מאז, ידעה הפוליטיקה הישראלית עליות וירידות, למעלה מחמשת סיבובי בחירות, ואפילו כשנבחרה ממשלה יציבה התברר שהתוכנית שהצענו אינה יכולה להיות מתוקצבת, כי לממשלה עדיפויות אחרות.
כאשר הצענו את התוכנית, המודעות העולמית לפוטנציאל של ה-AI הייתה עדיין בחיתוליה. זה היה, כזכור כמה שנים לפני ההכרזה על Chat GPT שהפך את הנושא לתפוח אדמה לוהט.
מאז איבדנו כשש שנים, ואילו העולם התחיל להשקיע סכומי עתק בטכנולוגיית הבינה המלאכותית וקצב ההתקדמות שלו הולך ומואץ. למרות היתרונות היחסיים העצומים של ישראל בתחום, כפי שהוכח הלכה למעשה בנושא הסייבר, הולך מקומה היחסי של ישראל ומתדרדר בדירוג המדינות המובילות בעולם ב-AI. איננו שייכים עוד לעשיריה הראשונה בעולם ברשימה זו והדרדרנו לקבוצה השנייה או השלישית.
חשוב להדגיש כי עדיין לא איבדנו את התקווה לחזור להובלה. היתרונות היחסיים שצוינו לעיל עדיין בתוקף: אין הרבה מדינות בעולם בהם אפשר לייצר תוכנית לאומית קוהרנטית שתהנה מהסינרגיה בין התחומים השונים ולא תשותק בגלל מאבק הכוחות הפנימי ביניהם. משום כך, אם נתחיל עכשיו נצטרך אומנם לסגור את הפער, אבל נוכל לרוץ מהר יותר מרוב העולם.
ל-AI, כמו לסייבר יש חשיבות דואלית: הן למשק ולכלכלה, והן למערכות הביטחון. יתרה מכך, ל-AI יש פוטנציאל לשפר כמעט את כל תחומי חיינו, החל ממערך הרפואה, דרך התחבורה ואפילו את החקלאות או שטחים אחרים.
אם ייפתח המרוץ מחדש ותותנע תוכנית לאומית קוהרנטית ומתוקצבת כהלכה, נוכל להיעזר בעוד יתרון יחסי במרוץ העולמי, יתרון שלא עמד לרשותנו במהפכת הסייבר. נסביר זאת בשורות הבאות. ככל שהצלחת ה-AI בתחומים השונים תגדל, כך גם תגדל התלות של החברה האנושית במחשבים ובתקשורת בין מחשבים. גורמים חורשי רעה (החל מפושעים, דרך ארגוני טרור ומדינות עוינות וכו’) יוכלו להשתמש בתלות הזו לשם פגיעה בחברה. במילים אחרות, ככל שה-AI יצליח יותר וישפר את חיינו, כך גם תגדל פגיעות החברה להתערבות “סייברית” בתקשורת בינינו ובין המחשבים המבצעים את ה-AI. הצלחת הבינה המלאכותית תביא אפוא להגדלת הצורך בהגנת סייבר, וכאן כידוע יש לנו יתרון גדול ביחס למרבית העולם.
אלוף במיל’ פרופ’ יצחק בן ישראל, ראש מרכז הסייבר באוני’ ת”א קרדיט: דוד סאלם, זוג הפקות
קרדיט תמונת שער: שבוע הסייבר, אוניברסיטת תל אביב
